30. יחד עם זאת, לטעמי, מוקד הדיון אינו בשאלה אם היתה לתובעים סיבה טובה לשבות או לא. חלק מהתובעים היו חברי ועד, חלקם סברו שהשביתה לא נוגעת להם, וחלקם הודו שאכן פעלו בהתאם להוראת הוועד שלא להתייצב ולא חשבו להיבדל מהכלל. בעיניי, יש לפרש בצורה רכה יותר את דרישת הקשר הסיבתי "מסיבת מחלה". בניגוד לעמדת המדינה, איני סבורה כי עמדותיו של אדם כלפי השביתה, שוללות ממנו בהכרח את דמי המחלה. לו יתואר שהמחלה אמתית היא, והיא שגרמה לו לא להגיע, אין בכך משום ניתוק הקשר הסיבתי "מחמת מחלתו". אין חיוב בתקשי"ר לעבוד תוך הפרת השביתה יום לפני ויום אחרי המחלה, או בזמן השביתה כל עוד האדם אינו חולה.
לפיכך אין זה רלוונטי לעניינו אם התובעים או חלקם חשו שההסתדרות והוועד הוותיק מייצגים אותם או חלקם, כאקדמאים, או שבליבם התנגדו לשביתה.
גם לא די בכך שחלק מהעובדים הגישו אישורי מחלה על חלק מהתקופה, אולם לא הגיעו ליתרתה, ולכאורה שבתו, כדי ללמד בהכרח על פיקטיביות המחלה בימים בהם הגישו אישורי מחלה.
אף השתתפותו של עובד בשביתה מסוימת באופן חלקי, או בשביתה קודמת, לאו דווקא תשליך במישרין על שאלת אמינות אישור המחלה שלו. דהיינו, התקשי"ר אינו קובע חזקה לפיה מי ששבת או נוהג לשבות, לא יקבל דמי מחלה. זאת בניגוד לסוגיית החופשה, בה נקבע באופן ברור הכלל כי לא ניתן יהיה לצאת לחופשה בימי השביתה, (כשבצדו החריג במקרה שזו תוכננה והחלה מראש). לא כך נקבע לגבי מחלה. זאת לא רק מפני שאת רוב תקופות המחלה לא ניתן לתכנן מראש (למעט למשל ניתוחים קבועים מראש). אלא גם משום שאכן התקשי"ר מתייחס באופן אחר למחלה ומתכוון לפצות בגין ימי המחלה שאדם הפסיד גם בזמן השביתה, ככל שהיו הגורם להיעדרות, ומשמדובר במחלת אמת עליה דווח בזמן אמת.
31. כיצד אפוא ניתן לבדוק קיומו של קשר סיבתי בין המחלה לבין השביתה? באמצעות ההודעה במועד על קרות המחלה. מחויבותו של עובד לעבודתו, ונכונותו לבוא ולעבוד, משתקפת במתן הודעה לממונה עליו – וככל שזה אינו זמין (מחמת מחלתו שלו או בשל כך שהוא שובת), לממונה שעליו – על אודות המחלה.
מדובר בצעד הבסיסי ביותר בין עובד למעסיק ולממונה עליו, ויש בכך כדי לשפוך אור על האופן בו ראה העובד את מצבו אותה עת, כמי שנכון וזמין לעבודה אולם אתרע מזלו וחלה, או כמי שממילא לא התעתד להגיע לעבודה.
מתן ההודעה במועד חשוב גם כדי שהעובד ירים את נטל ההוכחה בזמן השביתה, ויוכיח כי אכן התעתד לעבוד באותו זמן, לולא מחלתו.
גורם הדיווח בזמן הוא מהותי, בפרט בזמן שביתה, גם על מנת שניתן יהיה לבחון בזמן אמת את המחלה באמצעות רופא מטעם המעסיקה הנתבעת, אבל גם על מנת שהיעדרותו של העובד החולה לא תשמש "אמצעי לחץ" על המעסיק במסגרת הלחץ שמפעילה היעדרות כלל העובדים השובתים, אלא תאפשר למעסיק לראות את נתוני האמת בזמן אמת.
בענייננו לא הרימו התובעים (למעט מר טל זהבי, באשר לאישור הרפואי הראשון), את הנטל להוכיח כי לא הגיעו לעבודתם בעת המחלה "מסיבת המחלה".
הפעלת שיקול הדעת של המדינה בשקלול נסיבות המקרה
32. כאמור, משרובם המכריע של התובעים לא הודיעו בזמן אמת על מחלתם לממונה עליהם או לזו שמעליה, ממילא דינם כדין מי ששבתו, ולא זכאים היו לתשלום שכרם ותשלום בעד ימי המחלה, ובדין נוכה השכר בגין ימי השביתה. אכן, רשאית היתה הנציבות לקבוע (ראו הוראה 33.239 לעיל) כי התובעים זכאים בכל זאת לתשלום שכרם. כך עשתה בשביתה הקודמת משנת 2015, באותו מקום עבודה. גם אז היו תובעים שחלו, וביניהם חלק מהתובעים שבתיק זה.
