565. לאור כך, וכן לאור התנאי הקבוע בסעיף 341 לחוק העונשין לפיו "והמעשה או המחדל אינם מן המפורטים בסעיפים 338 עד 340", הרי שאם יקבע שבעניינו של נאשם התקיימו כל יסודות העבירה על פי סעיף 338 לחוק העונשין, לא יהיה מקום להרשיעו גם בעבירה לפי סעיף 341 לחוק העונשין (ראה מסקנה דומה אליה הגיע בית המשפט בת"פ (שלום חי') 3983/05 מדינת ישראל נ' זילברשטיין/עציוני שלומית (נבו 04.05.2008).
חובות הזהירות הרלוונטיות לענייננו
מאפייניו הייחודיים של האירוע העומד בבסיס הכרעת דין זו – ביצוע ניסוי הכולל שימוש באש גלויה ובכוהל על ידי תלמידים קטינים, באירוע ציבורי רב משתתפים החב ברישיון עסק, המקוים על ידי מוסד חינוכי
566. טרם אפרט את חובות הזהירות הרלוונטיות לעניינו אציג תחילה את מאפייניו הייחודיים של האירוע העומד בבסיס הכרעת הדין, המהווים את נתוני הבסיס הנחוצים לצורך קביעת חובות הזהירות הרלוונטיות.
--- סוף עמוד 97 ---
ניסוי הסירה – ניסוי הכולל שימוש באש גלויה ובכוהל
567. כאמור, אין חולק כי התאונה המצערת נושא הכרעת דין זו קרתה בעת ביצוע ניסוי הסירה, שהינו ניסוי מדעי הכולל שימוש בכוהל, בגפרורים ובצמר גפן, היוצרים ביחד בעירה.
568. הפסיקה מבחינה בין סטנדרט האחריות הפלילית שיש להטיל כאשר מקור הנזק הוא דברים מסוכנים כשלעצמם ומטבעם, לבין זה שיש להטיל כאשר מקור הנזק הם דברים "תמימים" שעשויים לטמון בחובם סכנה פוטנציאלית אם ינהגו בהם באופן מסוכן. כך נקבע כי היקף חובת הזהירות בדבר שטומן בחובו סכנה מובנית והיקף צעדי הזהירות שיש לנקוט בו הם גבוהים במיוחד, והכל בהתאם לנסיבות העניין ולתנאים הסביבתיים (פרשת עדי; פרשת בוחבוט).
569. בהקשר זה טענה נאשמת 2 כי בענייננו אין לראות בכוהל כדבר מסוכן מטבעו שכן "מחומר הראיות עולה כי במערכת החינוך על כלל ענפיה נעשה שימוש בכוהל – מחוץ למעבדה – לצורך הדלקת אש ע"י תלמידים – ללא נקיטת אמצעי מיגון מיוחדים.", וכי "מסקנה נוספת העולה מחומר הראיות היא כי במערכת החינוך אין התייחסות לכוהל לצורך יצירת בעירה "כחפץ מסוכן מטבעו"" (סיכומי נאשמת 2 בעמ' 5 ובעמ' 28-29). מדובר בטענות מופרכות, שאין בידי לקבלן.
570. ראשית, כאמור, במסגרת ניסוי הסירה נעשה שימוש באש גלויה. מאחר ולא יכול להיות חולק כי יש לראות באש גלויה דבר מסוכן כשלעצמו ומטבעו, בהתאם לנסיבות העניין ולתנאים הסביבתיים, הרי שגם אם לא היה מקום לראות בכוהל כדבר מסוכן מטבעו (וכפי שיפורט להלן, אינני חושב כך), הרי שהדבר לא היה משנה לשאלת סטנדרט האחריות הפלילית בענייננו.
571. שנית, מחומר הראיות עולה כי משרד החינוך, הגוף המרכזי אשר אמון על מערכת החינוך בישראל, דווקא רואה בכוהל 'חומר מסוכן'. כך עולה בבירור מעדותה של גב' שושי כהן, מנהלת תחום מדעים ומפמ"ר מדע וטכנולוגיה עד כיתה ט' במשרד החינוך בעת הרלוונטית לאירוע, לפיה כוהל הוא "חומר דליק, הוא חומר נדיף..." (פרוטוקול בעמ' 129 ש' 18-21; נ/19), וכך עולה מהגדרת חוזר מנכ"ל – בטיחות במעבדות לחומר מסוכן: "חומר העלול לגרום נזק בריאותי, נזק ברכוש או נזק סביבתי" (ת/2 בסעיף 4.2.1), כשאין ספק שכוהל (בוודאי בנסיבות ענייננו) עונה להגדרה זו.
572. שלישית, אף אם לכאורה ישנם גורמים חינוכיים מסוימים שאינם רואים בכוהל חפץ מסוכן מטבעו, אין בכך כדי ללמד כי כוהל אינו מסוכן, או על יחסה של "מערכת החינוך" כולה, ובפרט של משרד החינוך, לכוהל כחומר שאינו מסוכן מטבעו. דוגמאות נקודתיות לפעילויות הכוללות שימוש בכוהל ובאש, אשר מבוצעות בתנאים ובנסיבות שיש בהן כדי לתת מענה לסיכוני הכוהל והאש, אינן מלמדות כלל כי כוהל ואש אינם מסוכנים מטבעם. רוב הדוגמאות שהציגה נאשמת 2 (סיכומי נאשמת 2 בעמ' 28 סעיף 104א' – ב') אינן מתייחסות לגופים הכפופים למשרד החינוך, שהוא הגוף הרלוונטי לעניין בחינת יחסה של "מערכת החינוך" לחפץ: מכון דוידסון הינו חלק ממכון ויצמן (נ/22); מאמרה של ד"ר זוהר גורי נכתב על ידה כאדם פרטי (נ/24). הדוגמא היחידה שהובאה על ידי נאשמת 2 הנוגעת למשרד החינוך הינה ניסוי "האוויר הלוחץ" מתוך חוברת מטעם המרכז הארצי למורי פיסיקה וגופים נוספים "פיזיכיף – פעילויות לעידוד בחירת פיסיקה בתיכון", שהוצאה על ידי משרד החינוך (נ/21 בעמ' 81 ניסוי ג'). אולם, ניסוי זה אינו מתייחס כלל לכוהל או לאלכוהול (אלא לאש), ובכל מקרה מדובר בניסוי המיועד לתלמידי כיתות ט' ומעלה, אשר מבוצע על ידי
573. --- סוף עמוד 98 ---
574.
575. מורה בתנאים ובנסיבות מסוימים, ולא על ידי תלמיד, ואין בו כדי ללמד כי כוהל אינו חומר מסוכן מטבעו, או שאש אינה מסוכנת מטבעה.
576. רביעית, וחשוב מכל, דווקא הדוגמאות שהובאו על ידי נאשמת 2 מוכיחות בברור כי כוהל (או אלכוהול) הוא כן "חפץ שמסוכן מטבעו": בכותר של נ/22 – צילומי מסך צבעוניים מהאתר של מכון דוידסון, בעניין ניסוי "הסנה הבוער", מודגש באדום בולט כי "הניסוי מחייב השגחה של מבוגר!"; בסרטון המסביר כיצד יש לבצע את אותו ניסוי (שצורף ב-נ/23) מדגיש נציג מכון דוידסון כי מאחר ומדובר בחומר דליק חשוב להרחיק אותו מאזור הניסוי, לנגב כתמים אפשריים של כוהל שנשארו על השולחן, לא לבצע את הניסוי ללא השגחת הורים (אזהרה שחוזרת מספר רב של פעמים בצורות שונות), וכמו בכל ניסוי אש, להכין דלי מים עם סמרטוט ספוג במים כדי שיהיה אפשר לכבות מיד כל שריפה שתפרוץ; במאמרה של ד"ר זוהר גורי באתר Ynet "ניסויים מדעיים שאפשר לעשות עם הילדים בבית", מיום 08.02.18 (נ/24), נכתב מתחת לכותרת הניסוי הרלוונטי (עמ' 4 – "ניסוי בלחץ אוויר") כי "בשני הניסויים מחויבת השתתפות מבוגר אחראי. בשני המקרים יש לבצע את ההוראות בזריזות ובמהירות", ובתמונות אף ניתן לראות במפורש כי הניסוי מבוצע בנוכחות מבוגר אחראי.
