לא שוכנענו כי יש במחלוקת זאת ובהודעות אלו לרבות שאר הראיות שהוצגו כדי להסיק כי התובעת ביקשה להתפטר בשל כך. למותר לציין כי לטענת הנתבע במהלך חודש ינואר בשיחה בין התובעת לבין עו"ד מרחז וגב' כהן התובעת הודיעה על התפטרותה בשל חוסר שביעות רצונה. הנתבע לא הציג כל ראיה שתומכת בעמדה זו ומנגד גרסתה של התובעת לפיה למרות תלונות אלו המשיכה לעבוד לא נסתרה. למותר לציין כי לא שוכנענו כי יש לקבל את טענת הנתבע כי התובעת החליטה להתפטר בשל כך במהלך חודש ינואר 18, מועד בו ידעה כבר על הריונה.
50. כמו כן ערים אנו לנספח 3 לכתב ההגנה, הודעה וואטספ ששלחה התובעת לגב' רננה כהן ביום 6.2.2018 בו היא מודיעה כילא תגיע יותר לעבודה. אולם שוכנענו כי לא מדובר בהודעת התפטרות. מדובר על הודעה של התובעת לאחר פיטוריה בתקופת ההודעה המוקדמת כי היא לא תגיע לעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת ומשכך התובעת אינה זכאית לפיצוי כלשהו בגין תקופת ההודעה המוקדמת כפי שיפורט בהמשך.
51. משכך שוכנענו כי התובעת פוטרה מעבודתה ואין לקבל את טענת הנתבע לפיה התובעת התפטרה מעבודתה .
האם הפסקת העסקתה נעשתה כדין?
52. בנסיבות המקרה שלפנינו אנו בדעה כי עלה בידי התובעת להביא ראשית ראיה ואף למעלה מכך בכדי להראות שלא היה במעשיה או בהתנהגותה סיבה לפיטוריה. משכך הנטל עובר לנתבע להוכיח כי פיטוריה אינם קשורים להריונה, נטל שלטעמינו לא עמד בו. נטעים טעמינו.
53. ראשית, בניגוד להצהרת הנתבע לפיה התובעת מבחינה מקצועית לא היתה מזכירת טובה כפי שפורט בסעיף 7 לתצהירו, הרי שאין חולק כי הנתבע החליט להחזיר את התובעת לעבודתה לאחר ששבה מארה"ב. למותר לציין כי העובדה שהנתבע החזיר את התובעת לעבודה לא עלה בקנה אחד עם טענתו לחוסר שביעות רצון מתפקוד התובעת.
54. תצהירה של התובעת לא נסתר בנקודה זו:
"תאשרי לי שלאחר חודש רבת עם הורייך וחזרת ארצה? ת. לאחר 3 שבועות חזרתי ארצה ש. אבל לא באת למשרד עו"ד כהן? ת. חזרתי ארצה ודיברתי עם רננה וחזרתי מיד לעבוד. אני לא זוכרת את התאריכים אבל אני זוכרת שישר חזרתי לעבוד. רננה אמרה שהיא מפטרת מזכירה אחת כי היו 2, כדי שאחזור, אבל לבנתיים היא רצתה שאהיה עוזרת אישית של יוסי, כלומר שאהיה במשרד" ר' עמ' 6 שורות 25-21
ובהמשך העידה התובעת:
"ז"א שאמרו לך שלא בטוח יקבלו אותך, נראה איך יהיה, ואם זה יהיה בסדר ניתן לך משכורת חודשית ונקבל אותך? ת.לא נכון ש.מה לא נכון? ת.זה היה ככה. רננה דיברה איתי עוד לפני שחזרתי וידעה שאני מתכוונת לחזור, והדלתות ישר היו פתוחות בשבילי, היא אמרה שהיא צריכה לפטר מזכירה אחת, אבל לבנתיים היא אמרה שהיא רוצה שאחזור מיד להיות עוזרת אישית של יוסי ואטפל בנושאים רגישים מאוד." ר' עמ' 7 שורות 11-17.
55. ערים אנו לטענת הנתבע לפיה קיבל אותה לעבודתה בשל מצוקה של כוח אדם במזכירות ולעדות עו"ד מרחז בנדון:
"כ"כ לא הערכתם אותה מקצועית שישר קיבלתם אותה לעבודה חזרה בספטמבר?
