19. במאמר מוסגר נעיר כי כמפורט בתצהיר גב' צור מטעם הנתבעת, נשלחו מכתבים לעובדים ביום 20.3.16 (נספח 3), לכתובות הדוא"ל הפנימיות, וכן נתלו על לוחות המודעות, שעניינם ההנחיה לפיה לא ישולם שכר בזמן השביתה. לא הוכח שמי מהתובעים קיבל הנחיות אלו בזמן השביתה הרלוונטית. הנתבעת טענה כי משמדובר בהנחיות זהות לאלו שבזמן השביתה הקודמת, חזקה על התובעים שידעו זאת ויכלו לכלכל צעדיהם בהתאם. לטעמי לא הוכחה טענה זו, ולא בכדי נראה שזנחה אותה הנתבעת בסיכומיה. מכל מקום, די בהוראות התקשי"ר כדי לחייב התובעים, גם אם בעבר הודע להם על כך וגם אם שולם להם לפנים וגם אם לא ראו אותו מכתב.
20. נסכם אפוא ונאמר כי אי מתן הודעה ואי הגשת האישורים אפוא אינם רק פגם פרוצדורלי טכני כפי שטוענים התובעים.
עמידה על חובת ההודעה על המחלה דווקא בזמן שביתה היא תחילתם של דברים, אך אינה סוף פסוק. משניתנה, היא מאפשרת למעסיק לבחון את המחלה ולהודיע בזמן אמת אם ברצונו לבדוק את העובד, או לתקוף שביתה זו בדרכים אחרות. ראו בעניין זה את שנקבע בסכסוך הקיבוצי של עובדי הרכבת שהוזכר לעיל.
נבדוק אפוא אם הוכיחו התובעים כי הודיעו בזמן על מחלתם בזמן השביתה או בסמוך לה.
מועד מסירת הודעת המחלה
21. התובעים הגישו תצהיר מינימליסטי ביותר – טבלה משותפת לכלל התובעים, שמולאה ברובה בכתבי יד משתנים, ובה נרשמו הנתונים הבאים – שם התובע, מס' ת"ז, תקופת המחלה, אופן מתן ההודעה על המחלה (עד כאן טורים אלו מולאו בכתב מודפס ומכאן ואילך בכתב יד), זהות מקבל ההודעה, מועד מתן ההודעה, מועד מסירת האישורים הרפואיים למעסיק וקופת החולים בה התובע/ת מבוטח/ת . בדף שלאחר מכן חתמו התובעים בכתב יד. יצוין כי בהתאם לאמור בו, התצהיר אומת באופן טלפוני, ועל מנת שייחשב תצהיר עדות ראשית כדין אימתו אותו התובעים בעדותם. לגבי כל התובעים נרשם כי אופן מתן ההודעה על המחלה היה בשיחת טלפון. באשר למועד מתן ההודעה וזהות מקבלה נרשמו פרטים שונים, כאשר חלק מהתובעים רשמו כי אינם זוכרים. כמו כן נרשם לגבי כל התובעים כי מועד מסירת האישורים הרפואיים למעסיק היה – "כמקובל, בעת מילוי הדו"ח החודשי".
22. גב' ליאת מלמד, גב' רימא דקידק וגב' טובה עמדי – הן שלושתן תובעות בתיק זה וכן מנהלות הממונות כל אחת על חלק מהתובעים. גב' חגית צור מנהלת הלשכה העידה מטעם הנתבעת. ככלל, בתצהיריהן ועדויותיהן לא מסרו כי מי מהתובעים פנה אליהן והודיע על מחלתו זאת למעט הודעת מר טל זהבי לגב' ליאת מלמד, אליה נתייחס בהמשך.
לנוכח הטענה כי ההודעות נמסרו בשיחת טלפון, הוצאו פלטי שיחות הטלפון של הממונות. חרף האמור בתצהיר לפיו ההודעה נמסרה בשיחת טלפון, בעדויותיהם טענו מספר עובדים כי הם נוהגים להודיע בהודעת וואטסאפ או בסמס. יצוין כי התובעים לא הביאו ולו בדל ראיה בכתב למסירת הודעה בוואטסאפ או בסמס, אף שמדובר בדברים שברשותם. ויודגש - אף הודעות וואטסאפ אישי או הודעות סמס אישיות לממונות, לא הובאו בפניי. יתר על כן, בתצהירי גילוי המסמכים שהגישו העובדים לתיק, כשהם חתומים על ידי העובדים אף כי לא אומתו כדין על ידי בא כוחם, נרשם שהודעה נמסרה למעביד בע"פ. מי שבמפורש טוען להעדר מסמך בעת הליך גילוי המסמכים, אינו יכול להסתמך עליו בהמשך, גם לו ניתן היה להאמין לגרסתו המאוחרת לפיה אכן קיים מסמך כזה.
