--- סוף עמוד 305 ---
הלב ובעמידה בהנחיות שכן הורים אחרים סומכים עליה ועל המוסד החינוכי (לדברים ברוח דומה ראה פרשת גודר).
תוצאה וקשר סיבתי
1875. כזכור, בסיכומיה הסכימה המאשימה כי במידה וימצא שיש להרשיע מי מהנאשמים בעבירת רשלנות פלילית לפי סעיף 338(א)(3) לחוק העונשין, היא לא תעמוד על הרשעתו גם בעבירת רשלנות פלילית לפי סעיף 341 לחוק העונשין. לצד זאת אף קבעתי שבכל מקרה אין מקום להרשיע נאשם בעבירות לפי שני הסעיפים, לאור כך שרף הרשלנות הנדרש בעבירה על פי סעיף 338 לחוק העונשין גבוה מזה הנדרש בסעיף 341 לחוק העונשין, וכן לאור התנאי הקבוע בסעיף 341 לחוק העונשין לפיו "והמעשה או המחדל אינם מן המפורטים בסעיפים 338 עד 340".
1876. לאור כך שמצאתי כי התנהגותה הרשלנית של נאשמת 1 מספיקה להרשעה ברף הרשלנות הנדרש להרשעה בעבירה לפי סעיף 338(א)(3) לחוק העונשין, וכזכור, סעיף 338(א)(3) לחוק העונשין אינו דורש הוכחת תוצאה או קשר סיבתי בין ההתנהגות היוצרת את הסיכון לבין התוצאה, ככל שהתממשה, הרי שבעניין היסוד העובדתי של נאשמת 1 נדרש רק לבחון את הרכיב ההתנהגותי, כפי שנבחן לעיל.
1877. למעלה מן הצורך, ולשם הזהירות בלבד, אבחן בקצרה את הרכיבים הנותרים ביסוד העובדתי הנדרשים במסגרת סעיף 341 לחוק העונשין, קרי התרחשות התוצאה והאם קיים קשר סיבתי בין התנהגות נאשמת 1 לקרות התוצאה.
1878. ראשית, כאמור לעיל, הצדדים לא חלקו על התרחשותה של תוצאה בדמות החבלות שנגרמו לנפגעי העבירה הקטינים, כהגדרת חבלה בסעיף 34כד לחוק העונשין (ת/6; ת/7; ת/8; ת/10; ת/11; ת/12).
1879. שנית, נראה שמתקיים בענייננו גם קשר סיבתי עובדתי בין רשלנותה של נאשמת 1 לבין התוצאה, שכן, כפי שפורט לעיל בהרחבה, אילו נאשמת 1 הייתה פועלת בהתאם לחובות הזהירות החלות עליה - הייתה מפעילה שיקול דעת בטיחותי אקטיבי; מוודאת פוזיטיבית קיומו של שיח בטיחותי בין כל הגורמים הרלוונטיים סביב גורמי הסיכון באירוע; מעבירה לנאשמים 6 ו-7 את המידע שהיה בידיה לגבי תוכן הפעילויות שהיו עתידות להתבצע באירוע, החומרים המסוכנים שישמשו באירוע (קרי כוהל) ומוודאת שהם מודעים לקיומם של גורמי הסיכון - כגון ביצוע ניסוי באש ושימוש בכוהל וגפרורים בהצגת ניסוי המבוצע על ידי תלמידים קטינים בפני קהל רחב, לא מוכר, מזדמן ורב גילאי הכולל ילדים; מפקחת כי הם עומדים בדרישות שהוצגו להם על ידה ועל ידי הגורמים המאשרים וכי הם נותנים דעתם הבטיחותית לתכנים, לפעילויות ולחומרים באירוע; ודואגת כי תהיה התאמה בין הסביבה לבין התוכן - ניתן להניח כי נאשמים 6 ו-7 היו נותנים דעתם לגורמי הסיכון הקיימים בביצוע פעילות באש ובחומרים מסוכנים באוהל על ידי תלמידים קטינים בפני קהל רחב, מזדמן, לא מוכר ורב גילאי, לרבות קטינים, ועומדים בדרישות הגורמים המאשרים ומתייעצים איתם; כי כלל גורמי הפדגוגיה, הארגון, הניהול, ההפקה והבטיחות של יריד המדע ואוהל אורט היו מנהלים שיח בטיחותי שגורמי הסיכון היו מתגלים בו, וזוכים למענה הולם; והיו נקבעים אמצעי זהירות ובטיחות לנטרול אותם גורמי הסיכון (כגון אי כלילת
1880. --- סוף עמוד 306 ---
1881.
