1571. בהקשר זה יש מקום להדגיש כי לנוכח קביעתי לעיל כי נאשמת 3 ידעה, או לכל הפחות חשדה, שחלק מהתלמידים שמשתתפים בהכשרת ביצוע ניסוי הסירה במסגרת הכשרת סינגלובסקי לא לקחו חלק בפרויקט המד"צים קודם לכן, הרי שיש מקום לקבוע כי היא גם ידעה, או לכל הפחות חשדה, שהתנסותם האמורה בביצוע ניסוי הסירה הוא התנסותם
1572. --- סוף עמוד 261 ---
1573.
1574. היחידה בטרם יבצעו הדגמה של הניסוי (הכולל שימוש באש גלויה ובכוהל) באירוע ציבורי רב משתתפים, בפני קהל רחב, לא ידוע, מזדמן ורב גילאי.
1575. לנוכח משך הזמן הקצר יחסית של ההדרכה (45 דקות) וכמות התלמידים (כ-15 תלמידים) ניתן לקבוע כי הזמן שהקצתה נאשמת 3 לצפייה בכל אחד מהתלמידים המשתתפים בהכשרה מבצע את ניסוי הסירה היה קצר.
1576. בין הצדדים קיימת מחלוקת בשאלה האם הדרכת ביצוע ניסוי הסירה על ידי נאשמת 3 במסגרת הכשרת סינגלובסקי כללה את הוראות הבטיחות הנדרשות, או לא.
1577. כפי שהסברתי לעיל, בהתאם לראיות ולעדויות שהוצגו בפני (ובמיוחד לנוכח עדויות התלמידים הקטינים שנכחו במקום האירוע בעת התאונה) אני קובע כי חלק מההנחיות שהעבירה נאשמת 3 לתלמידים במסגרת הכשרת סינגלובסקי הן במהותן הוראות בטיחות, הגם שהן הועברו כחלק אינטגרלי מהוראות ביצוע הניסוי. כמו כן, ניתן לקבוע כי התלמידים הכירו את ההוראות הללו והבינו שמדובר בהוראות בעלות מאפיין בטיחותי, אף אם לא הפנימו אותן כהוראות בטיחות המחייבות בכל מצב. בין יתר הוראות אלו ניתן לפרט את ההוראות הבאות: יש לטבול את הצמר גפן בכוהל, ולא לשפוך את הכוהל על הצמר גפן (ת/22 ש' 74-75; ת/27 ש' 35); כדי לכבות את האש יש להפוך את הסירה לכיוון המים (ת/24 ש' 15-16 וש' 74-75); יש להשתמש בקצת צמר גפן ולטבול אותו בכוהל רק לקצת (ת/24 ש' 27 וש' 47-48; ת/27 ש' 39-40); מדליקים את הסירה רק כשהיא בתוך המים, אחרי כל הבנייה (ת/24 ש' 30-31); יש להדליק את הצמר גפן בצד ולא מעל הסירה כדי שהיא לא תידלק (ת/24 ש' 85-86); לפני שמדליקים את הסירה יש לטבול את היד קצת במים ולשטוף את הכוהל כדי לא להידלק (ת/24 ש' 86-87); לא לשים ידיים מעל האש (ת/27 ש' 35); לא לגעת בסירה עם היד (ת/27 ש' 35-36).
1578. כמו כן, כאמור, נאשמת 3 מסרה לתלמידים המשתתפים את ההוראות אלה כחלק אינטגרלי מפירוט ההנחיות וההוראות לביצוע הניסוי, ובעל פה (לא נמסרו נהלים והוראות בטיחות כתובים שהתלמידים התבקשו לחתום כי קראו והבינו אותם). כמו כן, הוראות אלו לא ניתנו בנפרד מההוראות לביצוע הניסוי, בצורה ממוקדת ומקובצת, ותחת הכותרת הברורה "הוראות בטיחות". בנוסף, הוראות אלו לא בהכרח נוסחו בלשון ציווי מודגשת, לצד אזהרה ברורה להימנע מהפרתן בכל מקרה ומצב. לטענת נאשמת 3 לא היה בכך צורך, שכן, לטענתה, הסברת הכללים תוך כדי התנסות מאפשרת לתלמידים להפנים אותם טוב יותר (ת/27 ש' 138-139; ת/35 ש' 26-29; ת/36 ש' 78-81; פרוטוקול בעמ' 424-425). כמו כן, בסיום ההדרכה נאשמת 3 לא בדקה באופן פרטני ונפרד שכל תלמיד אכן מכיר את הוראות הבטיחות, היא לא בחנה אותם, והיא לא ערכה רישום ותיעוד בנושא.
