3. נחזור ונזכיר את העובדות הבסיסיות הנוגעות לעניין. התביעה בסדר דין מקוצר הוגשה על ידי המשיבה ביום 18.9.03. בו ביום היא הומצאה לפרקליטות המחוז. ביום 25.2.04 הגישה המשיבה בקשה למתן פסק דין מן הטעם שלא הוגשה בקשת רשות להתגונן. בהחלטה מיום 1.3.04 קבע כבוד הרשם (השופט ע' אזר ז"ל), כי מאחר שהתביעה הומצאה במהלך עיצומים במשרדי הממשלה יש להשיב לבקשה תוך חמישה ימי עבודה. ביום 11.3.04 הגישה המערערת תגובה לבקשה למתן פסק דין. בתגובתה היא ביקשה להאריך את המועד להגשת בקשת רשות להתגונן. הבקשה לא נתמכה בתצהיר. בקשת רשות להתגונן הוגשה ביום 19.5.04. ביום 14.6.05 נעתר כבוד הרשם (השופט ש' ברוך) לבקשה למתן פסק דין.
4. השאלה הראשונה הנשאלת היא, אם כן, האם היה מקום למתן פסק דין. שאלה זו מתעוררת בגידרו של הערעור שהגישה המערערת. לעניין זה, אין מקום להידרש להסברים השונים שניתנו במסגרתה של הבקשה לביטול פסק הדין. בגדר הערעור, יש לבחון אך ורק את החומר שהיה בתיק בית המשפט עובר למתן פסק הדין. כפי שעולה מן הפסיקה שמובאת בפסק דינו של חברי השופט י' דנציגר, ניתן למצוא נקודות זמן שונות בכל הנוגע לשאלה מתי נכון ליתן פסק דין תוך התעלמות מכתב הגנה או בקשת רשות להתגונן שהוגשו לתיק לאחר המועד הקבוע בדין. במקרה הנוכחי הוגשה הבקשה למתן פסק דין ביום 25.2.04. כבוד הרשם לא ראה לנכון ליתן פסק דין בלא קבלת תגובה של המערערת. תגובתה של המערערת כללה בקשה להאריך את המועד להגשת בקשת רשות להתגונן ב-21 ימים נוספים. כזכור, התגובה לא נתמכה כלל בתצהיר. בנסיבות אלה, חובה הייתה להתעלם מן האמור בתגובה ומן הבקשה להארכת המועד. משמע, שלכאורה הייתה המשיבה זכאית שיינתן פסק דין לזכותה באותה עת. מכל מקום, ודאי שהמשיבה הייתה רשאית ליטול פסק דין לאחר 21 ימים משעה שהמערערת הגישה את תגובתה לבית המשפט. אין זה מתקבל על הדעת שהעובדה שכבוד הרשם לא נתן החלטה בבקשה למתן פסק דין תפעל לזכותה של המערערת במובן זה שהיא תקבל למעשה הארכת מועד בלתי מוגבלת, שהרי לא ניתן לדעת מתי ייתן הרשם את החלטתו (ראו, רע"א 8712/04 דן בן טוב נ' אורות הגליל אחזקות, פ"ד נט(5) 693, 699 א-ג (2005)). נתאר לעצמנו שכבוד הרשם לא היה נותן החלטה במשך שישה חודשים. האם כל תקופה זו הייתה נחשבת למעשה לתקופה שלגביה הוארך המועד להגשת בקשת רשות להתגונן?! בקשת הרשות להתגונן הוגשה אך ביום 19.5.04, היינו לאחר שחלפו למעלה מ-21 ימים מעת שהמערערת ביקשה הארכת מועד. במצב הדברים האמור, לא ניתן להתחשב בבקשת הרשות להתגונן שהוגשה במועד הנזכר. על כן, דין הערעור להידחות.