1882. ניסוי הסירה באוהל אורט, קביעת מרחקי ביטחון לקהל, חיוב אמצעי מיגון המפריד בין הקהל הצופה לבין הניסוי, הטלת חובת פיקוח של מורה בצמוד לביצוע הניסוי, ועוד) – קיימת הסתברות גבוהה כי החבלות היו נמנעות.
1883. רלוונטית לעניין זה הודעתו במשטרה של נאשם 7, בה טען שאם היה יודע אודות האש והשימוש בחומרים המסוכנים מראש "היו שמים גידור מסביב כדי שאנשים יתרחקו והיו מתכננים מטפים... לא ידעתי שישימו דבר כזה בתוך האוהל זה אסור לעשות לא היו מאשרים דבר כזה." (ת/48 ש' 10-13 וש' 40-42). בדומה, נאשם 6 העיד כי "אם הייתי יודע שהיה בקבוק כוהל, בוודאי שהייתי מפרט כי זה גורם סיכון..." (פרוטוקול בעמ' 546 ש' 30-31).
1884. שלישית, באשר לקשר הסיבתי המשפטי – לנוכח תפקידה המרכזי והמשמעותי של נאשמת 1 ביריד המדע ובאוהל אורט כמנהלת האירוע, לנוכח התפקידים והאחריות שהוטלו עליה ושנטלה על עצמה (המפורטים לעיל), לנוכח קביעתי כי נאשמת 1 ידעה על גורמי סיכון מהותיים בזמן אמת (קרי, נאשמת 1 ידעה, או עצמה את עיניה מלראות, כי עתידה להתקיים ביריד המדע פעילות הכוללת שימוש באש ובכוהל על ידי תלמידים קטינים, בפני קהל רחב, מזדמן, לא מוכר ורב גילאי, לרבות קטינים על שלל מאפייניהם המיוחדים (כפי שפורטו בהרחבה לעיל)), לנוכח חוסר הניסיון שהיה לנאשמת 1 ולרשת אורט בהפקת אירוע כמו יריד המדע ואוהל אורט בישראל קודם לאירוע, כמו גם חוסר היכולת להסתמך על ידע קודם שנרכש לכאורה במסגרת פרויקט המד"צים בעניין בטיחות הצגת ניסוי הסירה שכן מדובר בשינוי נסיבות מהותי - ניתן לקבוע כי אדם סביר בתפקידה ובנתוניה של נאשמת 1 ובנסיבות העניין היה צריך לצפות את התרחשות התוצאה.
הטענה לניתוק הקשר הסיבתי בשל התערבותו של גורם זר
1885. בעניין הטענה כי מעשיהם ומחדליהם של נאשמים ושל גורמים אחרים מנתקים את הקשר הסיבתי בין מעשיה ומחדליה של נאשמת 1 לבין התוצאה, הרי שלא מצאתי כי יש בה ממש.
1886. לעניין מעשיו ומחדליו של ט.ח., כאמור, נאשמת 1 ידעה כי המדגימים בניסוי הם תלמידים קטינים (על כל מאפייניהם הייחודיים של קטינים - אקטיביות ופזיזות, רצון להרשים את זולתם, מחשבה שהם בוגרים יותר מכפי גילם ועוד (פרשת מרצלי)); כי ניסוי הסירה כולל שימוש באש ובחומרים דליקים; כי הניסוי מבוצע בפני קהל רחב, מזדמן, לא מוכר ורב גילאי, לרבות ילדים קטנים, על מאפייניהם המיוחדים (סקרנות רבה, רצון לראות ולגעת, חוסר ניסיון, חוסר יכולת לצפות את תוצאות מעשיהם ועוד (פרשת גודר), לצד גובהם הנמוך המחייב התקרבות רבה לניסוי, המבוצע בתוך גיגית על שולחן, כדי לצפות בו); כי לא הותקנו אמצעי בטיחות מיוחדים לניסויים לאבטחת מדגימי הניסוי או הקהל; כי הניסויים עתידים להיות מודגמים על ידי התלמידים הקטינים מספר רב מאוד של פעמים במשך שעות רבות במהלך יום היריד (דבר אשר עלול לגרום לחזרתיות, לחץ, שאננות וחוסר תשומת לב מצד המבצעים, במיוחד כשמדובר בקטינים); כי לא הוצבו מבוגרים שישגיחו ויפקחו על התלמידים המדגימים בעת ביצוע ההדגמות; וכי אין לה או לאורט ניסיון קודם בביצוע אירועים ציבוריים רבי משתתפים כדוגמת יריד המדע ואוהל אורט בישראל.