1579. לצד האמור, אף צאתי שמהראיות שהוצגו לפני עולה כי במסגרת ההכשרה נאשמת 3 לא הציגה את האיסור להוסיף כוהל לצמר גפן כאשר הוא דולק ואת האיסור לשפוך כוהל על צמר הגפן בכלל תחת הכותרת הברורה "הוראות בטיחות", בנפרד, בצורה ממוקדת, ובלשון ציווי מודגשת, לצד אזהרה ברורה להימנע מהפרתן בכל מקרה ומצב, והיא לא הבהירה בצורה מודגשת שהדבר מסוכן מאוד ועלול לגרום להתלקחות ולפגיעה קשה בנפש. לטענת נאשמת 3 היא לא הסבירה "לחלוטין" את האיסור להוסיף כוהל לניסוי לאחר שהוא התחיל "כי זה משהו שאף אחד לא תיאר לעצמו שזה מה שיעשו ואני משננת שצריך להשתמש בכמות קטנה
1580. --- סוף עמוד 262 ---
1581.
1582. ולשוף ידיים כי כמות קטנה של כהל עלולה להידלק ולשרוף את המדריך..." (ת/36 ש' 99-105; ת/27 ש' 42-43; ת/28 ש' 37-38).
1583. כמו כן, כאמור לעיל, קבעתי כי בהתאם לראיות ולעדויות שהוצגו בפני, לא מצאתי שנאשמת 3 כללה בהכשרה את הוראת הבטיחות לשמור מרחק בטחון בין הצופים לבין הניסוי (ת/24 ש' 130-149); .......
1584. כך, בניגוד לטענותיה של נאשמת 3 בעדותה ובסיכומיה, מהודעתה הראשונה במשטרה, אותה מצאתי להעדיף, עולה כי במסגרת ההכשרה לביצוע ניסוי הסירה שהעבירה בהכשרת סינגלובסקי היא לא הדריכה את התלמידים להקפיד על שמירת מרחק בטחון כזה או אחר בין הקהל לבין ניסוי הסירה. חיזוק לדברים אלה מצאתי בעדויות התלמידים הקטינים שנכחו במקום התאונה בעת התרחשותה, לרבות ט.ח. (ת/22 ש' 123-124; ת/24 ש' 98-99; ת/27 ש' 52-53 וש' 113-117; ת/36 ש' 129-131; ת/37 ש' 16-18, ש' 30-31 וש' 39-40; פרוטוקול בעמ' 34 ש' 1-3, בעמ' 36 ש' 28-32, בעמ' 42 ש' 2-5, בעמ' 408-409, בעמ' 440 ש' 3-5 ובעמ' 445-446).
1585. כמו כן, מהראיות והעדויות עולה כי נאשמת 3 גם לא הציגה דרישות בטיחותיות-סביבתיות לגורמים הרלוונטיים (לרבות לנאשמת 2), כגון דרישה לוודא הקמת חיץ שיבטיח מרחק בטיחות של הקהל מהניסוי.
1586. מהראיות ומהעדויות אף עולה כי למרות שנאשמת 3 ידעה כי ניסוי הסירה כולל שימוש באש גלויה ובכוהל, היא לא הדריכה את התלמידים הקטינים במסגרת ההכשרה כיצד לנהוג במידה ופורצת שריפה (פרוטוקול בעמ' 42 ש' 10-20).
קביעות עובדתיות כלליות נוספות בעניין נאשמת 3
1587. נאשמת 3 הודתה כי היא הכירה את חוזר מנכ"ל – בטיחות במעבדות (ת/2; ת/37 ש' 14-24; פרוטוקול בעמ' 410 ש' 33 ובעמ' 411 ש' 1-11).