ת.היינו באותה עת במצוקה קיצונית וחמורה במזכירות, היא פנתה לרננה, אני ועו"ד כהן התייעצנו והתלבטנו ולא בלב שלם החזרנו אותה כעובדת זמנית, אמרנו ניתן צ'אנס כי לא הייתה חלופה. כשעוזבת מזכירה שהחזיקה 15 שנה את המזכירות זה יוצר חור לכן החלטנו לתת לה הזדמנות למרות שלא יעזור מה שהיא תגיד כי היא התפטרה. התובעת הייתה רחוקה מלהיות עובדת טובה." ר' עמ' 12 שורות 24-30
עם זאת הנתבע לא הציג כל ראיה לפיה ניסה למצוא מזכירה אחרת ולא מצא ומשכך הדבר יפעל לחובתו.
56. שנית, עיון בתלושי השכר של התובע מעלה כי בחודש 11/17 עלה שכר היסוד של התובעת לסך של 6217 ₪ בעוד שלפני שנסעה לארה"ב שכרה של התובעת היה נמוך יותר ועמד ע"ס 5479 ₪. ככל שהנתבע לא היה מרוצה מהעסקתה ותפקודה של התובעת הרי שלא ברור מדוע בחר להעלות את שכר עבודתה.
57. גם עיון בחקירתה הנגדית של התובעת מעלה כי התייחסה לכך ועדותה לא נסתרה:
"אמרת שעבדת בנושאים רגישים. איזו השכלה יש לך? ת.אין לי שום השכלה וידעתם את זה. אם הייתי עובדת גרועה למה העליתם לי את השכר ולקחתם אותי לעבודה? ש.ידעת קרוא וכתוב? ת.בוודאי. זה קצת מוזר שאתה אומר את זה כאשר העליתם לי את השכר בפחות משנה העליתם פעם אחת." ר' עמ 8 שורות 25-29
ערים אנו לעדות עו"ד מרחז בנדון אולם גם מעדות זו עולה כי בסופו של יום אכן העלו לתובעת את שכרה:
"אם התובעת הייתה עובדת כ"כ לא טובה למה שכרה עלה בכ-700 ₪ נטו בחודש נובמבר 17 ועמה על 6,000 ₪ נטו? ת.חבל שלא עיינתם בתלושים. התובעת באה אליי בתקופה הראשונה וביקשה העלאה. התייעצתי עם עו"ד כהן והתשובה הייתה שלילית והתובעת כעסה עליי. בסופו של יום כדי לנסות אולי לעלות אותה על המסלול ושתיכנס לתלם היא קיבלה העלאה שולית ביותר ואני לא צריך להסביר ש-6,000 ₪ נטו למזכירה היא לא משכורת גבוהה. היא לא הייתה עובדת טובה, זה לא היה רלוונטי." ר' עמ 13 שורות 12-18
למותר לציין כי העלאת שכר של 700 ₪ נטו בהתאמה לשכרה של התובעת אינה מהווה העלאת שכר זניחה.
58. שלישית, בניגוד לתצהירו של הנתבע בדבר חוסר שביעות רצון מתפקוד התובעת ( סעיף 7 לתצהירו) הרי שהנתבע לא הציג כל מסמך ממנו עולה כי היתה תלונה כלשהי בנוגע לתפקוד התובעת או העדר שביעות רצון ממנה ומשכך הדבר יפעל לחובתו.
59. רביעית, מהראיות שהוצגו על ידי התובעת נראה כי מערכת היחסים שלה עם הממונה עליה , גב' רננה כהן היתה קרובה וגם גב' כהן לא הציגה כל ראיה ממנה עולה כי היתה תלונה כלשהי על אופן עבודתה של התובעת.
60. חמישית, מהראיות שהוצגו על ידי הצדדים עולה כי מערכת היחסים בין התובעת לבין עו"ד מרחז היתה חברית וטובה כעולה מהאופן בו שניהם התנסחו בהודעות הווטסאפ שלהם. והטענות שהיו במסגרת התכתובת שהוצגו בין השנים היו רק טענות של התובעת בנוגע לסידור העבודה שלה, מנגד לא הוצגה כל טענה של עו"ד מרחז ששימש מנהל המשרד כעולה מתצהירו בכל הנוגע לאופן פעולתה ותפקודה של התובעת,שיש בו כדי להוביל לפיטורי התובעת .
