בית-משפט השלום בתל אביב – יפו
ת"א 50565-03-20 פלוני ואח' נ' ויוה פונדקאות בע"מ 18 במאי 2021
לפני: כבוד השופט גיא הימן
התובעים:
1. פלוני
2. פלוני
נגד
הנתבעת: ויוה פונדקאות בע"מ
בשם התובעים: עו"ד תומר בראון
בשם התובעת: עו"ד אסף רצון
החלטה
הסכסוך
1. עניינה של התובענה הוא בהסכם, שנקשר בין הצדדים, לקבלתם של שירותי ליווי בהליך של פונדקאות. התובעים הם בני זוג, המבקשים להביא ילד לעולם באמצעות הליך של פונדקאות ומכורח הדין, הקשה, אפשרי עבורם רק מחוץ לגבולות ישראל. לשם כך הם התקשרו עם הנתבעת, חברה העוסקת בליווי של זוגות ושל יחידים בהליכים של פונדקאות מחוץ לישראל. הצדדים הסבירו, שבמסגרת ההסכם התחייבה הנתבעת לכונן קשר בין התובעים לבין מוסדות שונים בהליך הפונדקאות ולתן להם ליווי שוטף לאורך ההליך.
הליך הפונדקאות, כך נטען, אמור היה להתבצע בדרום אפריקה באמצעות ביציות מופרות, שנשלחו מאוקראינה. למרבה הצער ההליך לא צלח. התובעים טוענים כי הנתבעת הוליכה אותם שולל. הכספים, שהם השקיעו, ירדו לטמיון והם מצאו את עצמם מול שוקת שבורה, ללא היכולת לעשות שימוש בביציות ונותרו בדרום אפריקה. בתובענה שלפנַי הם עתרו לשפותם על הוצאות שהוציאו ועל עוגמת הנפש מנת חלקם.
הבקשה ותנית הבוררות
2. הנתבעת ביקשה לעכב את ההליך מכוחו של סעיף 5 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968, מחמת קיומה של תנית בוררות בהסכם שנקשר בין הצדדים. אביא תניה זו בלשונה:
"9. יישוב סכסוכים
9.1 כל סכסוך שיתגלע בין הצדדים בקשר עם הסכם זה, תוקפו, יישומו ופרשנותו, יועבר להכרעת בורר בדן יחיד מוסכם. בהעדר הסכמה על זהות הבורר, יועבר הסכסוך להכרעת המוסד לבוררות של לשכת עוה'ד בישראל. הבורר יהיה קשור לדין המהותי, לסדרי הדין ולדיני הראיות הנהוגים בבתי המשפט ויהיה חייב בניהול פרוטוקול ושמיעת טענות הצדדים וכן בנימוק פסק הבורר. חתימת הצדדים על הסכם זה מהווה חתימה על הסכם בוררות כמשמעו בחוק הבוררות תשכ'ח-1968, וע'פ תנאי סעיף זה.
9.2 נדרשו הצדדים לפנות לבית המשפט בכל עניין הנוגע לקיום הבוררות יהיה בית המשפט המחוזי בתל אביב בית המשפט המוסמך באופן בלעדי לדון בכל עניין הכרוך בכך" (ההסכם צורף בנספח לכתב התביעה).
הנתבעת ביקשה לאכוף את התניה האמורה ולעכב, מכוחה, את בירורו של ההליך לפניו של בית משפט זה. היא פירטה את ההלכה ואת המבחנים, שבית המשפט נדרש להם בבקשות מעין אלו, לרבות הסבר מדוע עומד המקרה במבחנים הללו.
עמדות-הצדדים
3. התובעים התייחסו לתנית הבוררות כבר בכתב התביעה. לגישתם, אין היא יכולה לחייב אותם. התובעים הסבירו כי ההסכם נקשר רק לאחר, שכבר בוצעו רוב הפעולות המפורטות בו. הם הוסיפו וטענו שההסכם הוא חוזה אחיד, כמשמעותו בחוק החוזים האחידים, התשמ"ג-1982 ותנית הבוררות היא תניה מקפחת, כמפורט בסעיף 4(8) לחוק. לגרסתם, עמידתה של הנתבעת על בירורה של התובענה בהליך של בוררות נועדה לחסום אותם מלתבוע את נזקם, שכן מדובר בהליך יקר, שהם יתקשו לעמוד בו. עוד סברו התובעים כי העמידה על הליך של בוררות יסודה בטעם זר של הנתבעת והוא מניעת את פרסומו של דבר ההליך הזה, המתנהל נגדה.
4. הנתבעת דחתה את הטענה כי החוזה הוא אחיד. ממילא, לגרסתה, זוהי עובדה הטעונה הוכחה מצדם של התובעים. בכל זאת מצאה הנתבעת מקום להתייחס גם לגופן של טענות. לגרסתה, היא מנהלת משא ומתן עם לקוחותיה ביחס לתנאים של ההסכם, בהתחשב בדרישותיהם של הלקוחות ובצרכים הייחודיים של כל אחד מהם. לאחר משא ומתן, נטען, עורכת הנתבעת בהסכמים את ההתאמות הנדרשות. גם מול התובעים עצמם, הסבירה זו, התנהל דין ודברים לגבי תנאיו של ההסכם ומכאן שההסכם שנקשר הוא פרטני, איננו חוזה אחיד ואינו מקפח. אשר לעלויותיו של הליך הבוררות, הנתבעת הצביעה על כך שקיימים הבדלים בין תעריפים של בוררים שונים ואפילו, שלהליך כזה מיתוספות עלויות, שאינן מאפיינות הליך מקביל בבית המשפט, אין הוא אינו מחייב תשלום של אגרה ובנוסף – משכו הוא קצר באופן יחסי. לטענה כי הנתבעת מוּנעת מן הרצון למנוע פרסום של ההליך נגדה, השיבה זו כי הטענה משוללת שחר, שהרי התנאי נקבע בהסכם עוד לפני שנתגלע סכסוך.
דיון
5. אין חולק על כך, שהנתבעת עמדה בכל תנאיו של סעיף 5 לחוק הבוררות, היינו, "היתה מוכנה לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין היא מוכנה לכך". גדר-השאלה היא, אפוא, אך כלום יש לראות בתנית הבוררות – תניה מקפחת בחוזה אחיד.
6. חוק החוזים האחידים קובע כך: