27. למען הסר הטוב נבהיר כי יש גם מבין טענות התובע להפרות קנייניות בנספח 8 לתצהירו שיש מקום לדחות (ההפניה להלן לעמודים רלבנטיים בנספח).
28. כך, לא מצאתי הפרה בזכות או במתן מזכה בעמודים 3, 11 ו- 20, עמודים 4-9 וככל הנראה גם עמוד 28, שעניינם בסרטון הנדון בנפרד. בעמודים 10 ו- 18 לא ברור היכן פורסם והקשר, אם בכלל, לנתבעת.
29. כך, הנטען בעמוד 16 מופיע, על פניו בדף האינטרנט העסקי של התובע מחודש מאי 2018 ובתקופה שהדף מצוי בניהולו.
30. כך, בעמודים 29-34 ובעמודים 39-49 לא ניתן ללמוד מהצירופים כי קיימת הפרה קניינית כלשהי. על פניו מזכה קיים. הדברים אמורים גם בהתייחס לעמודים 36-38 – לא ברורה כלל טענת ההפרה ועל פניו מדובר בחזרה על אותן תמונות שכבר צורפו בראיות התובע ולא הוכח פרסום שונה או נפרד.
31. כך, בעמודים 50-63 מדובר בהפרות נטענות בנוגע לסרט שהופק עוד לפני שנחתם כתב הקבלה ואין הצדקה לפיצוי נוסף בהקשר זה. גם עמודים 64-90 לא הוכח מתי בוצעו הפרסומים הנטענים, היכן פורסמו ומהו ההקשר. מכל מקום ניתן לראות כי מדובר בפרסומים מהשנים 2014-2015 ולפיכך גם הם עוסקים בתקופה שלפני חתימת כתב הקבלה ואלו אינם חלק מהדיון בהליך זה לאור המחלוקת כפי שהוגדרה ותיקון הסעד המבוקש בכתב התביעה (ר' בהקשר זה גם עמוד 49 שורות 18-35 ובהמשך עמוד 20 שורות 24-25). נדגיש כי טענת התובע כי הפרסומים עוד קיימים לא הוכחה ברמה הראייתית הנדרשת.
32. בעמודים 91-102 מעלה התובע טענה הפוכה והיא כי ניתן מזכה, למרות שנקבע בהסכם שלא יינתן מזכה שכזה. אינני סבור כי יש בהתנהלות הנתבעת משום הפרה, ודאי לא כזו אשר מזכה את התובע בפיצוי כלשהו. בהקשר זה נכון יהיה להפנות לעדותם של נציגי הנתבעת בדבר התנהלות התובע מולם (ר' למשל עדות רוטליין בעמוד 71 שורות 2-18 ועדות ביילי עמוד 53 שורות 53 עד עמוד 54 שורה 2). כך גם עצם הגשת התביעה דנן, לשיטתו של התובע בגין שלב א' במיזם בלבד. במערכת יחסים שכזו, סבירה התנהלות הנתבעת אשר בחרה לתת מזכה גם מקום בו התובע ויתר לכאורה על זכותו. אינני רואה כיצד יש באמור משום פגיעה בתובע.
33. כך, הפרסום הנטען בעמוד 103 לא הוכח הקשרו לנתבעת ברמה ראייתית מספקת, לא מועד הפרסום ולא נסיבותיו. גם התובע מציין על גבי המסמך כי מדובר בתמונות שאינן קשורות להליך זה וממילא לא ברור הצורך בצירופן ולא נדרשת הכרעה בעניינן.
34. ויודגש, הוכח מחקירתו הנגדית של התובע כי בינו לבין הנתבעת היו התקשרויות נוספות בהן קיבל תשלום עבור עבודותיו. כך, למשל, בנוגע ללוח שנה שהופק ע"י הנתבעת (עמוד 14 שורות 23-25). כך, למשל, עבור תמונות לתורמים גדולים (עמוד 14 שורות 32 עד עמוד 15 שורה 5). לא הוכח כי "ההפרות" הנטענות לעיל, שלא הוכח מקור פרסומן, קשורות גם בתמונות והתקשרויות אחרות של התובע עם הנתבעת, אם בכלל פורסמו על ידה או מטעמה.