דוגמאות אלה, שהובאו על ידי ההגנה, מוכיחות בברור כי "מערכת החינוך" רואה בשימוש בכוהל כחפץ מסוכן מטבעו שיש להקפיד על הוראות הבטיחות בעת השימוש בו ועל נוכחות מבוגר אחראי צמוד.
577. אם כן, ברור שבענייננו אש, כוהל וגפרורים הם דברים מסוכנים מטבעם, אשר השימוש בהם דורש רמת זהירות גבוהה במיוחד. כמו כן, כפי שיפורט בהרחבה בהמשך, לאור כך שהשימוש באש, בכוהל ובגפרורים נעשה על ידי תלמידים קטינים, ללא השגחת מבוגר, בפני קהל רחב, לא ידוע ורב גילאי, ובין היתר בפני ילדים קטנים, הרי שרמת הזהירות הנדרשת מוגברת אף יותר.
אוהל אורט ויריד המדע – אירוע ציבורי רב משתתפים החב ברישיון עסק, במסגרתו מבצעים תלמידים קטינים פעילויות וניסויים מדעיים בפני קהל רחב, לא ידוע, לא מוכר, מתחלף, מזדמן ורב גילאי (לרבות ילדים קטנים)
578. כאמור, לצד בחינת אופיו של הדבר עצמו והאם הוא טומן בחובו סכנה מובנית, נדרש גם לבחון את תנאי הזמן והמקום בהם התרחשה הסכנה (פרשת בוחבוט). במילים אחרות, יש לבחון את נסיבות העניין ותנאי הסביבה שמשפיעים על מסוכנות הדבר, הן מבחינת ההסתברות להתממשות הסיכון והן מבחינת חומרת הנזק הצפוי והיקפו. בהתאם לכך, לשם בחינת חובות הזהירות המוטלות על הנאשמים, יש מקום לבחון את סביבת הסכנה שבמסגרתה התרחשה התאונה, קרי את מאפייניהם הייחודים של יריד המדע, אוהל אורט – מעבדת הרחוב, וניסוי הסירה.
579. כאמור, יריד המדע נערך ביום 26.03.14, ביוזמת משרד המדע, כחלק מאירועי יום המדע שעורך משרד המדע מידי שנה. משרד המדע התקשר עם אורט בהסכם, לפיו אורט תקים ביריד המדע את אוהל אורט בו יוצגו פעילויות והדגמות של פרויקטים על ידי תלמידי תיכון מהרשת, ותקיים את אירוע הפתיחה של יום המדע (ת/31ד', "הסכם יום המדע").
580.
581. --- סוף עמוד 99 ---
582.
583. עיקר אופיו של אוהל אורט בעבור רשת אורט היה מיתוגי-שיווקי.
584. במסגרת אוהל אורט הציגו תלמידים קטינים מרשת אורט, שהוכשרו לשם כך על ידי הרשת והובאו למקום על ידי הרשת ומטעמה, פעילויות וניסויים מדעיים בפני קהל רחב, מזדמן, מתחלף, לא ידוע, לא מוכר ורב גילאי, המורכב גם מקטינים – אשר מאופיינים בסקרנות רבה, רצון לראות ולגעת, חוסר ניסיון, חוסר יכולת לצפות את תוצאות מעשיהם, ועוד (פרשת גודר), לצד גובהם הנמוך.
585. הניסויים באוהל אורט נערכו ותופעלו על ידי תלמידי אורט בכיתה י"א-י"ב, מחוץ למסגרת המוכרת של בית הספר (לרבות פעילות בבית הספר אחרי שעות הלימודים, כגון פרויקט המד"צים), שגבולותיה הגיאוגרפיים והנורמטיביים ברורים, מוכרים וידועים להם.
586. מאפייני גיל התלמידים הקטינים המשתתפים בביצוע הניסויים כוללים אקטיביות ופזיזות, רצון להרשים את זולתם, מחשבה שהם בוגרים יותר מכפי גילם ועוד (פרשת מרצלי).