עובד שטוען רק בעדותו, כי ייתכן שמסר הודעה בסמס או בוואטסאפ, בעוד בתצהירו רשם כי ההודעה נמסרה בשיחת טלפון, לא מאפשר בירור עובדתי ראוי ונראה כי לא לחינם הוא עושה כן. לפיכך לא הוכיח כי מסר ההודעה במועד.
23. להלן נביא מספר דוגמאות מעדויות התובעים מהן ניתן לראות כי אלו ניסו ל"שפץ" בעדותם את הגרסה שמסרו בתצהיר תוך העלאת השערה כי ההודעה הועברה בוואטסאפ וללא כל תימוכין.
כך למשל גב' חיאת נצרה מסרה בעדותה כי היא מודיעה לממונה עליה חגית צור על מחלתה בדרך כלל בוואטסאפ או בסמס, וגם בדרך זו. כשהוצג לה האמור בתצהירה, השיבה שאם כך כתוב כנראה שהודיעה בטלפון (פרוט' עמ' 146, ש' 26- 32, עמ' 147 ש' 1- 2).
כן אמרה כי היא ממונה על גב' אכלאס חירי, וכי זו מודיעה לה בדרך כלל בוואטסאפ. גב' נצרה לא זכרה אם ומתי הודיעה לגב' צור הממונה עליה, על מחלת העובדת שתחתיה גב' חירי כפי שהיא עושה בדרך כלל (שם ש' 13- 24).
גב' חירי טענה שהודיעה בוואטסאפ לגב' נצרה על מחלתה, וכשהוצג לה תצהירה, שאלה שאלת תם, אם יש הבדל בין שיחת טלפון להודעת וואטסאפ (פרוט' עמ' 149 ש' 30- 32).
גב' מיה לוין העידה כי בדרך כלל היא שולחת ההודעה בוואטסאפ, אולם כשעומתה עם הרשום בתצהירה לפיה ההודעה נעשתה בשיחת טלפון, תיקנה זאת באומרה שככל הנראה זכרה טוב יותר בעת שרשמה את התצהיר קרוב יותר לאירועים (פרוט' עמ' 161 ש' 25- 26, עמ' 162 ש' 1- 3).
מר הלל יצחק אמר בתחילת עדותו שלא דיבר עם ליאת הממונה עליו בימי השביתה ועובר לתחילת השביתה (פרוט' עמ' 46 ש' 27-28). בהמשך עדותו טען שהודיע על מחלתו לגב' ליאת, אף שבתצהירו רשם כי הודיע לגב' חגית וייס, וניסה ליישב את הסתירה בכך שמבחינתו זה אותו דבר (פרוט' עמ' 51 ש' 23- 32). התובע מר אברהם לוי טען בעדותו שהודיע לליאת או לחגית, אולם לא זכר למי (פרוט' עמ' 34 ש' 1- 3).
מר רוני אברהם התפלא בעדותו כי בתצהיר מטעמו נרשם ששוחח בטלפון (פרוט' עמ' 38 ש' 19- 27) וטען כי כנראה שלח הודעה אולי בוואטסאפ או בסמס, וכי אינו שומר מלפני שלוש שנים (פרוט' עמ' 39 ש' 2- 3).
התובעים ידעו שפלטי השיחות מוזמנים, ומאלו טלפונים, ויכולים היו להבהיר כי אין בהזמנת השיחות כדי לכסות את מלוא אמצעי התקשורת, אולם לא עשו כן.
יש בכך כדי להטיל צל כבד על מהימנות הטענות המאוחרות והכבושות בדבר אופנים אחרים של מסירת ההודעה. לפיכך כאמור לא הוכחה מסירת ההודעה במועד על ידי מי מהתובעים.