33. הנתבעת הבהירה כי בענייננו היו מספר נסיבות שגרמו לה שלא לקבל האישורים בכל זאת. יוזכר, כי בניגוד למצב הרגיל בו עובד מגיש הודעה מתאימה בזמן, ואז האישורים נבחנים בהיבט הרפואי, במקרה זה עת לא ניתנה הודעה במועד, מדובר בשיקול דעת שעל הנציבות להפעיל על מנת להחליט אם לאשר בכל זאת תשלום, וכך עשתה.
בין השיקולים שנמנו בטענות הנתבעת, היה ריבוי החולים בלשכה בפרק הזמן הרלוונטי – כמעט כל עובדי הלשכה, כחמישים במספר, אופי המחלות, החפיפה אצל חלק לא מבוטל מהעובדים בין ימי המחלה לימי השביתה, דפוס פעולה דומה של חלק מהעובדים בהגשת ימי מחלה גם בשביתה משנת 2015, ועוד (ראו תצהיר מר לזימי).
34. התובעים טענו כי משהנתבעת בחרה שלא לערוך בדיקה מול הרופאים שהוציאו האישורים או שיחה עימם, ממילא קיבלה עליה תקפות האישורים. לטענתם, בהעדר "מבחן רפואי" או אישור רפואי סותר, "לא ניתן להיכנס לנבכי גופם ונפשם של התובעים" (כאמור בסיכומי התובעים) ולא ניתן לשלול תקפות האישורים. מנגד, טוענת הנתבעת, כי דווקא הוכחה מהימנותם הנמוכה של האישורים שחלקם הוצאו טלפונית וחלקם אצל רופאים שאינם הרופאים הרגילים של התובעים.
35. עת בוחן בית הדין את הפעלת שיקול הדעת, עליו לבדוק אם החלטת המדינה מצויה במתחם הסבירות.
הדעת נותנת כי ריבוי חולים המוני באופן מובהק, בזמן שביתה, יש בו כדי לעורר חשד בדבר מהימנות המחלות הנטענות. העיתוי הנוח של ריבוי המחלות אומר דרשני ועמדת הנתבעת לפיה עניין זה השפיע על החלטתה לבחון מחדש את ההצדקה לתשלום בגין ימי המחלה, מצויה במתחם הסבירות. יודגש כי המדינה הבהירה שראתה בכך גורם המצדיק המשך הבדיקה הפרטנית, ולא קביעה גורפת על פיו לבדו, תוך שאישרה חלק ממקרי המחלה ונתנה תשלום עבורם (אלו כמובן אינם תובעים בתיק זה ולא הובאו לגביהם פרטים, אולם מהעדויות של שני הצדדים עלה כי היו כאלה).
כאמור, הוגש לעיוני החומר הרפואי של התובעים בחודש השביתה. עיון בסיבות המחלה מעלה כי המחלות שהוצגו באישורים, הן מגוונות ושונות. יחד עם זאת יש דמיון מטריד החוזר בין המחלות השונות, והוא בקושי שיש למצוא בחלק גדול ממחלות אלו סממנים אובייקטיבים – כגון שלשול (לא נלקחו דגימות, על אף שהתובעת נשאלה על ידי הרופא אם היא מבקשת לעשות כן), כאבי גב, שפעת, נזלת ושיעול יבש, טחורים וכיוצא בזאת. אופי ואפיון המחלות, זהות הרופאים והמרפאות מעלה סימני שאלה בחלק מהמקרים, גם אם אין בכך כדי להכריע את הכף, אלו בהחלט נסיבות רלוונטיות.
כך התובעת שרה ארגמן שלחה בקשות להוצאת אישורי מחלה מקוונים, תוך ציון תאריכים לתקופה של כשבועיים, בלי שטרחה לציין כלל מה המחלה בגינה מתבקשים האישורים. יש בכך משום זילות ברורה בהליך מתן אישור המחלה ובעייתיות במתן תוקף לאישור כזה, שאין מאחוריו כל מחלה נטענת.
התובעת מיה לוין טענה בעדותה כי בתה היתה חולה בזמן השביתה ובתחילה כלל לא זכרה שדיווחה גם על מחלתה שלה, אולם לאחר שעומתה עם אישורי מחלה של בתה ושלה, ממרפאות שונות ורופאים שונים, בחלק מימי השביתה, הודתה כי אינה זוכרת בדיוק (פרוט' עמ' 161 ש' 15, עמ' 162 ש' 10-26, עמ' 163).