1588. נאשמת 3 טענה כי היא הכירה את חוזר מנכ"ל – ביטחון בפעילות חוץ בית ספרית רק בשמו (ת/1; ת/37 ש' 3-6; פרוטוקול בעמ' 411 ש' 12-21). לאור קביעתי לעיל שלנאשמת 3 לא היו כל תפקיד ניהולי או אחריות על ארגון, ניהול או הפקת האירוע והפעילויות ביריד ניו יורק ובפרויקט הקניונים, ובוודאי באוהל אורט ויריד המדע, מצאתי שלא נדרש להכריע בשאלת חובת ידיעתה והכרתה את חוזר מנכ"ל, ועל כן אני משאיר בצריך עיון.
חובות הזהירות המוטלות על נאשמת 3 בענייננו
חובת הזהירות העצמאית שבסעיף 338(א)(3) לחוק העונשין
1589. כאמור לעיל, סעיף 338(א)(3) לחוק העונשין מקים חובת זהירות כללית ועצמאית לגבי כל אדם המחזיק באש או בחומר לקיח, לפיה הוא חייב לנקוט באמצעי זהירות מפני סכנה מסתברת הכרוכה באש או בחומר הלקיח שבהחזקתו, וזאת כדי למנוע מעשה או מחדל בדרך נמהרת או רשלנית שיש בהם כדי לסכן חיי כל אדם או לגרום לו לחבלה.
1590.
1591. --- סוף עמוד 263 ---
1592.
1593. זאת ועוד, כזכור, קבעתי לעיל שהפרשנות הנכונה שיש לתת למושג "בהחזקתו" המופיע בסעיף 338(א)(3) לחוק העונשין הוא החזקה מודעת של האש או החומרים הלקיחים, אשר יש לראות בה תנאי מקדים ונפרד לבחינת יתר רכיבי עבירת הרשלנות בסעיף 338(א)(3) לחוק העונשין. במילים אחרות, לצורך הוכחת עבירת הרשלנות לפי סעיף 338(א)(3) לחוק העונשין יש תחילה להוכיח כי לנאשם הייתה שליטה מודעת (שאפשר שתהיה גם בעצימת עיניים) באש או בחומרים הלקיחים, בין באופן פיזי ישיר ובין באופן עקיף באמצעות ידיעה והסכמה על החזקתו הפיזית של אחר באש או בחומרים הלקיחים, תוך הידברות וזיקה מוקדמת בין הצדדים, בהתאם להגדרת סעיף 34כד לחוק העונשין ולפרשנותו בפסיקה.
1594. אני שב ומזכיר כי נקודת המוצא לבחינת טענות הרשלנות כנגד הנאשמים בהכרעת דין זו היא אירוע יריד המדע בכיכר רבין, שבמסגרתו התרחשה התאונה המצערת.
1595. כאמור, קבעתי כי לא הוכח שנאשמת 3 ידעה על קיומו של יריד המדע בכיכר רבין באופן ספציפי. לצד זאת, קבעתי גם שנאשמת 3 ידעה שחלק מהתלמידים המשתתפים בהכשרת סינגלובסקי עשויים להשתתף בפרויקטים דומים נוספים בארץ ובחו"ל (אף שלא נאמר במפורש באילו פרויקטים), וזאת בנוסף לפרויקט הקניונים (נ/34). נתונים אלו מעוררים שאלות בנוגע למודעותה של נאשמת 3 לאש ולכוהל ששימשו בביצוע הניסוי באוהל אורט ביריד המדע בכיכר רבין, ובנוגע לשליטתה בהם.
1596. מחד גיסא, נאשמת 3 הייתה מודעת לאפשרות שההכשרה לביצוע ניסוי הסירה שהיא מעבירה במסגרת הכשרת סינגלובסקי תשמש גם לפרויקטים דומים נוספים בארץ ובחו"ל. על כן ניתן לטעון שהיא הייתה מודעת שיש אפשרות לקיומם של אש וכוהל, שהוא כאמור חומר לקיח, במסגרת הצגת הניסוי על ידי התלמידים בפרויקטים דומים נוספים.
