טענות חדשות שלא הועלו במסגרת כתבי הטענות בבית משפט קמא
30. מעבר למיחזור טענות שטענו המערערות בפני בית משפט קמא, הוסיפו וטענו המערערות במסגרת ערעורן טענות שלא נטענו במסגרת כתבי הטענות בבית משפט קמא (להלן: "הטענות הנוספות").
31. הטענות הנוספות, כפי שהצלחתי לדלות מטענות הצדדים הן כדלקמן:
א. לא ניתן לקיים את צוואת המנוחה כלשונה, עקב סתירות שבה (טענת ב"כ המערערות עמ' 1 לפרוטוקול שו' 17-18);
ב. עו"ד גולדנברג לא ערך הצוואה כלל אלא נקט בשיטת "העתק הדבק" מטיוטת הצוואה שהקלידה ג' (ראו סעיף 23(יב)(1) לעיל).
32. באשר לטענה הנוספת הראשונה – הודתה ב"כ המערערות בטיעוניה בפנינו כי אכן טענה זאת הועלתה על ידי המערערות לראשונה במסגרת סיכומיהן. היינו לא היתה חלק מכתבי הטענות (עמ' 2 לפרו' שו' 2).
כידוע, דין טענה שעלתה לראשונה רק בסיכומים, כדין הרחבת חזית אסורה, ומטעם זה בלבד אין לשעות לה [ע"א 546/04 עיריית ירושלים נ' שרותי בריאות כללית, פסקה 17, (20.8.2009].
במצב דברים זה בחכמה נהגה ב"כ המערערות כשחזרה בה מטענה זאת, גם מהטעם שככל שהצוואה תקויים בסופו של דבר (היינו יידחה הערעור), הסתירות תוכלנה להיפתר על ידי נהני הצוואה (עמ' 2 לפרו' שו' 3-4).
33. באשר לטענה הנוספת השניה – כמדומני שטענתן של המערערות בבית משפט קמא היתה לדמיון (להבדיל מזהות) בין הצוואה שערך עו"ד גולדנברג לבין הצוואה שהוקלדה על ידי ג'. לא היתה מצד המערערות בבית משפט קמא טענת "העתק הדבק" מצידו של עו"ד גולדנברג (במטרה לשלול את טענתו בדבר עריכת הצוואה על ידו מחדש).
במצב דברים זה טענו המשיבים 1-4 בתשובתם לערעור כי טענה זאת ("העתק הדבק") נטענת לראשונה בהודעת הערעור (ראו סעיף 23(יב)(1) לעיל).
כך או כך, השופטת בפסק הדין שללה אפשרות זאת של "העתק הדבק" במפורש, וציינה כי:
"אין מדובר במקרה בו עו"ד גולדנברג "העתיק" ב-'העתק-הדבק' את הטיוטות והצוואות הקודמות (שהוקלדו על ידי ג' – ח"ש) ... במקרה כאן, הצוואה הוקלדה ונערכה על ידי עו"ד גולדנברג, לאחר 3 פגישות (צריך להיות רשום שתי פגישות, כפי שעמדנן על כך לעיל – ח"ש) עם המנוחה. אמנם הצוואה נערכה בהתבסס על אותן טיוטות או צוואות אך גם בהתבסס על מסמך בכתב-יד, ותיקוני כתב יד של המנוחה ובפרט, וזה העיקר, הוראות המנוחה. ראו בהקשר זה תצהיר עו"ד גולדנברג מב/3 ובפרט סעיפים 12-15 שם. ועוד ראו בהקשר זה, ע"א 851/79 בנדל נ' בנדל, לה (3) 101, 109".
בקביעה עובדתית זאת של השופטת קמא, בהסתמך על תצהירו של עו"ד גולדנברג ועדותו בפניה, בה נתנה אמון, אין מקום להתערב.
טענת זיוף חתימת המנוחה
34. בצדק רב דחתה השופטת קמא את טענת זיוף חתימת המנוחה על הצוואה בהסתמך על חוות דעתה של המומחית גבעון.
