האם הנתבע הפר את חוק עבודת נשים?
81. נוכח קביעתנו לפיה התובעת פוטרה לאחר תקופת העסקה של יותר משישה חודשים הרי שהיה על הנתבע לפנות לממונה על חוק עבודת נשים לקבל היתר. אין מחלוקת כי הנתבע לא פנה נוכח טענתו לפיה התובעת התפטרה.
82. סעיף 9 (א) לחוק עבודת נשים, קובע :
"לא יפטר מעביד עובדת שהיא בהריון וטרם יצאה לחופשת לידה אלא בהיתר מאת שר העבודה והרווחה, ולא יתיר השר פיטורים כאמור אם הפיטורים הם, לדעתו, בקשר להריון; הוראות סעיף קטן זה יחולו הן על עובדת קבועה והן על עובדת ארעית או זמנית ובלבד שהעובדת עבדה אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה ששה חודשים לפחות;...".
83. נפסק כי פיטורים בניגוד להוראת סעיף 9(א) לחוק עבודת נשים, בטלים מעיקרם ועל כן יש לפצות את העובדת שפוטרה כאילו המשיכה לעבוד עד תום התקופה המוגנת מפיטורים לפי החוק (ר' דב"ע מח/3-8 אבנר קופל נ' עדיי וייס ארלוביץ, [פורסם בנבו] פד"ע כ 57). לעניין זה נפסק כי "החוק מחייב מעסיק לקבל היתר לפיטורי עובדת בהריון גם במצב בו לא ידע כלל על ההיריון בעת ההחלטה על הפיטורים וגם אם הפיטורים אינם קשורים להיריון" (ר' דב"ע לו/78 - 3 רחל פאלק נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פד"ע ט' 197; ע"ע (ארצי) 09–285 פרופ' אריאל בן עמר שירותי רפואת שיניים והשקעות בע"מ נ' עדה פלדמן [פורסם בנבו] (מיום 28.12.10)). לפיכך, גם אם נודע למעסיק לאחר שהחליט על הפיטורים או לאחר שמסר לעובדת מכתב פיטורים כי העובדת הייתה בהריון במועד הפיטורים, עליו לפנות ולבקש היתר לפיטורים על פי סעיף 9 לחוק עבודת נשים מיד לאחר שנודע לו כי העובדת הייתה בהריון במועד הפיטורים.
84. סעיף 13א מתייחס לגובה הפיצוי שייפסק לזכות עובדת אשר פוטרה בניגוד להוראת סעיף 9 לחוק.
85. סעיף 13א לחוק עבודת נשים, קובע:
"13א.(א) לבית הדין האזורי לעבודה תהא סמכות ייחודית לדון בהליך אזרחי בשל הפרת הוראות לפי חוק זה, והוא רשאי –
(1)לפסוק פיצויים אף אם לא נגרם נזק של ממון, בשיעור שייראה לו בנסיבות הענין;
...
(ב)(1)מצא בית הדין האזורי לעבודה כי העובד או העובדת שהגישו תובענה, פוטרו בניגוד להוראות סעיף 9, יפסוק פיצויים שסכומם לא יפחת מ-150% מהשכר שהיה מגיע להם במהלך התקופה המזכה; ואולם רשאי בית הדין, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לפסוק פיצויים בסכום אחר שיקבע; לענין חישוב השכר לפי סעיף קטן זה, יחולו הוראות סעיף 13ב לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963, ותקנות לפי סעיף 13 לחוק האמור.
(2) לענין סעיף קטן זה, "התקופה המזכה" – תקופה שתחילתה ביום הפיטורים או ביום שבו המעביד ידע או שהיה עליו לדעת על קיומה של העילה להגבלת הפיטורים, לפי המאוחר, וסיומה במועד המוקדם מבין אלה:
(א) תום התקופה שבה חלה הגבלת הפיטורים כאמור;
(ב) אם ניתן היתר פיטורים לפי סעיף 9 – יום תחילת תוקפו של ההיתר;
(ג) אם העובד או העובדת הוחזרו לעבודה – יום החזרה לעבודה".
86. סעיף 13א(ב)(1) לחוק קובע כי אם העובדת פוטרה בניגוד להוראת סעיף 9 לחוק עבודת נשים בית הדין יפסוק לה פיצויים שסכומם לא יפחת מ-150% מהשכר שהיה מגיע לה במהלך התקופה המזכה. סעיף זה קובע סף מינימלי לקביעת הפיצוי בגין הפרת החוק בכפוף לשיקול דעת במקרים חריגים.
