בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ה"פ 14311-10-20 אולשק נ' אולשק ואח'
לפני כבוד השופט יעקב פרסקי
המבקשת: רותי אולשק
ע"י ב"כ עו"ד אמיר ברטוב ועו"ד בצלאל רודריג
נגד
המשיבים: 1. אליעזר אולשק
ע"י ב"כ עו"ד אמיר הלוי ועו"ד נופר שטיין יור
2. די.או. החזקות מיחזור בע"מ
3. מכרות תמנע אחזקות (1997) בע"מ
4. מכרות נחושת תמנע בע"מ
פסק דין
פסק דין זה עוסק בטענות המבקשת, בעלת מניות, כי המשיב 1 והחברות המשיבות 2-4, מקפחים אותה, ושעל בית המשפט ליתן הוראות לצורך היפרדות הצדדים ולמניעת הקיפוח הנטען
רקע
1. המבקשת, גב' רותי אולשק, (להלן: "גב' אולשק" או "המבקשת"), הינה אלמנתו ויורשת המנוח מר יעקב אולשק ז"ל, אשר הלך לעולמו ביום 17.12.2018, (להלן: "המנוח"). המשיב 1, מר אליעזר אולשק (להלן: "מר אולשק" או "המשיב"), הינו אחיו הבכור של המנוח, (נולד כ – 8 שנים לפני המנוח). בין האחים אולשק, שררו יחסי שלום אחווה ורעות. האחים היו שותפים בחברות רבות בארץ ובעולם כמו גם שהיו בבעלותם המשותפת נכסי נדל"ן שונים. צו לקיום צוואת המנוח, שצורף לתובענה, ניתן ביום 6.8.19. המבקשת לא היתה מעורבת בעסקים המשותפים, עובר לפטירת המנוח. התובענה מפרטת שורה של דוגמאות להוכחת חוסר האמון בין המבקשת למשיב, כאשר יש לציין, כי מדובר בדוגמאות הנוגעות לחברות ונכסים שאינם במחלוקת בתיק זה. יחד עם האמור, יש לציין כי על דבר אחד אין מחלוקת, בהעדר הדדי מוחלט של האמון בן הצדדים, כאשר כל צד טוען כנגד השני, שהוא זה שגרם לכך. המבקשת והמשיב הצליחו בהיפרדות עסקית, בלא מעט חברות ונכסים משותפים, בהיקפים גדולים, מאז שקוימה צוואת המנוח, הגם שיש עדיין עסקים או נכסים שעדיין משותפים. תובענה זו עוסקת בגזרת פעילות אחת, הנוגעת לשלוש חברות משותפות, הפעילות במפעל במכרות תמנע, המצוי כעשרים ק"מ צפונית לאילת.
2. גזרת הפעילות המשותפת, מושא התיק, נוגעת לחברה המהותית שבמחלוקת, המשיבה 4, חברת מכרות נחושת תמנע בע"מ (להלן: "החברה"). הדירקטורים בחברה הינם המבקשת, המשיב וגב' סימי מויאל שהינה דירקטורית בחברה מטעם עובדי החברה. הצדדים לא נתנו פירוט אודות עסקי החברה, וביקשו שלא לעשות כן, לשמירת סודיות הנתונים, אם כי בקווים כלליים, מדובר בחברה שבעברה, הייתה ממשלתית ועסקה בכריית נחושת בבקעת תמנע. כיום, פרטית, מעסיקה פחות מעשרה עובדים ועוסקת בין היתר במחזור מתכות ובפעילות סולארית.
3. החברה נשלטת בידי חברת אחזקות, המשיבה 3, חברת מכרות תמנע אחזקות (1997) בע"מ, (להלן: "מכרות תמנע"). בעלי המניות בחברת מכרות תמנע, הינם חברת עובדי מכרות תמנע (300 מניות) מחד, והמשיבה 2, חברת די. או . החזקות מיחזור בע"מ, (להלן: "חברת דיאו") (דיאו בעלת 800 מניות). הדירקטורים בחברת מכרות תמנע הינם המשיב וגב' סימי מויאל. המנוח היה דירקטור שלישי בחברת מכרות תמנע. חברת דיאו, בעלת השליטה בחברת מכרות תמנע, הינה בבעלות משותפת של המבקשת והמשיב, לכל אחד מהם 50 מניות בחברה זו. הדירקטורים בחברה זו הינם המשיב ועד לפטירתו היה גם המנוח.
