בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"א 45303-06-18 מג'יק סרביס אילת בע"מ ואח' נ' רפידן אילת בע"מ ואח'
לפני
כבוד השופט יעקב פרסקי
התובעת / נתבעת שכנגד:
הנתבע שכנגד:
מג'יק סרביס אילת בע"מ
ראובן (רובי) חן
ע"י ב"כ עו"ד יעקב בטש ועו"ד אייל שווגר
נגד
הנתבעים / תובעים שכנגד
1. רפידן אילת בע"מ
2. רפי הוכמן
3. דניאל שגיא
4. הר חן אילת בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד משה שיפמן
פסק דין
המחלוקת בתיק זה נוגעת לשאלת הבעלות במחצית ממניות הנתבעת 4, חברת הר חן אילת בע"מ, (להלן: "חברת הר חן" או "החברה").
רקע כללי
1. מר ראובן (רובי) חן, שהינו הנתבע שכנגד, (להלן: "רובי"), הינו בעל מלוא המניות בחברה התובעת, מג'יק סרביס בע"מ, (להלן: "מג'יק"), כאשר לפי העניין ולשם הפשטות, תהא התייחסות לרובי ככוללת את חברת מג'יק. רובי שהינו יזם כשיטתו, "מאכער" כשיטת הצד שכנגד, סבר שיש היתכנות עסקית לגיבוש רכישת זכויות בנכס עסקי בכינוס נכסים (מתחם החמאם). בהעדר משאבים, כמו גם בשל מוניטין אישי שלילי, ולשם קידום העסקה, נזקק לגורם שיוכל להביא להצלחתה, ולכן פנה למר רפי הוכמן, הנתבע 2, (להלן: "רפי"). רפי שהיה ראש העיר אילת במשך שתי קדנציות ושהינו בעל קשרים טובים עם משקיעים בעיר אילת כמו גם עם הבנקים בעיר היה הגורם המכריע שיכול היה לקדם את יוזמתו של רובי, לאור מעמדו וקשריו. לרפי ולאחיו מר דניאל שגיא, הנתבע 3, (להלן: "דניאל"), בעלות בחברת רפידן אילת בע"מ, הנתבעת 1, (להלן: "רפידן"). רפי פועל בשם אחיו דניאל, ולפי העניין כמו גם לשם ההפשטה, ההתייחסות להלן לנתבעים ולמעשה, לרפי, תכלול את אחיו דניאל והחברה שלהם, חברת רפידן.
החברה ואחזקותיה
2. החברה מושא התביעה, הנתבעת 4, חברת הר חן אילת בע"מ, (להלן: "החברה"), הינה חברת אחזקות, אשר לה שני נכסים עיקריים, 20% בחברת ל.א.ל ההר האדום אילת בע"מ, (להלן: "ההר האדום"), חברה שבבעלותה מתחם החמאם באילת, שהוערך בידי הצדדים בהיקפים של 30,000,000 ₪ (אם כי מדובר בסכום ברוטו, בין היתר ללא שווי השעבוד על נכסי החברה). הבעלות בחברת ההר האדום הינה בידי קבוצת משקיעים, כאשר וכאמור, לחברה 20% מהזכויות בחברת ההר האדום. בנוסף, החברה הינה בעלת 50% ממניות חברת יובלים הר חן בע"מ, (להלן: "יובלים הר-חן"), שבבעלותה נכס מקרקעין מניב שרכשה מחברת מקור הזכוכית והאלומיניום בע"מ, (להלן: "מקור הזכוכית"), אשר הוערך בידי הצדדים בסדר גודל של 15,000,000 ₪ (סכום ברוטו, בין היתר ללא שווי השעבוד על נכסי החברה). מקור הזכוכית הינה בבעלות חברת יובלים הר-חן בע"מ. לחברה 50% ממניות יובלים הר-חן, לד"ר מאיר ויסנוביץ 25% ולחברת אלדואם נכסים בע"מ, (הנשלטת בידי ד"ר אידו אלט וד"ר שי דורי) 25% נוספים.