587. ביצוע הפעילויות והניסויים המדעיים בוצע על ידי התלמידים הקטינים מחוץ למסגרת המוכרת של בית ספר (לרבות פעילות אחרי שעות הלימודים, כגון פרויקט המד"צים), שגבולותיו הגיאוגרפיים והנורמטיביים ברורים וידועים להם;
588. חלק מהתלמידים המציגים עברו הכשרה קודמת של מד"צים במסגרת פרויקט המד"צים והעבירו ניסויים בפיסיקה לתלמידי כיתות ט' כחלק מהפרויקט, וחלקם (כדוגמת ט.ח.) הוכשרו לראשונה רק טרם פרויקט הקניונים ויריד המדע (ת/27 ש' 2-10). כלל התלמידים עברו הכשרה ייעודית לקראת שבוע המדע ("הכשרת סינגלובסקי"), במסגרתה העבירה להם נאשמת 3 הכשרה על ביצוע ניסוי הסירה.
589. יריד המדע התקיים במרכזה הסואן של העיר תל-אביב-יפו, בכיכר רבין, ולא בטוח שהקטינים הכירו מקום זה.
590. באוהל אורט השתתפו של כ-35-40 תלמידים קטינים באופן מפוזר, בשטח אוהל ומחוצה לו בין קהל מיועד של כ-500 צופים (בכל יריד המדע) (ת/15; נ/4). התלמידים המשתתפים מטעם אורט הגיעו ממסגרות אורגניות שונות, ללא היכרות מוקדמת ממשית זה עם זה. התלמידים לא הכירו את המבוגרים שהיו אחראים עליהם במקום.
591. התלמידים היו אחראים בעצמם על הכנת עמדות הניסויים, בניית הניסויים והצגת הניסויים (ת/22 ש' 27-30 וש' 98-101; ת/24 ש' 34-46). מורים ומבוגרים מטעם אורט נכחו בחלק מהזמן באוהל אורט, אך לא היו פיקוח והשגחה צמודים וקבועים של מבוגר, ובפרט של מורה מקצועי, על ביצוע הניסויים על ידי תלמידי אורט, ובפרט על ניסוי הסירה הכולל שימוש באש גלויה ובכוהל (ת/24 ש' 132-143).
592. לעיתים התחלפו התלמידים שהציגו את הניסויים בפני הקהל. כך למשל, בזמן שתלמידים יצאו להפסקות, תלמידים אחרים החליפו אותם בהדגמות הניסויים, מבלי לבצע חפיפה או הסבר.
593. הניסויים הוצגו על ידי התלמידים מספר רב של פעמים במהלך יריד המדע, במשך מספר שעות, באופן שיכול לייצר חזרתיות, עייפות, לחץ וחוסר ריכוז ותשומת לב מצד המבצעים, במיוחד כשמדובר בתלמידים קטינים.
594. כאמור, ניסוי הסירה שהוצג לקהל כלל שימוש באש גלויה, ולצורך ביצועו נעזרו התלמידים, בין היתר, בכוהל (שאוחסן במיכל פלסטיק), בגפרורים ובצמר גפן.
595.
596. --- סוף עמוד 100 ---
597.
598. ניסוי הסירה בוצע על גבי שולחנות שהועמדו באוהל המדע (שגודלו כ-15*10 מ'), ללא כל הפרדה בין מבצעי הניסוי והניסוי עצמו לבין הצופים בניסוי, והצופים היו יכולים לעמוד קרוב מאוד לשולחן ולניסוי עצמו (ת/34 ש' 23-26; ת/33 ש' 96-99).
