תשובת המשיבים 1-4 לכתב הערעור
23. המשיבים 1-4 השיבו לכתב הערעור, וביקשו לדחותו מטעמים כדלקמן:
א. המערערות כשלו מלהוכיח בבית משפט קמא ולו טענה אחת מטענותיהן נגד הצוואה. המערערות היו בנתק מהמנוחה במשך כאחת עשרה שנים לפחות טרם עריכת הצוואה, ולא ידעו דבר על המנוחה בעת הרלוונטית ועל נסיבות עריכת הצוואה;
מאידך הוכח כי הצוואה נערכה על ידי עו"ד גולדנברג, ללא תיווך או מעורבות מי מהמשיבות, תוך הבעת רצון מלאה וחופשית של המנוחה בפני עו"ד גולדנברג על תוכן הצוואה, כפי שהצהיר והעיד עו"ד גולדנברג, עדות שנמצאה כמהימנה על ידי השופטת קמא;
ב. המערערות חוזרות על טענותיהן, שלא התקבלו על ידי בית משפט קמא, גם בפני ערכאת הערעור, בנסיון למקצה שיפורים בפני ערכאת הערעור;
ג. המערערות לא הוכיחו כי מצבה הבריאותי ו/או הנפשי של המנוחה לא היה תקין במועד עריכת וחתימת הצוואה;
ד. ההסכם שבין המשיבים 1-4 לר' לא היווה "דמי שתיקה" בעבור רו', שכן ר' נתנה תצהיר לפני ההסכמה, ונחקרה עליו על ידי ב"כ המערערות לאחר שהודע על ההסכמה בין המשיבים;
בכל מקרה עולה מעדותה של ר' כי אין בידיעתה דבר באשר לנסיבות עריכת הצוואה, שכן ר' היתה בנתק מהמנוחה בעת הרלוונטית, בשל דרישת המנוחה מר', להשבת חלק מסכום שקיבלה על ידה (קיבלה שני מליון ₪, ונדרשה להחזיר מליון ₪);
ה. אין קשר בין הסרת התנגדותה של ר' לקיום הצוואה, לבין ההסכם שנחתם בינה לבין אחיה המשיבים 1-4. הסכם הפשרה ביניהם עוסק בהעברת חלקה של ר' בשתי דירות שקיבלה במסגרת ירושת אביה המנוח ז"ל, ולא קשור לצוואת או לעזבון המנוחה;
ו. טענת המערערות, כי אישור בית משפט קמא את הסכם הפשרה שבין ר' לאחיה, חרץ את גורלה של התובענה קמא לחובתם – לא הוכחה. בית משפט קמא הכריע בתובענה זאת רק על בסיסי הראיות שעמדו בפניו, כעולה מפסק דינו המפורט, ואין קשר להסכם הפשרה שנכרת בין המשיבים;
ז. המערערות תוקפות גם קביעות עובדתיות שנקבעו בפסק הדין, בהן ממעטת ערכאת הערעור להתערב. זאת מעבר לעובדה כי כל טענה של המערערות הועברה דרך מבחני הדין והפסיקה על ידי בית משפט קמא, לאחר שקלול כל הראיות שעמדו בפניו;
ח. בצדק דחתה השופטת קמא את טענת זיוף חתימת המנוחה שטענו לה המערערות, תוך הסתמכות על המומחית גבעון, אותה לא טרחו המערערות לחקור. אמנם המערערות הגישו בקשה לפסילת המומחית וחוות דעתה, אך בקשה זאת נדחתה על ידי בית משפט קמא. למרות זאת לא טרחו המערערות לזמן את המומחית לחקירה ולמצער לשלוח לה שאלות הבהרה;
ט. בצדק דחה בית המשפט, תוך דיון נרחב, את טענת ההשפעה הבלתי הוגנת שהעלו המערערות בתובענה קמא. כאמור המערערות לא היו בקשר עם המנוחה במשך שנים ולא ידעו מה המצבה הבריאותי, הנפשי והתפקודי. לכן גם לא עמדו בנטל הראיה והשכנוע להוכיח השפעה בלתי הוגנת מצד מי מהמשיבים 1-4 על המנוחה, שהוביל לרישום הצוואה ו/או לתוכנה.