3. רובי לא השקיע כספים לצורך רכישת הזכויות בחברות האמורות, למעט סכומים קטנים יחסית. כשיטתו של רובי, הוסכם שהוא הביא את הרעיון, כמו גם שהוסכם כי הוא לא ישקיע כספים במיזם אלא השותפים. באופן עקרוני, ההשקעות היו מכספי הלוואות שנלקחו, כאשר רובי לא היה ולא יכול היה להיות ערב להן, בשל עבר בנקאי בעייתי. כטענת רפי, הקושי התעורר כאשר כך למשל, במקור הזכוכית, היה צורך להזרים השקעות בעלים, רפי הזרים כספים עבור רובי אשר לא יכול היה לעמוד בנדרש, (למעט סכומים שוליים יחסית). רפי טוען שהזרים הכספים על מנת שהחברה לא תדולל מאחזקותיה במקור הזכוכית. לפיכך רפי הגיש את התביעה שכנגד על מנת לחייב את רובי לשלם לו, את הכספים ששילם וכשיטתו, ביתר, ביחסים בינו לרובי. רובי מכחיש שהיה צריך להשקיע כספים.
4. החברה, חברת האחזקות, שהיתה חברת "מדף" סייע לפתור בעיה שהתעוררה בעקבות ההתנגדות הפרסונלית כנגד רובי, התנגדות המשקיעים האחרים למיזם מתחם החמאם כמו גם הבנק המלווה אשר היה אמור לממן את עסקת הרכישה. מבחינת התארגנות המשקיעים וחלוקת האחזקות במתחם החמאם – היה צפוי עקרונית, שלרפי ולרובי יהיו כל אחד 10% במתחם החמאם (סה"כ 20%). אלא שהמשקיעים לא רצו שרובי יהיה שותף עמם, וכפי שרובי פירט בסע' 17 לתצהירו, הבנק דרש שלרובי לא יהיו מניות בחברת האחזקות, (שהפכה להיות שותפה בהיקף 20% ממניות ההר האדום, מתחם החמאם, וזאת כלשון רובי: "בשל עבר בנקאי שלא אפשר מימון". רפי פירט בתצהירו, בלשון המעטה שיש לרובי בעיית אמינות קשה, (ראו סע' 3 לתצהיר רפי), כמו גם שהשותפים הפוטנציאליים לא רצו שהוא יהיה צד לעסקה. הוסיף רפי כי הבנק דרש שרובי לא יהיה צד לעסקה, והערבות להלוואה שנלקחה נחתמה כולה על ידו.
5. הפתרון היה בשימוש בחברת המדף, החברה, שהיא זו שתחזיק ב – 20% ממניות ההר האדום. בהתאם לדרישת הבנק, רובי העביר את מניותיו לרפי. כשיטת רובי, באופן זמני, כשיטת רפי, באופן מוחלט תוך הותרת הסכמה ג'נטלמנית, שעוד תפורט להלן.
6. לחברת האחזקות, מלבד 20% ממניות מתחם החמאם באמצעות חברת ההר האדום, 50% במניות חברת יובלים הר-חן שהינה השולטת במתחם "מקור הזכוכית". להבדיל ממתחם החמאם, שם השותפים סירבו כי רובי יהיה באיזה אופן מעורב, במקור הזכוכית, עסקה שנערכה בשלהי 2016, השותפים ראו ברובי אף הוא כבעל זכויות, כאשר כשיטת רובי, הדבר מוכיח את טענתו וזכויותיו במניות החברה, ומנגד כשיטת רפי, מדובר בפעולות שנעשו בהענקת סמכויות שהינן שלו, ובהתאם להסכם הג'נטלמני בעל פה שבינו לרובי.