1887. כמו כן, כאמור, התרשלותה של נאשמת 1 התבטאה בעיקר בכך שלא הפעילה שיקול דעת בטיחותי אקטיבי, שלא נתנה דעתה ולא וידאה פוזיטיבית קיומו של שיח בטיחותי בין כל
1888. --- סוף עמוד 307 ---
1889.
1890. הגורמים הרלוונטיים סביב גורמי הסיכון באירוע, בכך שלא העבירה לנאשמים 6 ו-7 את המידע שהיה בידיה לגבי תוכן הפעילויות שהיו עתידות להתבצע באירוע, החומרים המסוכנים שישמשו באירוע (קרי כוהל וגפרורים) והשימוש באש, ובכך שנתנה לנאשם 6 את הרושם כי מה שהיה ביריד ניו יורק יבוצע גם ביריד המדע ובאוהל אורט מבלי לוודא כי זהו אכן מצב הדברים וכי דבר לא השתנה.
1891. על כן, בנסיבות אלו, אני קובע שהתנהגותו של ט.ח., הגם שהיא כוללת הפרה ברורה של ההוראות שקיבל באשר לאופן ביצוע ניסוי הסירה (קרי שפיכת כוהל ישירות על הצמר גפן הדולק מבלי לכבותו) ועל אף היותה רשלנית, הייתה בגדר צפיותה הסבירה של נאשמת 1 בנסיבות העניין. בנסיבות העניין האמורות, הנאשמת 1 הייתה צריכה לצפות שתלמיד קטין, המציג ניסויים הכוללים שימוש באש ובכוהל בפני קהל רחב ורב גילאי, הכולל ילדים קטנים, שוב ושוב במשך שעות ארוכות, ללא השגחה ופיקוח צמוד של מבוגר, עלול להפר בשלב מסוים, מסיבה זו או אחרת, את ההוראות שניתנו לו לביצוע הניסוי. בהתאם לכך, ועל אף היות התנהגותו של ט.ח. רשלנית, אין בה כדי לנתק את הקשר הסיבתי בנסיבות העניין. בנסיבות האמורות התנהגותו של ט.ח. לא הייתה מפתיעה או פתאומית, ועל כן הייתה צפויה באופן סביר.
1892. זאת ועוד, גם אינני סבור כי מחדליהם ומעשיהם של הנאשמים האחרים מנתקים את הקשר הסיבתי בין מעשיה ומחדליה של נאשמת 1 לבין תוצאות התאונה.
1893. כמפורט בהכרעת דין זו, אף שמצאתי שנאשמים 2, 3, 4, 6 ו-7 הפרו את חובות הזהירות המוטלות עליהם וסטו מסטנדרט הזהירות שמצופה מהם בנסיבות העניין (ובעניינם של נאשמים 2, 4, 6 ו-7 אף מצאתי שהם עשו זאת באופן ממשי ונכבד), אינני סבור כי הפרות וסטיות אלה עולות באופן משמעותי ומהותי על מידת רשלנותו הממשית והנכבדה של נאשמת 1 בעצמה, באופן המייתר אותה (פרשת אלגביש).
