ההליכים בתיק
29. התביעה הוגשה ביום 6.11.2018 כתביעה בסדר דין מקוצר. ביום 1.11.2018 הגישו הנתבעים בקשה לסילוק התביעה על הסף/ למחיקת כותרת/ למתן רשות להתגונן. בהחלטה מיום 11.3.2019 הוצע לצדדים כי לנתבע תינתן רשות להתגונן, וכי לסיקמור תינתן רשות להתגונן ביחס לסך של 2,435,000 ₪, בכפוף להפקדת סכום זה ולגבי יתרת התביעה תינתן רשות להתגונן, ללא צורך בהפקדה.
30. בהחלטה מיום 20.3.2019 נקבע כי נוכח הסכמת הצדדים להצעת בית המשפט ניתנת רשות להתגונן בהתאם לתנאי ההצעה, כך שהתצהיר שצורף לבקשת הרשות להתגונן ישמש ככתב הגנה, בכפוף לקבוע בהחלטה מיום 11.3.2019.
31. ביום 13.6.2019 ניתן פסק דין כנגד סיקמור, שעה שלא הפקידה את הסכום הנדרש על פי הסכמת הצדדים. כאמור, מספר חודשים לאחר מכן ניתן כנגדה צו פירוק. משכך, כאמור, התביעה מתנהלת כנגד הנתבע בלבד.
32. בדיון מיום 16.1.2020 נקבעו מועדים להגשת ראיות וביום 15.7.2021 נשמעו ראיות הצדדים.
דיון
33. אין מחלוקת בין הצדדים אשר לסכומי ההלוואה שניתנו על ידי התובע למי מהנתבעים. בין הצדדים נטועות שתי מחלוקות עיקריות:
האחת, האם זכאי התובע לתבוע את הנתבע בגין סכום החוב הגדול מכוחה של ערבות אישית עליה חתם במסגרת הסכם ההלוואה, זאת לאחר שהסכם ההלוואה בוטל על ידו?
השנייה, האם ערב הנתבע אישית לתשלומו של סכום החוב הגדול מכוחו של הסכם הפשרה?
34. המחלוקת הראשונה, אם כן, היא בשאלה אם משבוטל הסכם ההלוואה בהתאם למכתבו של ב"כ התובע לנתבעים מיום 18.2.2016 (נספח 8 לתצהיר התובע) (להלן: "הודעת הביטול"), בוטלה אף ערבותו האישית של הנתבע לתשלום החוב הגדול, כטענת הנתבע? אני סבורה כי התשובה לכך היא שלילית. ואנמק.
35. ראשית, הרציונל העומד בבסיס ערבותו של הנתבע בהסכם ההלוואה הוא כפי שנכתב בסעיף 4 להסכם זה:
36. משמע, הערבות נועדה להבטיח פירעון מלוא סכום ההלוואה. אין חולק כי הודעת הביטול של הסכם ההלוואה, כפי שבאה לידי ביטוי במכתבו של ב"כ התובע לנתבעים מיום 18.2.2016, היא תוצאה של הפרת הסכם ההלוואה שעה שהנתבעים לא שילמו את תשלומי הריבית הראשונים הנקובים בהסכם ההלוואה במועדם, ומשכך העמיד התובע את מלוא סכום ההלוואה לפירעון מידי ודרש מהנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם את מלוא סכום ההלוואה בתוספת ריבית. ביטול זה של הסכם ההלוואה אינו מפקיע את הערבות. נהפוך הוא. הערבות שואבת את חיותה מהסכמת הצדדים שלפיה הנתבע יבטיח תשלומה של ההלוואה במלואה ככל שסיקמור לא תעמוד בפירעונה. הערבות, מעצם טיבה, ממשיכה לחול אף אם בוטל הסכם ההלוואה בשל הפרתו על ידי סיקמור.
37. שנית, אין מקום להיצמד אך לכותרתה של הודעת הביטול ולאמור בסעיף 6 שבה בדבר ביטול הסכם ההלוואה בלבד, אלא יש לקרוא מכתב זה בכללותו. במסגרת הודעת הביטול הנתבעים נדרשו על ידי ב"כ התובע לפרוע את החוב "ביחד ולחוד" בתוך 7 ימים (סעיף 7 למכתב). כמו כן, בהמשך המכתב, הובהר כי "ככל שסכום החוב לא ישולם בתוך שבעה ימים כאמור, יש בכוונת מרשנו להגיש כנגדכם תביעה מתאימה ללא דיחוי" (סעיף 8 למכתב, ההדגשה לא במקור).
38. הנה כי כן, במסגרת הודעת הביטול הובהר כי החוב מיוחס לסיקמור ולנתבע, שעה ששניהם נדרשו לשלמו, וכן הובהר כי ככל שלא ישולם החוב, תוגש תביעה כנגד שניהם. במילים אחרות, הודעת הביטול של הסכם ההלוואה מפאת הפרתו היסודית, אין משמעה פקיעת ערבותו של הנתבע, אלא העמדה למימוש לאלתר של מלוא סכום ההלוואה, על ריבית הפיגורים הקבועה בו, ובמסגרתה נדרשו הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע הסך של 2,446,879 ₪.
39. שלישית, התנהלותם של הצדדים לאחר משלוח מכתב הביטול מלמדת על אומד דעתם בזמן אמת ולפיה ערבותו של הנתבע לא פקעה. כך, הודעת הביטול, קרי מכתבו של ב"כ התובע מיום 18.2.2016 בדבר ביטול הסכם ההלוואה ודרישה מהנתבעים לשלם את כל סכום ההלוואה, אשר הנתבע מבקש לראות בה כיום הודעת ביטול של הסכם הלוואה המבטלת אף את ערבותו האישית, לא זכתה לכל מענה מצידו של הנתבע.
40. מאידך, בסמוך למועד שליחתה של הודעת הביטול, הגיש התובע כנגד הנתבע וסיקמור תביעה לבית משפט השלום מכוחו של הסכם ההלוואה ובמסגרתה הוטלו עיקולים במעמד צד אחד לבקשתו על נכסי הנתבע.
הנתבע, מצידו, לא הגיש בקשה לביטול העיקולים שהוטלו על נכסיו, במסגרתה יכול היה לטעון כי ערבותו בוטלה נוכח הודעת הביטול של הסכם ההלוואה, כפי שנטען במסגרת תובענה זו, אלא הזדרז וחתם על הסכם הפשרה, אשר במסגרתו, התחייב להיות ערב אף על סכום החוב הקטן.
41. לאור האמור, אין בידי לקבל את הטענה שלפיה הערבות בוטלה בשל ביטולו של הסכם ההלוואה, אלא ערבותו של הנתבע שרירה וקיימת.