--- סוף עמוד 6 ---
כן הוצגה בפני בית הדין תכתובת דאר אלקטרוני ששלח מנהל השיווק של הנתבעת לעובד נוסף ב- F.I.C. בשם רז בדור על מנת שזה האחרון יברר את הפרטים הנחוצים לצורך שיווק טלק ע"י הנתבעת (לרבות פרטים כגון: סוגי טלק המיוצרים, כמות המינימום לייצור, עלות אריזה, חלות מס קניה, אורך חיי המדף, זמן אספקה וצורך ברשיון). כן הוצגה תכתובת בין מנהל השיווק בנתבעת לגלעד כהן בעניין עיצוב מוצריה של הנתבעת וכן, תכתובת בין מנהל השיווק של הנתבעת לבין מר רז בדור בנושא שיווק חומר נגד קרציות ופרעושים ע"י הנתבעת ותכתובות בנושא מחירון הנתבעת לשוק הרומני (ר' נספחים ב' לתצהירו של מר קובי שמיר; כן ניתן להבין דברים אלה מעדות התובע בעמ' 5 לפרוטוקול ש' 10-11 וש' 18-25 לפיהם עובדי אף.איי.סי. לא היו עובדי הנתבעת אך נדרשו לסייע לעבודה בנתבעת).
בהקשר זה לא נעלמה מעיננו עדותו של של העד מטעם התובע – מר אודי גרון מי שהיה בתקופה שמיום 1.1.95 ועד לפיטוריו ביום 12.1.05 מנהל השיווק של הנתבעת. לפי עדות זו, לא היה כל גורם אחר מלבד התובע שפעל בנתבעת מטעם F.I.C.. ונתן לה שירותי ניהול. דא עקא, שגירסה זו איננה מתיישבת כאמור עם מכלול הראיות שהוצגו בפנינו המלמדות כי עובדי F.I.C.. היו מעורבים בנושאים מרכזיים הנוגעים לניהול הנתבעת ובכלל זאת, פיתוח אתר אינטרנט של הנתבעת, עיצוב מוצריה, חקר שווקים, ייעוץ בנושא רשיונות ופיתוח שווקים בחו"ל.
בהקשר זה נוסיף ונציין כי במסגרת חקירתו הנגדית של מר גרון, חל כרסום בנחרצות האמירה המופיעה בתצהירו לפיה, לא היה שום גורם אחר מלבד התובע שפעל בנתבעת מטעםF.I.C.: בחקירתו הנגדית, ושעה שעומת מר גרון עם תכתובות המייל שכתב בזמן אמת לרז בדור ולגלעד כהן, כאמור לעיל, הוא העיד לאמור:
"היה רצון גם של רז וגם של ארז, הם משפחה, לעזור לתפוח [הנתבעת], מן הסתם בגלל שהתובע הוא המנכ"ל, אז אם יש רעיון ממישהו, או עצה, או טיפ שיכול לעזור בהצלחה עיסקית, או להוציא מהלך עסקי לפועל, אז הם עזרו." (ר' עמ' 3 לפרוטוקול שו' 15-17).
כן נציין כי לדעתנו ספק אם ניתן לראות בעדותו של מר גרון עדות אובייקטיבית, נטולת הטיות, בשים לב לעובדה שמר גרון פוטר מעבודתו בנתבעת, סמוך לאחר רכישת המניות ע"י הגב' שמיר. זאת מהטעם שהגב' שמיר גילתה לטענתה אי סדרים הנובעים מהקשר ההדוק שבינו לבין התובע (ר' סעיף 2 לתצהיר הגב' שמיר).
13. עולה מן המקובץ, כי במקרה זה ניתנו שירותי ניהול לנתבעת ע"י עיסקו של התובע, שהעסיק עובדים נוספים מלבדו ונתן שירותי ניהול לגורמים עסקיים שונים מלבד הנתבעת. מכאן שלא התקיים בתובע הפן השלילי של מבחן ההשתלבות.
--- סוף עמוד 7 ---
14. זאת ועוד אחרת, מן המכלול עולה כי התקיימו בתובע סממנים נוספים המלמדים על היותו כעצמאי וליתר דיוק, על כך שמן הראוי לראותו ככזה במקרה דנן ובראש כל אלה גובה התגמול בו זוכה. תגמול העולה משמעותית על זה שמקובל לשלם ל"עובד" המבצע עבודה דומה בהיקף דומה. לעניין זה יש להדגיש כי גם מהודאותו של התובע - כפי שנימסרה לגב' שמיר סמוך לאחר רכישת מניות הנתבעת על ידי מר שמיר - התשלום ששולם לו על ידי הנתבעת עבור דמי ניהול כלל את מלוא עלויות המעסיק בגין העסקת עובדים שכירים.
בנוסף יאמר כי התובע קיבל תמורה כנגד חשבוניות מס ושילם את המע"מ המתחייב והוא שהגדיר את מערכת היחסים שבין הצדדים, הן עובר לתחילת העסקתו והן סמוך לסיומה, כיחסי קבלן ומזמין. בנוסף יאמר, כי אין ניתן ללמוד מהראיות על קיומה של תלות כלכלית מצד התובע בנתבעת במהלך כל תקופת ההתקשרות. זאת הן לאור משך הזמן (הקצר יחסית) של ההתקשרות בין הצדדים והן לאור העובדה שהנתבעת לא היתה מקור ההכנסה המרכזי של F.I.C..
