29. דבריו של ד"ר פינקי פיינשטיין לעניין סיכון למערכת הגניקולוגית לנערות בגיל של הוריה, שצורפו לטיעוני האם אינם בבחינת "חוות דעת", עם כל הכבוד, אף שהאם מכנה אותם חוות דעת. מדובר בדברים קצרים, שנכתבו ברשת החברתית בסגנון לקוני, ואין תשתית לכך שהם משקפים עמדה של גורם רפואי מוסמך במשרד הבריאות, שהוא הרשות המוסמכת.
30. לעניין הדחיפות והנחיצות בחיסון, הרי שמאז פרצה מגפת הקורונה, אנו עדים להתפשטות מהירה שלה בגלים שונים, כאשר כעת אנו בעיצומו של מה שנראה כגל הרביעי. נראה כי אין צורך להכביר מילים בעניין זה.
31. ניתן אפוא לסכם, כי עמדת משרד הבריאות, שהוא הרשות המוסמכת בישראל להגנה על בריאות הציבור, היא כי חיסון הקורונה נמצא כיעיל ביותר להגנת הציבור, ובכלל זה לבני נוער בגילי 15-12, מפני נזקי מחלת הקורונה, ולהתמודדות עם המגפה, ותופעות הלוואי בקרב מחוסנים בגילי 15-12 הן נדירות ובלתי חמורות, וכי משעה שמגפת הקורונה עדיין עמנו, וכעת אנו בעיצומו של הגל הרביעי שלה, הרי שקיימת דחיפות ונחיצות בחיסונים.
32. כעת נותר לבדוק את רצון הקטינים, שלו כפי שיובהר, מצאתי לתן משקל רב בנסיבות העניין.
33. יצוין תחילה כי על פי דיווח יח"ס מיום 25.7.21, כמו גם על פי הדיווח החסוי שהועבר ללשכתי היום, התקיימה ביח"ס פגישה ראשונה עם הקטינים לצורך בירור עמדתם, ולאחר שיחה עם העו"ס הקטינים ביקשו שהות כדי לבדוק ולשקול את הדברים. שהות כזו אכן ניתנה להם וביום 1.8.21 בפגישתם הנוספת ביח"ס, מסר XXX עמדתו ולפיה, הוא אינו מעוניין בקבלת החיסון ואילו YYY מסרה כי היא מעוניינת בקבלת החיסון.
נימוקי עמדתם הועברו בדו"ח חסוי, ומטבע הדברים, לא ניתן לגלותם, ואולם, די אם אציין כי מדובר ברצון מנומק של כל אחד מהקטינים.
34. מדובר בשני קטינים שאינם רכים בשנים, אלא בני 15 ו-12.5 שנים, אשר עומדים על דעתם, וכפי שראינו, הם מסרו עמדתם לאחר מחשבה ושקילת הדברים.
35. בנסיבות העניין, שעה שקיימת מחלוקת עזה בין ההורים בשאלה אם לחסן את הקטינים נגד נגיף הקורונה; ומשעה שמדיניות משרד הבריאות היא להרחיב את מתן החיסון לבני 15-12, ותופעות הלוואי המוכרות עקב כך הן נדירות ולא חמורות, אך מנגד, ההסתברות לתחלואה קשה ומוות חלילה בקרב בני נוער בגילי 15-12, עקב אי מתן החיסון, היא כנראה נמוכה מאוד, לפי הידוע, ואף אחד מהקטינים לא נמנה על אוכלוסיית סיכון ככל שיחלה במחלת הקורונה; וכן בשים לב לגילי הקטינים, והעובדה כי מסרו עמדתם מדעת ולאחר שקילה והצגת נימוקי העמדה – סבורני כי יש להכריע במקרה דנן, בסוגיית החיסון, בהתאם לרצון הקטינים.
דהיינו, יש להורות על מתן חיסון ל-YYY, המעוניינת בכך, ולהימנע ממתן חיסון ל-XXX, כל עוד הוא מתנגד לכך.
