179. סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע קובע כי:
"(1) לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול -
(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו"
--- סוף עמוד 43 ---
180. פרסום "לשון הרע" מוגדר בסעיף 2 לחוק איסור לשון הרע כך:
2. (א) פרסום, לענין לשון הרע - בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר.
(ב) רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות:
(1) אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע;
(2) אם היתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות להגיע לאדם זולת הנפגע.
181. סעיף 15 (8) לחוק איסור לשון הרע קובע כי פרסום לשון הרע לאדם אחד או יותר זולת הנפגע מהווה עוולה אזרחית.
182. יחד עם זאת, בפרסום לשון הרע אין די לשם הטלת אחריות לפי חוק איסור לשון הרע. כמאמר כבוד הנשיא (בדימוס) אשר גרוניס בדנ"א (עליון) 2121/12 פלוני - דיין-אורבך, 18.9.14:
"המחוקק הגדיר מראש מצבים מסוימים שבהם יהא זה מוצדק להעדיף את חופש הביטוי וזכויות ואינטרסים ציבוריים חשובים נוספים על פני השם הטוב וכבוד האדם"
183. בהתאם, חוק איסור לשון הרע מונה מספר הגנות, אשר הוכחתם על ידי מי שפרסם את לשון הרע, פוטרת אותו מחבות:
1) הגנת אמת הפרסום לפי סעיף 14.
2) סעיף 15 לחוק איסור לשון הרע: הגנות אינטרס ומילוי חובה [סעיפים 15(2) 15(3) ו - 15(10)] והגנות תום הלב: הבעת דעה (סעיפים 15(4), 15(6), 15(7) וכן סעיף 15 (8) תלונה שהוגשה לרשות מוסמכת.
184. במקרה שלפנינו, טען מר כהן, כי מספר ימים לאחר ביצוע הליך כינוס הנכסים מדירתו, כינסה החברה את עובדיה לישיבת צוות אשר במהלכה טען מר פאר באוזני עובדי החברה כי מר כהן "גנב" מהחברה מידע סודי. על כן, טען מר כהן
--- סוף עמוד 44 ---
כי "מעבר לזאת שמדובר באמירה שיקרית ונבזית אשר פגעה בכבודו ובשמו הטוב של הנתבע, היא עולה לכדי לשון הרע האסורה על פי דין." (סעיף 77 לסיכומי הנתבע והתובע שכנגד).
185. מנגד טענה החברה בסיכומיה כי טענת מר כהן בדבר פרסום לשון הרע נשענת על "עדות שמיעה פסולה שאינה קבילה" שכן מר כהן לא נכח באותה ישיבת צוות וכן אינו יודע מידיעה אישית על הנעשה והנאמר בה. לפיכך טענה החברה כי הצהרותיו של מר כהן "הן כולן עדות מפי השמועה, אשר אינה קבילה כראייה לאמיתות תוכנה ומשקלה הראייתי הינו אפס." (סעיף 8.2.1 לסיכומי התובעת והנתבע שכנגד).
בהקשר זה העיד מר כהן כך-
"ש: בסעיף 17 לתצהיר שלך אתה מתאר ישיבת צוות שנערכה לעובדי המוקד הטלפוני.
ת: כן.
ש: נכון?
ת: נכון.
ש: אתה היית שם?
ת: לא אישית אבל מי שאמרה לי את זה, זה,
ש: אז אתה לא היית. ממי שמעת את זה?
ת: אבל אני יכול, אני תיכף אגיד לכם את שמה, אחת הטלפניות, שכחתי את שמה,
ש: אבל אתה לא היית שם?
ת: אני אישית לא הייתי שם,
ש: אתה לא היית,
ת: אבל שמעתי את זה,"
(עמ' 302 לפי ש' 14-25) (ההדגשה אינה במקור ת.ס.)
186. לשם השלמת התמונה, נביא את עדותו של מר פאר וכן את עדותה של גב' טיילור כפי שהם הובאו בפנינו.