35. אציין בהקשר זה – קראתי לעומקם את סיכומי התובע, הפכתי וחיפשתי, אין בראיותיו, במאות העמודים שצורפו, כדי לבסס יותר מאשר ההפרה המפורטת לעיל, וודאי שלא ברף הראייתי הנדרש, טענה להפרה הנוגעת ל- 217 יצירות ועוד 100 תמונות באתרי המגבית (ר' עמוד 2 לסיכומים).
טענות ההפרה הנוספות
36. מאחר ולתובע טענות שונות להפרות הנוספות של הנתבעת, למען נוחות הדיון, נתייחס אליהם להלן.
שיווק המיזם וסיכולו המכוון על ידי הנתבעת
37. ראיות הנתבעת מלמדות כי בוצעו על ידה פעולות רבות ומגוונות להצלחת המיזם. בהקשר זה בצדק טענה הנתבעת כי התובע לא הוכיח ולו סיבה אחת מדוע לתובעת להכשיל את המיזם כאשר גם הצלחתו הכלכלית וגם הצלחתו בשיווקה של מדינת ישראל עמדו לנגד עיניה.
38. אין מחלוקת כי מבחינת גיוס תרומות ומכירת תמונות המיזם לא עמד בציפיות. אולם לא עלה בידי התובע להוכיח כי כישלון המיזם בהקשר זה קשור הנתבעת, בעובדיה או במעשיה. למעשה, וכפי שעלה מראיות התובעת, את חלקה במיזם היא מילאה וגם בשלב א' מספר הכניסות כמדד מהווה הצלחה למיזם, כך גם קידום חיזוק המותג ו-"פניה היפות" של ישראל (עדויות בעמוד 55 שורות 1-18, ובעמוד 82 שורות 28-32 ור' גם תצהיר רוטליין למשל בסעיפים 12, 21, 22 ותצהיר ביילי למשל בסעיפים 4.ג ו- 5.ג.).
39. יוער כי התובע טען כי מאז שהוא מנהל את דף המיזם היקף החשיפות האורגניות והמעורבות בדף המיזם הביאו למיליוני צפיות וזאת רק באמצעות האיכות והאטרקטיביות של התמונות ועל אף שהוא פועל ללא מימון. דא עקא, התובע חדל מלהוכיח טענתו האמורה - מחקירתו של התובע עולה כי לא עלה בידו למכור ולו תמונה אחת במסגרת המיזם ואין כל הכנסה בגינו (עמוד 12 שורות 4-12). לא הוצגה כל ראיה מקצועית קבילה, ודאי לא חוות דעת מומחה, התומכת בטענת התובע (ונשוב לכך עוד להלן).
40. מכל מקום, בהתייחס לטענת ההפרה הנוגעת להפצה לשליחי הקרן הרי שעומדת עדותו של מר ביילי, שלא נסתרה בחקירתו הנגדית או בראיות אחרות (ר' סעיפים 5.ז. ו- 5.ח. לתצהיר והנספחים הרלבנטיים).
41. בהתייחס לטענות בנוגע לקטלוג הדיגיטלי ומאמצי השיווק מקובלת עלי עדותו של מר ביילי, ולא עלה בידי התובע להוכיח אחרת (ר' תצהירו בסעיף 5.ו. עד 5.ח. בנוגע לפעולות שבוצעו לקידום המיזם וכן בעדותו בעמוד 56 שורות 16-18, ופרטנית בסעיף 6.ג. לתצהיר). ההסכם קובע כי מדובר ב"מוצר נוסף שיבחן" (ר' סעיף 3 לנספח ב' להסכם "המוצר ומוצרים מיוחדים").
