9. נפנה אפוא לבחון את המסגרת הנורמטיבית בה אנו מצויים – הן הדין החל בעניין תשלום דמי מחלה בזמן הרגיל, והן הדין החל בזמן שביתה.
הואיל והתובעים הינם עובדי מדינה, ההסדר המטיב שקבוע בתקשי"ר גובר על ההסדר בחוק דמי מחלה. הוראות התקשי"ר הנוגעות לענייננו הן אלו המתייחסות למחלה ככלל, ולמחלה בעת שביתה בפרט.
10. הוראה 44.134 לתקשי"ר קובעת את הכלל הבא הנוגע לזכאות העובד לקבלת תשלום בגין ימי המחלה, הנעדר בשל מחלה בזמן שביתה:
"(א) עובדים שנעדרו מהעבודה בימי שביתה מסיבת מחלה והמציאו תעודת מחלה על כך כאמור בפסקה 33.227 לא ינוכה שכר ממשכורתם בגין היעדרותם בימי שביתה וימי המחלה שלהם יחויבו בהתאם".
ס"ק (ב) מתייחס להיעדרות בשל מחלת ילד, בן זוג, הורה, בזמן שביתה, ומורה הוראה זהה, תוך דרישת הצהרה חתומה בהתאם להוראות הרלוונטיות.
דהיינו, אף שככלל בשביתה לא ישולם שכר, ישולמו דמי מחלה בזמן השביתה לעובד אשר בשל כך נעדר מעבודתו. כמובן, יש לקרוא כלל זה על רקע יתר ההוראות הקבועות בתקשי"ר בעניין מחלה. בהמשך נתייחס לפרשנות המילים "מסיבת מחלה" ולשאלת הקשר הסיבתי בין המחלה להיעדרות.
11. ההוראות הנוגעות לימי מחלה כוללות בתוכן חובת הודעה למנהל היחידה באמצעות הממונה וכן חובת המצאת אישור רפואי למעסיק. ההוראות כוללות בתוכן גם את המועדים לביצוע. חובת ההודעה על המחלה היא ככל האפשר ביום הראשון למחלה (הוראה 33.221 לתקשי"ר). חובת המצאת האישור הרפואי היא בתום שלושה ימים ממועד תחילת המחלה, כשמדובר במחלה בת יומיים לפחות (הוראה 33.225 לתקשי"ר). להלן נביא במלואן את ההוראות הרלוונטיות:
33.221
עובד, הנעדר מעבודתו לרגל מחלה, חייב להודיע על כך למנהל היחידה באמצעות הממונה, ככל האפשר בתחילת היום הראשון להיעדרו. עם מסירת ההודעה יודיע העובד גם את מקום הימצאו בתקופת היעדרו, נבצר מן העובד למסור את ההודעה בעצמו, ידאג למסירתה באמצעות קרוב משפחה או אדם אחר.
33.225
עובד הנעדר מעבודתו לרגל מחלה תקופה ארוכה משני ימים רצופים, ואף ימי מנוחה שבועיים וימי פגרה בכלל, חייב להמציא לממונה, לא מאוחר מהיום השלישי להיעדרו, תעודת מחלה מאת רופא שתכיל את הפרטים הבאים:
(א) שם החולה;
(ב) נסמן מבוטל;
(ג) התקופה, שבה לא היה העובד מסוגל לעבודה לרגל מחלה, ואם עדיין אינו מסוגל לחזור לעבודתו, התקופה המשוערת שבה לא יהיה מסוגל לעבודה;
(ד) שם הרופא, חתימתו וכתובתו;
(ה) תאריך הוצאת התעודה.