בהמשך לאמור, הכחיש כי נאשמת 3 כללה את ניסוי הסירה בידיעתו ועל דעתו, וכן הדגיש כי ההחלטה על תכני האירועים הייתה של אנשי מפ"ה, וכי אין ולא היה לו קשר לפעילויות, כיוון שלא היו ואינן בתחום אחריותו ותפקידו. כך גם טען לעניין יריד ניו יורק כי ההחלטה שלא לכלול את ניסוי הסירה שם הייתה החלטה של אנשי מפ"ה, והוסיף וכפר בטענה כי ההחלטה התקבלה "נוכח הסיכון הטמון בניסוי והשימוש בחומר דליק מחוץ לכותלי בית הספר".
בכל הנוגע להדרכה טרם יריד המדע טען כי ידע שאנשי מפ"ה מדריכים את התלמידים שישתתפו ביום המדע, אבל לא היה לו, ולא היה אמור להיות לו, חלק כלשהו בהדרכה או בתכניה. כמו כן, הוסיף כי הוא והנאשמת 1 לא ידעו ולא היו אמורים לדעת את פרטי הניסויים המתוכננים ביריד המדע, ולא ידעו או היו אמורים לדעת שייערך ניסוי הכרוך בשימוש בחומר דליק. כן הוסיף כי נאשמת 1 גם לא הייתה אמורה להיות נוכחת באופן קבוע ליד שולחן הניסוי.
בכל הנוגע לקרות התאונה עצמה הכחיש את הטענות שהועלו בכתב האישום לגבי אי שמירת מרחק סביר ואי נקיטת אמצעי זהירות שהיה בו למנוע סכנה מסתברת, וגרס שמחומר הראיות עולה שבהדרכה לקראת יום המדע הודגם והודגש כיצד יש לטבול ולסחוט את צמר הגפן ולהדליקו, ואילו ט.ח. שפך את הכוהל בניגוד להדרכה שעבר ובניגוד למצופה ממנו לאור נתוניו כתלמיד באורט, וכתוצאה מכך קרתה התאונה.
לבסוף הכחיש כי הדליקה ופציעת הילדים נגרמו כתוצאה ממעשיו או מחדליו, וטען כי לא פעל ברשלנות ולא היה אמור לנקוט באמצעי הזהירות שנטענו בכתב האישום. עוד הדגיש כי תפקיד חג"ם ותפקידו שלו היו תפקידים מנהליים בלבד, וכי הם לא היו אמורים להתייחס לסיכונים אפשריים ולנקוט אמצעי בטיחות למניעתם, הם לא הפרו את סטנדרט ההתנהגות המצופה מהם על פי דין או על פי נסיבות העניין, הם לא היו אמורים ולא היה מצופה מהם לדאוג לנוכחות קבועה ורציפה של מורה מטעמם בשעת עריכת הניסויים, הם לא היו אמורים ולא היה מצופה מהם לנקוט באמצעי פיקוח או בקרה אחרים על אופן ההפעלה בידי המד"צים, וכי הוא לא היה אמור לנהל בקרה או פיקוח כלשהו על אופן תכנון יריד המדע והפקת אוהל אורט, או לוודא שנאשמת 1 ו/או נאשמים 6 ו-7 ינקטו את אמצעי הבטיחות המתחייבים שכן נאשמת 1 ביצעה את תפקידה כפי שהוטל על חג"ם בידי מנכ"ל
--- סוף עמוד 21 ---
אורט, וכי היא לא הפרה את סטנדרט ההתנהגות המצופה ממנה על פי דין או על פי נסיבות העניין.