42. במסגרת החקירות הנגדיות עלתה גם טענה להפרה לכאורה של אי קיומם של פרויקטים ספציפיים עבור תרומה. גם בהקשר זה ניתן הסבר שלא נסתר ע"י מר ביילי (עמוד 57 שורות 18-29 ובהמשך עמוד 58 שורות 9-12). עדותו של מר ביילי גם תואמת גם את הוראות ההסכם לפיהן מדובר ברכיב אשר יבוצע "לפי הצרכים המגביתיים של קרן היסוד וניצל הזדמנויות מגביתיות" (נספח ב' לסכם). בהתאם, לא היתה כל הפרה גם בהקשר זה.
43. נכון יהיה להפנות לעדותו של מר ביילי גם בהתייחס לטענות התובע למחדל במאמצי גביה נוספים, ובפרט בהתייחס לתוכני השיווק הישיר שצוינו בנספח השיווק – "כתבנו בנספח השיווק שנשתמש בעוד כלים וכך נעשה. גם במיילים. גם בתערוכות. גם. ש: מיילים למי? ת: גם בפרסום בין השליחים. גם בלוח השנה. גם בתמונות לתורמים גדולים. כל אלו כולם כלים שיווקיים חלופיים שנועדו לתגבר את היכולת לשווק את הדבר הזה" (עמוד 58 שורה 33 עד עמוד 59 שורה 3).
שיווק וקידום ב"פייסבוק"
44. לא עלה בידי התובע לסתור את ראיות הנתבעת בהקשר זה ונפנה לעדות ביילי (סעיף 5.ג., 5.ד. ו- 5.ט. ועמוד 41 שורות 27-36) ועדות רוטליין (עמוד 81 שורות 15-23, עמוד 83 שורות 5-11). עדויותיהם מקובלות עליי ובכל מקרה אין מדובר בהפרה של נספח השיווק להסכם אשר מדבר על העלאת פוסטים ממוצעת, קידום על בסיס תקציב מיועד ובחינה 'מידי פעם' של האפיק האפקטיבי להזרמת תנועה לאתר.
45. הנטל על התובע היה להוכיח את ההפרה הנטענת אך הוא לא עמד בכך וזאת שעה שטענותיו לא נתמכו בחוות דעת מקצועית מטעמו וכאשר הוא מאשר כי הוא אינו מומחה לאינטרנט ואינו מבין באתרים (עמוד 31 שורות 3-9), אינו מומחה ב-"פייסבוק" (עמוד 17 שורות 5) ואין לו כל הכשרה בקידום או שיווק אינטרנטי (עמוד 11 שורה 34 עד עמוד 12 שורה 1). אין די בעדותו כדי לבסס את טענותיו המקצועיות העובדתיות, ובוודאי שלא לאור עדויות הנתבעת כאמור.
46. בהקשר זה טען התובע גם כי הנתבעת פעלה להרחקת אוכלוסיות של יהודים מהמיזם תוך שהיא מבליטה מוטיבים נוצריים, מסתירה מוטיבים לאומיים וישראליים ומקדמת את המיזם בארצות עניות דווקא.
47. לבד מ"תחושת בטן" של התובע הוא לא תמך את טענותיו בדבר – לא בחוות דעת מומחה וגם לא בראיות משמעותיות. מהחומרים שצורפו לתצהירו לא ניתן לבסס מסקנה עובדתית רלבנטית, ודאי שלא להביא לחיוב המבוקש כנגד הנתבעת או קביעה כי התנהלותה מהווה הפרה של ההסכם או מעשה מסכל מכוון. לתובע היתה הזדמנות לחקור את מר רוטליין בהקשר זה אך מחקירתו לא עלה דבר. התובע לא עימת את מר רוטליין עם החומרים שהוא צרף לתצהירו להוכחה, לכאורה, של טענותיו. מנגד, הנתבעת העידה הן את מנהל הפרויקט ביילי (ר' סעיף 5.ב ו- 5.ג. לתצהירו) והן את מר רוטליין שנתן הסבר מקצועי להתנהלות והחשיפה (הן בתצהירו, שלא נסתר, למשל בסעיפים 18-19 והן בעדותו כאמור לעיל).
48. ויודגש, גם אם יקבע כי השיווק לא הצליח מחמת כשל בהתנהלות אנשי המקצוע (ואין כך הדברים כאן), הרי שממילא אין בכך כשלעצמו די כדי לקבוע כי מדובר במעשה סיכול מכוון המצדיק קביעה בדבר הפרת ההסכם וזאת שעה שהועסקו אנשי המקצוע המתאימים (ולכך נתייחס עוד להלן). ממילא אין בפנינו תביעה בגין רשלנות מקצועית.
49. התובע, כאמור, אינו מומחה לא לאתרי אינטרנט ולא לרשתות חברתיות. בהתאם, ממילא, אין בידו להוכיח את טענותיו בנוגע לכניסות לדף המיזם וטענותיו העובדתיות בהקשר זה. המידע שצורף על ידו לתצהיר אינו ברור ומחייב הבהרה מקצועית על מנת לבסס עליו קביעות עובדתיות. התובע כשל בהקשר זה בהוכחת תביעתו בהתאם לנטל הנדרש בהליך האזרחי (ע"א 462/20 אורי אטיאס נ' גלעד בובליל (12.9.2021)).
תערוכות וימי צילום
50. אומנם, בהתאם לנספח השיווק בפרק "שיווק ישיר", נקבע כי יערכו שלוש תערוכות – שתיים בארץ ואחת בחו"ל (סעיף 4). דובר גם עקרונית על היקף הצילומים שיוצגו. אולם, לא עלה בידי התובע להוכיח כי הסעיף האמור הופר ע"י הנתבעת. ראשית, הוכח כי נערכו 2 תערוכות צילום – האחת בישראל והשנייה בויאטנם (ר' סעיף5.ו. לתצהיר ביילי ונספחיו). הוכח כי נעשו מגעים לעריכת תערוכה נוספת (עמוד 43 שורות 3-4). שנית, ההסכם קובע כי התערוכות יערכו "בהתחשב ביחס עלות תועלת ובעובדה שהתערוכה תיהיה נלווית לאירוע מגביתי". מדובר בסייג משמעותי אשר גם מבסס את עדותו של מר ביילי בהקשר זה, לרבות, הסכמת התובע לתערוכות כפי שקוימו (עמוד 43 שורות 13-29, עמוד 44 שורה 14-18).
51. בתצהירו התובע מפרט את טענתו להפרת ההסכם כאשר הנתבעת הזמינה 17 ימי צילום בתשלום ו- 12 ימי צילום שלא בתשלום כאשר התחייבה להזמין 21 ימי צילום מכל סוג – אין מחלוקת עובדתית בהקשר זה. אולם, הדבר אינו מהווה הפרה יסודית ובכל מקרה הפיצוי אינו יכול לחרוג מאותה עלות בגין 4 ימי צילומים בתשלום אליהם לא זומן בסכום של מאות שקלים בודדים (650 ₪ על פי עדות התובע בעמוד 13 שורות 27-30). על פניו, ההפרה בכל הנוגע לאי זימון לימי צילום שלא בתשלום "חסכה" לתובע עלויות בהן הוא אמור היה לשאת.
52. התובע טען כי לא שולמו לו החזר הוצאות ונסיעה בהתאם להסכם עבור יום הצילום הנוסף בחודש – התובע לא הוכיח את טענתו בהקשר זה, לא את אי התשלום ולא את גובה התשלום. בכל מקרה, כאשר יום צילומים בתשלום עלותו מינימלית כפי שהעיד התובע, הרי שגם החזר ההוצאות אינו יכול להיות בעלות משמעותית.