35. נזכיר כי לאחר דחיית הבקשה לפסילת המומחית וחוות דעתה (שנדחתה בצדק על ידי בית משפט קמא בהחלטה מיום 16.3.2020), לא ביקשו המערערות לחקור את המומחית, ולמצער לשלוח לה שאלות הבהרה.
נאמר בפסיקה לא אחת כי הימנעות מחקירה נגדית של מומחה על חוות דעתו מחזקת את כוחה הראייתי, וניתן גם לקבלה כהסכמה לאימוץ מסקנות המומחה [יעקב קדמי על הראיות הדין בראי הפסיקה, חלק שני, (2009), בעמ' 964; ע"א 214/68 אהרון נ' אדרי, פ"ד כב (2) 858 (1968) 859; עמ"ש (חי') 18465-11-20 א' ש' נ' ג' ש' (8.3.2021)].
36. לא זו אף זו – בע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ ואח', פד"י מ"ז(3) 240, 261 (להלן: "ענין בנק הפועלים"), ציין בית המשפט העליון כי קיימות שלוש דרכים עיקריות בהן ניתן להוכיח כי חתימה כלשהי היא חתימתו של פלוני, כדלקמן:
א. באמצעות עדות ישירה של החותם או של מי שהיה עד לחתימה.
ב. באמצעות השוואת החתימה השנויה במחלוקת לחתימה הידועה כאמיתית, תוך התחקות אחרי נקודות הדמיון והשוני ביניהן.
ג. על ידי עדותו של מי שמכיר היטב את כתב היד או החתימה השנויים במחלוקת, ומעיד על מידת התאמתן למסמך.
במקרה דנן, מעבר לחוות דעת המומחית שאישרה את אמיתות חתימתה של המנוחה על הצוואה, העיד עו"ד גולדנברג על חתימת המנוחה על הצוואה בפניו (עמ' 58 לפרו' שו' 7-11). בעדותו זאת נתנה השופטת קמא אמון.
בכך חיזוק משמעותי לאמיתות חתימת המנוחה, בהתאם לחלופה הראשונה של ענין בנק הפועלים, וחיזוק קביעת בית משפט קמא בדבר אמיתות חתימתה של המנוחה על הצוואה.
לכן אין מקום להתערב בקביעת בית משפט קמא, בדבר הוכחת אמיתות חתימתה של המנוחה על הצוואה.
צלילות המנוחה
37. בצדק דחתה השופטת קמא את טענות המערערות בדבר אי-צלילותה של המנוחה במועד עריכת הצוואה.
בנדון ציינה השופטת קמא בפסקה 27 לפסק הדין כי:
"מהעדויות שנשמעו ומהראיות שהוגשו עלה כי בעת החתימה על הצוואה, הייתה המנוחה עצמאית מבחינה שכלית הכרתית. ראו בהקשר זה עדות עו"ד אילן גולדנברג, שהעיד כי המנוחה הייתה צלולה וחדה. עמוד 57 שורה 24, עמוד 58 שורות 3-7 וגם 59 שורות 27-30, שם העיד כי 'מה שהיה חשוב מבחינת המנוחה זה להפריד, שהצד של הבת של יקבל כספים והצד השני יהיה לו את כל העניין של הנכסים...'. ראו גם עדות נתבעת 1 בעמוד 37 שורות 24-34 שלא נסתרה. וראו מסמך רפואי מיום 27/10/2018 שצורף לתצהיר התובעת מת/6 וסומן נספח 1. שם נכתב כי המנוחה צלולה - אין בחתימתו על נתבע 2, אשר הוא רופא במחלקה פנימית בביה"ח ..., לפגוע במשקל מסמך זה. ניידות המנוחה בכיסא גלגלים אינה מונעת ממנה עצמאות השכלית".
סבורני כי עסקינן בקביעת ממצאי מהימנות ועובדה שאין הצדקה להתערב בהם.
38. ודוק – בקביעת צלילות דעתה של המנוחה בעת עריכת הצוואה נתנה השופטת קמא משקל רב לעדותו של עו"ד גולדנברג, שהעיד כי המנוחה בפגישותיה עימו הרשימה אותו כ"אישה מאוד חדה ובהחלט חריפה" (עמ' 54 לפרו' שו' 5), וכי "הצוואה יש בה פרטי פרטים ברזולוציה ספציפית, זה הכל ממנה" (עמ' 54 שו' 6). כך נשזר לאורך עדותו של עו"ד גולדנברג (ראו הציטוט בסעיף 37 לעיל).