4. השליטה בחברה מושא התיק, הינה בשרשור: בידי המבקשת והמשיב מניות בחלקים שווים, בחברת דיאו, השולטת בחברת מכרות תמנע השולטת בחברה. אין מחלוקת כי בשל חוסר האמון העמוק שבין המבקשת למשיב, יש להגיע להיפרדות בכול הנוגע לחברה, והשליטה בה באמצעות חברות האחזקות, כאשר המחלוקת הינה דרך ההיפרדות. כשיטת המבקשת, על בית המשפט להתערב בעסקי הצדדים ובעסקי החברות, לאור קיפוחה הנמשך, להורות על מינוי מומחה להערכת שווי החברות, ולתת הוראות להיפרדות, כאשר לא נשללה מראש האפשרות כי לאחר מכן, תיערך היפרדות בדרך התמחרות לרכישת צד אחד את השני. מנגד, טוען המשיב כי אין הצדקה להתערבות בית המשפט, מלבד הקביעה כי בשל חוסר האמון יש לקבוע כי ההיפרדות תהא בדרך של עריכת התמחרות בין הצדדים, אולם ללא כל הוראות נוספות וזאת בשל הכחשת טענות הקיפוח שהעלתה המבקשת.
5. סעדים נוספים שהתבקשו בתובענה, הינם קביעה כי המשיב יפעל או לפחות לא יתנגד למינוי המבקשת כדירקטורית בחברות האחזקות דיאו ומכרות תמנע, כי על המשיב למסור למבקשת את כל המידע הנדרש לה לצורך ניהול החברה, לבטל את ההגבלות שנקבעו בכול הנוגע למסירת מידע כמו גם לתת הוראות בקשר לסמכויות מנכ"ל החברה. המבקשת ביקשה כי בית המשפט יצהיר על זכותה לקבל מימון הוצאות משפטיות וייעוץ משפטי בכול הנוגע לתפקידה בחברה, כמו גם הוראות כשיטתה לסיום הקיפוח הנמשך שלה בחברה.
קיפוח בעל מניות בחברה
6. כידוע, לפי סע' 191(א) לחוק, שכותרת השוליים שלו הינו: "הזכות במקרה של קיפוח":
"התנהל ענין מעניניה של חברה בדרך שיש בה משום קיפוח של בעלי המניות שלה, כולם או חלקם, או שיש חשש מהותי שיתנהל בדרך זו, רשאי בית המשפט, לפי בקשת בעל מניה, לתת הוראות הנראות לו לשם הסרתו של הקיפוח או מניעתו, ובהן הוראות שלפיהן יתנהלו עניני החברה בעתיד, או הוראות לבעלי המניות בחברה, לפיהן ירכשו הם או החברה כפוף להוראות סעיף 301, מניות ממניותיה".
סע' 192 לחוק, שכותרתו, "חובות בעלי מניות" קובע כי:
"(ב) בעל מניה יימנע מלקפח בעלי מניות אחרים".
משך הקיפוח הנטען
7. בטרם אכנס לגוף טענות הצדדים, טענות המבקשת לקיפוח והתייחסות המשיב, יש לציין כי המבקשת הפכה להיות בעלת מניות, לאחר הצו שניתן לקיום צוואת המנוח, שצורפה לתובענה, כאשר הצו לקיום הצוואה ניתן ביום 6.8.19. המבקשת בהתאם לצו קיום הצוואה הינה יורשת המנוח. המועד המדויק לתחילת החזקת המבקשת במניות חברת דיאו, לא הוברר במדויק. בתדפיס רשם החברות שצורף, לגבי חברת דיאו, ישנו תאריך "מינוי", ליד החזקת מניות המבקשת, 23.7.20. ממכתב מיום 8.7.20 שצירפה המבקשת כנספח 10 עולה שבמועד זה טרם נרשמה כבעלת מניות בחברת דיאו וישנה דרישה לרישומה המידי, תוך 7 ימים. מכאן שהנני קובע כי שהמבקשת נרשמה כבעלת מניות ברשם החברות, באופן רשמי, ביום 23.7.20. התובענה הוגשה ביום 11.10.20. אני מציין את הדברים, שכן אחד מהנתונים שעל בית המשפט להביא בחשבון, כאשר הוא דן בטענות לקיפוח בעל מניות, הינו משך הקיפוח. אין דומה קיפוח ארוך ונמשך של שנים רבות לטענות לקיפוח המתפרס על תקופה קצרה יחסית, וענייננו הינו בתקופה קצרה מאוד החל מהמועד שהמבקשת נרשמה כבעלת מניות בחברת האחזקות ועד למועד הגשת התובענה ונושא זה אף הוא יובא בחשבון.