דיווחים ומפגשים
53. גם בהתייחס לסוגיית הדיווחים מקובלות עלי עדויות הנתבעת – עולה כי התובע היה מדווח בעניינים וניהל התכתבות ושיחות עניפות בכל שלב ושלב (ר' למשל עדות רוטליין בעמוד 80 שורה 22 עד עמוד 81 שורה 13, עמוד 82 שורות 1-7). הדברים עולים גם מעדותו של התובע בנוגע להתנהלות הדיווחים והמפגשים בין הצדדים (עמוד 22 שורות 23-32). הוא גם מאשר בעדותו קבלת דיווחים וישיבות ב"זמן אמת" (עמוד 24 שורות 18-22, עמוד 25 שורות 8-9, 17-33, עמוד 26 שורות 9-10, עמוד 28 שורות 5-6). גם הנספחים שצורפו לתצהירי הצדדים ובהם התכתבויות בין הצדדים מלמדים כי מידע נמסר באופן שוטף (ר' למשל נספח 14 לתצהיר התובע ונספחים בסעיף 17 לתצהיר רוטליין). הוכח, מנגד כי התובע דווקא אינו מעביר דיווחים על הפעולות שביצע בעצמו בדף המיזם בניגוד להסכם (עמוד 12 שורות 15-19).
54. בכל הקשור לפגישות מודה התובע כי גם הוא ביקש לקיים מפגשים טלפוניים ולא רק פיזיים וישנו אף תיעוד לסיכומי פגישות (ר' למשל עמוד 22 שורות 12-32). לא הוכח כי לא נערכו פגישות מספיקות וגם לא הוכח שהועלו טענות "בזמן אמת" על כך שנדרשות פגישות נוספות. גם אם יש בכך הפרה כלשהי הרי שהיא הדדית לאור התנהלות התובע ובקשותיו (ר' גם סעיף 10 לתצהיר בליצקי).
55. מכל מקום הוכח, גם מראיות התובע, כי הוא היה מעורב בתהליכים המשמעותיים הקשורים במיזם ובכלל האמור בחירת הדומיין (עמוד 27 שורות 30-31), בחירת התמונות, התאמתן והעברתן לנציגי הנתבעת (עמוד 15 שורות 23-33, עמוד 19 שורות 28-33 ור' גם תצהיר בליצקי), מאמצי השיווק השונים וכאמור לעיל גם בקבלת מידע ועריכת בירורים.
השתלטות על דף המיזם
56. ניתן הסבר מפורט בהתייחס לטענת התובע בתצהיר רוטליין (סעיף 25.יא.) ובחקירתו הנגדית וההסבר מקובל עלי - אין מדובר בהשתלטות אלא בפעולה טכנית לצורך קידום המיזם במסגרת מערכת ההסכמים שבין הצדדים (עמוד 77 שורות 15-32, עמוד 78 שורות 3-8, עמוד 79 שורות 1-15).
57. מנגד לא הוכח על ידי התובע כי נמנעה ממנו גישה או מידע, גם בתקופה האמורה. התובע היה צריך לתמוך את טענתו בחוות דעת מומחה אך הדבר לא נעשה. מעדותו של מר רוטליין, שלא נסתרה, עולה כי התובע היה אדמיניסטרטור באותה תקופה, ובהתאם יכול היה ממילא לקבל את כל המידע (עמוד 79 שורות 23-29).
אתר המיזם
58. יתכן והאתר שהוקם לא התאים לרעיון ה"תרומה" אשר עמד מאחורי המיזם. אולם, בחינת האתר, לאור הנספח להסכם ולאור עדויות הצדדים, מלמדת כי מדובר באתר שנבנה בדיוק בהתאם למוסכם בין הצדדים. אין כל בסיס לטענות התובע להפרה בהקשר זה – ה"טעות", אם היתה, היא בקביעת המנגנון בהסכם אך ודאי שלא בביצועו.