187. בחקירתו הנגדית טען מר פאר כך-
--- סוף עמוד 45 ---
"עו"ד שמר: אתה קיבלת ב-14 באוגוסט מייל, לא אתה, אלא רון, שבו הוא אומר 'לא עשיתי ולא היה בכוונתי לעשות שימוש בכל המידע שנמצא, שהורדתי במהלך עבודתי. למען הסר ספק לא עבר לגורם שלישי כל מידע השייך לטריגו בשום שלב. כמובן שלא עשיתי כל שימוש'. כתב לך 'אני מוכן לחתום על מחיקת כל קובץ היסטורי שקשור לטריגו וגם אם יימצא בעתיד כל מסמך'. הוא כתב 'אני מתחייב שמתאריך 21.8 בחברה לא הורדתי שום קובץ' וכו'. כתב לך את כל הדברים האלה והודה ברגע הראשון. איך אתה קורא לו גנב? גנב זה לא מישהו,
העד, מר פאר: במייל, במייל, ראשית,
עו"ד שמר: גנב,
העד, מר פאר: ראשית, המילה הזאת לא זוכר שנאמרה."
(עמ' 140 לפי ש' 3-12) (ההדגשה אינה במקור)
.....
"העד, מר פאר: שאלת וגם עניתי לא זכור לי מושג כזה. ואני זוכר ששיתפתי את העובדים. יותר מזה גם אני זוכר ששיתפתי אותם רק לאחר התצהיר. שיתפתי אותם באירוע באמת חמור של לקיחת מידע שהורד מהמחשבים של החברה. אני חושב שזה מאוד חשוב לשתף את העובדים, שיכירו את התמונה."
(עמ' 143 לפי ש' 12-15)
188. בחקירתה הנגדית העידה גב' טיילור כך –
"עו"ד ריבנר: אוקיי. ומי, מישהו מהמנהלים כינס את העובדים וסיפר להם כזה דבר.
עו"ד אלוני: שאלה מכווינה אבל,
העדה, גב' טיילור: אני חושבת שהיה, שהייתה איזשהי שיחה, אף אחד לא כאילו אמר, כשאני אומרת, זה כאילו, זה בסופו של דבר פרשנות של שמועות שלי שכאילו אני זה, אף אחד לא אמר לי 'טל גנב', כאילו אף אחד מהמנהלים לא בא ואמר 'טל גנב לידים', כאילו זה לא הייתה, לא הייתה אף פעם שיחה כזאת שזה הדברים שנאמרו. זה מה שהשתמע אחרי זה שאנחנו ישבנו ודיברנו בינינו לבין עצמנו בארוחות הצהריים, זה,"
(עמ' 195 לפי ש' 12-19) (ההדגשה אינה במקור ת.ס.)
189. אם לא די בכך, בסיכומיה טענה החברה כי ישיבת הצוות באה בעקבות תצהירו של מר כהן בה הודה מר כהן בנטילת שני מאגרי מידע השייכים לחברה – הודה כי שגה במעשיו. על כן, מר פאר שיתף את עובדי החברה בדבר ההליך המשפטי שהתנהל מול מר כהן וביחס לאירוע החמור וזאת במטרה לחדד בפניהם את נהלי החברה ואת השמירה על סודיות המידע בעת מילוי תפקידם.
--- סוף עמוד 46 ---
190. מעיון בתגובתו של מר כהן מיום 20.9.2016 אשר הוגשה בדרך של תצהיר עולה כי מר כהן הודה בדבר הורדת שני קבצי מידע של החברה למחשבו האישי ומשהבין את הטעות, מחק את הקבצים וכן לא עשה בהם כל שימוש.
191. כפי שנקבע לא אחת, נטל ההוכחה כי הדברים נאמרו, מה נאמר וכי מדובר בפרסום - נחה על כתפי התובע פיצוי בגין לשון הרע.