חילופי דברים שהיו בין המבקשת והמשיב
8. המבקשת צירפה לתובענה, את צוואת המנוח כמו גם שפירטה אירועים שונים הנוגעים לנכסים וחברות משותפות לה ולמשיב. סעיף 25(א) וכן (ה) לתובענה, נוגע לאירועים הקשורים לחברה משותפת אחרת, חברת אולשק מחזור ומספר חברות נוספות, כאשר כפי שעלה בחקירתה הנגדית של המבקשת, בעמ' 47 (בשלישי התחתון לעמוד) הצליחו הצדדים למרות הטענות הקשות והחמורות, ההדדיות, להגיע להסדר ולפיו רכש המשיב את חלקה של המבקשת בסך של 13,000,000 ₪, (עמ' 48 באמצע העמוד). במקרה אחר, (לגבי חברת אולשק את הראון בע"מ שהיתה משיבה לתובענה), הגיעו הצדדים להסדר שהביא למחיקת חברה זו מהתובענה. לגבי נכסים או חברות נוספות, ישנה הידברות, או מגעים כאלה או אחרים להסדר בין המבקשת למשיב. ההקשר הכללי של הדברים הינו בכך, שמאז הצו לקיום הצוואה שניתן, כאמור ביום 6.8.19, המבקשת התעמקה בעסקי בעלה המנוח ובנכסים שירשה לאחר הצו לקיום צוואתו, שכרה יועץ כלכלי, (מר יונתן (יוני) פסטרנק) כמו גם יועץ משפטי והרושם הינו שהמבקשת נכנסה לגוף הדברים, וככול שעברו הימים, צמצמה את פערי המידע להם טענה, (הגם שבאופן בסיסי, למשיב מידע עמוק רב שנים ומקיף בדבר עסקי החברות). במסגרת התובענה, מפרטת המבקשת כי היא מצויה בנחיתות מידע, כמו גם שהגורמים השונים בהם מנכ"ל החברה, ממדר אותה ממידע או נמנע מלהיפגש עמה והדברים מנוצלים גם בידי המשיב, שדואג לא לשתף אותה במידע. טענות אלו יבחנו בגוף פסק הדין להלן.
מינוי המבקשת כדירקטורית בחברות האחזקות: חברת דיאו וחברת מכרות תמנע
9. טוענת המבקשת לקיפוחה בחברות המשיבות 2-3 בכך שהמשיב לא טיפל במינויה כדירקטורית בחברות אלו. המבקשת לראשונה פנתה בבקשה להתמנות כדירקטורית, ביום 24.6.20. ביום 8.7.20 במכתב ב"כ המבקשת, חזרה היא על הדרישה, באמצעות ב"כ. ב"כ המשיב משיב לפניית ב"כ המבקשת ביום 14.7.20, תוך הפניית הדברים ליועץ המשפטי של החברות. ביום 26.7.20 ניתנה חוות דעתו של עו"ד יאיר בן דוד, לגבי דרך המינוי של המבקשת כדירקטורית בחברות. ישנה דרישה נוספת של המבקשת במכתב מיום 16.8.20. התובענה הוגשה כאמור ביום 11.10.20. המשיב טוען כי אין מניעה ממשית ממינוי המבקשת כאשר לגבי החברה, שהיא העומדת במרכב התובענה, המבקשת מונתה כדין, כדירקטורית. המשיב בחקירתו הנגדית, התחייב כי כאשר הדברים יעלו, הוא לא יתנגד למינויה של המבקשת.