בנדון יוצאות המערערות נגד קביעות עובדה ומהימנות של בית משפט קמא בדבר עצמאותה של המנוחה בעת הרלוונטית, צלילותה, חוסר התלות שלה במי מהמשיבים ועוד נתונים כמפורט בפסק הדין. זאת הגם שבית משפט קמא קבע ופסק את דינו לנוכח הראיות שעמדו בפניו, ובכלל זה גם עדותו הברורה והקוהרנטית בנדון של עו"ד גולדנברג, בה נתן אמון.
י. בצדק דחה בית משפט קמא, תוך דיון נרחב וקביעת ממצאי עובדה ומהימנות, את טענת המערערות בדבר מעורבות מי מהמשיבים (והכוונה בעיקר לו' ו/או ג') בעריכת הצוואה.
בצדק קבע בית משפט קמא עובדתית כי ו' לא היתה מעורבת בעריכת הצוואה דנן, ובעבר כל שביקשה מהמנוחה, היה להפריד בין נכסי העזבון שיועברו למערערות ובין אלה שיועברו למשיבים. גרסתה של ו' בנדון לא נסתרה.
כן קבע בית משפט קמא, כי מעורבותה של ו' בצוואות העבר משנת 2016, היתה כללית ואינה מגיעה כדי השפעה בלתי הוגנת או מעורבות המצדיקה את ביטולן.
יא. לא הוכח כי ההתעסקות הפנימית של המשיבים, בינם לבין עצמם (שיחות, מיילים או הודעות וואטסאפ) הובאו לידיעתה של המנוחה ו/או השפיעו על תוכן צוואתה. במיוחד נכון הדבר לנוכח עדותו של עו"ד גולדנברג שערך הצוואה למנוחה, ששלל כל התערבות של ג' ו/או מי מהמשיבים בניסוח הצוואה שערך.
הקלדת צוואותיה של המנוחה בעבר, והקלדת טיוטת הצוואה הנדונה, היו טכניים בלבד.
בכל מקרה, בנוגע לצוואה האחרונה דנן, ניגשה המנוחה לעו"ד גולדנברג, לשם עריכה מחדש, תוך בחינה קפדנית בדבר רצונה האמיתי והחופשי של המנוחה.
עו"ד גולדנברג ישב עם המנוחה פגישה ארוכה (כשעה), אליה באה עם טיוטת הצוואה המוקלדת ומסמכים נוספים (כפי שהעיד), תוך שהוא דולה ומתרשם מרצונה האמיתי והחופשי של המנוחה. עובדה זאת גם מלמדת, כי הקלדת טיוטת הצוואה על ידי ג' היה טכני במהותו, של מסמך ראשוני בסיסי, ש"התבשל" לכדי צוואה מוגמרת בפגישה בין המנוחה עם עו"ד גולדנברג.
יב. בכל מקרה שתי הפגישות הארוכות (כעדותו של עו"ד גולדנברג, וכקביעת בית משפט קמא) שנערכו בין עו"ד גולדנברג לבין המנוחה עד חתימת הצוואה, ניתקו כל קשר בין "פעלתנות" זוכה על פי הצוואה, שנפגש באופן עצמאי עם עורך דין, שעורך בעבורו את הצוואה מחדש.
עצמאותה של המנוחה, ממנה התרשם באופן מוחלט גם עו"ד גולדנברג, הוביל את המנוחה לחתום בפני עו"ד גולדנברג על יפוי כח מתמשך, כשמיופות הכח היו וו' וג'.