61. די בכך לטעמינו כדי להסיק כי לא היתה סיבה לפיטורי התובעת הקשורה לנימוקים שהועלו על ידי הנתבע, חוסר שביעות רצון ממנה ותפקוד לקוי. משכך עובר הנטל לנתבעת להוכיח שלא פעלה בניגוד להוראות סעיף 2 לחוק שיוויון הזדמנויות בעבודה.
62. עיון בחומר הראיות מעלה כי אין חולק כי התובעת שיתפה בהריונה של רננה כהן, אשתו של הנתבע כעולה מהודעת ווטסאפ בה שלחה התובעת לגב' רננה מסמך רפואי ותמונות המעידות על היותה בהריון. במענה לכך ענה לה רננה: "איך את מרגישה עם זה? והתובעת ענתה לה: מלחיץ . לאחר מכן פנתה התובעת בהודעה נוספת לרננה: "אני אצא ב3 וחצי בשביל להספיק להגיע הביתה ואז לנסוע עם אמא לבדיקה " ולאחר מכן רננה שאלה אותה:" הכל בסדר בבדיקה" ר' נספחי ד' לתצהיר התובעת
63. ערים אנו לטענת הנתבע לפיה לא ידע על הריונה של התובעת ולאמור בתצהירה של רננה לפיה: "בשלב מסוים הודיעה לי שאנל שהיא בהריון, היא השביעה אותי, חזור ושוב, לא לספר זאת לאיש ואף הדגישה בפני שאינה בטוחה כי תמשיך את ההריון נוכח זאת שאינה בטוחה בקשה עם בן זוגה. ... 12. כמשמבקשים ממני שלא לספר משהו ועוד משביעים אותי, אני מקיימת את הבטחתי". כמו כן ערים אנו לכך כי התובעת הודתה בעדותה כי אכן זה מה שביקשה מגב' כהן.
64. אולם לא שוכנענו לקבל את גרסת הנתבע וגרסת גב' רננה כהן לפיה הנתבע ועו"ד מרחז לא ידעו על הריונה של התובעת במועד סיום העסקתה, שעה שעיון בתמלול השיחה שנערכה ביום 31.8.21 היום בו פוטרה התובעת, מצא לנכון עו"ד מרחז להגיד את הדברים הבאים: " אוקי. לכבוד כל המעוני-, הריני לאשר כי ביום ששאנל הקיאה, סתם, הריני לאשר כי ביום 31.1.18 פוטרה....". ר' שורה 10-11 לנספח ו' לתצהיר התובעת.
65. ערים אנו לגרסתו של עו"ד מרחז לפיה התובעת היה מקיאה הרבה, כעולה מעדותו, אולם לא שוכנענו לקבל גרסה זו שעה שגרסה זו לא הופיעה בתמלול השיחה ולא בתצהיר עדות ראשית של עו"ד מרחז. כמו כן ערים אנו לטענת הנתבע, שעדותו נשמעה במועד דיון לאחר שנשמעה עדותו של עו"ד מרחז שהעיד על נושא ההקאה, בהרחבה, יש לומר, שם העיד כי התובעת נהגה להקיא הרבה, אולם עדות זאת לא עולה בקנה אחד עם עדותו לפיה כמעט ולא ראה את התובעת בעבודתה. משכך לא שוכנענו כי יש לקבל את גרסת הנתבע בנדון.
66. יתרה מזאת, סמיכות המועד בו הודיעה התובעת על הריונה 25.8.21 לבין המועד בו זומנה לשיחה ופוטרה – 30.8.21 מעיד לטעמינו על קשר בין הדברים.