36. לא ניתן להתחמק כפי שעלה בעדויות, מתחושתם הקשה של חלק מהתובעים, כי נתפסו כמי שאינם דוברי אמת אף שהגישו אישורי מחלה כמקובל, אולם לא קיבלו שכרם בגין ימי המחלה ראו (עדות מר טל זהבי פרוט' עמ' 12 ש' 13). אכן, חלק מהעדויות היו בעייתיות במובהק, ועוררו רושם של התחמקות מגמתית מזיכרון המאורעות תוך התכחשות לאמיתות ברורות. על כך יש להצר. יחד עם זאת לא ניתן לומר במפורש שאישורי המחלה פיקטיביים או כי לא ניתנו כשורה, אלא שכאמור לעיל במקרה זה נדרשו תנאים נוספים ואלו לא התקיימו.
37. אחת מהנקודות העיקריות השנויות במחלוקת בתיק זה, היא משמעותם של אישורי המחלה, שלגישת התובעים מחייבת בהכרח תשלום לפיהם.
נזכיר אפוא בקצרה את תכלית חוק דמי מחלה וההוראות הרלוונטיות בתקשי"ר לעניין תשלום דמי מחלה, שהן הרלוונטיות בענייננו. הגיונם של דברים כי מטרתם היא סוציאלית-הגנתית בעיקרה - שלא ייפגע מי שבשל מחלתו לא יכול היה להתייצב לעבודתו. כמו כן, בהיבט בריאות הציבור, מי שחולה במחלה מדבקת, מוטב שלא יתייצב לעבודה וחלילה יפיץ את המחלה בקרב רעיו לעבודה ובקהל הפונים. יש מטרות משנה נוספות, כגון איכות עבודתו של החולה הנושאת עמה סיכון מוגבר לטעויות, הקושי בהחלמה ללא מנוחה ועוד.
התכליות החשובות שנמנו לעיל, מצדיקות באופן כללי התבוננות רחבה ולא דקדקנית באופן מיוחד, עת מציג עובד אישור מחלה. הפסיקה שציטט ב"כ התובעים בסיכומיו לפיה האישור הרפואי עומד בתוקפו גם כשמדובר בעובד ש"נתפס" בעת מחלתו המדווחת, במהלך פעילות שאינה תואמת לכאורה את החולי הנטען, תואמת אפוא הלך חשיבה זה ולו באופן חלקי. כך בנוגע לפסיקה המוזכרת בסעיף 6.3 לסיכומי התובעים – ס"ע (י-ם) 50814-01-12 אברמסון – מל"מ מערכות בע"מ [פורסם בנבו] (ניתן ביום 11.9.2014) [כב' הנשיא אייל אברהמי] – שם נקבע כי עובד שלא התייצב לשימוע בעבודתו עקב מחלתו אותה עת שכללה בין היתר דכאון והפרעת הסתגלות בשל הליך הפיטורים, לא ניתן לפטרו תוך כדי מחלתו; ד"מ (נצ') 36522-11-14 גיגי – תעשיות חרט הגליל בע"מ [פורסם בנבו] (ניתן ביום 7.9.15) [כב' הש' ד"ר טל גולן] שם נטענה פיקטיביות אישור המחלה וכן בהתייחס להליך מול ביטוח לאומי באותה עת ועבודה אחרת של העובד החולה; ס"ע (חי')21092-05-11 סבאג – כלי אספקה בע"מ [פורסם בנבו] (ניתן ביום 18.4.2013) [כב' הש' עפרה ורבנר]; ד"מ (ת"א) 2494/10 מוחמדוב ביימוחמד – מסורי ישראל בע"מ [פורסם בנבו] (ניתן ביום 22.7.2013) [כב' הש' אורן שגב] – עבודה בעסק המשפחתי בזמן מחלה.
כך למשל, מקובלת עלינו טענת התובעים כי גם עובד המגיש אישור מחלה שהתקבל לאחר שיחה טלפונית או באמצעי אלקטרוני אחר, (כפי שאירע בעניינם של חלק מהתובעים דנן – ראו למשל אישור גב' נצרה, (פרוט' עמ' 145 ש' 19 – 26), גב' אכלאס חירי (פרוט' עמ' 149 ש' 19)), לא בהכרח ייתפס מידית כמי שמשקר, שכן מבחינה רפואית אין תמיד הצדקה להתייצבות החולה במרפאה, והבחינה היא רפואית.