המערערות לא סתרו את עדותו של עו"ד גולדנברג, לרבות התרשמותו הישירה מצלילותה ועצמאותה של המנוחה במועדי עריכת וחתימת הצוואה.
טענתן של המערערות, כי נוסח הצוואה שנערכה על ידי עו"ד גולדנברג מלמד על "העתק הדבק" מהטיוטה שהוקלדה על ידי ג', ראויה להידחות מהטעמים הבאים:
1. טענה זאת לא נטענה בפני בית משפט קמא, אלא לראשונה במסגרת הערעור הנדון;
2. עו"ד גולדנברג בחן החומר שהועבר אליו, לרבות טיוטת הצוואה שהוקלדה על ידי ג', והתרשם כי זהו רצונה האמיתי והחופשי של המנוחה, מבלי שהדבר הוכתב לה או נכפה עליה;
3. עובדתית הטענה אינה נכונה. הצוואה כפי שנחתמה אינה בעלת נוסח זהה לטיוטה שהודפסה על ידי ג'. ישנם מספר שינויים בין שני המסמכים, המלמדים על עריכת הצוואה על ידי עו"ד גולדנברג. היינו אין מדובר ב"העתק הדבק" של הטיוטה שהוקלדה על ידי ג'.
4. עו"ד גולדנברג העיד כי המנוחה הגיעה אליו לא רק עם טיוטת הצוואה שג' הקלידה בעבורה, אלא אם מסמכים ותרשומות נוספות שערכה המנוחה בעצמה (סעיף 6 לתצהירו של עו"ד גולדנברג, שצורף כנספח 4 לתשובת במשיבים 1-4). טענותיה הממוחזרות בפנינו של ב"כ המערערות, כי "אותן הערות בכתב יד זה גם לא הערות שהיא בעצמה כתבה אלא אותן הערות שהופיעו בצוואות קודמות, בין אם העתיקה אותן ובין אם הוכתבו לה..." (עמ' 2 לפרו' ישיבת הערעור שו' 7-8), לא שכנעו את בית המשפט קמא, שכאמור בחר לתת אמון מלא בעדותו של עו"ד גולדנברג, שהעיד כי "השתמשתי בנתונים שמסרה וערכתי אותם לתוך הצוואה" (עמ' 54 לפרו' שו' 15).
עו"ד גולדנברג בחקירתו הנגדית לא נשאל כל שאלה בדבר המסמכים והתרשומות הנוספים עימם הגיעה המנוחה לפגישות עימו, מעבר לטיוטת הצוואה אותה הקלידה ג'. היה מצופה כי ב"כ המערערות תפנה אליו שאלה, אם בחן מי ערך את המסמכים או התרשומות הנוספות, ולא עשתה כן.
לא בכדי לא השתכנע בית משפט קמא מטענת המערערות, כי תרשומות ומסמכים אלה לא הוכנו על ידי המנוחה, או שהוכתבו לה.
יג. באשר לטענת המערערות בדבר מחדל המשיבים באי הבאה לעדות של עדת הקיום השניה של צוואה (נזכיר כי עו"ד גולדנברג היה עד הקיום הראשון), אין אלא להפנות טענה זאת לעצמן. נטל הראיה להוכחת צדקת ההתנגדות לקיום הצוואה מוטל על כתפיהן, והן היו צריכות לזמנה לעדות;
ההיפך – אי זימון עדת הקיום השניה לעדות על ידי המערערות יש לזקוף לחובת גרסת המערערות בנדון;
יד. דין טענת המערערות בדבר הוראות צוואה לא סבירות להידחות. אין זאת אלא חזרה על טענות שנטענו בפני בית משפט קמא, שנדחו על ידו.
בכל אופן נקבע בנדון עובדתית על ידי בית משפט קמא, כי לא מצא חוסר סבירות בהוראות הצוואה, וכי אין ההוראות מנותקות מן המציאות בה חיה המנוחה במועד עריכת הצוואה (סעיף 49 לפסק הדין).