192. במקרה שלפנינו, סבורים אנו, כי לא עלה בידי מר כהן להוכיח מה נאמר "מאחורי גבו". מר כהן לא הזמין לעדות עובדים נוספים בחברה, אשר יכלו להעיד על כך, למעט גב' טיילור שבמקרה זה, תמכה בגרסת החברה, ואין כל ודאות מה בדיוק נאמר בשיחות סגורות שקיימה החברה, או מי מטעמה, אודות מר כהן ופעולותיו.
193. לאור האמור לעיל ובנסיבות בהן עדותה של גב' טיילור באה ותומכת בגרסת החברה, כי מר פאר בישיבת הצוות לא השתמש בביטוי "גנב" כלפי מר כהן, ומאחר שמר כהן לא הוכיח אחרת, אין לנו אלא לקבל את טענת החברה ולקבוע כי דין תביעת מר כהן בגין זה – פיצוי בגין לשון הרע, דינה להידחות.
פגיעה בפרטיות
194. סעיף 1 לחוק הגנת הפרטיות תשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הפרטיות") קובע כי "לא יפגע אדם בפרטיות של זולתו ללא הסכמתו.".
195. לפיכך, טען מר כהן, כאמור, כי החברה ו/או מי מטעמה פגעו בפרטיותו בניגוד לדין, עת ערכה החברה חיפוש בתיבת הדואר הפרטית שברשותו, במחשב עליו עבד בחברה, במכשיר הטלפון הנייד שברשותו וזאת מבלי ליידע אותו וכן מבלי לקבל את הסכמתו לכך.
196. מנגד טענה החברה כי "פעלה על פי הוראות הדין ופנתה לבית הדין הנכבד כדי לקבל צו חיפוש ותפיסת ממצאים." (סעיף 8.3 לסיכומי התובעת והנתבעת שכנגד). עוד טענה החברה כי מעבר לקבלת צו חיפוש ותפיסת נכנסים, הליך ביצוע הצו נעשה בהסכמתו של מר כהן.
--- סוף עמוד 47 ---
197. מעיון בנספח א' לדוח הכונס מיום 20.9.2016 עולה כי מר כהן שיתף פעולה עם ביצוע הצו - הליך החיפוש, ואף הפנה את כונס הנכסים ומומחה המחשבים למחשבו האישי, לטלפון הנייד שברשותו ולדיסק און קי השייך לו, וכן, מסר את מכשיר הנייד שברשותו, כל זאת ועוד, מבלי לגלות התנגדות לביצוע החיפוש.
198. לאור העובדה, כי הליך זה נפתח במתן צו אנטון פילר כנגד מר כהן, לבקשת החברה, ומכיוון שבית הדין הארצי, דחה את בקשת הערעור שהגיש מר כהן [ראה בר"ע (ארצי) 38380-03-17 טל כהן - טריגו חברה להשקעות ושיווק נדל"ן בע"מ (11.6.2017) ], כך שההחלטה בעניין מתן הצו נשארה בעינה, אין אנו נדרשים לדון בעניין הסכמתו של מר כהן לביצוע הצו.
199. לפיכך, אנו קובעים כי דין תביעתו של מר כהן בגין רכיב זה דינה להידחות.
200. ברוח זה, גם אם החלטת בית הדין היא כי אין לראות ברשימת לקוחות החברה כסוד מסחרי, סבורים אנו כי ביצוע צו חיפוש ותפיסת ממצאים – צו אנטון פילר, היה הכרחי וזאת לשם בירור המחלקות הקיימות בהליך זה.