1597. כמו כן, כפי שקבעתי לעיל, נאשמת 3 שימשה כגורם שהציע את ניסוי הסירה לביצוע בפרויקט הקניונים וכגורם שהכשיר את התלמידים לביצוע הניסוי בפרויקט במסגרת הכשרת סינגלובסקי. בהתאם לכך, ניתן לטעון שלנאשמת 3 הייתה גם שליטה מסוימת על השימוש באש ובחומר לקיח במסגרת פרויקט הקניונים ובמסגרת האירועים הפוטנציאליים העתידיים בארץ ובחו"ל, שכן היא יכלה שלא להציע את הניסוי לנאשמת 2, כמו גם יכלה לשנות את אופן ההכשרה בנוגע לשימוש באש ובכוהל ולבצע בדיקות שונות לגבי רמתם המקצועית של התלמידים שיעשו שימוש באש ובכוהל במסגרת ההכשרה.
1598. לכן, ניתן לטעון שלנאשמת 3 הייתה שליטה מודעת באש ובכוהל גם במסגרת יריד המדע בכיכר רבין, כך שיש מקום לקבוע שהיא החזיקה באש או בחומר הלקיח, בהתאם לתנאי המקדים שבסעיף 338(א)(3) לחוק העונשין.
1599. מאידך גיסא, קבעתי גם שנאשמת 3 לא ידעה על קיומם של אוהל אורט ויריד המדע באופן ספציפי. לכן, ניתן לטעון מנגד, כי לנוכח מאפייניהם הייחודיים של יריד המדע ואוהל אורט, אשר אין ספק כי הם שונים באופן ממשי ממאפייני פרויקט הקניונים (שכן מדובר באירוע ציבורי רב משתתפים, גדול ומורכב, המערב מספר גורמים מציגים שונים, שנערך על ידי אורט באופן תקדימי בפעם הראשונה בישראל, ואשר חב ברישיון עסק על פי דין ומצריך מפיק מקצועי ומהנדס בטיחות), אין המדובר ב"פרויקט דומה נוסף בארץ ובחו"ל". על כן עולה ספק האם נאשמת 3 ידעה, או הייתה צריכה לדעת או לצפות, שבמסגרת אותם אירועים פוטנציאלים בארץ ובחו"ל יכללו גם אירועים שמאפייניהם ייחודיים כשל יריד המדע ואוהל אורט.
1600.
1601. --- סוף עמוד 264 ---
1602.
1603. בהמשך לכך, ניתן לטעון כי יש להניח לטובת נאשמת 3, לפחות ברמת הספק הסביר, שאם הייתה יודעת שנשקל לבצע את ניסוי הסירה באוהל אורט ביריד המדע (או באירוע ייחודי בעל מאפיינים דומים), היא לא הייתה מציעה לכלול את הניסוי באירוע זה, או שהיא הייתה מבצעת התאמות בהכשרה לאור מאפייניו הייחודיים של האירוע.
1604. מכיוון שאני סבור, כפי שיובהר בהמשך, כי עצמת ההפרה של נאשמת 3 את חובות הזהירות המוטלות עליה ומידת סטייתה מסטנדרט ההתנהגות המצופה ממורה סבירה בנסיבותיה, אינן עולות כדי העוצמה הנדרשת לצורך הרשעה בעבירת רשלנות פלילית, לא בהתאם לסעיף 341 לחוק העונשין ובוודאי שלא בהתאם לרף הגבוה יותר לפי סעיף 338(א)(3) לחוק העונשין, יש מקום להשאיר את הדיון האמור בצריך עיון. עם זאת, אציין שנטייתי היא לקבוע כי לנוכח נסיבותיו הייחודיות של יריד המדע והשוני בינו לבין פרויקט הקניונים הוא אינו נכלל במסגרת ההגדרה של "פרויקטים דומים נוספים בארץ ובחו"ל" ועל כן נאשמת 3 לא הייתה בעלת שליטה מודעת באש ובכוהל שהוצגו במסגרתו ולא החזיקה בהם.
1605. לצד האמור, ולמען הזהירות בלבד, אבחן את חובות הזהירות החלות על נאשמת 3 גם לפי סעיף 338(א)(3) לחוק העונשין.