24. את הדברים האמורים לעיל יש לסייג במקרה חריג אחד. התרשמתי שהיה עובד אחד שהודיע לממונה על מחלתו, וגם זאת רק בתחילתה, ליום אחד, וזהו מר טל זהבי. גב' ליאת מלמד נשאלה בעדותה אם ידוע לה על עובדים אחרים שחלו, השיבה "ידעתי על טל" (פרוט' עמ' 23 ש' 1- 2). מר טל זהבי העיד כי פנה אליה כבר ביום חמישי, ערב השביתה 17.3.16, בזמן העבודה, והודיע כי אינו חש בטוב, למיטב זכרונו גם גב' צור אמרה לו שהוא נראה חולה, והוא הלך הביתה מוקדם (פרוט' עמ' 11 ש' 7- 9). התרשמתי כי עדותה המתחמקת של גב' מלמד שלא ציינה מתן הודעה משאר העובדים, לעומת הבהירות בה התייחסה להודעת מר זהבי, אותה זכרה היטב, מלמדת על אמינות אותה הודעה. הודעה זו היא הודעה תקינה העונה על דרישות התקשי"ר, בכל הנוגע לתחילת מחלתו של מר זהבי, ולאישור המחלה הראשון שהגיש ליום אחד. לא די באותה הודעה כדי לשמש הודעה מספקת גם לשני אישורי המחלה הבאים שהגיש מר זהבי בהמשך (אישור שניתן ביום 23.3.20, רטרואקטיבית מיום 20.3.20 ואילך, וכן אישורים מאוחרים יותר). התובע העיד כי מיד לאחר שהחלים ממחלת השפעת סבל מכיווץ שרירים וכאב בגבו (הנ"ל העיד כי מדובר בעניין רפואי ויש קשר בין המחלות (פרוט' עמ' 9 ש' 29- 27)) והחלים לחלוטין ביום שלמחרת יום החזרה מהשביתה. כאשר עובד חולה, בזמן שביתה או בזמן רגיל, עליו להודיע לממונה מדי כמה ימים (בזמן שביתה מדובר במועד קצר יותר, ראו הוראות התקשי"ר לעיל) על מחלתו, לרבות צפי משוער. משלא עשה כן, תקף אישור המחלה הראשון בלבד, עליו הודיע בזמן אמת.
25. לסיכום - משהושם הדגש באופן ברור על שאלת ההודעה על המחלה לממונה, ומשלא הוכח שניתנו הודעות כנדרש, לא נדרשתי להתייחסות פרטנית לכל אחד מהתובעים לגבי אופי ואפיון המחלה ומשכה ויתר העניינים הפרטניים שהצדדים התייחסו אליהם בסיכומיהם. משהתובעים לא הוכיחו מסירת ההודעה - ממילא דין תביעתם להידחות, למעט באופן חלקי לעניין תביעת מר זהבי באשר לאישור המחלה הראשון שההודעה עליו ניתנה ביום 17.3.16.
אישורי המחלה לימים שלפני ואחרי השביתה
26. משנשללו אישורי המחלה שהציגו התובעים, בראי הנסיבות ובשים לב לשביתה שחלה באותה עת, בדין שללה הנתבעת תשלום לפי אותו אישור מחלה גם ליום 17.3.16 בסמוך לקרות השביתה וכן ליום שלאחר סיום השביתה (יום 30.3.16). משקבעה המדינה באופן שמותר לה, כפי שקבענו לעיל, כי אותו אישור אינו תקף, לא ניתן לאשר ימי מחלה לפיו.
27. בעדותה של גב' ליאת מלמד ניסתה להתחמק מלהשיב באופן ישיר וברור לשאלות שנשאלה. כך גם לגבי השאלה בעדותה אם היא נמנית על הנהלת הלשכה, אותה אישרה בהמשך, וכך גם לגבי מועד הידיעה על פרוץ השביתה. רק לאחר שהובהר לה כי היא מכותבת להודעת דואר אלקטרוני מגב' מירה אסרף שנשלחה ביום 16.3.16 ממנה עולה כי עובדי הלשכה עומדים לנקוט בצעדים ארגוניים, הודתה כי קיבלה אותה (פרוט' עמ' 22 ש' 4- 29). אף שטענה בעדותה כי לא עדכנה איש מהעובדים על השביתה העומדת לפרוץ, כשנשאלה אם העבירה את ההודעה למישהו טענה כי אינה זוכרת. הרושם שנוצר מאופן עדותה ומהתנהלותה בעדות הוא כי עניין השביתה המתקרבת היה דווקא ידוע באותה עת בלשכה (ולא רק להנהלה ולוועד), גם אם לא באופן ודאי וגם אם לא נודע לכל העובדים. גם התובעת גב' נצרה חיאת הודתה בעדותה לאחר שראתה את הודעת הדוא"ל האמורה, כי היא מכותבת אליה (פרוט' עמ' 145 ש' 7). אף התובעים מודים בסיכומיהם כי היו לחשושים ודיבורים על השביתה עוד קודם למועד ההכרזה הרשמי שהיה ביום 20.3.16, בו פרצה השביתה (סעיף 3.3 לסיכומי התובעים). אכן, לא ניתן להצביע באופן מדויק מתי נודע לכל אחד ואחד מהתובעים על כי תהא שביתה החל מיום 20.3.16. מהעדויות עלה כי יש קבוצת וואטסאפ של העובדים (עדות מיה לוין פרוט' עמ' 160 ש' 9- 10, ש' 26, עדות גב' לורה קפילוטו עמ' 137 ש' 27- 28), אף שחלק מהתובעים טענו שאין כזו. אף אחד מהתובעים לא הביא תצלום מאותה קבוצה, לא במסגרת גילוי מסמכים ולא כראיה המצורפת לתצהיר. יש בכך כדי לתמוך במסקנה כי הצגת צילום כזה לא היה בה כדי לסייע לעובדים. אולם, ממכלול העדויות התרשמותי היא כי ביום חמישי 17.3.16, היתה ידיעה, אצל מרבית העובדים, גם אם לא ודאית, על קרות השביתה.