1894. כך, תפקידה המרכזי והמשמעותי של נאשמת 1 כמנהלת בפועל וכמפיקה עליונה של האירוע והגדרתה הרשמית כמנהלת האירוע למול הרשויות, על כל החובות הכרוכות בכך; כמו גם שאר התפקידים והאחריות שהיא לקחה על עצמה, לרבות אחריותה על התיאום בין כל הגורמים המעורבים באירוע, פנימיים באורט וחיצוניים, אחריותה כי גורמים אלה יתקשרו ביניהם ככל שהדבר נדרש כדי שדברים "לא ייפלו בין הכיסאות", אחריותה על שכירתו של נאשם 6 (ששכר את נאשם 7 בהתאם להסכמות בינו לבין אורט), הגדרת תפקידו והדרישות ממנו במהלך האירוע, ופיקוח כי הוא עומד במשימותיו; ובשים לב לידיעתה כי עתידה להתקיים באירוע פעילות הכוללת שימוש באש וכוהל על ידי תלמידים קטינים בפני קהל רחב, מזדמן, לא מוכר ורב גילאי, הכולל קטינים; היעדר הגדרת "מנהל על" לאירוע, שאחראי על כלל התכנון, הארגון, הניהול וההפקה, לרבות על כלל נושאי הבטיחות, והיעדר קביעת "גבולות גזרה" ברורים ומוגדרים של אחריות ותפקידים בין האחראים השונים, ובפרט בתחום הבטיחות והקשור אליו, אשר חייבו אותה לפעול באופן אקטיבי לשמירה על הבטיחות של משתתפי האירוע (מדגימים וקהל) ביחס לגורמי הסיכון; הימנעותה מקיום שיח בטיחותי פוזיטיבי לגבי גורמי הסיכון עם שאר הגורמים המעורבים באירוע (ובמיוחד עם מפ"ה, קרי נאשמים 2 ו- 4, המפיק – נאשם 6, ומהנדס הבטיחות - נאשם 7); הימנעותה מהעברת פירוט הניסויים, רשימת הציוד הכוללת את החומרים המסוכנים וכל מידע נוסף שהיה ברשותה בנוגע לפעילויות לנאשם 6; ונתינת רושם מוטעה לנאשם 6 כי מה שהיה
1895. --- סוף עמוד 308 ---
1896.
1897. ביריד ניו יורק יבוצע גם ביריד המדע ובאוהל אורט מבלי לוודא כי זהו אכן מצב הדברים וכי דבר לא השתנה - מלמדים כי אף שנאשמים 2, 3, 4, 6 ו-7 הפרו את חובות הזהירות החלות עליהם והתרשלו בתפקידיהם ובמימוש אחריותם (וחלקם אף באופן ממשי ונכבד), כפי שפורט ועוד יפורט בהרחבה בהכרעת דין זו, הפרתם זו בנסיבות העניין, שאף משלימה בחלקה את רשלנותה של נאשמת 1 עצמה, הייתה בגדר צפיותה הסבירה של נאשמת 1 בנסיבות העניין.
היסוד הנפשי
1898. כזכור, עבירות הרשלנות נועדו להגביר את המודעות לסכנה ולמניעתה, על כן נדרשת בהן מודעות בכוח באותם מצבים שבהם ניתן וצריך היה העושה להיות מודע להם אם היה ערני לכך. במילים אחרות, יש לבחון האם אדם מן היישוב בנסיבות העניין יכול וצריך היה להיות מודע לטיב ההתנהגות (מעשה או מחדל), לחובות המוטלות עליו ולנסיבות האחרות המנויות בסעיף הרשלנות הרלוונטי. כמו כן, נדרש כי יוכח שהעושה או החודל נטל סיכון בלתי סביר להתרחשות התוצאה או לגרימה הסכנה העלולה להיגרם בשל המעשה או המחדל.
1899. כאמור, לנאשמת 1 היה תפקיד מרכזי ביריד המדע ובאוהל אורט, ובין היתר, הייתה מנהלת האירוע בפועל ומפיקה עליונה של האירוע; הייתה נציגת אורט בפני גורמים וגופים שונים (כגון משרד המדע במסגרת הסכם יריד המדע, והגורמים המאשרים, בפניהם התחייבה לשמש כמנהלת האירוע, על כל החובות הנובעות מכך); הייתה אחראית על התיאום בין כלל הגורמים המעורבים באירוע, פנימיים באורט וחיצוניים; הייתה אחראית לפן האדמיניסטרטיבי של אוהל אורט; הייתה האחראית על ריכוז כל הנדרש לצורך קיום אוהל אורט, לרבות קיום הפעילויות המבוצעות בו; הייתה האחראית על התאמת הסביבה לתוכן; והייתה האחראית על בטיחות המדגימים והקהל.