המחלוקת
7. רובי כשיטת רפי, לאור התנגדות השותפים למתחם החמאם, הציע, כי תהא בינו לרפי, בעל פה, "הסכמה ג'נטלמנית", ולפיה, המניות בחברה כולן, יהיו בידי רפי, שהיה הגורם היחיד שערב להלוואה שהחברה לקחה מהבנק, הדירקטור היחיד בחברה וגם זכויות החתימה היו שלו, (עוד מאספה כללית מיום 20.12.10). כשיטת רפי, הוסכם בין השניים, כי אם יהיו רווחים, רפי יעביר לרובי מחצית. אם יהיו הפסדים או שידרשו כספים, רובי יעביר מחצית מכל מה שיידרש עבור החברה או בשמה. כשיטת רפי, אם רובי לא יעמוד בנדרש מבחינת הזרמת כספים, הוא יהיה משוחרר מהתחייבותו לרובי, ויוכל לעשות כרצונו בחברה ובמניותיה, כמו גם בזכויותיה. כשיטת רובי, כיוון שנושא ההלוואה עלה בשלהי 12/13, כוונת הצדדים היתה להעביר המניות כולן לרפי, על מנת להפיס את דעתו של הבנק, ומיד לאחר מכן, שמחצית המניות יחזרו לרובי. רובי הפנה לכך שבחן מול עו"ד סגל אפשרות כי רפי יחזיק את מניות רובי בנאמנות, כאשר נושא זה לא יצא לפועל.
7. העברת המניות במלואן, לרפי, בטרם אישור עסקת ההלוואה, הפיסה דעתו של בנק לאומי, וההלוואה ניתנה, הלוואה לה ערב רפי. הצדדים הפנו למסמך מיום 26.12.13, בו הפנה עו"ד אבנר סגל את הבנק, לכך שבוצעה העברת המניות, אשר צפויה להיות מושלמת בימים הקרובים, היינו סמוך לאחר 26.12.13. העברת המניות הושלמה ביום 16.1.14 בהתאם לאישור של רשם החברות.
מתי הועברו מחצית ממניות החברה, מצד לצד?
8. אין מחלוקת כי בשל דרישת הבנק, העביר רובי לרפי, בהתאם לשטר העברת מניות מיום 26.12.13, את מחצית ממניות החברה שהיו בבעלותו, העברה שהושלמה ביום 16.1.14. כשיטת רובי, מיד בסמוך לאחר מכן, היינו מיד לאחר 16.1.14 ומיד לאחר אישור ההלוואה בבנק, חזרו מחצית המניות לבעלותו, ובשלב מאוחר יותר, רפי השתמש בשטר העברת מניות ישן, כדי להעביר אליו שוב את המניות, ובכך חזר רפי להיות הבעלים של כל המניות, ושוב, מחצית המניות חזרו לרובי, ביום 21.8.16. כשיטת רפי, המניות הועברו לבעלותו, כאמור ביום 16.1.14, היו בבעלותו, עד הטעות שבדו"ח 9.6.16, והיישום של רשם החברות, ביום 21.8.16. כלומר רובי פירט שבין 26.12.13 ועד 21.8.16, היו 4 העברות מניות, (של אותה מחצית שהיתה בבעלות רובי). כשיטת רפי, היו 2 העברות מניות בלבד, זו שאושרה ביום 16.1.14 וחזרה למצב הקודם, בהתאם לאישור רשם החברות ביום 21.8.16, כפי שעלה מפרטי מידע שביקש על החברה. אין מחלוקת כי אותה מחצית מניות, שהוחזרו לרובי בהתאם ליישום רשם החברות מיום 21.8.16, הועברה לרפי, בתחילת 2018, בהתאם לדו"ח שנתי שהוגש לרשם החברות, בינואר 2018.
השקעות שנדרשו בשם החברה
9. נושא נוסף שבמחלוקת, העומד בתביעה שכנגד, נוגע להשקעות שנדרשו להשבחה או כיסוי הוצאות הקשורות לחברה או נכסיה. התברר כי ישנו צורך בהזרמות כספיות והשקעות בעלים. טענת רפי הינה שהוא, באופן אישי, בשם החברה, "הביא מהבית" עוד ועוד כספים כהשקעות בעלים. כשיטת רפי, לא היתה ברירה מהשקעת הבעלים שכן כך למשל, הנכס במקור הזכוכית דרש זאת, ובהתאם להסכמות שבין השותפים שם, (בחברת יובלים הר חן), נקבע כי צד שלא ישתתף בהלוואות בעלים ולא יזרים כספים, השקעתו (מניותיו) תדולל. לפיכך וכשיטת רפי, נאלץ הוא לשלם כספים, עבור רובי ובהתאם להסכם ביניהם, (הגם שרובי הסכים להעביר ולהשקיע סכום לא גדול) והכספים הצטברו לסך של 518,780 ליום הגשת התביעה שכנגד, אותם דורש רפי.
