31. השופט גרוסקופף העיר בחוות דעתו כי משרד הבריאות רשאי לקדם מדיניות של עידוד לידות בבתי חולים בהתאם לעמדתו בכל דרך חוקית שימצא לנכון, אולם הוסיף כי הרושם המצטייר מהדיון בעתירות הוא שמשרד הבריאות נוקט כלפי מרכזי
--- סוף עמוד 14 ---
הלידה הטבעית בקו של "הכבדה לשם הכבדה" – אוסר על הפעלתם לא מאחר שלידה בהם היא מסוכנת יותר מלידת בית, אלא מאחר שהדבר מקשה על יולדות לבחור באפשרות של לידה מחוץ לבית החולים. השופט גרוסקופף העיר כי ספק בעיניו אם מדיניות זו היא לגיטימית לנוכח הפגיעה בזכות הבחירה של הנשים היולדות בסוגיה המצויה בליבת הזכות לאוטונומיה, אולם ציין כי ממילא, משהגיע למסקנה לפיה משרד הבריאות אינו מוסמך לפעול כפי שפעל, דברים אלו הם בגדר "הערת אזהרה" בלבד.
32. במחלוקת זו הצטרף כאמור השופט סולברג לדעתו של השופט אלרון. השופט סולברג הדגיש בחוות דעתו כי סעיף 24(ב) לפקודת בריאות העם אינו מתייחס באופן כללי בלבד לכך שכל מוסד המעניק טיפול רפואי טעון רישיון, אלא נדרש במפורש לקביעה שבית חולים הוא מוסד המשמש בין היתר "לקבלת נשים יולדות", ומכאן ביקש ללמוד את כוונת המחוקק. השופט סולברג אף ציין כי לשיטתו, ברי כי כוונת המחוקק הייתה לחייב כל "בית יולדות" המספק מעטפת של פיקוח רפואי – בוודאי ברמה שסופקה על-ידי מרכזי הלידה הטבעית שבמוקד ההליך דנן – לעמוד בתנאי הרישום שבדין. השופט סולברג ציין כי לשיטתו, קבלת עמדתו של השופט גרוסקופף תוביל למסקנה לפיה המחוקק הגדיר כ"בית חולים" רק מוסד המיועד לקבלת נשים יולדות שלידתן הסתבכה או שבשל צורך אחר יש להעניק להן "טיפול רפואי". לפיכך סבר השופט סולברג, כי עמדתו של השופט גרוסקופף מרוקנת מתוכן, הלכה למעשה, מילים מפורשות המופיעות בפקודה. עוד הוא הוסיף, כי לגישתו אין צורך להידרש במסגרת ההליך הפרשני למשמעו של המונח "טיפול רפואי" באופן רחב, או לתפיסות ערכיות ורפואיות בדבר מהות הליך הלידה. בסיכומו של דבר, השופט סולברג סבר כי שיקוליו של משרד הבריאות הם ענייניים ועמדתו מקצועית, וכי לא נמצאה עילה להתערבות באיזון שערך בין שיקולי אוטונומיה לבין "שיקולים פטרנליסטיים בדבר שמירת שלום הציבור ובריאותו".
הדיון הנוסף
33. ביום 27.1.2019 הורתה חברתי הנשיאה א' חיות על קיום דיון נוסף בפסק הדין שניתן, וזאת בשאלה אחת בלבד: האם מרכזי לידה טבעית מחויבים ברישוי כ"בתי חולים" בהתאם לסעיף 24 לפקודת בריאות העם.