בדברי ההסבר להצעת החוק הובהרה תכליתו של התיקון, במילים הבאות:
"המציאות מוכיחה כי הסנקציות הפליליות אינן מופעלות ולכן אינן מרתיעות דיין, ובפועל עדיין קיימים מעבידים רבים העוברים על הוראות החוק. הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 36)... באה לקבוע, בנוסף לאמור, סנקציות אזרחיות בשל הפרת הוראות החוק, וזאת כדי להגביר את ההרתעה ואת דרכי האכיפה של הוראות החוק כלפי מעבידים... מטרתה של הצעת חוק זו היא לקבוע, בנוסף לפיצוי נזקי, גם פיצוי אזרחי עונשי שמטרתו הרתעתית וחינוכית".
מטרתו של התיקון הנה, לפיכך, להביא לפיצוי "אזרחי עונשי" שמטרתו "הרתעתית וחינוכית", וזאת בהתחשב בכך שהוראות החוק אינן מקוימות על ידי מעסיקים רבים, ונשים רבות מוצאות עצמן מפוטרות בשל הריונן, או במהלך הריונן, תוך התעלמות מהוראות החקיקה (על כך שפיטורי נשים בהיריון בניגוד לחוק הנה עדיין תופעה נפוצה שיש להיאבק בה ראו, למשל, נתונים שהוגשו לוועדה לקידום מעמד האישה לקראת דיון בנושא זה ביום 17.2.08, http://www.knesset.gov.il/mmm/data/docs/m01990.doc).
87. באשר לשאלה האם זכאית התובעת לפיצויים מכוח חוק עבודת נשים נפסק בע"ע 627/06 בעניין אורלי מורי הנ"ל [פורסם בנבו]:
"כן יודגש, כי על פי סעיף 13א לחוק עבודת נשים, שנחקק במסגרת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 31), התשס"ו-2006, ניתנה לבית הדין לעבודה, בין היתר, סמכות לפסוק פיצויים שסכומם לא יפחת מ-150% מהשכר שהיה מגיע לעובד או עובדת שפוטרו בניגוד להוראות סעיף 9, במהלך התקופה המזכה. על פי הסעיף, בית הדין רשאי לפסוק פיצויים בסכום אחר, קרי בסכום נמוך יותר מ-150% מהשכר, רק מטעמים מיוחדים שיירשמו."
88. לאחר שנתנו דעתנו למכלול השיקולים המונחים על הכף ומכלול נסיבות העניין, הגענו לכלל מסקנה כי אכן פיטורי התובעת נעשו בניגוד לחוק עבודת נשים. ולכן התובעת זכאית לפיצוי בגין פגיעה זו בהתאם להוראות החוק ולא שוכנענו כי יש נסיבות מיוחדות שיש בהם להביא לקביעה לפיצוי נמוך מזה שקבוע בחוק. משתחשיב התובעת לא נסתר והוא עולה בקנה אחד עם הוראות הדין הרי ששוכנענו כי על הנתבע לשלם לתובעת סך של 150 % שכר מהיום בו פוטרה התובעת עד ליום בו ילדה בתוספת 60 ימים שעה שמחומר הראיות עולה כי הנתבע אפשר לתובעת לעבוד בהודעה המוקדמת. משכך על הנתבע לשלם לתובעת סך של 84,537 ₪ ( 6262 ₪ * 7 חודשים עד הלידה 19.9.2018 – נספח י' לתצהיר התובעת + חודשיים *% 150%).
89. בנוסף התובעת תובעת פיצוי בגין חופשה שנתית, דמי הבראה והפרשות לפנסיה ופיצויי פיטורים נוכח התקופה המוגנת בה אסור היה לפטר את התובעת.
אכן בהתאם לפסיקה משהנתבע לא ביקש היתר לפיטורי התובעת הרי שפיטורי התובעת בטלים. כמו כן בהתאם לפסיקה עניפה , בית הדין פוסק לזכות עובדות שפוטרו בניגוד לסעיף 9 לחוק לא רק פיצוי בגין השכר שנמנע מהן עד תום התקופה המוגנת, אלא גם פיצוי בגין זכויות נוספות שהיו משולמות להן לו פיטוריהן היו נעשים כדין, היינו – בתום התקופה במהלכה נאסר לפי חוק לפטרן. . ר' ע"ע (ארצי) 285-09 פרופ' אריאל בן עמר שירותי רפואת שיניים והשקעות בע"מ - עדה פלדמן [פורסם בנבו] (28.12.2010 ).
