16. לאור האמור לעיל, אני סבור כי רשאי היה הרשם ברוך לתת פסק-דין בהעדר הגנה על אף שבעת מתן פסק-הדין הייתה מצויה בתיק בקשת רשות להגן. מרגע שהתקבלה ההחלטה של הרשם אזר ז"ל ביום 1.3.04, בה הורה למערערת להשיב על הבקשה למתן פסק-דין, היה על המערערת לחצות ראשית את המשוכה שבקבלת היתר להאריך את המועד להגשת כתב הגנה. רק אם היה הרשם ברוך קובע בדיעבד כי יש לקבל את הבקשה להארכת מועד וכי בקשת הרשות להגן הוגשה כדין, הרי שאז ניתן היה לדון בבקשת הרשות להגן. הרשם ברוך קבע כי אין להיעתר לבקשה להארכת מועד וכי העותרת לא נתנה נימוקים משכנעים לאיחורה ואף לא הציגה נימוקי הגנה ראויים, ואני סבור כי הצדק עימו (וכן עם השופטת דותן, אשר הגיעה למסקנות דומות).
17. לפיכך, אמליץ לחבריי לדחות את טיעוניה של המערערת ולקבוע כי פסק-הדין בהעדר הגנה ניתן כדין ומטעמים צודקים. כן אמליץ לחבריי לדחות את טיעוניה של המערערת, כי היה על הרשם לדרוש מהמשיבה ראיות נוספות, בהתאם לסעיף 86 לחוק בתי המשפט. לפי סעיף זה הרשם רשאי, בתובענה שהנתבע אינו מתגונן בה, לדרוש ראיות בכתב מהתובע. ואולם, בענייננו הביאה המשיבה די ראיות כדי לבסס עילת תביעה לכאורית, ומכאן שהחלטתו של הרשם שלא לדרוש ראיות נוספות בכתב היא החלטה סבירה שאין מקום להתערב בה. כמו כן אמליץ לחבריי לדחות את טענותיה של המערערת בנוגע לשיעור שכר הטרחה והוצאות המשפט שהטיל עליה הרשם ברוך, שכן נראה לי כי אין מדובר באחד מאותם מקרים נדירים בהם יש לקבל ערעור על פסיקת הוצאות (ע"א 3400/03 רוחמה רובינשטיין נ' עין טל (1983) בע"מ, פ"ד נט(6) 490, 514), וכי יש לזכור כי הן הכנת התביעה והן הגשת הבקשה למתן פסק-דין הסבו, מן הסתם, למשיבה עלויות לא מבוטלות.
אשר על כן, אמליץ לחבריי לדחות את הערעור ואת בקשת רשות הערעור ולחייב את המערערת לשאת בשכר-טרחת עורכת-דינה של המשיבה בסך 30,000 ₪.
ש ו פ ט
השופט א' גרוניס:
1. מסכים אני עם חברי, השופט י' דנציגר, כי יש לדחות את הערעור וכן את בקשת רשות הערעור. אוסיף בקיצור את טעמיי.
2. לפנינו שני הליכים, האחד ערעור והאחר בקשת רשות ערעור, אשר סובבים על עניין אחד. עם זאת, חובה להבחין בין שני ההליכים, שכן המבחנים שיש להחיל לגבי כל אחד שונים הם. לעניין הערעור, השאלה היא האם צדק כבוד הרשם (השופט ש' ברוך), שעה שהחליט ליתן פסק דין על יסוד התביעה שהגישה המשיבה, עת שבתיק כבר הונחה בקשת הרשות להתגונן של המערערת. בכל הנוגע לבקשת רשות הערעור, השאלה היא האם צלחה המערערת את המבחן המיקדמי, שהרי מדובר בבקשת רשות ערעור לאחר שבית המשפט המחוזי דחה את ערעורה של המערערת על ההחלטה שלא לבטל את פסק הדין. אם המערערת צולחת את המבחן המיקדמי, יש לשאול האם נתקיימו התנאים לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה.