סוף דבר
99. הנה כי כן, בסופו של יום הגעתי למסקנה כי יש לדחות את ערעור הבנקים ולקבל באופן חלקי את ערעור החברות, וכך אציע לחבריי שנעשה. הבנקים ישיבו לחברות סך של 239,592,696 ש"ח, בגין התקופה שבין 1.7.2007 ל-9.11.2009 עקב ביטול ריבית ההפרה במלואה בתקופה זו, כאמור בסעיף 92(ב) – 92(ד) לעיל. בנוסף, ישלמו הבנקים לחברות שכר טרחת עורך דין בסך של 2,000,000 ש"ח בנוסף לסכום שכבר נפסק בהקשר זה בבית המשפט המחוזי בסך של 4,248,000 ש"ח כולל מע"מ, כאמור בסעיף 98 לעיל.
100. אחזור ואדגיש בנקודה זו כי פסק דיני דלעיל עוסק אך ורק בסוגיית הפיצויים המוסכמים, אשר לטעמי די בה כדי להוביל לתוצאה אליה הגעתי, ולכן ניתן לדעתי להותיר את הדיון בשאלת נכונות יתר קביעותיו של בית המשפט המחוזי בפסק דינו בסוגיות האחרות (ובראשן סוגיית פרשנות ההסכם) לעת מצוא.
ש ו פ ט
השופט ע' פוגלמן:
אני מסכים לחוות דעתו המקיפה של חברי השופט י' דנציגר.
ש ו פ ט
השופט נ' סולברג:
אני מסכים עם חוות דעתו של חברי, השופט י' דנציגר, מקיפה ומשכנעת, בתוצאה ובהנמקה.
ש ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' דנציגר.
ניתן היום, ח' באלול התשע"ה (23.8.2015). תוקן ביום, י"א באלול התשע"ה (26.8.2015).
ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט