--- סוף עמוד 6 ---
21. הנתבעת טענה כי הכוונה להודעתה לפיה לא תחזור בכלל לעבוד אצל הנתבעת. טענה זו יותר מתיישבת עם ההיגיון ועם עדות העדים כאמור שמסרו ששמעו את התובעת אומרת כבר במהלך הרמת הכוסית כי לא תחזור לעבודה אצל הנתבעת. עדותם לא הופרכה.
22. התובעת טענה כי העדים סתרו עצמם, אולם הגיוני שהעובדים לא זכרו את הפרטים – אם היו 80 נוכחים או 130 נוכחים, או מי בדיוק עוד שמע את דברי התובעת. הרמת הכוסית הייתה בחודש 9/18, ועדותם נמסרה בחודש 2/21. כולם חזרו על כך שהתובעת הודיעה שלא תמשיך לעבוד אצל הנתבעת.
23. מר אלקלעי מסר כי בהרמת הכוסית היו: "כל עובדי החברה וקבלני משנה, נציגים, אנשים שעובדים" (עמ' 31 שו' 19) ולא נשאל כמה אנשים היו. מור מסרה: "לא הייתה הסתודדות בצד, זה היה בסביבה של 100 איש, תמיד היו עוד אנשים בסביבה, לאו דווקא שמעו אבל זאת לא הייתה שיחת הסתודדות, זה לא היה סודי או אמור להישמע רק ב-4 עיניים. ש. כשהיא אמרה לך את זה היו עוד אנשים שבאו ואמרו לה והביעו עניין בדברים שהיא אמרה? ת. כן. ש. מי עוד היה. ת. אני לא זוכרת שמות" (עמ' 35 שו' 18-23).
24. בחקירתה נשאלה מור: "אני קוראת מצילום מסך שהתובעת ניהלה איתך שיחת וואטסאפ שם כתוב "מאמי, בטוח שלא זימרת למישהו על התלונות שלי לגבי הפנסיה, ההתנהגות שלהם ממש מוזרה ולא הגיונית, חוץ מזה אני לא מתחרטת על מה שאמרתי, אי אפשר לעבוד בלי תנאים סוציאליים" את השבת לה: "נו מה את רצינית, נשבעת לך שלא". את זוכרת התכתבות כזאת? ת. לא, אבל אם את מקריאה אז זה לא משהו שהומצא" (עמ' 34 שו' 18-22).
25. אם נכונה טענת התובעת טענה שהיא בעצמה דרשה מהנתבעת את זכויותיה הסוציאליות בפגישה בתחילת דצמבר 2018. אם כן, מדוע מור הייתה צריכה "לזמר" על כך שהתובעת התלוננה על הפנסיה? מנגד התובעת כותבת "אני לא מתחרטת על מה שאמרתי" .התובעת בבחינת מודה במקצת לכל הפחות.
26. התובעת הגישה אישור שעליו חתמה הנתבעת ומופנה למוסד לביטוח לאומי ובו ציינה הנתבעת כי התובעת פוטרה ביוזמת המעסיק. לטענת התובעת מסמך זה משקף את נסיבות הפסקת יחסי העבודה בין הצדדים, והנתבעת לא הוכיחה טענתה לפיה המסמך הוצא במרמה, לבקשת התובעת. בעניין זה הפנתה התובעת לפסיקה לפיה קיומו של מכתב פיטורים יוצר חזקה עובדתית שהעובד פוטר, ועל המעסיק להוכיח ההיפך (ע"ע 65/99 אליאנס חברה לצמיגים 1992 בע"מ נ' תורג'מן להלן "עניין אליאלנס")). עוד נקבע כי ראוי להטיל על המעסיק נטל ראייתי מוגבר, אף מעבר לנדרש במשפט האזרחי, כיוון שטענה זו מטילה רבב בהתנהגות העובד, הנופלת במתחם המעשים האסורים על פי הדין הפלילי (ע"ע 1354/01 גלית כהן נ' טרייד אין א.ר. בע"מ (להלן: "עניין גלית כהן")).
27. לטענת התובעת, הנתבעת לא הוכיחה טענתה, ולו במישור האזרחי שהמסמך הוצא ממנה במרמה וכטובה לתובעת, הראיות מוכיחות שהאישור נכתב לאחר שהנתבעת קיבלה ייעוץ מרו"ח, ולמרות שידעה כי בכוונת התובעת להגיש נגדה תביעה. משכך, טענה כי מסמך זה שיקף את המציאות. עוד טענה התובעת כי מר בוטון מסר בעדותו שהדיווחים שלו למס הכנסה ולמוסד לביטוח לאומי הם אמת, ומשכך אין לקבל טענת הנתבעת לפיה הדיווח בעניין התובעת היה הונאת המוסד לביטוח לאומי.
--- סוף עמוד 7 ---
28. בעניין אליאנס נקבע כי מכתב פיטורין יוצר בעיני המתבונן בו חזקה כי עובד פוטר והנטל על המעביד להוכיח את ההפך. נפרט מטה מדוע לטעמנו הנתבעת עמדה בנטל המוטל עליה.
29. מהתכתבות הוואצאפ בין התובעת למר בוטון עולה כי בתאריך 6.12 בשעה 17:24 התובעת שאלה "מה החליט הקבינט הבטחוני אני סקרנית!" בשעה 18:37 שלחה הודעה נוספת: "האמת הפתעת אותי אחרי שאמרת בטלפון שתשמחו שאחזור. בכל אופן תוציאו לי בבקשה מכתב פיטורין בהקדם שאוכל לחתום אבטלה".
30. לטענת התובעת, בין שתי ההודעות שוחחה עם מר בוטון בטלפון, והוא השיב שהתובעת לא תוכל לשוב לעבודה. לטענתה בשיחה זו פוטרה. ככל שאכן פוטרה בשיחה זו, היה מצופה שתכתוב בהודעה כי היא התכוונה לשוב מחופשת לידה, והנתבעת לא רשאית לפטר אותה בתקופה זו. ואולם התובעת לא טענה דבר על עצם ה"פיטורים" אלא רק ביקשה שיוציאו לה מכתב פיטורים כדי שתוכל לחתום אבטלה.
31. בתגובה מר בוטון לא מביע הסכמה אלא השיב: "אני בודק עם הרו"ח". אם אכן פיטר אותה בשיחה, מה יש לבדוק עם הרו"ח? מר בוטון אמור היה להסכים. דקה לאחר מכן, בשעה 18:42 התובעת השיבה: "סבבה". לכאורה, היה עליה לשאול מה עליו לברר, ולעמוד על כך שפוטרה ולכן זכאית למכתב פיטורים.
32. מספר דקות לאחר מכן, בשעה 18:51 שלחה התובעת הודעה נוספת "ליאב ואם אני רוצה את התפקיד שלי בשכר שהיה לי זה אפשרי? והודעה נוספת: "מעדיפה כי לא בא לי לחפש עבודה כרגע". התובעת טענה כי ההודעה נשלחה כיוון שבפגישה בנובמבר הוצע לה תפקיד אחר, במחלקת אחזקה, הכולל גם שטח, והיא ביקשה שכר אחר. כשבקשתה לשכר שמקביל לעובדים אחרים בתפקיד זה, ביקשה לחזור לעבודתה הקודמת. בעדותה מסרה התובעת כי לא דרשה שכר מסוים, לא ידעה כמה אמורים להרוויח בתפקיד זה, אך ביקשה שכר כמו של העובדים האחרים בתפקיד. התובעת לא הסבירה אם מדובר בתפקיד בשכר גבוה מזה שבו עבדה, ובכמה. גרסתה לא הייתה סדורה או עקבית.
33. לעומת זאת, הנתבעת טענה כי התובעת ביקשה לעבוד בתפקיד אחר, או בתנאים אחרים כולל עבודה מהבית , אולם הודיעו לה בטלפון כי הדבר לא רלוונטי. כאשר הציעה לשוב לעבודה שלה, בשכר הקודם שלה, היה זה 3 חודשים לאחר שהתובעת הודיעה בעצמה שהיא לא חוזרת והתפקיד כבר לא היה רלוונטי.
34. רק בתאריך 11.12, אחרי שהודיעו לה שגם אפשרות זו לא רלוונטית, התובעת כתבה: "אמרתי שכרגע אני לא חוזרת, משמע מאריכה את חופשת הלידה. חס ושלום שלא ישתמע שלא חוזרת כלל. מה גם שלא הגשתי מכתב התפטרות. ואם כך הובנו הדברים מצדכם למה לא עשיתם לי גמר חשבון? בכל אופן אשמח אם תוציאו לי בהקדם מכתב פיטורין שאוכל לחתום בלשכה עד שאמצא עבודה חדשה. ובהודעה נוספת: "תודה".
35. בתגובה השיב מר בוטון: "לא אמרת כרגע ולא כרגע, אמרת שאת לא חוזרת בכלל שאת רוצה להיות עם הילדה. אמרת את זה יותר מפעם אחת" "התובעת השיבה: "אתם כמו משפחה שלי חס ושלום שלא ארצה לחזור בכלל. בעצמך אמרת לי יש לך עד סוף ינואר כשטל יוצאת לחופשת לידה. חבל מכבדת אך באמת צריכה את המכתב על מנת להחתים בלשכה". מר בוטון השיב פעם נוספת: "בודק לך עם הרואה חשבון". לאחר מספר תזכורות שלח מר בוטון תמונה של מכתב ובו נכתב:
--- סוף עמוד 8 ---
הנידון: הפסקת עבודה. בהתאם להודעתך מספר פעמים בדבר רצונך להפסיק עבודתך בחברת א. בוטון עבודות עפר, פיתוח כבישים בע"מ, הריני מאשר הפסקת עבודתך מיום 6.9.18."