67. משכך שוכנענו כי יש לקבל את גרסת התובעת בתצהירה, גרסה שלא נסתרה לפיה:
" 22. בחודש ינואר 2018 הודעתי לגב' רננה כהן, כי אני הרה ובהמשך הודעתי לה כי החלטתי לשמור על ההריון. 23. פעלתי מתוך אמון מלא בגב' כהן בה ראיתי דמות תומכת ומתוך תמימות סיפרתי לה על הריוני בשלב מוקדם זה ושתפתי אותה במה שעבר עלי... 24. להפעתי הרבה, בסמוך לאחר מכן, זומנתי לשיחה בנוכחות גב' כהן ועו"ד מרחז, בה הודיעו לי כי אני מפוטרת מעבודתי...."
ובהמשך:
" 33. אף לא ניתנה לי אזהרה, התראה או הסבר מדוע אני מפוטרת. 34. בהקשר זה יצויין כי הממונים עלי סרבו להבהיר לי מדוע אני מפוטרת, ואף הודו בפני כי אני עובדת מצויינת ואהובה במשרד. 35. הייתי הממוה מפיטורי, שאין לי ספק שנבעו אך ורק בשל הריוני... 38. כך פוטרתי מעבודתי, בשל הריוני וללא כל שימוע, תוך הפרת החובות החלות על מסיק ולמותר לציין אף ללא פניה לממונה על חוק עבודת נשים לקבלת היתר, ..."
68. עיון בחקירתה הנגדית של התובעת מעלה כי תצהירה לא נסתר בנקודות אלו:
"ש. מה את עושה פה?ת. לקבל צדק. פיטרת אותי כשאני בהריון, השארת אותי ללא עבודה, אף אחד לא היה מוכן להעסיק אותי בגלל שהייתי בהריון וזה פגע בי. ש.
תסתכלי לי טוב בעיניים. אני ע"ד כהן פיטרתי אותך? ת. שלחת את אוהד ורננה לפטר אותי." ר' עמ' 6 שורות 1-5 .
69. מעבר לאמור, עיון בעדותו של ע"ד מרחז עולה כי הוא טוען כי השיחה בה התפטרה התובעת נערכה שבועיים עובר לשיחה שנערכה עימה ביום 31.8.18 . עדות זו לא עולה בקנה אחד עם נספח 1 לכתב ההגנה ממנו עולה כי ב 30.1.18 הנתבע הוציא מכתב סיכום פגישה ומשכך נסתרה גרסת הנתבע בנדון.
70. משכך אנו קובעים כי הנתבע לא הרים את הנטל להוכיח כי פיטוריה של התובעת לא היו קשורים להריונה של התובעת עוד אנו קובעים כי הנתבע ידעה על הריונה של התובעת עובר לפיטוריה וכי פיטוריה היו בשל הריונה.
71. ערים אנו לטענת הנתבע לפיה הגוף שנתבע אינו אישיות משפטיות, אולם במהלך כל הדיון לא הוכחש כי הנתבע עו"ד כהן הוא הנתבע הלכה למעשה בתיק בתור בעלי המשרד כפי שאף צויין בכתב הגנה. משכך, לא שוכנענו כי יש באזכור הנתבע בשם רחב יותר כשהובהר במהלך הדיון וכעולה מתלושי השכר שצורפו כי המעסיק הוא עו"ד כהן, כדי להוביל לדחיית התביעה בשל כך, במיוחד שעה שהנתבע לא הכחיש את היותו מעסיק של התובעת.
הסעד בגין פיטורים שלא כדין
72. משקבענו כי פיטורי התובעת היו קשורים להריונה, הרי שנעשו הם בניגוד לחוק שיוויון הזדמנויות בעבודה.