אף בנוגע ליום שלאחר סיום השביתה, יום 30.3.16 - מי שבחר להאריך מדעתו את השביתה, על סמך אישור מתמשך מימי השביתה עליו לא הודיע כשהיה חולה, וללא הודעה מאוחרת על מחלתו ואי חזרה לעבודה עם תום השביתה, אינו זכאי לקבל דמי המחלה לימים אלו.
סיבת ההיעדרות - הקשר הסיבתי בין מחלת העובד לאי התייצבותו לעבודה
28. התקשי"ר כאמור מורה על אי ניכוי תשלום ל"עובדים שנעדרו מהעבודה בימי שביתה מסיבת מחלה" (ההדגשה שלי, א.ש.). בפרשנות המילים "מסיבת מחלה" המדינה הדגישה את חשיבות קיומו של קשר סיבתי בין המחלה להיעדרות, משמע שלולא המחלה לא היה אותו עובד שובת. לטענת המדינה השביתה הרלוונטית נבעה מהעדר הסדרה של אותם נושאים שבהם עסקה השביתה הקודמת ונגעה בהחלט לכלל העובדים. לטענת חלק מהתובעים, הסכסוך בגינו פרצה השביתה העומדת במוקד הליך זה לא נגעה אליהם .חלק מהעובדים טענו כי כלל אינם דוגלים בשביתות וכי השביתה היתה עניינם של עובדים אחרים בלשכה, ותיקים מהם, שאינם אקדמאים, או כאלו המועסקים בחוזים אחרים. כן טענו חלק מהתובעים כי כלל לא התכוונו לשבות, וכי לא הגיעו כי חלו (עדות מר זהבי פרוט' עמ' 11 ש' 1- 2, עדות גב' לוין (פרוט' עמ' 160 ש' 14- 17), עדות מר קובי ברהום (פרוט' עמ' 15 ש' 7- 8), עדות גב' ליאת מלמד (פרוט' עמ' 23 ש' 3- 6) ועוד אחרים). יצוין כי חלק מהעובדים שטענו זאת, הביאו אישורי מחלה רק לחלק מימי השביתה, ובכל זאת לא היה בידיהם הסבר לגבי אי התייצבותם בשאר ימי השביתה. למעשה, רק עובד אחד מבין התובעים התייצב בלשכה בשלושת הימים האחרונים של השביתה, 27-29.3.16, מר רוני אברהם. ברי כי בהיבט המהימנות, אמינותו של תובע שטוען בעדותו בלהט כי אינו שובת באופן עקרוני, והוא מפר שביתות סדרתי, בעוד ב"כ הנתבעת מציגה בפניו דו"ח נוכחות לפיו השתתף בשביתה שנה קודם לכן, נפגמת משהו (למשל פרוט' עמ' 39 ש' 6- 9).
29. יודגש כי חלק מהתובעים בעדויותיהם דווקא חיזקו באופן ברור את המסקנה כי שבתו במוצהר וכי תכננו לשבות גם בעת מחלתם ולמעשה ברי כי לא באו לעבודה לא בשל המחלה אלא בשל רצונם לשבות.
כך העידה גב' חיאת נצרה: "בתחילת השביתה הייתי חולה זה בא מאלו- הים. אחר כך שבתתי כמו כולם. אל תשכחי שהייתי אז חברת ועד זה אבסורדי שלא אשתתף". (פרוט' עמ' 146 ש' 25- 26).
גב' אכלאס חירי השיבה בעדותה, כשנשאלה מדוע לאחר יומיים של מחלה החליטה להשתתף בשביתה, "אם כל הפקידים משתתפים, ברור, למה שאני לא אהיה?" (פרוט' עמ' 149 ש' 23- 24).
התובעת גב' מיה לוין העידה כי לא הגיעה בזמן השביתה לעבודה אף שסברה כי כאקדמאית אסור לה לשבות, משום שחשבה שהוועד יחסום את הכניסה - "אני גרה מחוץ לירושלים, מראש אני לא מגיעה אם אני יודעת. .. היה קצת שיח, משערת שהיה שיח בוואטסאפ, אבוא במיוחד ולא יתנו לי להכנס" (פרוט' עמ' 160 ש' 25- 26)
התובע מר הלל יצחק העיד: "אם יש שביתה אני לא בא לעבודה, ואם אין שביתה אני בא... עיצומים צריך לבוא לעבודה. אם יש עיצומים וצריך לבוא לעבודה אני בא, מה שכולם עושים אני עושה." (פרוט' עמ' 46 ש' 11- 17).