אי מסירת הודעה לעובד
201. סעיף 1 לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002 (להלן: "חוק הודעה לעובד") קובע כי על המעסיק למסור, לא יאוחר משלושים ימים מתחילת העבודה של העובד, הודעה בכתב על תנאי העבודה, בה יפרט את תנאי העבודה המנויים בסעיף 2 לחוק וכן את אורכו של יום העבודה. בהתאם להוראות סעיף 5(א) לחוק הודעה על תנאי העסקה, לבית הדין לעבודה סמכות לפסוק פיצויים על הפרת חוק זה אף אם לא נגרם נזק של ממון, בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין. סעיף 5ב(1) לחוק הודעה על תנאי העסקה קובע כי:
"מצא בית הדין לעבודה כי המעסיק לא מסר לעובדו, ביודעין, הודעה לעובד על תנאי עבודה בעניינים שבסעיף 2, בניגוד להוראות סעיף 1, או המעסיק לא מסר לעובדו, ביודעין, הודעה על שינוי בתנאי עבודה בעניינים שבסעיף 2,
--- סוף עמוד 48 ---
בניגוד להוראות סעיף 3, רשאי הוא לפסוק לעובד פיצויים שאינם תלויים בנזק (להלן- פיצויים לדוגמה)".
202. חובת מתן ההודעה, היא חובה שביצועה חשוב, על מנת להעמיד את שני הצדדים על מתווה הזכויות הקשורות במשפט העבודה.
203. בעניינו טען מר כהן בסיכומיו כי החברה לא מסרה לו כל הסכם ההעסקה או לחילופין טופס הודעה לעובד כמתחייב מהוראות חוק הודעה לעובד.
204. מנגד טענה החברה בסיכומיה וכפי שהדבר עולה מעדותו של מר פאר, כי מר כהן חתם על הסכם ההעסקה, אך "הסכם ההעסקה המקורי של הנתבע "הועלם" בנסיבות מסתוריות עם עזיבתו של הנתבע" (סעיף 8.4 לסיכומי התובעת והנתבעת שכנגד).
205. מעבר לטענה זו, לא סיפקה החברה ראיה לכך שהחתימה את מר טל על הסכם ההעסקה או על הודעה לעובד על תנאי העסקה, עם כניסתו לתפקיד, כפי שהיא נוהגת עם יתר העובדים. בהתאם לכך, לפי שיקול דעתנו ובנסיבות אלו קובעים אנו כי מר כהן זכאי לפיצוי בסך של 5,000 ₪ בגין רכיב זה (כנתבע בכתב התביעה שכנגד).
צו לשחרור קופות
206. מר כהן טען בכתב התביעה שכנגד כי עד למועד הגשת התביעה שכנגד לא העבירה לו החברה מכתב שחרור לקופות הפנסיה ו/או הגמל. עיון בחומר ובראיות שהוצגו בפנינו בהליך זה עולה כי החברה העבירה למר כהן טופס 161 וכן אישור על כך שקופת הפנסיה רשומה על שמו.
207. לאור האמור, מילאה החברה את חובתה כלפי מר כהן ואין היא חבה לו תשלום כספי נוסף בגין רכיב הפיצויים. בהקשר לזה נציין, כי בקשת התובעת לשלול מהנתבע את פיצויי הפיטורים שקיבל, בדיעבד – נדחית. לטעמנו, לא נפל בהתנהגות הנתבע פגם המצדיק סנקציה קיצונית של שלילת פיצוי פיטורים. בגין העברת הקבצים למחשבו האישי חוייב הנתבע בתשלום פיצוי (כאמור בפסק הדין דנן) אולם אין מקום גם לשלילת פיצוי הפיטורים.
--- סוף עמוד 49 ---
סוף דבר:
208. התביעה העיקרית - נדחית על כל מרכיביה למעט פיצוי בגין התנהלות מר כהן במסגרת יחסי העבודה. מר כהן יישא בתשלום בסך של 15,000 ₪.
219. התביעה שכנגד מתקבלת בחלקה. החברה תשלם למר כהן פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך של 10,000 ₪ ופיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד בסך 5,000 ₪.
נוכח התוצאה אליה הגענו - אין הצדדים חייבים בתשלום אחד למשנהו, ועל כן אין אנו עושים צו להוצאות למי מהצדדים.
זכות ערעור על פסק דין זה לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מהמצאתו.
ניתן היום, ל' סיוון תשפ"א, (10 יוני 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
נציג ציבור עובדים
מר מרדכי נגר
תומר סילורה - שופט
נציג ציבור מעסיקים
מר חיים הופר