38. המדינה התייחסה בחקירות הנגדיות ובסיכומים לשאלת ריבוי או מיעוט מחלות אצל העובדים התובעים קודם לכן, והסיקה מכאן את אי אמינותם בנוגע להיקף המחלה בזמן השביתה. בהקשר זה מקובלת עליי עמדת התובעים, כי אין רלוונטיות למספר ימי המחלה שעובד לקח בעבר, כגורם שמשליך על אמיתות ימי המחלה שהוא לוקח במועד מאוחר יותר. גם עובד שלא לקח ימי מחלה כלל, רשאי לקחת שבוע מחלה במועד מסוים מבלי שהדבר ישמש ראיה לחובתו. (ראו עדות התובעת גב' ליאת מלמד (פרוט' עמ' 24 ש' 8- 9), החקירה הנגדית לתובע מר יצחק הלל - שם נשאל הכיצד לא לקח ימי מחלה מאז תאונת הדרכים שעבר בשנת 2004 תוך שימת דגש על נדירות לקיחת ימי המחלה שלו (פרוט' עמ' 47 ש' 27- 28)).
גם עצם העובדה שתאריך המחלה הינו במועד "הנוח" כביכול לעובד – כגון בזמני חופשת הקיץ או קודם לחגים, או אפילו בשביתה, וכן ריבוי מחלות בקרב עובדי אותו מקום עבודה באותו זמן, כל אלו לכשעצמם אינם יכולים להביאנו למסקנה חד משמעית על אי נכונות אישורי המחלה.
39. אכן, מובן כי אין המטרה לאפשר ימי חופש בשכר לעובד ה"מתחלה" בזמנים הנוחים לו, ועצם קיומם של עובדים כאלו פוגע בעובדים שחולים באמת.
לפיכך אכן נקבע בתקשי"ר מנגנון רפואי שמטרתו לצמצם מקרים אלו. מדובר במנגנון שיש לו השלכות על יעילות והיבטים כלכליים, ועל כן לא יינקט בכל מקרה אלא בהתאם לשיקול דעת המדינה כמעסיק.
אולם, כפי שפורט לעיל, משלא הוגשה הודעה במועד, בזמן שביתה, לא הוצרכה המדינה להפעיל דווקא בחינה רפואית של תקפות האישורים הרפואיים אלא הדבר נתון היה לשיקול דעתה.
בענייננו, כאמור, חל אפוא הסעיף המקנה שיקול דעת (הוראה 33.239 לתקשי"ר), שאינו דורש דווקא בחינה רפואית אלא מקנה למדינה סמכות לבחון לפי נסיבות העניין, כאשר מובן שמשקל הנסיבות המצטברות יכול להכריע את הכף.
40. צירוף הקביעות שלעיל יחד עם "הסימנים המחשידים", מהימנותם הפחותה של התובעים כעולה בעדויותיהם ומכלול הנסיבות, מביאים למסקנה המתבקשת כי החלטת המדינה התקבלה בתוך מתחם הסבירות.
41. בשולי הדברים יצוין שהיו תובעים שנתנו הסבר נקודתי על יום ספציפי, שאינו יום מחלה, וטענו שביקשו לגביו חופש ולא אושר להם. כך למשל טען מר קובי ברהום בדיון כי ביקש חופש ביום 24.3.16 בשל ימי אבל על חמיו, כאשר לטענתו קיבל לכך אישור טלפוני מגב' חגית צור מנהלת הלשכה (פרוט' עמ' 5 ש' 18-19). טענה זו לא נטענה בכתב התביעה וממילא אינה מעניינו של תיק זה. גב' חגית צור לא התייחסה לעניין זה בעדותה, לא נשאלה לגביו ולא אישרה אותו. כאמור אין הדברים נוגעים לתביעה בתיק זה וממילא אינם מסורים להכרעתי.
סוף דבר
42. התביעה נדחית ברובה.
43. תביעת התובע מר טל זהבי מתקבלת באשר לאישור המחלה הראשון, אולם לא בנוגע לאישורי המחלה המאוחרים יותר. המדינה תפעל לביצוע התשלום הרלוונטי בהתאם לנתונים המפורטים בתצהיר גב' שרון (המוסכמים על הצדדים) בתוך 30 יום מהיום.
44. בשים לב לתוצאת ההליך, שקלתי בכובד ראש בקשת המדינה לחיוב התובעים בהוצאות לנוכח ההוצאות שהוציאה המדינה בפועל בגין הזמנת החומר הרפואי והזמנת פלטי השיחות כמו גם ניהול ההליך. לא למותר לציין במסגרת השיקולים כי חלק מההוצאות היו נחסכות לו היו התובעים מציגים פלטי השיחות שלהם או הודעות וואטסאפ נטענות בזמן אמת.
יחד עם זאת, מדובר במדיניות שהחילה הנתבעת – לדבריה שלה (למשל סיפת תצהיר מר לזימי) – במספר מקרים מועט יחסית. יש בכך כדי להצדיק אי חיוב התובעים בהוצאות.
כל צד יישא אפוא בהוצאותיו.
45. זכות ערעור לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים.
ניתן היום, ב' טבת תשפ"א, (17 דצמבר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
אסתר שחור