פיצויים עונשיים ו/או פיצויים סטטוטורים ללא הוכחת נזק מכוח חוק שוויון הזדמנויות
73. סעיף 10(א)(1) לחוק שיוויון הזדמנויות בעבודה מעניק לבית הדין סמכות לפסוק פיצוי לפי שיקול דעתו, לרבות פיצוי גם עבור נזק שאינו ממוני לעובדת שפוטרה פיטורים מפלים (ובענייננו בגין הריונה), בשיעור שיראה לו בנסיבות העניין וזאת תוך השארת מלוא שיקול הדעת בידי ביה"ד באשר לסכום הפיצוי שיפסק, כמצוטט:
"לבית הדין לעבודה תהא סמכות ייחודית לדון בהליך אזרחי בשל הפרת הוראות חוק זה, והוא רשאי –
(1) לפסוק פיצויים אף אם לא נגרם נזק של ממון בשיעור שייראה לו בנסיבות הענין; ואולם בהליך אזרחי בשל פגיעה כאמור בסעיף 7, רשאי בית הדין לעבודה לפסוק פיצוי שלא יעלה על 50,000 ש"ח, ללא הוכחת נזק;
(2)ליתן צו מניעה או צו עשה, אם ראה שהענקת פיצויים בלבד לא תהא צודקת; בבואו להוציא צו כאמור יביא בית הדין בחשבון, בין היתר, את השפעת הצו על יחסי העבודה במקום העבודה ואת האפשרות שעובד אחר ייפגע, ולגבי פיטורים הנובעים מצמצומים בעבודה גם את הוראותיו של הסכם קיבוצי החל על הצדדים. הוראות סעיף קטן זה כוחן יפה על אף האמור בסעיף 3(2) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970.
74. על מטרת הפיצוי העונשי עמד בית הדין הארצי בדב"ע נו/129-3, שרון פלוטקין נ' אחים אייזנברג, [פורסם בנבו] פד"ע לג 481 (להלן – פרשת פלוטקין), כדלקמן:
"החוק בענייננו קבע במפורש שניתן לפצות גם על נזק שאינו נזק ממון.
יש הרואים בו התרת פסיקת פיצויים עונשיים. פרופ' פרנסיס רדאי...רואה בכך קנס אזרחי. היא מציינת, כי נדירים המקרים בהם ניתנת לעובדים זכות לפיצויים ללא נזק ממון, ובכל המקרים הכוונה היא להרתיע את המעביד באמצעות קנס אזרחי מפעילות בלתי רצויה. לדעתה המטרה של סעיף 10(1) היא מתן פיצויים עונשיים על עצם העבירה על החוק. והיא מוסיפה:
"לעניין ההרתעה, יש חשיבות מוגברת לפסיקת פיצויים משמעותיים לאור הסייגים לתרופת האכיפה בסעיף 10(2). לעניין הפיצוי לקורבן האפלייה, מעבר לנזק הממון נובע הנזק מעצם האפלייה נגדו, הפוגעת בכבודו כאדם עובד. אם בתי הדין לעבודה לא יפעילו את שיקול דעתם בעניין הפיצויים כדי ליצור הרתעה נגד האפלייה, החוק יהפוך לאות מתה, כי ללא הרתעה כלכלית ולאור הסייגים בעניין תרופת האכיפה, לא יהיה סיכוי למנוע מעשי אפלייה בשוק העבודה באמצעות ההבטחות של החוק...
כדי שיושגו מטרות החוק, צריך לחזק את סעד האכיפה ולהפוך אותו לסעד עיקרי... עם זאת, מתן פיצויים משמעותיים כלכליים ועונשיים גם הוא יכול להפוך את האפליה בניגוד לחוק לבלתי כדאית".
75. הצורך בהגנה, כאמור, מקבל חיזוק נוסף על רקע קיומן של דעות קדומות ושל הפליה מבנית שמשפיעים על השתלבותן של נשים בשוק התעסוקה. על אלה עמדה כב' השופטת סיגל דוידוב-מוטולה, בעניין בן עמר:
"הפסיקה אף הכירה בכך שהפליית נשים אינה רק בעלת אופי אינדיבידואלי אלא נובעת מאי שוויון שיטתי-מבני, שנהג משך שנים רבות, ומשליך גם על יכולתן של נשים להשתלב באופן שוויוני בעולם התעסוקה המודרני (ראו גם בג"ץ 2671/98 שדולת הנשים בישראל נ' שר העבודה והרווחה פ"ד נב(3) 630 (1998)).
אי השוויון החברתי האמור מוביל, פעמים רבות וגם בימינו אנו, לדעות קדומות בנוגע ליכולתן של נשים להמשיך בביצוע עבודתן כרגיל תוך כדי הריון וכאמהות לפעוטות. מטעם זה, וכן נוכח ההכרה בקושי – הנובע מהדעות הקדומות כאמור – למצוא עבודה חלופית תוך כדי ההריון, בחר המחוקק להקנות הגנה מיוחדת כנגד פיטורי נשים בהריון, וזאת במסגרת חוק עבודת נשים".