התובעת השיבה: "שקר וכזב חבל מאוד שכך ההתנהלות שלכם. תעבירו לי בבקשה את כל התלושי שכר שלי. מר בוטון השיב: "הילה אל תגזימי, את אמרת שאין לך שום עניין לחזור לעבוד כמה וכמה פעמים כולל בהרמת כוסית של ראש השנה ליד עשרים אנשים, אמרת שרון קטנה ולא תשאירי אותה אצל מטפלת ומבחינתך טל בעלך מרוויח מספיק טוב ואת יכולה להרשות לעצמך להישאר בבית". בתשובה השיבה התובעת: "בהרמת כוסית ביקשתי לקבל עבודה מהבית, אמרתי שכרגע! הילדה עדיין קטנה (שלושה חודשים) ושאני לא חוזרת כרגע. בשום שלב לא הגשתי מכתב התפטרות ולא הודעתי שסיימתי את עבודתי. הייתה לי אפשרות כלכלית להאריך את חופשת הלידה ומותר לי להאריך אותה עד שנה, זה לא אומר שאני לא צריכה לעבוד בכלל. וכך עשיתי. ההתנהגות שלכם היא בניגוד לחוק ואני משאירה לי את הזכות לפעול כנגדכם למימוש כל הזכויות שלי על פי חוק". ובהמשך "תעבירו אלי בבקשה תלושי שכר בהקדם תודה". (דגש ש.ש.) בהודעה זו מאשרת את גרסת הנתבעת הן לכך שהודיעה בהרמת כוסית שאינה חוזרת, הן שבקשה שינוי תנאי המשרה והן שכלכלית לא צריכה את העבודה. יש לראות בכך אישור גרסת הנתבעת שכאמור נתמכה ב3 עדים.
בתגובה השיב מר בוטון: "הילה מה את רוצה? לתבוע אותנו? בבקשה תיהני. אני יודע מה אמרת, את יודעת מה אמרת ועם השקרים שלך את תצטרכי לישון בלילה, לא אני. את הרסת לנו את התוכניות בזה שלא רצית לחזור, התחרטת וניסית לסחוט אותנו עם תוספת של אלפים למשכורת. את צריכה לשאת בתוצאות של הדברים שאת עושה. להמציא עכשיו שרצית לעבוד מהבית? אין דבר כזה אצלנו ואת יודעת את זה". מר בוטון שלח לתובעת את ההודעה ששלחה לו בתאריך 6.12 בשעה 18:51: "ליאב, ואם אני רוצה את התפקיד שלי בשכר שהיה לי זה אפשרי? והוסיף "זה אחרי שסיימת לנסות לסחוט אותי". (דגש ש.ש.)
36. התובעת השיבה: "הגעתי על מנת לדבר על התנאים הסוציאליים שמגיעים לי מזה שנה וחצי ושאותם לצערי לא זכיתי לקבל. במעמד זה אתה הצעת לי תפקיד אחר בחברה במחלקת אחזקה. ובהתאם לתפקיד שהצעת ביקשתי שכר כמו לכל עובד בתפקיד זהה (קרי מישל, מור, אדיר) כמו כן ההתנהגות הבלתי מוסרית וחוקית שאתה מתנהג כלפי לא מותירה לה אפשרות אחרת מלבד למצאת (כך במקור) את זכויותי בצורה חוקית. בהצלחה לכם".
37. נוכח כל המפורט לעיל, אין באישור המעסיק על תקופת ההעסקה ועל השכר שהוציאה הנתבעת, למוסד לביטוח לאומי בתאריך 27.12.18 (נספח ג' לתצהיר התובע), ובו צוין כי התובעת פוטרה, כדי להוות ראיה לכך שהתובעת אכן פוטרה. הוכח לפנינו כי התובעת הודיעה שלא תשוב קבל עם ועדה הן כי סורבה לשינוי תנאים שניסתה לקבל והן כי כלכלית לא נזקקה לעבודה. התובעת לא עזבה כדי לשמור על התינוקת שנולדה לה.
38. בסיכומיה טענה התובעת באריכות כי היה על הנתבעת להעיד את טל, על מנת להוכיח עניינים רבים שהיו עשויים לחזק את טענותיה. לאחר שהנתבעת הגישה תצהיריה, והתובעת ידעה כי טל לא הגישה תצהיר, ולא תתייצב לעדות, התובעת יכולה הייתה לבקש להעיד את טל, ללא תצהיר, אולם לא עשתה כן. בנסיבות אלה, אין לה להליך אלא על עצמה.
