בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 1168/07
בפני: כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופטת א' חיות
כבוד השופט י' דנציגר
המערערת: יפה נוף- תחבורה, תשתיות ובניה בע"מ
נ ג ד
המשיבים: 1. מאיר הפלר, עו"ד
2. חנה שוורץ
3. דבורה שוורץ
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 17.12.06 בת"א 895/02 [פורסם בנבו], שניתן על ידי כבוד השופט י' עמית
תאריך הישיבה: כ"ד בתשרי תשס"ט (23.10.08)
בשם המערערת: עו"ד י' אבני
בשם המשיבים: עו"ד נ' ברזל
פסק-דין
השופט י' דנציגר:
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 17.12.2006 בת.א. 895/02 ([פורסם בנבו], כבוד השופט י' עמית) אשר דחה את תביעת המערערת לבטל את מינויו של שמאי מקרקעין אשר התמנה במסגרת חוזה מכר על מנת להעריך את שוויה של חלקת מקרקעין ואת תביעת המערערת לבטל או לתקן את הערכת השווי האמורה וקיבל את תביעתם הנגדית של המשיבים לתשלום פיצוי מוסכם בגין הפרת חוזה.
העובדות
1. המשיבים היו הבעלים של מקרקעין הידועים כחלקה 22 בגוש 11658 הממוקמים בסמיכות לקניון "לב המפרץ" בחיפה בשטח כולל של 1,399 מ"ר (להלן - החלקה). המערערת (להלן - יפה נוף) הינה חברה עירונית בשליטת עיריית חיפה, שבין יתר פעולותיה הקימה את התחנה המרכזית הצפונית בחיפה, המוכרת גם בשם "מרכזית המפרץ" (להלן - התחנה המרכזית).
בטרם החלו עבודות הבניה, הגישו המשיבים התנגדות להקמתה של התחנה המרכזית הואיל ולטענתם פעולה זו סטתה באופן ניכר מן התב"ע הקיימת ואין אפשרות להכשיר סטייה כאמור בהליך של בקשה לשימוש חורג. על כן, טענו המשיבים כי היתר הבניה לשם הקמתה ניתן בחוסר סמכות. ההתנגדות נדחתה על ידי הועדה המקומית לתכנון ולבניה בחיפה (להלן - הועדה המקומית) והמשיבים הגישו ערר לועדה המחוזית לתכנון ובניה. הערר נדחה והמשיבים הגישו עתירה מינהלית לבית המשפט המחוזי. על רקע הליכים אלו, ומאחר שסברה כי היא נזקקת לחלקה על מנת לאפשר רדיוס סיבוב גדול יותר לאוטובוסים הנכנסים והיוצאים מהתחנה המרכזית, החליטה יפה נוף לרכוש מהמשיבים את החלקה.
2. ביום 25.4.2002 נכרת בין יפה נוף לבין המשיבים הסכם לרכישת החלקה (להלן - ההסכם), במסגרתו התחייבה יפה נוף לרכוש את זכויותיהם של המשיבים בחלקה. הוסכם כי התמורה תיקבע על ידי השמאי מר יצחק סיוון (להלן - השמאי) "כתמורה המבטאת סכום השווה למחיר שהיה מסכים לשלם קונה מרצון למוכר מרצון בעבור זכויות של המוכר בנכס (להלן: "השומה הקובעת") ובתוספת 20% וזאת בתוך 30 יום ממועד מתן השומה הקובעת וכנגד פינוי הנכס מכל אדם וחפץ...". ביום חתימתו של ההסכם, פנו הצדדים לשמאי במכתב משותף, במסגרתו הוא מונה להעריך את שוויה של החלקה. כתב המינוי, כמו גם ההסכם, איפשר לצדדים לשאול את השמאי שאלות הבהרה לאחר מתן הערכת השווי.
הצדדים נפגשו עם השמאי, הגישו לעיונו מסמכים שונים ואף ערכו ביום 1.9.2002 ישיבה באשר לחלקה נשוא השומה. השמאי ערך ביקור בשטח וביום 19.9.2002 העריך את שווי החלקה בסכום מעוגל של 280,000 דולר ארה"ב, סכום של כ-200 דולר ארה"ב למ"ר, לא כולל מע"מ. סכום השומה הורכב משני רכיבים: הראשון - שווי החלקה בעתיד כחלקה המיועדת לתעשייה - הוערך בסכום של 175,000 דולר ארה"ב והשני - אבדן הכנסות צפויות עבור שימוש חורג במקרקעין לתקופה מוערכת של שמונה שנים עד לאישור התוכנית הסופית - הוערך בסכום של 104,000 דולר ארה"ב.