36. לעניין זה אין לי אלא להפנות לדברי כב' השופט א' שטיין בבג"ץ פיינשטיין, שניתן אך לאחרונה, ואשר אליו הפנתה האם בטיעוניה. באותו מקרה התבקש צו-על-תנאי אשר יחייב את המשיבים, ושר הבריאות בכללם, לבוא וליתן טעם מדוע לא יורו על הפסקת הזרקת תכשיר פייזר BNT162b2 לאוכלוסייה בכללותה, ולקטינים בפרט, כחיסון נגד וירוס הקורונה וכן כי ינתן צו ביניים אשר יורה על איסור מוחלט להזריק את החיסון לקטינים – זאת, מאחר שלדבריהם החיסון גורם לתופעות לוואי חמורות ומסכן את חייהם, בשעה ש"הווירוס כמעט ונעלם לחלוטין" "וידועות תרופות מועילות ומעולות כנגדו". העתירה נדחתה על הסף, ובין היתר, נקבע בפסק הדין (מפי כב' השופט א' שטיין) כדלקמן:
"ניסיון העותרים לבוא בשערנו כעותרים ציבוריים הדורשים את טובת הציבור בכללותו צריך להיעצר בפתח השער. לפי הדין הישראלי, התחסנות נגד וירוס הקורונה איננה בגדר חובה משפטית, אלא בגדר זכות שמימושה נתון לבחירה אוטונומית של כל אזרחית ואזרח (ראו: סעיפים 16-13 לחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996; וכן, ע"א 1303/09 קדוש נ' בית החולים ביקור חולים, פ"ד סה(3) 164 (2012)). העתירה שלפנינו אינה באה אפוא לזכות את הציבור, שבשמו היא הוגשה, אלא באה לגרוע מאחת מזכויות היסוד שלו: הזכות לאוטונומיה (ראו והשוו: Gideon Parchomovsky & Alex Stein, Autonomy, 71 U. TORONTO L.J. 61, 65-70 (2021)). העותרים חופשיים שלא לחסן את עצמם לפי בחירתם, והמדינה אינה כופה עליהם דעה הפוכה משלהם. ברם, אם נעניק לעותרים את מבוקשם, נכפה את עמדתם על ציבור רחב של אנשים אשר סבורים אחרת ומעוניינים לחסן את עצמם ואת ילדיהם" (פסקה 6; ההדגשות הוספו).
37. אמנם, הדברים שבפסק הדין מתייחסים, כפי שניתן להבין, לעמדתם של פרטים בגירים, ואולם, שעה שעסקינן בקטינים בגילי 15 ו-12.5, בעלי יכולת לגבש עמדה, ושעה שהאפוטרופסים הטבעיים שלהם, הוריהם, חלוקים בסוגיית החיסון, סבורני כי יש לכבד את הבחירה של הקטינים דנן, כל אחד לפי דרכו.
38. בטרם סיום, אציין כי האב הפנה בטיעוניו לפסיקה שהורתה על מתן חיסונים לקטינים, כעמדת אחד ההורים, וחרף סירובו של ההורה האחר. יש לשים לב לכך שחלק מהפסיקה שאליה הפנה האב אינה נוגעת לחיסון קורונה אלא לחיסוני שגרה המוכרים ושגורים מימים ימימה. בנוסף, באותם מקרים שאינם נוגעים לחיסוני קורונה, דובר בקטינים רכים בשנים, בגילים שבהם עמדתם בסוגיית החיסון לא נדרשת ברגיל. כך, בעמ"ש 62329-09-19 הדיון נסוב על חיסון לחצבת וחיסוני שגרה נוספים לקטינים בני 4.5. ו-8 שנים של משרד הבריאות. גם ברמ"ש 12596-09-19 נסוב הדיון על חיסונים שגרתיים לקטין בן פחות מ-4 שנים. גם בעמ"ש 45175-03-20 דובר בחיסוני שגרה לקטין בן שנתיים וחצי. ברמ"ש (ת"א) 12526-09-19 דובר גם כן בחיסוני שגרה לקטין בן כ-4 שנים. בתמ"ש 16505-06-15, דובר גם כן על חיסוני שגרה לקטין בן פחות מ-3 שנים.
39. בפסקי הדין היחידים, למיטב ידיעתי, שפורסמו בעניין חיסון הקורונה ובהתייחס לקטינים בגילי 15-12, שבהם התיר בית המשפט מתן חיסון במקרה של מחלוקת בין ההורים, דובר בקטינים שהיו מעוניינים בקבלת החיסון (ראו: עמ"ש (חיפה) 58108-06-21 א. נ' ב, נבו; תלה"מ 8386-03-20 פלוני נ' אלמונית, נבו, ניתן ביום 1.7.21).
תוצאת ההחלטה דנן בעניין YYY, המעוניינת בקבלת החיסון, דומה לתוצאות פסקי דין אלו.
ביחס ל-XXX, תוצאת ההחלטה דנן שונה, משעה שהקטין מסרב לחיסון, ולאחר שכאמור, נתתי משקל לגילו (כבן 15 שנים) ולכך שבחר את עמדתו, מדעת ולאחר שקילה.
אציין עוד כי ביום 13.7.21 ובטרם הדיון שהתקיים לפני באולם עם הצדדים, נפגשתי עם הקטין XXX, וזאת כדי לשמוע את עמדתו בשאלה האם הוא מבקש לגור בבית האם כבית עיקרי או בבית האב. באותה שעה לא התחוור לי עדיין כי ההורים חלוקים גם בנושא חיסון הקורונה ולכן XXX לא נשאל באשר לעמדתו בעניין. ואולם, אציין כי מהפגישה עמו התרשמתי מילד נבון, שידע להביע את עמדתו בצורה ברורה ומנומקת.
סוף דבר
40. לנוכח מכלול האמור, הקטינה YYY תחוסן, ואילו הקטין XXX לא יחוסן. ככל ויחול שינוי בהמשך בעמדתו של XXX, באופן שהוא יביע רצונו בחיסון, הוא יחוסן.
41. אין צו להוצאות בנסיבות העניין.
42. בכך מסתיימים כל ההליכים בתיק ואני מורה על סגירת התיק.
ניתנה היום, כ"ד אב תשפ"א, 02 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.
מיכל ברדנשטיין