עוד טוענים המערערים כי היה מקום לקבוע שחיובים שונים בהסכם המימון הם למעשה חיובי ריבית מוסווים, ששיעורם המצטבר עולה על השיעור המותר על פי דין, ובית המשפט קמא שגה משנמנע מלהפחית את הריבית המופרזת שדרשה קוגיטו. לחלופין טוענים המערערים כי בית המשפט שגה בכך שלא הפחית את הפיצוי בגין הפירעון המיידי והפיצוי בגין אי-ניצול מסגרת האשראי. לשיטתם, רכיבי פיצוי אלה אינם יכולים לדור בכפיפה אחת ויש בהם משום כפל פיצוי, ומכל מקום מדובר בפיצוי מוסכם בשיעור חריג ביותר שהיה על בית המשפט להפחיתו מכוח הסמכות הנתונה לו בסעיף 15(א) לחוק התרופות, בהתחשב בכך שבמועד חתימת הסכם המימון לא ניתן היה לצפות שזמן קצר לאחר כריתתו תעמיד קוגיטו את ההלוואה לפירעון מיידי, באופן שימנע את ניצול מלוא מסגרת האשראי.
12. קוגיטו טוענת מנגד כי פסק דינו של בית המשפט קמא ניתן לאחר הליך משפטי ממושך וכי כלל טענות המערערים זכו להתייחסות מפורטת אך נדחו באופן גורף. קוגיטו מדגישה כי למערערים ולוויצמן הייתה ידיעה ברורה לגבי כל הוראות הסכם המימון וההשלכות של הפרתו, שכן הם ניהלו משא ומתן ארוך על כל פרטי ההסכם בליווי אנשי מקצוע מטעמם, ואף לאחר כריתת ההסכם, כבירי וויצמן טיפלו באופן אישי במשיכה בפועל של כספי המימון וחתמו על מסמכי השעבודים ובכך אישררו למעשה את תוקף הסכם המימון בדיעבד. לשיטת קוגיטו, קיים טעם לפגם בניסיון לטעון לבטלות ההסכם לאחר שהמערערים נטלו את כספי ההלוואה. קוגיטו מציינת כי בבקשת החברה להקפאת הליכים ובתצהירו של כבירי שצורף לה הובהר כי החברה לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה לפי הסכם המימון. קוגיטו טוענת כי בשים לב להתפתחות זו, ולאחר שסכומים שהיו אמורים להיות משולמים לה בהתאם להסכם המימון לא הועברו לידה במועד, היא החליטה להעמיד את ההלוואה לפירעון מיידי.
קוגיטו סבורה כי בית המשפט קמא צדק בקובעו שיש לחייב את המערערים בכל סעיפי הפיצוי שנקבעו בהסכם המימון. לשיטתה, כבירי וויצמן יזמו עסקה עצומה בהיקפה, מבלי שהשקיעו הון עצמי ותוך התבססות על קוגיטו לצורך המימון של השלב הראשוני – שהוא המסוכן ביותר בפרויקט. בהתאם, הוראות הסכם המימון נועדו לשקף את העובדה שהסיכון בשלב הזה של הפרויקט מצוי כולו בצד של קוגיטו, בעוד שעבור היזמים מדובר בסיכוי לרווחי עתק מבנייה של אצטדיון כדורגל ענק בגוש דן. לבסוף מציינת קוגיטו כי אף שכבירי הודה כי אין כל מחלוקת בין הצדדים ביחס לרכיב קרן החוב, הוא טרם פרע ולו רכיב זה.
13. להשלמת הדברים יצוין כי במהלך הדיון שקיימנו בערעור ביום 31.1.2022 הצענו לצדדים לבוא בדברים לצורך בחינת אפשרות לסיום ההליך בהסכמה, תוך גיבוש מתווה משותף בדבר גובה החוב שישולם לקוגיטו וכן בדבר אופן התשלום ומועדי התשלום. ואולם, ביום 3.2.2022 הודיעו הצדדים כי הם לא הצליחו להגיע להסכמות וביקשו כי יינתן פסק דין בערעור.
דיון והכרעה
14. לאחר עיון בטענות הצדדים בכתב ובעל פה, החלטנו לדחות את הערעור ולאמץ את פסק דינו של בית המשפט קמא, מטעמיו, על פי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (כיום תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018).