תמצית טענות התובעים / רובי
10. טוען רובי כי בשנת 2009 יזם מהלך עסקי לגיבוש קבוצת משקיעים לרכישת מתחם החמאם באילת מהליך של כינוס נכסים. בהעדר משאבים, פנה רובי לרפי, והציע לו שותפות בגיבוש קבוצת המשקיעים כאשר מלכתחילה הבהיר רובי, שאין לו אפשרות להשקיע כספים במיזם. כשיטת רובי, לצורך השלמת העסקה, היה צורך במימון בנקאי והצדדים פנו לבנק לאומי, אשר דרש כי רובי לא יהיה חלק מהעסקה כתנאי למימון. כשיטת רובי, ההשקעה בוצעה באמצעות החברה, שהיא הפכה להיות שותפה במיזם מתחם החמאם, (ההר האדום) בהיקף 20%. לגבי האחזקות בחברה, טוען רובי שהוא העביר את מניותיו בה לרפי לזמן קצר, כאשר מיד לאחר קבלת המימון הבנקאי, חזר הוא להיות בעל מחצית מניותיה. טוען רובי כי בנכס מקור הזכוכית, (חברת יובלים הר-חן), השותפים ראו בו כאחד מהם, דבר המחזק את טענתו לפיה ראוי הוא להירשם כבעל מניות בחברה. טוען רובי כי ביום 18.2.18 לראשונה, גילה שהמניות שלו בחברה, אינן רשומות על שמו, וכשיטתו, על בסיס דיווח כוזב של רפי בסיוע רו"ח של החברה, רו"ח חבושי, הועברו מניותיו לבעלות רפי. טוען רובי כי מניותיו הוחזקו בנאמנות בידי רפי והיו צריכות להירשם על שמו. טוען רובי כי נושא הנאמנות עלה בהתכתבות למול עו"ד אבנר סגל מי שטיפל בענייניה המשפטיים של החברה. טוען רובי כי רפי מבקש לחמוס ממנו את מניותיו, ועשה כן תוך כדי שורה ארוכה של עבירות חמורות, ולכן בלית ברירה הגיש את התביעה להכרה והצהרה על כי מחצית ממניות החברה צריכות להירשם על שמו.
11. בכול הנוגע לתביעה שכנגד, טוען רובי כי מדובר בניצול לרעה של הליכי משפט. טוען רובי, כי בכול הנוגע לנכסים במקור הזכוכית, רפי נקט מהלכים בניגוד להסכמתו, ומטרתו הינה לקפח את זכויותיו. טוען רובי כי לרפי עניין להשחיר את שמו בלא הצדקה והרי אם אינו אמין, מדוע רפי עשה עמו עסקים? טוען רובי כי רפי "מחפש" בכול דרך כיצד לנשלו מזכויותיו בחברה. בכול הנוגע להשקעות הבעלים במקור הזכוכית, שביצע רפי, הרי כשיטת רובי, מדובר בהחלטה ובחירה מושכלת של רפי כאדם בוגר ומנוסה בעסקים, כאשר רפי מנסה לייחס לרובי חובות אישיים, עבור הלוואות שביצע רפי לטובת החברה. כשיטת רובי, לא ניתן לחייבו בהשקעות בעלים אותם התנדב רפי לבצע. לפיכך טוען רובי שיש לדחות את התביעה שכנגד.