1606. ככל שיש מקום לקבוע שנאשמת 3 החזיקה באש ובכוהל, הרי שעצם ההחזקה חייבה אותה בהפעלת אמצעי זהירות מפני כל סכנה מסתברת הכרוכה באש או בכוהל שבהחזקתה. בהתאם לכך, היה על נאשמת 3 להפעיל שיקול דעת בטיחותי יסודי, בנוגע לאש ולכוהל במסגרת ההכשרה; לקיים שיח בטיחותי בנושא עם הגורמים הנוספים האחראים על התכנים במסגרת האירועים הציבוריים והמשמשים כמחליטים אילו תכנים יכללו במסגרתם (לרבות נאשמים 2 ו-4); לדאוג לקיומו של שיח בטיחותי בנוגע לאש ולכוהל עם גורמי המקצוע הפדגוגיים והבטיחותיים במשרד החינוך האחראים על כל פעילות המבוצעת על ידי תלמידים מטעם מוסד חינוכי, בהיעדר קיומן של הנחיות מקצועיות של משרד החינוך המתייחסות לביצוע ניסוי באש גלויה ובכוהל על ידי תלמידים בתנאים ובנסיבות של האירועים הציבוריים; לבצע הערכת סיכונים ובחינת תרחישים בהתאם לתנאי ולמאפייני האירוע הידועים לה; לנקוט אמצעי זהירות מספקים מפני סכנה מסתברת הכרוכה באש ובכוהל במסגרת ההכשרה; ולבצע התאמות של תוכן הניסוי, של ההכשרה, ושל הוראות הבטיחות לגורמי הסיכון הייחודים הנובעים מביצוע הניסוי באירוע ציבורי רב משתתפים בהתאם לתנאיו ונסיבותיו.
חובות הזהירות המוטלות על נאשמת 3 בשל תפקידה ואחריותה באירוע ציבורי המקוים על ידי מוסד חינוכי בהשתתפות תלמידיו, המציגים באירוע ניסויים מדעיים
1607. כאמור בחלק המבוא, ככלל, הוראות והנחיות משרד החינוך, לרבות חוזרי מנכ"ל, חלות על רשת אורט כמוסד חינוכי, והן מהוות לעולם את דרישת המינימום מהמוסד החינוכי (פרשת בוחבוט). כמו כן, קבעתי לעיל, שלעיתים, אף אם הוראות והנחיות משרד החינוך לא חלות באופן ישיר, הן עשויות להוות השראה לסטנדרט הזהירות הנדרש מגורמי פדגוגיה ולגורמים הפועלים מטעם מוסד חינוכי מכוח ה"שכל הישר" של המדיניות השיפוטית, שנובע מעיקרון קדושת החיים ומקיומם של גורמי סיכון מובנים.
1608. עוד הוסבר לעיל, שבפסיקה נקבע כי חובות הזהירות החלות על מורים כלפי תלמידים נובעות הן מכך שקטינים טרם פיתחו מנגנונים שבגירים פיתחו (כגון שיקול דעת, בקרה
1609. --- סוף עמוד 265 ---
1610.
1611. והגנה), הן מאופיים המוכר של קטינים כבעלי שובבות, סקרנות, פזיזות, חוסר יכולת להערכת סיכונים כנדרש וכיוצא בזה, והן מעצם היותם של קטינים קטנים וחלשים יותר ביחס לבגירים ועל כן חשופים יותר לפגיעות. כמו כן, נקבע כי חובות זהירות אלה משתרעות על הגנת התלמיד מפני פגיעת גורם חיצוני אחר (חי או דומם), פגיעת התלמיד באחר, ופגיעת התלמיד בעצמו, וכי הן חלות הן במתחם בית הספר והן מחוצה לו, בשעות בהן נתונים התלמידים תחת פיקוחו של המוסד החינוכי (פרשת בוחבוט; פרשת אלגביש; פרשת גודר; פרשת מרצלי והאסמכתאות שם, בשים לב כי בשונה מענייננו שם עסקינן ברשלנות נזיקית ולא פלילית; פרשת לחם).