עו"ד גולדנברג כל כך התרשם מצלילות וחדות דעתה של המנוחה, עד שלא ראה צורך לדרוש חוות דעת פסיכוגריאטרית טרם עריכת וחתימת הצוואה (עמ' 58 לפרו' שו' 3-6).
39. הסתמכות בית משפט קמא על התרשמות עורך הדין שערך את הצוואה והתרשם במישרין מן המנוחה בשאלת צלילות דעתה אינה "קלוטה מן האויר", ומעוגנת בפסיקה.
ראו למשל:
ע"א 7506/95 שוורץ נ' בית אולפנא בית אהרון וישראל, פד"י נד(2) 215, 219-220 (להלן: "ענין שוורץ").
40. אם בכך לא סגי – המערערות לא צירפו כל מסמך, רפואי או אחר, המלמד כי במועד עריכת הצוואה המנוחה לא היתה צלולה ו/או כשירה (מטעם רפואי ו/או נפשי) לערוך צוואה.
המערערות אף לא ביקשו מבית משפט קמא למנות מומחה רפואי (פסיכיאטר) לבחינת צלילותה של המנוחה וכשירותה לצוות במועד עריכת הצוואה.
בטיעוניה בפנינו, כבר הקהתה ב"כ המערערות את טענתה לענין צלילות דעתה של המנוחה במועד עריכת הצוואה, וציינה כי:
"לא התכוונתי לצלילות קלינית של המנוחה אלא שהצוואה... אינה ניתנת ליישום כפי שנכתבה בגלל סתירות" (עמ' 7 לפרו' שו' 7-8).
41. במצב דברים זה, קביעתה של השופטת קמא בדבר הוכחת צלילות דעתה של המנוחה במועד עריכת הצוואה בדין יסודה, ואין מקום להתערב בה.
ר' והסכם הפשרה עם המשיבים 1-4
42. השופטת קמא, כעולה מפסק הדין, לא ייחסה משקל של ממש במסגרת קביעותיה והכרעותיה, להסכם שהושג בין ר' לאחיה המשיבים 1-4, וכל שציינה (בסעיף 7) בפסק הדין היה:
"נתבעת 5... (ר' – ח"ש) הגישה התנגדות למתן צו קיום לצוואה אשר לקיומה עתרו אחֵיה, אולם בדיון שהתקיים ביום 17/12/2019, מחקה נתבעת 5 את התנגדותה למתן צו קיום לצוואה. לשם שלמות התמונה יצוין כי ביום 11/11/20 הוגש הסכם פשרה בין נתבעים 1-4 ובין ר' שעניינו מכירת זכויות במקרקעין שנחלו או קיבלו הנתבעים מאביהם ז"ל או מהמנוחה".
43. השופטת קמא הכריעה בפסק הדין על בסיס הראיות שעמדו בפניה, לרבות חקירתה של ר' על תצהירה שהוגש טרם השגת ההסכם בינה לבין אחיה, כפי שטענו בצדק המשיבים בתשובתם לערעור, כמפורט לעיל.
44. בערעורן ייחסו המערערות משקל רב להסכם שהושג בין ר' לאחיה המשיבים 1-4, עד כדי כך שטענו, שבאישורו את הסכם הפשרה שבין ר' למשיבים 1-4 חרץ בית משפט קמא את גורל התביעה לחובתם (ראו טענות המערערות בנדון בסעיף 21 לעיל).
45. לאחר בחינת הדברים לא שוכנעתי כי משמעות הסכם הפשרה שבין ר' לאחיה הוא "כצעקתן" של המערערות.
46. עיון בהסכם הפשרה שבין ר' לאחיה המשיבים 1-4 (צורף כנספח 1 לתשובת משיבים 1-4 לערעור) מלמד כי עוסק לא רק בעזבון אביהם המנוח (כפי שציינו המשיבים בתשובתם) אלא גם בעזבון המנוחה (ראו ה"הואיל" הרביעי).
