97. סבורני כי צדק בית המשפט המחוזי בקבעו כי בנסיבות העניין החברות הן אלה שזכו בתביעתן, ומשכך הן אלה שזכאיות עקרונית להחזר הוצאות ושכר טרחת עורך דין. אין בידי לקבל את טענות הבנקים כי יש לראות את הבנקים כמי שזכו בתביעה בנסיבות העניין. אכן, התמונה במקרה דנן אינה חד משמעית, כשחלק ניכר מטענות ההגנה של הבנקים התקבל וכפועל יוצא נדחו טענות רבות של החברות. כמו כן, אין להתעלם מהפער הניכר שבין סכום התביעה לבין הסכום שנפסק בסופו של דבר לחברות. עם זאת, לא ברור לי כיצד ניתן להכתיר בנסיבות העניין את קביעתו האופרטיבית של בית המשפט המחוזי בפסק דינו כי הבנקים ישלמו לחברות סך של כ-50,000,000 ש"ח כ"זכייה" של הבנקים במשפט. מנגד, אין בידי לקבל גם את טענת החברות כי הסכומים שנפסקו להם היו נמוכים מדי בנסיבות העניין. בית המשפט המחוזי מנה שורה ארוכה של שיקולים שיש לשקול בנסיבות המקרה דנן והעניק משקל גדול לפער הניכר שבין סכום התביעה לבין הסכום שנפסק בסופו של דבר (5.845%), בקבעו כי החזר הוצאות האגרה ישקף את הפער הזה בדיוק. הנמקתו של בית המשפט המחוזי בנקודה זו תואמת את האמור בתקנה 512(ב) לתקנות ובפסיקת בית משפט זה [ראו עניין בלאושטיין בפסקאות 35-33], וממילא כעניין של שכל ישר איני רואה מקום לחייב את הבנקים בהחזר האגרה המלא ששילמו החברות בגין תביעה שסכומה המקורי היה גדול פי 20 מהסכום שנפסק. גם הקביעה כי כל צד יישא בכל יתר ההוצאות שנגרמו לו במהלך ניהול התובענה (לרבות חוות דעת המומחים) הינה קביעה סבירה בעיני בנסיבות העניין, ובמיוחד כך בכל הנוגע לחוות דעת המומחים, שכאמור אף אחת מהן לא התקבלה במלואה על ידי בית המשפט. לבסוף איני מוצא לנכון להתערב גם בקביעה בדבר גובה שכר טרחת עורך הדין שנפסק לטובת החברות, שלטענתן מהווה כמחצית משכר הטרחה הריאלי ששולם על ידי החברות לבאי כוחן. גם כאן מדובר לטעמי בקביעה סבירה בנסיבות העניין המבוססת על כלל השיקולים שצוינו לעיל.
98. כאמור, סבורני כי יש לדחות את ערעורי שני הצדדים המכוונים כנגד פסק הדין המשלים. קביעותיו של בית המשפט המחוזי לעניין החזר ההוצאות ושכר טרחת עורך דין הינן סבירות והגיוניות בנסיבות העניין. לצד זה, ומבלי לגרוע מהאמור לעיל, לנוכח התוצאה אליה הגעתי – קבלת ערעור החברות באופן חלקי, כך שמבחינה אופרטיבית על הבנקים להשיב לחברות סך של 239,592,696 ש"ח (בתוספת הפרשי ריבית והצמדה החל מיום 9.11.2009 ועד למועד התשלום בפועל) – סבורני כי יש מקום להתאים ולהגדיל באופן יחסי גם את הסכומים שנפסקו בפסק הדין המשלים. משכך, ובהתאם להיגיון שעומד ביסוד פסק הדין המשלים, על הבנקים להשיב לחברות את החלק היחסי מסכום אגרת המשפט ששולמה על ידי החברות, המשקף את היחס שבין הסכום שנתבע לסכום שישולם בהתאם לפסק דיני, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין, בנוסף לסכום שכבר נקבע בפסק הדין המשלים (שהיווה 5.845% מסכום אגרת המשפט ששולמה על ידי החברות). מוחלט איפוא, כי הבנקים ישלמו לחברות שכר טרחת עורך דין בסך של 2,000,000 ש"ח בנוסף לסכום שכבר נפסק בהקשר זה בבית המשפט המחוזי בסך של 4,248,000 ש"ח כולל מע"מ.