10. התרשמותי מהמשיב בחקירתו הנגדית, כי היריבות בין הצדדים, הביאה אותו לכך שהוא לא התאמץ ולא פעל לקידום מינויה של המבקשת כדירקטורית במשיבות 2-3 הגם שהדבר התבקש לנוכח פטירת המנוח ובמיוחד לאחר שהמניות במשיבה 2 הועברו לבעלות המבקשת. יחד עם זאת הבאתי בחשבון את טענת המשיב, שמצאתי בה ממש, כי מדובר בחברות אחזקות שאין משמעות מיוחדת בהן למינויה של המבקשת כדירקטורית. במסגרת חקירתו הנגדית, נשאל המשיב שאלה מפורשת האם הוא יתנגד למינויה של המבקשת כדירקטורית בחברות האחזקות והוא התחייב שלא יתנגד. יכול להיות שהדבר הנכון היה, שהמבקשת היתה דורשת זימון אספה כללית לצורך מינויה, בחברות האמורות ושעל סדר יומן יהיו הנושא של בחירת דירקטור נוסף, היינו המבקשת. איני סבור שנושא זה של מינוי המבקשת כדירקטורית הוא שעמד ועומד בלב המחלוקת שבין הצדדים, היינו כי מדובר בנושא שבאמת שנוי במחלוקת ולא היה מנוס לגביו אלא לפנות לקבלת סעד מבית המשפט בטרם מיצוי האפשרויות שהיו פתוחות בפני המבקשת בטרם הגשת תובענתה. מכל מקום, משהדבר הובא לבית המשפט, ומשהצדדים בסך הכול מעוניינים בקידום ההיפרדות, ולאור כך שיכול והדבר יסייע, לפיכך יקבע מנגנון פשוט ותינתן הוראה מתאימה בקשר למינוי המבקשת. על המשיב, לדאוג כי תתכנס אספה כללית מיוחדת, בכול אחת מחברות האחזקות האמורות, היינו חברת דיאו וחברת מכרות תמנע וזאת במועד שיתואם בין הצדדים, בתוך חודש ימים מהיום, כאשר על סדר היום של האסיפה האמורה, יהיה נושא בחירת המבקשת כדירקטורית נוספת לחברות האמורות.
הקיפוח לו טוענת המבקשת ובהתייחס לחברה – מכרות נחושת תמנע בע"מ
11. עיקר התובענה, עניינה בטענות המבקשת כי נפגעה ציפיתה הלגיטימית לגבי היותה דירקטורית בחברה. טענות המבקשת עוסקות במניעת מידע לצורך מילוי תפקידה, כדירקטורית בחברה כמו גם במגבלות שנקבעו כנגדה, בהתייחס למוקדי הידע בחברה, ובין היתר במשך הפגישות עם מנכ"ל החברה מר משה פטיטו, (להלן: "המנכ"ל"). המבקשת ביקשה ביטול החלטה מישיבת דירקטוריון מיום 11.8.20 אז כשיטתה, הוגבלו בצורה רשמית זכויותיה. המבקשת מלינה על סירוב המנכ"ל להקדיש לה זמן, וכאמור בישיבה מיום 11.8.20, בהחלטה שקיבל המשיב ביחד עם הדירקטורית מטעם העובדים, הוגבלה אפשרותה לקבל מידע מהמנכ"ל באופן שהתאפשר לה, פגישה עמו, אחת לחודש, במשך 30-40 דקות, בכדי לא להכביד. טוענת המבקשת כי בד בבד עם ההגבלה האמורה, נדרשה לחתום על ערבות אישית מול בנק דיסקונט, במקום הערבות שחתם עליה בשעתו המנוח אולם היא זקוקה למידע רלוונטי בטרם תחתום על ערבות. כשיטת המבקשת, מצויה היא בנחיתות מידע לעומת המשיב, והחלטות החברות כמו גם התנהלות המשיב מאששים מבחינתה את הפגיעה בציפייה הלגיטימית שלה כדירקטורית ומכאן טענתה לקיפוח.
תשובת המשיב לטענות המבקשת
12. המשיב מנגד טוען, כי מטרת הגשת התובענה מצד המבקשת, אינה אלא משיקולים זרים ופסולים לצורך הפעלת לחץ שאינו לגיטימי, מתוך תקווה לקבל כספים וזכויות שהיא אינה זכאית להם ולכן דין טענותיה להידחות. כשיטת המשיב, דרך הפעולה של המבקשת, הינה הפרעה מחושבת וסדורה לפעילות החברה, ויצירת מבוי סתום לניהולה, תוך ייצור לחץ שימנף את עמדת המבקשת, לצורך הליכי ההיפרדות. כשיטת המשיב, מעמיסה המבקשת דרישות בלתי נגמרות לעוד מידע ומסמכים, כאשר כל המידע הועבר, תוך שהתברר בדיעבד כי אינה מלינה אלא על "איכות" המידע. המשיב טוען כי אחד מאמצעי הלחץ של המבקשת, הינו סירובה לחתום על הערבות הנדרשת מצד בנק דיסקונט ובכך פגיעה בקווי האשראי של החברה. כשיטת המשיב, המבקשת קיבלה את כל המידע הנדרש, מידע מקיף ורחב אודות החברות, אולם למרות הגישה הישירה והמלאה שניתנה למבקשת וליועץ הכלכלי שלה, למול החברה וליועץ הכלכלי שמונה לחברה, (מר זאב דורי), היינו למרות השקיפות המלאה שניתנה למבקשת, עדיין חוזרת היא על עוד ועוד דרישות למידע שאינו נדרש באמת. כשיטת המשיב, אין מדובר בדרישות למידע הנדרש לצורך תפקידה של המבקשת כדירקטורית או לטובת החברות, אלא לצרכים אחרים. לפיכך ביקש המשיב לדחות טענותיה.