599. כפי שידון בהרחבה בהמשך, מחומר הראיות ומהעדויות שהוצגו בפני עולה כי לא נקבע בבירור גורם אחד ויחיד מטעם אורט שישמש כ"מנהל על" של הפקת יריד המדע בכלל ושל אוהל אורט בפרט, ושיהיה אחראי על כל המתרחש ביריד המדע ובאוהל אורט מההתחלה ועד הסוף, לרבות על כלל נושאי הבטיחות. במקום זאת, נקבעה לכל היותר, "אחריות משותפת" של גורמים שונים באורט, ללא קביעת גבולות ברורים ומוגדרים של אחריות וחלוקת תפקידים ברורה בין האחראים השונים, ובפרט בתחום הבטיחות. כפי שיפורט בהמשך, הנאשמים ביקשו לטעון כי כן התקיימה חלוקת אחריות, לרבות בנושא הבטיחות, ובטענותיהם ביקשו להסתמך על עדויותיהם של מנכ"ל אורט, מר צבי פלג, מזה, ושל סמנכ"ל אורט וראש מפ"ה, מר אלי אייזנברג, מזה. כפי שאפרט בהמשך, לא מצאתי כי טענות אלה תואמות את המסמכים שהועברו בין כלל הצדדים בזמן אמת או את אופי פעולות הנאשמים בפועל, אשר מלמדים כולם בבירור רב כי בפועל התקיימה, לכל היותר, "אחריות משותפת" של גורמים שונים, לרבות בנושא הבטיחות.
600. מארגני האירוע מטעם אורט היו חסרי ניסיון ממשי קודם בארגון ובהפקת אירועים רבי משתתפים הדומים ליריד המדע ולאוהל אורט בישראל, וחסרי ניסיון בביצוע ניסוי הסירה בפני קהל רחב ומחוץ למסגרת פרויקט המד"צים.
601. יוער בעניין זה כי, כאמור וכפי שיורחב בהמשך, כשנה קודם להפקת יריד המדע, הפיקה רשת אורט לראשונה אירוע בעל קווי דמיון לאוהל אורט, בניו יורק, לבקשת קונסול ישראל בניו יורק, כשגם שם הייתה רשת אורט חסרת ניסיון קודם (פרוטוקול בעמ' 476 ש' 10-2 ובעמ' 285 ש' 4-5). יחד עם זאת, הפקת יריד ניו יורק הייתה שונה מהפקת יריד המדע ואוהל אורט במספר מובנים מהותיים וחשובים: יריד ניו יורק התקיים בחו"ל ולא בישראל; בשונה מאוהל אורט, יריד ניו יורק לא היה חלק מיריד מדע כולל, שבו משתתפים גורמים נוספים; יריד ניו יורק התקיים בעקבות בקשתו של קונסול ישראל להקים אוהל בניו יורק ולהציג בו מצגות בתחום הסטרטאפ על ידי תלמידים (ת/34 ש' 3-7; פרוטוקול בעמ' 90 ש' 19-20 ובעמ' 475 ש' 10-14), ואילו יריד המדע התקיים כחלק מהסכם בין רשת אורט לבין משרד המדע; יריד המדע הופק מקצועית על ידי הנאשם 6 מטעם אורט, ואילו ההפקה המקצועית של יריד ניו יורק לא בוצעה על ידי נאשם 6 מטעם אורט אלא נשכר מפיק מקומי לשם כך (ת/34 ש' 11-14; פרוטוקול בעמ' 471 ש' 20-21, בעמ' 476 ש' 17-19 ובעמ' 629 ש' 7-8); נאשם 6 היה אחראי ביריד ניו יורק רק על התפאורה, והוא כלל לא נכח במקום ודאג לתפאורה מישראל (פרוטוקול בעמ' 198 ש' 15-17, בעמ' 203 ש' 10-11 ובעמ' 554 ש' 5-7); מר יואל רוטשילד וגברת מירב אלקן היו שותפים בהפקת יריד ניו יורק, אבל לא בהפקת יריד המדע (פרוטוקול בעמ' 323 ש' 31 ובעמ' 324 ש' 1-3); נאשם 7 לא היה מהנדס הבטיחות ביריד ניו יורק, והוא לא לקח בו כל חלק. ביריד ניו יורק היה קצין בטיחות מקומי; אף שתחילה נכלל ניסוי הסירה ביריד ניו יורק, בסופו של דבר הוחלט להוריד אותו בטרם נסעה המשלחת מטעם אורט לניו יורק. לעומת זאת, ניסוי הסירה בוצע כידוע, לראשונה באירוע ציבורי, באוהל אורט ביריד המדע.