59. בהקשר זה יש להפנות לנספח א' – "מבנה האתר" בהסכם ובכלל האמור ההסכמה על בסיס הפלטפורמה, ובעיקר, "תהליך התרומה ובחירת ההוקרה" ו- "מבנה האתר" אשר תואמים לאתר שנבנה ופעל בהתאם לעדויות שנשמעו בפניי - כך מעדות רוטליין (עמוד 83 שורה 24 עד 34, עמוד 84 שורות 20-33) ובעיקר מעדות בליצקי (בעמוד 90, עמוד 91 שורות 30-31 ובעמוד 95 שורות 1-5).
60. לעניין התנהלות האתר יש להפנות לתצהירו של בליצקי שלא נסתר – מדובר בהתנהלות מקצועית ראויה והתואמת את הוראות ההסכם (ר' למשל סעיפים 7-10).
הקצאת כוח אדם
61. ניתן בנקל לדחות את טענות התובע בהקשר זה. די בעדותם של ביילי (עמוד 35 שורות 10-27, עמוד 40 שורות 5-6, עמוד 51 שורות 9-12, 28-31, עמוד 52 שורות 13-15), רוטליין (עמוד 63 שורות 14-25) ובליצקי (עמוד 88 שורות 26-31 ועמוד 89 שורות 20-21) כדי ללמד על כי מדובר באנשים מקצועיים ומתאימים לביצועו של ההסכם.
62. בעניינו של מר רוטליין הרי שהתובע ביקש לשכור את שירותיו לייצג אותו במסגרת ההליך מול הנתבעת, דבר אשר ודאי מבסס, גם לשיטת התובע, את מקצועיותו של הנ"ל (עמוד 69 שורות 3-12).
סיכום ביניים
63. יוצא, אם כן, כי מרבית טענות התובע להפרת ההסכם על ידי הנתבעת דינן להידחות. ההפרה היחידה של התובעת היא באי כיבוד זכויות הקניין הרוחני של התובע בהעלאת תמונות לעמוד הפייסבוק תוך שהתמונות מוצגות באופן שונה ממצבן המקורי וללא מתן קרדיט מספיק וברור תוך ששמו של התובע נחתך מהתמונות עצמן כפי שהן מופיעות בדף.
שיעור הפיצוי בגין הפרת זכות הקניין הרוחני
64. עלינו לאמוד אם כן את שיעור בפיצוי המגיע לתובע בגין הפרת זכותו המוסרית בנסיבות בהן מדובר בהיקף פרסום של כ- 13 תמונות במסגרת פעילות על פי הסכם בין הצדדים.
65. אין בהסכם מנגנונים הקשורים בהפרה או פיצוי. אין בהסכם "שווי" ממנו ניתן לגזור את הפיצוי הראוי. לא עלה בידי התובע להוכיח נזק של ממש, בפרט כאשר מעולם לא מכר תמונה ולא התפרנס מעיסוק בצילום כפי שהעיד (עמוד 12 שורות 28-29, עמוד 13 שורות 1-3). התגמול היחיד שקיבל התובע בגין צילומים היה מהנתבעת במסגרת התקשרויותיהם (עמוד 13 שורות 34-35). גם הפרק בתצהיר התובע העוסק בהפרות אינו נתמך בראיות אמתיות להוכחת הנזקים במיליוני השקלים הנטענים. נותרנו אם כן, לכל היותר, בפסיקת פיצוי ללא הוכחת נזק.
66. אף שעסקינן בהפרת הסכם בין הצדדים, הרי שההפרה היא של זכויות היוצרים של התובע ובהתאם ניתן לגזור את שיעור הפיצוי המגיע לו בגין ההפרה מהוראות החוק. כך גם נקבע במסגרת הפלוגתאות שנותרו להכרעה.
67. לעניין שיעור הפיצוי אין לקבל את טענות התובע ויש לפסוק פיצוי בשיעור מופחת יחסית.
