טענות התובעים בתביעה
10. לטענת התובעים, לאור העובדות שנקבעו בפסקי הדין המחוזי והעליון, על הנתבעת לשלם להם דמי שימוש ראויים בגין התקופה שבה החזיקה בדירה שלא כדין בעקבות זיוף שטר המכר ואי תשלום יתרת התמורה עבור הדירה, תקופה במהלכה השכירה את הדירה והתעשרה ע"ח התובעים.
11. לטענת התובעים הבעלות החוקית על הדירה בשנים 1996-2017 היתה של התובעים, ובתקופה זו נשללה מהם הזכות להחזיק בדירה ולנהוג בה מנהג בעלים, בעוד שהנתבעת החזיקה בדירה שלא כדין.
12. חרף אי תשלום יתרת התמורה, ונטילת החזקה בדירה שלא כדין בניגוד לקבוע בסעיף 6 (ב) לחוזה, תוך הפרה יסודית של ההסכם ע"י הנתבעת, תוך בניצול רישומה של הדירה ע"ש הנתבעת שלא כדין באמצעות שטר מכר מזוייף, השכירה הנתבעת את הדירה לצדדים שלישיים וגבתה את שכר הדירה.
13. הנתבעת גזלה את כספי התובעים והתעשרה על חשבונם שלא כדין ע"י ניצול הנכס בדרכי מרמה, גזלה וזיוף, שימוש ונטילת חזקה בו שלא כדין.
14. התובעים עותרים לפסוק לזכותם שכר דירה ראוי בגין התקופה שתחילתה ביוני 2011 ועד נובמבר 2017, (7 שנים) בסך 287,837 משוערך מיום מתן חוות דעת השמאים ולחילופין את הסכום שמודה הנתבעת כי קיבלה.
15. לטענת התובעים יש לדחות את טענת הקיזוז של הנתבעת.
טענות הנתבעת
16. לטענת הנתבעת, תשלום התמורה המשוערכת ותשלום דמי שימוש ראויים הינם סעדים חליפיים שאינם יכולים לדון בכפיפה אחת ומשכך, מששולמה התמורה המשוערכת לתובעים בצירוף פיצוי מוסכם ומשוערך לפי פסק דינו של בית המשפט העליון אין התובעים יכולים לתבוע דמי שימוש ראויים.
17. בהעלאת טענה זו שמה הנתבעת את יהבה על ע"א 7938/08 היאלי מונסנגו נ' מוריס מכביאן (להלן: "פס"ד מונסנגו").
18. לטענת הנתבעת בתשלום יתרת תמורת הדירה כשהיא משוערכת בשיערוך מלא ובתשלום הפיצוי המוסכם בגין הפרת החוזה, כשהוא משוערך, יש כדי לרפא את ההפרה של הסכם המכר ולהעמיד את התובעים במצב בו היו לו היה התשלום מבוצע במועד הקבוע בהסכם המכר.
19. עוד טוענת הנתבעת כי אין מקום לפסוק לה דמי שימוש ראויים אלא לכל היותר, את דמי השכירות ששולמו לנתבעת בפועל בסך של 239,600 ₪, כאשר מסכום זה יש לקזז סך של 23,600 ₪ בגין תשלומי מיסים ותחזוקה שהוציאה הנתבעת בקשר עם הדירה.
20. בנוסף טוענת הנתבעת כי יש להביא בחשבון את העובדה לפיה היא שילמה את התשלום הראשון לפי ההסכם בסך של 150,000 ₪ המהווים 41.6% מתוך סכום המכר ומשכך אם בית המשפט ימצא כי יש לחייב בדמי שימוש ראויים או בדמי שכירות, יש לקזז מדמי שכירות שיקבעו 41.6%.
התייחסות התובעים לפרשת מונסנגו
21. לטענת התובעים, הנתבעים מפרשים את פרשת מונסנגו שלא כהלכה, מאחר ושם היו הנסיבות שונות בתכלית שכן באותו עניין המוכר הוא זה שהפר את ההסכם הוא "החוטא" ולכן אינו זכאי לביטול השבה או פיצוי, הקונים תמי הלב זכאים לאכיפת ההסכם בכפוף לתשלום התמורה שהיא משוערכת. על מנת שלא יהיה החוטא נשכר, המוכר אינו זכאי לקבל דמי שימוש בנוסף לתמורה החוזית, כאשר בעניין מונסנגו נקבע כי הקונים החזיקו בדירה כדין, הפוך מאשר בענייננו.