15. בית המשפט קמא בחן את לשון הסכם המימון וכן את נסיבות כריתתו ותכליותיו, בהתבסס על העדויות שנשמעו בפניו וראיות נוספות שהוצגו על ידי הצדדים לאורך ההליך שהתנהל במשך מספר שנים. על רקע זה הגיע בית המשפט קמא למסקנה כי מדובר בהסכם אשר נחתם בין צדדים מנוסים ומתוחכמים, שהיו מודעים להוראותיו ולמשמעויות השונות הנגזרות ממנו. בפרט, נקבע כי הסעיפים הנוגעים להעמדת ההלוואה לפירעון מיידי ולאי-ניצול מסגרת האשראי אינם מגלמים "ריבית מוסווית", אלא מהווים סעיפי פיצוי בעלי רציונאל עסקי ברור המשקפים את חלוקת הסיכונים והסיכויים בין הצדדים במועד כריתת ההסכם. אף שאין לכחד כי סכום הפיצוי שבו חויבו המערערים הוא גבוה וחריג, מסקנה זו של בית המשפט קמא מקובלת עלינו, וזאת בפרט על רקע אזהרתו של עו"ד עישר אשר מעידה כי כבירי ושותפיו לעסקה התקשרו בה "בעיניים פקוחות", והיו מודעים באופן מלא לתשלומים שבהם יחויבו אם ההסכם לא יקוים כמתוכנן. אנו סבורים כי בית המשפט קמא בחן כנדרש את התשתית הראייתית שהייתה בפניו; מסקנותיו המשפטית נתמכות בממצאים העובדתיים שנקבעו על ידו; ואין בהן טעות שבחוק.
16. אשר לטענה שהועלתה בערעור בנוגע לביצוע ההסכם בחוסר תום לב – טענה שעל פי הנטען לא זכתה להתייחסות בפסק הדין – לא שוכנענו כי בנסיבות העניין עצם העמדת ההלוואה לפירעון מיידי לאחר שניתן צו הקפאת הליכים בעניינה של החברה הלווה, מהווה הפרה של החובה הקבועה בסעיף 39 לחוק החוזים, לקיים את החיובים הנובעים מחוזה בדרך מקובלת ובתום לב.
המערערים טוענים בהקשר זה כי לא היה מקום להסתמך על מצבה הכלכלי של החברה לצורך העמדת ההלוואה לפירעון מיידי, שכן החברה נרשמה כצד להסכם המימון באופן פורמלי בלבד. עם זאת, ואף שהחזר ההלוואה לא מומן בפועל על ידי החברה, לא ניתן לנתק את הקשר בין פרויקט האצטדיון – שבגינו נחתם הסכם המימון, לחברה אשר החזיקה בזכויות הניהול של קבוצת הכדורגל, וזאת בין היתר משום שתנאי לגישה למכרז שערכה עיריית בת ים היה זיקה לקבוצת כדורגל כלשהי (וראו הדברים שאליהם הפנה בית המשפט קמא בעדותו של כבירי, בפסקה 28 לפסק דינו). כמו כן, ניתן להניח כי הצדדים לא השחיתו מילותיהם לריק כשקבעו במסמך התנאים הנוספים להסכם כי אחד האירועים שיאפשרו לקוגיטו "להעמיד לפירעון מיידי, באופן מיידי וללא מתן הודעה מוקדמת, את יתרת סכום ההלוואה [...] ויתר החיובים המובטחים, בתוספת פיצוי בגין פירעון מיידי" הוא "אם תוגש בקשה להקפאת הליכים לגבי הלווה [...] ו/או יינתן צו להקפאת הליכים כאמור" (סעיף 13.1.7 למסמך התנאים הנוספים). החברה הגישה בקשה להקפאת הליכים, בה צוין כי אין לה מקורות לשלם את חובותיה שמתקרבים לכ-100 מיליון ש"ח וכי והיא מצויה "בחדלות פירעון ברורה וזועקת וערב קריסה מוחלטת" (פסקה 4 לבקשת הקפאת ההליכים מיום 6.12.2016 שצורפה כמוצג 13 למוצגי קוגיטו). בנסיבות אלה, לא ניתן לראות בדרישת קוגיטו להעמיד את ההלוואה לפירעון מיידי כשימוש שלא בתום לב בזכות שהוקנתה לה בחוזה, וזאת בפרט בהתחשב בהיקף הסיכון שנטלה על עצמה ביחס לפרויקט האצטדיון.
17. סיכומם של דברים – הערעור נדחה. בהינתן תוצאה זו ובשים לב לכך שהליך הערעור דנן נוהל במלואו, המערערים יישאו בהוצאות קוגיטו ובשכר טרחת עורך דינה, בסכום כולל של 45,000 ש"ח.
ה נ ש י א ה
השופט ג' קרא:
אני מסכים.
ש ו פ ט
השופט ש' שוחט:
אני מסכים.
ש ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק דינה של הנשיאה א' חיות.
ניתן היום, כ"ח באדר א התשפ"ב (1.3.2022).
ה נ ש י א ה ש ו פ ט ש ו פ ט