תמצית טענות הנתבעים / רפי
12. טוען רפי כי רובי, הינו "מאכער", שהאמת אינה נר לרגליו, ואשר הצליח להתקשר בעסקה ביחד עמו, שהיה ראש עיריית אילת במשך שתי קדנציות, ובעל קשרים עסקיים טובים עם משקיעים ועם הבנקים בעיר. רפי אינו חולק על היוזמה של רובי, אולם כשיטתו, המצגים של רובי לא היו נכונים, כך למשל, מצג של קשרים טובים עם כונס הנכסים ממנו רכשה קבוצת המשקיעים את מתחם החמאם. טוען רפי כי בשל דרישות המשקיעים בקבוצה ובמיוחד בשל סירוב בנק לאומי לכל קשר עם רובי, לאור עברו הכלכלי והבנקאי, קיבל הוא פשרה שרובי הציע. הוסכם כי רפי שהיה הדירקטור בחברה, ובעל מחצית המניות, יקבל לבעלותו את כל המניות בחברה, ויערך "הסכם ג'נטלמני". בהתאם להסכם בעל פה זה, רפי יהיה הבעלים של כל המניות בחברה, יחתום כערב על הלוואות לבנקים ככול שיידרש והוא זה שיחליט על כל הקורה בחברה ורכושה. בהתאם להסכמה בעל פה, רובי יישא במחצית כול דרישה כספית, לה תידרש החברה, כאשר ככול שיהיו רווחים, רפי ידאג להעביר מחצית מהם לרובי. רפי דוחה את טענת הנאמנות במניות. כשיטת רפי, התברר כי בשל תקלה של "העתק הדבק" במשרד רו"ח חבושי שהגיש דו"ח לרשם החברות נכון ליום 9.6.16, בוצעה ברשם העברת מחצית ממניות החברה לרובי, ביום 21.8.16. הדבר התגלע סמוך לביצוע עסקת מקור הזכוכית ובעצת רו"ח חבושי, התיקון לכך היה בדו"ח שהוגש בינואר 2018 ובהתאם חזר המצב לקדמותו, ולפיו רפי הבעלים של מניות החברה.
13. בנוגע לתביעה שכנגד, כשיטת רפי, נדרשו הזרמות כספיות בעיקר לעסקת מקור הזכוכית אולם למעט חלק קטן, רפי שילם עבור חלקו של רובי לפי ההסכם הג'נטלמני סך של 518,780 ₪ נכון ליום הגשת התביעה שכנגד. לאור כך שהנדרש מרובי היה לשאת, בכול הוצאה כספית בדיוק כמו רפי, ולאור ההסכם הג'נטלמני שבין הצדדים, תביעתו הינה לחיוב רובי בסכום האמור.
העדויות
14. מטעם התובעים העיד רובי, אשר הגיש תצהיר + תצהיר משלים. ההתייחסות לגרסתו תובא בנימוקי פסק הדין להלן. מטעם רובי העיד ד"ר אידו אלט, שותף בחברת יובלים הר-חן בשרשור, באמצעות חברת אלדואם בע"מ, לה יש 25% בחברת יובלים הר-חן,(הגיש תצהיר במסגרת הבקשה לסעדים זמניים – תצהירו הוגש כמוצג לתיק). ד"ר אלט העיד על כי ראו ברובי, כמי שהינו אחד השותפים, וכמי שביחד עם רפי, לרובי ולרפי 50% מהזכויות במקור הזכוכית בשרשור באמצעות החברה. בחקירה הנגדית נשאלו שאלות רבות בקשר להתנהלות רובי כמנהל וכאיש שטח במתחם מקור הזכוכית. מטעם רובי העיד גם מר יוסף אמסטר, שהינו גיסו של ד"ר אידו אלט, אף הוא העיד, על כי רובי היה "בתמונה" ושותף עם רפי, אם כי הוא עצמו ביקש לבחון כיצד להוציא את רובי "מהתמונה". מר אמסטר העיד לאחר ד"ר אלט, כאשר התברר כי לאחר העדות של ד"ר אלט, התגלעה מחלוקת עמוקה בין רובי לד"ר אלט, אשר כנראה ולמיטב הבנתי, הגיעה לבירור משפטי. העיד גם מר דוד סקורי, בקשר להתנהלות רובי כמנהל וכאיש שטח במקור הזכוכית.