כאמור בסעיף 9(א) לחוק עבודת נשים מעסיק שמעוניין בפיטורי עובדת בהריון יכול לבקש היתר לפיטורים מאת שר העבודה והרווחה. על היקפו ומהותו של היתר הפיטורים נדון בהרחבה בהמשך הדברים.
76. מטרת בקשת היתר לפיטורים בדומה לכלל הוראות חוק עבודת נשים היא להגן ולפתור בעיות ייחודיות לציבור הנשים העובדות. כך בהצעת חוק עבודת נשים נקבע במפורש ש"להשלמת ההגנה על העובדת שהיא בהריון או בחופשת לידה אוסר החוק המוצע לפטרה ללא היתר משר העבודה" (ה"ח עבודת נשים, התשי"ב-1952). היינו בקשת ההיתר לפיטורים היא בבחינת מנגנון הגנה לתקופות שהן מועדות לפיטורי נשים עובדות. יש לדעת כי פיטורי עובדת בהריון או עובדת המטופלת בתינוק קטן מקטינים את סיכוייה למצוא עבודה חלופית ולהשתלב בשוק התעסוקה (מיכל אלפסי "עבודת נשים בהריון" מינהל מחקר וכלכלה במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה (2008) http://employment.molsa.gov.il/Research/Documents/X8413.pdf) וגם משום כך נדרשת הגנה מיוחדת. ר' ע"ע (ארצי) 285-09 פרופ' אריאל בן עמר שירותי רפואת שיניים והשקעות בע"מ - עדה פלדמן [פורסם בנבו] ( 28.12.2010 ).
77. בענייננו מדובר בפיצויים עונשיים על הפרת זכות ראשונה במעלה ועל הפלייתה של התובעת בשל היותה בהריון. אנו סבורים כי נוכח מטרת חוק שיוויון הזדמנויות בעבודה וחשיבות העקרונות המיושמים בתיק זה עלינו לשדר מסר ברור כי הפרת הוראות חוק זה תגרור סנקציה כספית ממשית. מטרת החקיקה הנדונה ומהותה היא שילוב נשים בשוק התעסוקה ופסיקת פיצוי הולם בגין הפרת הוראות החוק, משרתת מטרה זו.
78. אין צורך להכביר במילים כי הנתבע אף לא קיים הליך שימוע כנדרש. גם אם לטענת הנתבע התובעת הסכימה להפסקת העסקתה הרי שהיה צריך היה לקיים הליך שימוע גם במצב זה. למותר לציין כי לא קיבלנו את גרסת הנתבע בנדון.
79. כשאנו מביאים בחשבון את הפגיעה בתובעת, אשר בשל הפרת חוק שוויון ההזדמנויות נותרה בלא עבודה כשהיא רק בתחילת הריונה, וכשאנו מביאים בחשבון את העובדה שבהתנהגות הנתבע היה חוסר תום לב כפי שפורט, הן בעצם הפיטורים כדי לנסות להתחמק מהמגבלה שלפי חוק עבודת נשים ומנגד את גובה שכרה של התובעת ואת תקופת העסקתה ואת העובדה שלא נוהל הליך שימוע בעניינו, דעתנו היא שאכן מוצדק לחייב את הנתבע בתשלום פיצוי לפי החוק, אך לא בסכום המרבי, במיוחד נוכח העובדה כי התובעת קיבלה דמי אבטלה כעולה מסעיף 47 לתצהירה .
80. אשר על כן, לאור האמור לעיל ובהתאם לתכליתו של חוק שיווויון הזדמנויות בעבודה מחד, תוך לקיחה בחשבון את תקופת העסקתה של התובעת, שכרה והעובדה, וכן את העובדה שקבענו שלא נעשה הליך של שימוע עובר לפיטורי התובעת , ומנגד משהתובעת קיבלה דמי אבטלה הגענו לכלל מסקנה כי על הנתבע לשלם לתובעת פיצויים בגין נזק שאינו ממוני בגובה 50,000 ₪, פיצוי זה לוקח בחשבון גם את הפיצוי בגין העדר שימוע ולא שוכנענו כי יש ליתן פיצוי מעבר לאמור על נושא השימוע .