39. מהאמור עולה כי התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה, לא הוכיחה כי פוטרה בניגוד לחוק עבודת נשים, בניגוד לחוק שיוויון הזדמנויות בעבודה, בתוך התקופה המוגנת ובהעדר שימוע.
--- סוף עמוד 9 ---
40. הנתבעת הוכיחה כי התובעת הודיעה שלא תשוב לעבודתה לאחר חופשת הלידה. לאחר מכן הוצע לה לשוב, ולא פעם אחת אולם התובעת דרשה העלאת שכר ובקשתה זו סורבה. הרבה לאחר סיום חופשת הלידה, בחודש 12/18, לאחר שהתפקיד אויש על ידי מחליפה קבועה, התובעת ביקשה לברר אם תוכל לחזור לעבודה באותם תנאים שהיו לה קודם הלידה, אך התפקיד כבר לא היה רלוונטי ולכן נמסר לה שאין אפשרות כזאת.
41. נוכח האמור, התביעות לפיצוי לפי חוק עבודת נשים, פיצוי לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, פיצוי בגין העדר שימוע, פיצוי בגין העדר מתן הודעה מוקדמת ופיצוי בגין הפסד השתכרות בתקופה המוגנת – נדחות.
פיצויי פיטורים
42. התובעת לא הוכיחה כי פוטרה.
43. התובעת לא טענה ולא הוכיחה שהתפטרה לצורך טיפול בילד, אלא טענה כי פוטרה וטענה זו נדחתה.
44. נוכח האמור, התביעה להשלמת פיצויי פיטורים נדחית.
דמי הבראה
45. בהתאם למוסכמה 6, אין מחלוקת כי הנתבעת לא שילמה לתובעת דמי הבראה.
46. התובעת טענה כי יש לקבל את התביעה בהתאם לחישוב שצרפה בנספח ה' לתצהירה. מעיון בנספח עולה כי עד ליום 31.8.18 היה על הנתבעת לשלם בגין הבראה סך של 3,402 ₪. עבור התקופה שמיום 1.12.18 עד ליום 28.2.19 היה על הנתבעת לשלם בגין הבראה סך של 567 ₪, ובסך הכל 3,969 ₪. התובעת התפטרה כאמור בתאריך 6.9.18, ומשכך זכאית רק לסכום שעד לחודש 8/18.
47. בכתב התביעה עתרה התובעת לתשלום דמי הבראה בסך של 3,400 ₪. ממילא לא ניתן לפסוק מעבר לסכום זה.
48. הנתבעת תשלם לתובעת סך של 3,400 ₪ בגין דמי הבראה.
הפרשות לפנסיה
49. התובעת טענה כי הנתבעת לא ביצעה הפרשות לפנסיה בסך כולל של כ 17,100 ₪.
50. הנתבעת הכחישה בכתב ההגנה כי לא הפרישה לתובעת לפנסיה כדין.
51. לתצהירה צרפה התובעת כנספח ו' חישוב לפיו היה על הנתבעת להפריש לגמל ולפיצויים סך של 19,432 ₪ עבור חודשים 1/17 עד 2/19. סכום זה עולה על הסכום שנתבע 17,100 ₪.
--- סוף עמוד 10 ---
52. הנתבעת טענה כי הייתה צריכה להפריש לתובעת רק לאחר 6 חודשי עבודה, שכן לא טענה שקיימת לה קופת גמל פעילה. התובעת אכן לא טענה ולא הוכיחה שהייתה לה קופת גמל פעילה במועד תחילת עבודתה, אך טענה כי הובטח לה הפרשות מיום עבודתה הראשון.
53. התובעת לא חקרה את מר בוטון בעניין זה, ולא הוכיחה טענתה. משכך לא הייתה זכאית להפרשות עבור 6 החודשים הראשונים לעבודתה.
54. כמו כן, התובעת לא עבדה עד חודש 2/19 ומשכך לא הייתה זכאית להפרשות עד למועד זה. התובעת זכאית להפרשות מחודש 7/17 עד לחודש 8/18 היינו 14 חודשים. על פי חישובי התובעת מדובר בסך של 11,824.75 ₪. התובעת טענה כי הנתבעת הפרישה סך של 3,290 ₪ בגין חלק מעסיק, וסך של 3,726 בגין חלק עובד. חישוב זה אינו עולה בקנה אחד עם "אישור על העברת קופ"ג ע"ש הילה לוי" שהגישה הנתבעת בתאריך 23.4.20, ולפיו בתאריך 7.8.19 הועברו צבירות מקופת הגמל בסך כולל של 12,162.33 ₪, על פי הפירוט: פיצויים: 5,162.25 ₪, תגמולים: 3,500.04 ₪ ותגמולי עובד בסך 3,500.04 ₪, היינו הופרשו לגמל סך של 7,000 ₪ לתובעת.