1900. על רקע כל האמור, ולנוכח ידיעותיה על נתונים חשובים ומהותיים המהווים גורמי סיכון ברורים באירוע (למשל ידיעתה כי עתידה להתבצע פעילות של ניסויים מדעיים המשלבת אש וחומרים דליקים, או לכל הפחות עצימת עיניה לנוכח החשד לקיומה של אש באירוע שעלה מהנתונים שידעה בפועל); לנוכח חובות הזהירות המוטלות עליה מכוח סעיף 338(א)(3) לחוק העונשין; לנוכח השתייכותה למוסד חינוכי וביצוע יריד המדע על ידי מוסד חינוכי; לנוכח הסכם יריד המדע; לנוכח תפקידה ואחריותה באירוע רב משתתפים ציבורי; לנוכח השכל הישר ועקרון קדושת החיים; לנוכח הימנעות הגורמים המארגנים, המפיקים והמנהלים של האירוע מלהגדיר "גורם על" אחד האחראי על הבטיחות והימנעות מחלוקת אחריות ברורה ומוגדרת בתחום הבטיחות בין הגורמים המעורבים; ולנוכח נסיבות העניין (שימוש באש, כוהל וגפרורים על ידי תלמידים קטינים בפעילות המבוצעת בפני קהל רב, מזדמן, לא מוכר ורב גילאי, לרבות קטינים, כחלק מאירוע שיווקי-מיתוגי של מוסד חינוכי, ללא ניסיון קודם או ידע בארגון, תכנון, הפקה וניהול של אירועים דומים בישראל) - בהחלט ניתן לקבוע ברמה הדרושה להרשעה פלילית בעבירת רשלנות לפי סעיף 338(א)(3) לחוק העונשין, ובוודאי לפי סעיף 341 לחוק העונשין, כי אדם מן היישוב, בתפקידיה ובנתוניה של נאשמת 1, ובנסיבות העניין, יכול וצריך היה להיות מודע לכל רכיבי היסוד העובדתי של העבירה לפי סעיף 338(א)(3) לחוק העונשין, לרבות כלל החובות המוטלות עליו.
1901.
1902. --- סוף עמוד 309 ---
1903.
1904. זאת ועוד, לנוכח עוצמת הרשלנות של נאשמת 1 ועוצמת סטייתה מסטנדרט ההתנהגות המצופה ממנה, ניתן גם לקבוע ברמה הדרושה להרשעה פלילית בעבירה לפי סעיף 338(א)(3) לחוק העונשין, ובוודאי לפי סעיף 341 לחוק העונשין, כי נאשמת 1 נטלה, במחדליה הממשיים והנכבדים, סיכון בלתי סביר לגרימת הסכנה ואף להתרחשות התוצאה. בהינתן שמדובר באירוע בעל מטרה שיווקית-מיתוגית בעיקרה עבור אורט, ושניתן היה לקיימו תוך השגת המטרה האמורה בקלות גם ללא ניסוי הסירה (ראו תקדים ניו יורק), ובהינתן שבידי נאשמת 1 היו כל הנתונים הדרושים לשם עמידה בחובותיה וכל שנידרש ממנה היה להפעיל שיקול דעת בטיחותי, לקיים שיח בטיחותי עם כלל הגורמים המעורבים ביריד המדע ואוהל אורט סביב גורמי הסיכון שהיו ידועים לה, לוודא שהתכנים והפעילויות מרוכזים ונבחנים בטיחותית, ולהעביר את כל המידע שהיה בידיה אודות התכנים והפעילויות לגורמים הרלוונטיים (קרי לנאשם 6 – המפיק, ודרכו לנאשם 7 – מהנדס הבטיחות), הרי שלא מדובר בדרישות בלתי סבירות מנאשמת 1 והסיכון שנטלה באי ביצוען היה בבירור בלתי סביר.