משכך ומשתחשיבי התובעת לא נסתרו שוכנענו כי יש לקבל רכיב תביעה זה של התובעת.
מעבר לאמור ,עיון בתלושי השכר מעלה כי הנתבע לא הפריש עבור התובעת הפרשות פנסיוניות כל תקופת העסקתה וכן לא דמי הבראה. משכך שוכנענו כי יש לקבל רכיבי תביעתה של התובעת גם בגין רכיבים אלו. יצויין כי הנתבע לא הציג תחשיב נגדי בנוגע לרכיבים אלו ומשכך אנו מקבלים את תחשיב התובעת שעולה בקנה אחד עם הוראות הדין ולא נסתר.
90. משכך הנתבע ישלם לתובעת הפרשות מעביד לפנסיה בגין תקופת איסור הפיטורים בסך של 5449 ₪ . לא שוכנענו כי יש לחייב בפיצויי הלנה נוכח המחלוקת לזכאות רכיב זה .
91. משכך הנתבע ישלם לתובעת פדיון חופשה בגין תקופת איסור הפיטורים בסך של 2988 ₪.
92. משכך הנתבע ישלם לתובעת דמי הבראה בגין תקופת העסקתה לרבות תקופת איסור הפיטורים בסך של 4374 ₪
93. משכך הנתבע ישלם לתובעת פיצויי פיטורים בגין תקופת העסקתה לרבות תקופת איסור הפיטורים בסך של 13,045 ₪. לא שוכנענו כי יש לחייב את הנתבע בחיוב בגין פיצויי הלנה נוכח המחלוקות נשוא תיק זה.
94. יצויין כי ערים אנו כי תקופת העסקתה של התובעת היתה פחות משנה, אולם פסיקתינו בגין פיצויי פיטורים ודמי הבראה הינה כפיצוי בגובה פיצויי הפיטורים ודמי ההבראה שהיו משולמים לה לו הייתה מפוטרת כדין בתום התקופה המוגנת. קרי לאחר תקופה של יותר משנה וזאת נוכח תכליתו הברורה של החוק להגן באופן מלא על עובדות המפוטרות במהלך הריונן ולהרתיע מעסיקים מלהפר את הוראות החוק.
95. כמו כן, סעיף 13א(א) לחוק עבודת נשים קובע כי לבית הדין סמכות לפסוק פיצויים בשיעור שייראה לו אף אם לא נגרם לעובדת נזק של ממון. עם זאת, לא שוכנענו כי במקרה דנן יש לפסוק לתובעת פיצוי בגין רכיב זה, נוכח העובדה שפסקנו לה פיצויים מלאים בהתאם לסעיף 13 לחוק עבודת נשים וזאת בנוסף לפיצוי שפסקנו לפי חוק שיווון הזדמנויות בעבודה.
96. בכל הנוגע להודעה על תנאי העסקה, שעה שהנתבע צרף את ההודעה על תנאי העסקה , ומשתצהירו לא נסתר בנקודה זו ונתמך גם בעדותו של עו"ד מרחז, ומשאין חולק כי התובעת ידעה מהם תנאי העסקתה לא שוכנענו כי יש לפצות את התובעת בגין רכיב זה.
97. אשר על כן, רוב רכיב התביעה מתקבלים משכך על הנתבע לשלם לתובעת את הרכיבים הבאים:
א. הפרשי שכר בגין פיטורים ללא היתר לפי חוק עבודת נשים: 84,537 ₪
ב. פיצוי בגין הפרשות חוק שיוויון הזדמנויות בעבודה:50,000 ₪.
ג. הפרשות מעביד לפנסיה בגין תקופת איסור הפיטורים בסך של 5449 ₪ .
ד. פדיון חופשה בגין תקופת איסור הפיטורים בסך של 2988 ₪.
ה. דמי הבראה בגין תקופת העסקתה לרבות תקופת איסור הפיטורים בסך של 4374 ₪
ו. פיצויי פיטורים בגין תקופת העסקתה לרבות תקופת איסור הפיטורים בסך של 13,045 ₪.
98. בנוסף ישא הנתבע בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד של התובעת בסך של 20,000 ₪ שישולמו תוך 30 ימים מהיום.
99. זכות ערעור לבית הדין הארצי תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.
נציג ציבור עובדים, מר משה בן דוד אסנת רובוביץ - ברכש, שופטת נציג ציבור מעסיקים, מר אבי איילון
ניתן היום, ט' אלול תשפ"א, (17 אוגוסט 2021), במעמד הנוכחים/ בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
אסנת רובוביץ ברכש