נוסיף על כך כי התנהלות התובע ביחס לנתבעת, ובמיוחד העובדה עליה למדנו מפיו לפיה, חברה אחרת שהייתה בבעלותו ובניהולו (ראד טכנולוגיות טבעיות) מכרה מוצרים לנתבעת - מצביעה על מצב של ניגוד עניינים שהתובע היה שרוי בו. זאת אף אם לא היה מעורב לדבריו בביצוע העסקאות בין ראד טכנולוגיות לנתבעת.
מצב זה של ניגוד עניינים, אינו יכול לדור בכפיפה אחת עם חובת הנאמנות המוגברת שחב עובד למעבידו. אי לכך, העובדה שהתובע התעלם מחובה זו תומכת אף היא במסקנה כי אין כל הצדקה לראות במקרה דנן ביחסים שבין הצדדים כיחסי עובד ומעביד (ר' סעיף 28 לתצהיר התובע).
14. למעלה מן הצורך יאמר כי אפילו היה בית הדין מגיע למסקנה כי התקיימו בין הצדדים יחסי עובד ומעביד - וכאמור לא זו היא מסקנתנו – הרי שגם אז לא היה מקום לקבל אף לא אחת מתביעותיו לתשלום זכויות מכח דין. זאת מהטעם שהתובע הודה במסגרת התכתובת עם גב' שמיר כי הוא זוכה למעשה בשכר גבוה משמעותית מהשכר הראוי שהיה משולם לו לו היה מועסק על ידי הנתבעת כ"עובד". כל זאת שעה שצורת ההתקשרות ואופן התגמול, כנגד חשבונית, נעשה עפ"י בקשתו של התובע (ר' סעיף ח' לנספח א' לכתב התביעה שם מציין התובע כי שירותיו ינתנו כנגד תשלום מסויים בתוספת מע"מ). משמע - התובע זוכה למעשה בתמורה המשתווה ל"שכר ראוי" של עובד בתוספת עלויות המעביד בגין זכויות סוציאליות. בהקשר זה יפים דבריו של בית הדין הארצי לעבודה בעניין ע"ע 231/05 חיים קרן בע"מ נ' "הדסים" חברה לפיתוח חקלאי, ניתן ביום 26.12.06, לאמור:
"עניין לנו במקרה מובהק בו קיבל המערער בתקופת העסקתו כעצמאי תשלומים מעבר לזכויות הכספיות המגיעות לו כעובד, בדיוק בשיעור ההפרש
--- סוף עמוד 8 ---
שבין השכר כעובד לבין עלות המעסיק. במצב זה אין המערער זכאי לכל תשלום מעבר למה ששולם לו בפועל."
15. כן יאמר – ואף זאת למעלה מן הצורך - כי אפילו קבענו כי התובע היה עובד של הנתבעת, הרי שגם אז לא היה מקום לזכותו גם בזכויות החוזיות להן הוא עותר ובכלל אלה: פיצוי בגין הפרת הסכם העבודה ופיטורים שלא כדין, פיצויי הלנת שכר חודש 12/04 וכן, תשלום עבור שלושה חודשי הודעה מוקדמת. זאת מהטעמים כדלהלן:
אשר לתשלום עבור שלושה חודשי הודעה מוקדמת יאמר - כי התובע לא הציג בפני בית הדין הסכם המלמד על זכאותו להודעה מוקדמת כאמור. בהקשר זה יצויין כי אף המסמך עליו הוא נסמך לצורך תביעתו זו אינו אלא מכתב דרישה חד צדדי מטעמו המופנה לבעלי המניות, להבדיל מהסכם שבינו לבין הנתבעת או בעלי מניותיה. אם לא די בכך הרי שגם ממסמך זה אין ללמוד כי התובע דרש עובר לתחילת ההתקשרות כי ינתנו לו שלושה חודשי הודעה מוקדמת גם במקרה של סיום ההתקשרות לאחר תום תקופה קצובה של שנה אחת.
אשר לתביעה לתשלום פיצויים בגין פיטורים שלא כדין עקב אי קיום חובת שימוע יאמר - כי התובע לא פירט ולא הציג בפני בית הדין כל ראיה ביחס לנזק שנגרם לו בגין הפסקת ההתקשרות עם הנתבעת לטענתו שלא כדין. זאת שעה שכידוע פיצוי בגין עוגמת נפש יפסק על ידי בית הדין במקרים חריגים בלבד. במקרה דנן ובמיוחד, שעה שעולה מהראיות כי גם התנהלותו של התובע בעטיה הופסקה ההתקשרות עימו לא היתה נקיה מרבב הרי שאין לומר כי התקיימו אותן נסיבות חריגות המצדיקות הענקת פיצוי בגין עוגמת נפש. זאת אף לו היה נקבע על ידי בית הדין כי שררו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים.
אשר לתביעה לתשלום פיצויי הלנת שכר – הרי שגם היא היתה אמורה להידחות לאור המחלוקת הכנה ביחס לעצם הזכות ולעצם קיומם של יחסי עובד ומעביד.
16. לאור כל האמור, התביעה נדחית.
17. בשים לב לסכום התביעה ולטעמים אשר בעטיים היא נדחתה ומאחר שסבורים אנו כי עצם העלאת הטענה ביחס לקיומם של יחסי עובד ומעביד במקרה דנן נגועה בחוסר תום לב הרי שאנו מחייבים את התובע בתשלום הוצאות משפט לנתבעת בסך כולל של 10,000₪.
18. המזכירות תשלח העתק מפסק דין זה לצדדים בדואר.
ניתנה היום י"א בתמוז, תשס"ז (27 ביוני 2007) בהעדר הצדדים.
נטע רות – שופטת
נ.צ. מר יגאל פלטאו
נ.צ. גב' יהודית ארבל