5. ככל שמדובר בבקשת רשות הערעור, הרי שלא ניתן להתעלם מהעובדה כי המערערת ניצלה הזדמנות אחת לתקוף את החלטתו של כבוד הרשם שלא לבטל את פסק הדין. זאת היא עשתה על ידי הגשת ערעור שנדון בפני שופטת בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ש' דותן). עתה, מנסה המערערת להשיג על ההחלטה שלא לבטל את פסק הדין בגדרו של הליך ערעורי נוסף. דעתי נוטה לדעה, כי במקרה כזה חלה ההלכה שנפסקה בר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982), קרי כי מדובר במה שמכונה "גלגול שלישי" (ראו דעתו של חברי, השופט א' רובינשטיין, ברע"א 6520/05 Kirkham Holdings Limited נ'Albany Park Limited ([פורסם בנבו], 18.8.05), שם נערך דיון בסוגיה והובאו העמדות השונות בנושא; וכן ראו רע"א 376/07 פסי גולדנברג נ' זהבה רובנר ([פורסם בנבו], 14.6.07)). מכל מקום, גם אם הלכה זו אינה חלה במלוא עוצמתה, הרי שאין להתייחס לבקשת רשות ערעור מעין זו שהגישה המערערת כאל בקשת רשות ערעור על החלטה אחרת של בית משפט מחוזי, היינו "גלגול שני".
6. דומה שאפילו היינו בוחנים את המקרה על פי הכללים המקובלים, תוך התעלמות מכך שמדובר בגלגול שלישי, היה מקום לדחות את בקשת רשות הערעור. בבואנו לבחון את השאלה האם צריך היה כבוד הרשם לבטל את פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה, יש להתייחס, כידוע, לשתי שאלות: ראשית, מה הטעם למחדל בגינו לא הוגש במועד כתב הגנה או בקשת רשות להתגונן. שנית, האם העלתה הנתבעת טענות הגנה המצדיקות בירור (ראו, ע"א 64/53 יששכר כהן נ' שלום יצחקי, פ"ד ח' 395 (1954); רע"א 1119/05 גולדסיל בע"מ נ' ביליה רוברט ([פורסם בנבו], 27.2.05) ורבים אחרים). לשאלה השנייה מבין השתיים יש ליתן, בדרך כלל, משקל רב יותר מאשר לשאלה הראשונה. יחד עם זאת, יהיו מקרים בהם המחדל הוא כה משמעותי עד שיהא בו כדי להאפיל על התשובה לשאלה השנייה (ראו, ע"א 625/68 מפעל הבניה של הקיבוץ המאוחד ושות' נ' החברה הדרומית בע"מ, פ"ד כג(2) 721 (השופט ח' כהן) (1969); רע"א 2694/92 אליהו פבר נ' הסוכנות היהודית ([פורסם בנבו], 5.8.92)). בענייננו, עוסקת התביעה בדרישת המשיבה לתשלום ריבית לגבי התקופה שבין מועד הגשת החשבונות על ידה בגין עבודות שביצעה לבין מועד התשלום בפועל. מן הטענות של המערערת עולה, כי לא קיימת מחלוקת ממשית לגבי העובדה שהחשבונות או חלקם שולמו באיחור כזה או אחר. עולה, אם כן, כי התנהלותה של המערערת לוקה במחדלים של איחור הן בכל הנוגע לעניין המהותי והן בכל הנוגע להיבט הדיוני. כאשר כל אלה מצטרפים לעובדה, שהמערערת כבר נכשלה בערעור הראשון שהגישה, אין סיבה ליתן לה עתה רשות ערעור.