אני מוכן גם לצאת מנקודת הנחה כי ר' הרוויחה מהסכם הפשרה, בכך שבמסגרתו, וככל שהצוואה תקויים, לא תידרש להחזיר מליון ₪ מתוך שני מליון הש"ח שנתנה לה המנוחה בחייה (כך למעשה אף הודה בפנינו ב"כ המשיבים 1-4 בישיבת הערעור – עמ' 4 לפרו' שו' 26-28).
יחד עם זאת, ר' נחקרה על תצהיריה בתאריך 17.12.2019 די בהרחבה על ידי ב"כ המערערות ובית משפט קמא התרשם מעדותה.
בית המשפט התרשם גם מיתר העדויות שנשמעו בפניו, ובראשן עדותו של עו"ד גולדנברג, שערך את הצוואה והתרשם במישרין מצלילותה ומרצונה האמיתי של המנוחה.
בשקלול כל הראיות האמורות שוכנע בית משפט קמא כי הצוואה משקפת את רצונה החופשי והאמיתי של המנוחה, ללא קשר להסכם הפשרה שערכה ר' עם אחיה (עמדה על נקודה זאת ב"כ של ר' בטיעוניה בפנינו, עמ' 6 לפרו' שו' 4-6).
47. יותר מזה – אמנם ציינתי לעיל, כי אני יוצא מנקודת הנחה שר' הרוויחה מהסכם הפשרה, בכך שבמסגרתו, וככל שהצוואה תקויים, לא תידרש להחזיר מליון ₪ מתוך שני מליון הש"ח שנתנה לה המנוחה בחייה.
יחד עם זאת עיון מדוקדק בצוואה מלמד, כי המנוחה לקחה בחשבון כי ר' לא תשיב את מליון הש"ח העודפים שקיבלה ולכן ערכה האיזון המתאים בצוואה.
להבהרת הדברים נצטט מהצוואה בקטע הרלוונטי (סעיף 3.6.9), כדלקמן:
"ר' ... לא תקבל כל חלק מרכושי (ההדגשה והקו במקור – ח"ש) מכיוון שהיא מחזיקה שני מיליון ₪... שנתתי לה ואינה זכאית לכל תוספת מרכושי. מסיבה: ר' קיבלה ממני מיליון ₪... לפתרון בעיית הדיור שלה ב... . מיליון נוסף... שקיבלה למשמרת עבור פתרון דיור לאחיה א' שהפקדתי בחשבונה בבנק יהב, ועד למועד כתיבת הצוואה טרם החזירה למשפחה. ככל שר' תחזיר לי את הסכום האחרון בסך 1,000,000 ₪ לעזבוני סכום זה יתחלק בחלקים שווים בין חמשת ילדיו של בני ז"ל (המשיבים 1-4 – ח"ש). במקרה זה ר' אף תצורף לרשימה בסעיף 3.6.10".
48. במילים אחרות, הגם שהחשש בליבן של המערערות לנוכח ההסכם שבין ר' לאחיה המשיבים 1-4 מובן, סבורני כי המשקל שייחסו לו, שלא התקבל על ידי בית משפט קמא, הוא מוגזם, ולא מבוסס דיו. בכל מקרה חשש זה לא הוכח, כך לטעמי.
49. סבורני כי עמדותיהם של המשיבים בנקודה זאת, כפי שפורטו בסעיפים 23 (ו) ו- 24(ד) לעיל לתשובתם, במקומן, ומדברות בעד עצמן.
אי הוכחת השפעה בלתי הוגנת
50. כאמור דחה בית משפט קמא את טענת המערערות להשפעה בלתי הוגנת על המנוחה מצד מי מהמשיבים (והכוונה בעיקר לוו' וג').
51. דרך הילוכו של בית משפט קמא בשאלת ההשפעה הבלתי הוגנת, קביעותיו ומסקנותיו פורטה על ידינו לעיל בסעיפים 14-15 לעיל, תוך ציטוט נרחב מפסק הדין בנקודה זאת בסעיף 15 לעיל.
52. לאור ההרחבה בנקודה זאת לעיל, נקצר כעת.
לא מצאתי טעות בהחלטתו המנומקת בהרחבה בפסק הדין של בית משפט קמא, ובקביעתו כי לא הוכחה במקרה דנן השפעה בלתי הוגנת על המנוחה.
בית משפט קמא היה ער לעובדה כי לא כל השפעה היא בלתי הוגנת, ותתכן גם השפעה לגיטימית שאינה גורמת לפסילת הצוואה. לכן על הטוען לפסילת צוואה מחמת השפעה בלתי הוגנת להוכיח (ועליו נטל הראיה), מעבר לרמה העובדתית כי היתה השפעה מסויימת, כי עסקינן בהשפעה בלתי הוגנת (סעיפים 18-19 לפסק הדין והפסיקה שם).
בית משפט קמא היה ער לקושי בהוכחת מרכיב חוסר ההוגנות של ההשפעה, ולכן נעזר במבחני עזר שנקבעו בפסיקה לבחינת ההשפעה הבלתי הוגנת (סעיפים 20-22 לפסק הדין והפסיקה שם).
בית המשפט יישם את כל אלה לנסיבות המקרה דנן, ומצא כי לא הוכחה השפעה בלתי הוגנת (סעיפים 26-32 לפסק הדין, שחלקו הנרחב מצוטט בסעיף 15 לעיל).
יותר מזה – בית משפט קמא בחן בהרחבה את עדותה של ע', תוך התמקדות בשאלה "כיצד באו לידי ביטוי השפעתם הפסולה של הנתבעים (המשיבים דנן – ח"ש) על המנוחה" (ציטוט מעמ' 8 לפסק הדין שו' 15-16), ומצא כי ע' "הציגה גרסה המבוססת על תחושות והשערות סובייקטיביות בלבד" (ציטוט מעמ' 8 לפסק הדין שו' 16), שאין בהן כדי לעמוד בנטל הראיה להוכיח השפעה בלתי הוגנת.
בלשונו של בית משפט קמא, לאחר בחינה נרחבת של עדותה של ע' (שצוטטה בהרחבה בפסק הדין, בסעיף 24):
"מעדותה זו של המבקשת, עולות השערות בלבד. אין בהשערות אלו להוכיח השפעה בלתי הוגנת, שיש ללמוד ממנה כי הצוואה נערכה בשל אותה השפעה בלתי הוגנת, והצוואה אינה משקפת את רצונה החופשי והאמיתי של המצווה" (סעיף 25 לפסק הדין).
יותר מזה – בית משפט קמא הדגיש, כי עריכת הצוואה על ידי עו"ד גולדנברג (ונעמוד על כך גם בפרק הבא, כנשעסוק בסעיף 35) ניתקה את מעורבותן של ג' וו' מהצוואה שנחתמה. היינו לא ניתן לומר כי השפיעו השפעה בלתי הוגנת על המנוחה בעריכת הצוואה.
על כך נאמר בענין שוורץ (פסקה 12) כי:
"בית-המשפט עשוי להיעזר במבחנים נוספים שיהיה בהם כדי לסייע לו לגבש דעתו בשאלת קיומה של השפעה בלתי הוגנת. כך, למשל, יבחן בית-המשפט אם זכה המצווה לייעוץ משפטי בלתי תלוי בעת עריכת הצוואה...".
כך הוא המקרה דנן, כקביעת בית משפט קמא, שמצא את עו"ד גולדנברג כמייצג בלתי תלוי של המנוחה לשם עריכת צוואה, שתביא לידי ביטוי את רצונה החופשי והאמיתי של המנוחה.
53. בהינתן כל אלה אין מקום להתערב, כך לטעמי, בקביעתו של בית משפט קמא, המבוססת על הראיות שעמדו בפניו, לרבות שמיעת עדים והתרשמותו הישירה מהם, גם מבחינת מהימנות, כי "לא הוכחה השפעה בלתי הוגנת כמשמעות מונח זה בסעיף 30 לחוק הירושה התשכ"ה-1965" (ציטוט מסעיף 32 לפסק הדין).