5. לאחר הגשת התצהירים על ידי יפה נוף דרשו המשיבים למחוק חלק מתצהירים אלו הואיל ולשיטתם תכליתן של ראיות אלה הייתה להוכיח כי השמאי שגה בשיקול דעתו ואין להתיר הגשת ראיות כגון דא, מקום בו הסכימו הצדדים על מינוי שמאי. יפה נוף טענה מנגד כי התצהירים שהוגשו על ידה אינם חורגים ממסגרת הדיון והם דרושים לשם הכרעה בסכסוך נוכח עדותו של השמאי וחוות דעתו. עקב המחלוקת שנתגלעה בין הצדדים באשר למעמדו של השמאי ולהיקף ההתערבות בשיקול דעתו, נדרש בית המשפט קמא לשאלת מעמדו של השמאי ועילות ההתערבות בהחלטתו. בתמצית, קבע בית המשפט קמא כי יש לראות את השמאי כשמאי מוסכם או כמעריך ועל כן עילות ההתערבות בהחלטתו מצומצמות לעילות של חריגה מסמכות, חוסר תום לב, תרמית ופגיעה בכללי הצדק הטבעי (להלן - החלטת הביניים).
לאחר מסקנתו זו, קבע בית המשפט קמא כי מטרתן של הראיות שאותן הגישה יפה נוף הייתה להשיג על חוות דעתו של השמאי וכי הטענות עליהן התבססה חורגות מעילות ההתערבות הנ"ל. על כן, הורה בית המשפט קמא על מחיקת תצהיריהם של הגברת בן-אשר ושל מר רביב, מנהל האגף לתכנון, תנועה ונוף בעיריית חיפה (להלן - רביב) ועל מחיקת סעיפים 9 ו-12 לתצהירו של מר מגיד ראש צוות תכנון תחבורה ביפה נוף (להלן - מגיד). בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית משפט זה על ידי יפה נוף על החלטת בית המשפט קמא נדחתה בהחלטתו של כבוד השופט א' גרוניס ברע"א 5144/05 יפה-נוף - תחבורה, תשתיות ובניה בע"מ נ' הפלר (לא פורסם, [פורסם בנבו], 7.7.2005).
פסק דינו של בית המשפט קמא
6. ביום 17.12.2006 ניתן פסק דינו של בית המשפט קמא, במסגרתו נדחתה תובענתה של יפה נוף לביטול הערכת שווי החלקה של השמאי או למינויו של שמאי אחר.
ראשית, קבע בית המשפט קמא כי הייתה זו יפה נוף אשר הפרה את ההסכם הפרה יסודית בהודעת הביטול החד-צדדית אותה נתנה במכתבה מיום 15.10.2002 הואיל ומינויו של השמאי הייתה תניה מרכזית בהסכמת הצדדים. בית המשפט קמא קבע כי ביטול שלא כדין כאמור מהווה אינדיקציה לכך שהצד אשר שלח את ההודעה איננו מתכוון לקיים את ההסכם והדבר עולה כדי הפרה צפויה, קביעה שדי בה על מנת לדחות את תביעתה של יפה נוף ולקבל את התביעה שכנגד.
שנית, דחה בית המשפט קמא את טענתה של יפה נוף כי יש לפסול את חוות דעתו של השמאי בשל הפרת כללי הצדק הטבעי וכן את טענתה כי השמאי חרג מסמכותו. בהתבססו על מכתב מיום 26.6.2002 אשר נשלח לשמאי ושהעתקו נשלח ליפה נוף, קבע בית המשפט קמא כי יפה נוף הייתה מודעת לכך כי עוה"ד הפלר העביר את שומת זייד לשמאי וכי התייחס אליה בטיעוניו ולכל הפחות הציע ליפה נוף לקבל מסמך זה, ככל שמסמך זה לא היה בידיעתה. בנסיבות אלה, כאשר ניתנה ליפה נוף ההזדמנות לקבל את שומת זייד, אולם היא לא מצאה לנכון לנצלה, קבע בית המשפט קמא כי היא מנועה מלטעון כי לא קיבלה את המסמך האמור או כי נמנע ממנה להגיב על הנאמר בו.