בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 1775/19
בג"ץ 2309/19
לפני:
כבוד השופט י' עמית
כבוד השופטת ע' ברון
כבוד השופט ד' מינץ
העותרים בבג"ץ 1775/19:
1. ראיסה מרינצ'בה
2. ז'אנה מרינצ'ב
3. איליה מרינצ'ב
4. יארין גרשמן
5. המרכז לסיוע משפטי לעולים
6. גלובל עלייה
העותרות בבג"ץ 2309/19:
1. טטיאנה שפונט
2. טטיאנה סלזנובה
נ ג ד
המשיבים בבג"ץ 1175/19:
1. שר הפנים
2. מנכ"ל רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול
המשיבים בבג"ץ 2309/19:
1. שר הפנים
2. רשות האוכלוסין וההגירה
עתירות למתן צו על תנאי
בשם העותרים בבג"ץ 1775/19:
עו"ד ניקול מאור ועו"ד נועה דיאמונד
בשם העותרות בבג"ץ 2309/19:
עו"ד ילנה דובין
בשם המשיבים בבג"ץ 1175/19 ובבג"ץ 2309/19:
עו"ד רועי שויקה ועו"ד אבי טוויג
פסק-דין
השופט י' עמית:
האם אלמנתו של זכאי שבות (בן ליהודי או נכד ליהודי) זכאית למעמד עולה מכוח חוק השבות, התש"י-1950 (להלן: חוק השבות או החוק)? זו השאלה שהונחה לפתחנו בעתירות שלפנינו.
רקע נורמטיבי
1. סעיף 1 לחוק השבות מעגן את זכותו הטבעית של כל יהודי לעלות ארצה. דיו רבה נשפכה על חשיבותו של חוק השבות ומעמדו בישראל, ועל כן אסתפק בהבאת דבריו של כב' הנשיא ברק בבג"ץ 2597/99 טושביים נ' שר הפנים, פ"ד נח(5) 412, 429-428 (2004) (להלן: עניין טושביים):
"אכן, חוק השבות הוא אחד מהחשובים שבחוקיה של ישראל, אם לא החשוב שבהם. אף שאין הוא 'חוק יסוד' בצורתו הוא בוודאי חוק יסודי במהותו [...]. הוא היסודי בחוקים כולם, והוא, בלשונו של דוד בן-גוריון, 'חוק-השתיה של מדינת ישראל' (ד"כ 6 (תש"י) 2036). זהו מפתח הכניסה למדינת ישראל, שהוא ביטוי מרכזי להיותה לא רק מדינה דמוקרטית אלא גם מדינה יהודית [...] הוא ביטוי לזכות ההגדרה העצמית של עם ישראל".
חוק השבות תוקן בשנת 1970, בעקבות בג"ץ 58/68 שליט נ' שר הפנים ופקיד הרישום, מחוז חיפה, פ"ד כג 477 (1970) (לפירוט השתלשלות העניינים ראו דנג"ץ 1197/16 פלונית נ' מדינת ישראל- שר הפנים, בפסקאות י'-י"א והאסמכתאות שם (9.11.2016)). בעקבות התיקון נוספו לחוק, בין היתר, סעיפים 4א(א) ו-4א(ב):
--- סוף עמוד 3 ---
זכויות בני משפחה
4א. (א) הזכויות של יהודי לפי חוק זה והזכויות של עולה לפי חוק האזרחות, תשי"ב-1952, וכן הזכויות של עולה לפי כל חיקוק אחר, מוקנות גם לילד ולנכד של יהודי, לבן זוג של יהודי ולבן זוג של ילד ושל נכד של יהודי; להוציא אדם שהיה יהודי והמיר דתו מרצון.
(ב) אין נפקא מינה אם יהודי שמכוחו נתבעת זכות לפי סעיף קטן (א) עודו בחיים או לאו ואם עלה ארצה או לאו.
למען הנוחות, בניו ונכדיו של יהודי, שאינם יהודים בעצמם, ייקראו להלן זכאי שבות. בנוסף, אשתמש להלן במונחים יהודי וזכאי שבות בלשון זכר, ובמונחים אלמנה ובת זוג בלשון נקבה, אך למותר לציין כי הדיון רלוונטי לשני המגדרים.
2. הנה כי כן, בני משפחתו הלא יהודיים של יהודי עשויים להיות זכאים לעלות ארצה מכוח חוק השבות בזכות הקשר המשפחתי שבינם לבין היהודי, אף אם אותו יהודי איננו עוד בין החיים. סוג מסוים של בן משפחה בולט בהיעדרו מסעיף 4א, והוא הורה נוכרי של יהודי או של בן זוג של יהודי. בהקשר זה קבעה כב' השופטת ארבל כי "בכך מבטא חוק השבות את השקפתו כי איחוד המשפחות יחול בעיקרו כלפי מטה, לעבר הצאצאים, ולא כלפי מעלה, לעבר ההורים" (בג"ץ 6247/04 גורודצקי נ' שר הפנים, בפסקה 39 (23.3.2010) (להלן: עניין גורודצקי)).