דרישת המבקשת למידע
13. מהתובענה עולה טענת המבקשת כי נמנע ממנה קבלת מידע. בתשובה לתובענה שהגיש המשיב, ראו נספח 12 ואילך לתשובת המשיב, התברר כי הועבר למבקשת מידע רב, אודות החברה. או אז, טען ב"כ המבקשת, כי לא הועבר אליה מידע "איכותי". עיינתי בטענות הצדדים, ולא שוכנעתי כי מידע רלוונטי, מבחינת מסמכי החברה נמנע מהמבקשת כאשר כפי שטען המשיב, הנהלת החשבונות היתה פתוחה בפניה, ובפני היועץ הכלכלי מטעמה, והדברים הובאו במסגרת נספחים 12 ואילך כאמור לתשובת המשיב. לא שוכנעתי כי המבקשת קופחה בכך שלא ניתן לה מידע, ולא שוכנעתי כי ישנו מידע קונקרטי שהוסתר ממנה. לפיכך, אני דוחה את טענות המבקשת, כי היא קופחה בהעדר מידע ממסמכי החברה ומספרי חשבונותיה. אלא שעולה טענה מצד המבקשת, למידע שניתן לקבלו, באופן בלתי אמצעי מאת בעלי התפקיד בחברה ותוך כדי ביקורים בחברה ובמיוחד זה הנוגע למנכ"ל, מר משה פטיטו.
מנכ"ל החברה מר משה פטיטו
14. המנכ"ל שהגיש תצהיר מטעם החברה, נחקר בחקירה נגדית ופירט כי הגם שהינו המנכ"ל, מאז שנת 2016, לא קיבל מינוי רשמי, אלא פשוט נמצא כעובד הכי מתאים לתפקיד זה, לאחר שקודם לכן עבד בחברה 26 שנים וכשיטתו הינו סוג של ממלא מקום מנכ"ל. המנכ"ל בחקירתו פירט כי מדובר בחברה שיש לה פחות מעשרה עובדים. המנכ"ל פירט כי הוא מקדיש לענייני ניהול החברה, כ – 5 שעות חודשיות, ובכל העניינים הכלכליים יש לחברה יועץ כלכלי. המנכ"ל פירט כי הוא מבצע בחברה תפקיד של מלגזן, מנופאי, טרקטוריסט, בגיריסט, מפעיל מכונות, אחראי רכש ומתקין מסגרות ופעולות נוספות שאינן ניהוליות. כשיטתו, יומו מלא וגדוש בעבודת כפיים, וכי אינו מנכ"ל שיושב במשרד. לכן, כאשר גברו הדרישות מצד המבקשת, לביקורים ושיחות וכיו"ב, הרגיש הוא מצוקה שכן הדבר הינו על חשבון זמן עבודה מעבר לתפקידו כמנכ"ל ושאין מי שיחליף אותו במטלות האחרות. לכן פנה לדירקטוריון לקבל הנחיות. המנכ"ל פירט כי הוא והעובדים האחרים, נקלעו למחלוקת שבין המבקשת למשיב שלא מרצונם ולא מטובתם. המנכ"ל פירט כי מאז שמונה בשנת 2016, קיבל הוא אחת לשנה, תוספת של 50,000 ₪ כשכר נוסף ברוטו, אלא שהחברה, על מנת להימנע מתשלום רכיבים סוציאליים, הגדירה זאת כ"בונוס" שנתי בסך 50,000 ₪. נושא שכרו של מנכ"ל החברה, הביא למחלוקת שבין המבקשת למנכ"ל כפי שיפורט להלן.