68. בהקשר זה אני מביא בחשבון את העובדה כי מדובר בפרסום אשר גם אם התובע לא ידע לגביו בזמן אמר, הוא צריך היה להיות מודע לו, ודאי לאור מעורבותו במיזם כפי שעולה ממכלול הראיות בתיק זה כמפורט לעיל. גם רצונו של התובע בהצלחת המיזם מלמד כי היה עליו לבחון את ההיבטים השונים בו, וודאי את נושא השיווק באמצעות הפייסבוק, אשר שימש יסוד למיזם כולו. לכך ודאי יש להוסיף כי התובע עצמו פרסם בפייסבוק וידע שמבוצעים שינויים בתמונות המועלות כפי שעולה מעדות רוטליין (עמוד 76 שורות 1-3). התנהלות התובע, לכל הפחות, מלמדת על עצימת עיניים המשליכה על תום ליבו ומצדיקה הפחתת הפיצוי (עמוד 22 שורות 13-29, עמוד 24 שורות 18-22).
69. כאמור, לא הוכח נזק ממשי לתובע ומנגד אין כל רווח כלכלי לנתבעת בהפרה. נזכיר, מדובר בנתבעת שהינה מוסד לאומי ללא כוונת רווח (ור' סעיף 4.א. לתצהיר ביילי).
70. יש להביא בחשבון שלא עלה בידי התובע להוכיח כי השינוי בתמונות נעשה על ידי הנתבעת או מי מטעמה. אומנם, אין בכך לפטור אותה מחבות כאמור לעיל. אולם, יש בכך שיקול משמעותי בהתייחס לשיעור הפיצוי.
71. יש לשקול את העובדה כי מדובר היה בשימוש לצורך קידום המיזם על פי הסכמת הצדדים ולא הוכחה כל הפרה אחרת של הנתבעת את זכויות התובע. נציין כי ההפרה הינה במסכת אחת של מעשים – במסגרת השיווק הדיגיטלי בפייסבוק בהתאם להוראות ההסכם.
72. יש לשקול את העובדה כי שיעור הפיצוי שנקבע בפסיקה, לרבות זו אליה הפנה התובע בסיכומיו, מתייחס להפרות בנסיבות משמעותיות אחרות וכאשר לא היה מדובר בשימוש מכוח הסכם ועל פי הסכם (לבד מהפרת הזכות המוסרית). בענייננו מדובר בנסיבות הפרה מיוחדות שיש לשקול.
73. יש לשקול את הסכמת הצדדים, בהתייחס להפרות קודמות, בגינן קיבל התובע פיצוי בסך כולל של 100,000 ₪ שמגלם גם את הבנתו בנוגע לזכויותיו (ר' שטר קבלה וסילוק ועמוד 13 שורות 10-11).
74. יש לשקול את העובדה כי עבור הכנת 14 תמונות לפרסום בלוח שנה קיבל התובע מהנתבעת סך מוסכם של 3,000 ₪ (עמוד 14 שורות 23-25).
75. בהתחשב בכל האמור לעיל אני סבור כי נכון יהיה לקבוע פיצוי בסך של 6,000 ₪ בגין כל הפרה של זכויות יוצרים או זכות מוסרית (כסכום כולל לכל יצירה). לאור היקף ההפרה שהוכח כמפורט לעיל (כ- 13 פרסומים) אני סבור כי שיעור הפיצוי הראוי בנסיבות צריך לעמוד על סך כולל של 78,000 ₪.
76. ניתן בנקל לדחות את טענות התובע בסיכומיו לזכות לקבל פיצוי בהתאם להוראות חוק החוזים – ראשית, כאמור, לבד מהפרה מסוימת של זכות מוסרית לא היתה כל הפרה אחרת של הוראות ההסכם. שנית, ממילא לא הוכח כל הפסד או מניעת רווח כאשר התובע מעולם לא מכר תמונה, השתכר מצילום או התכוון להרוויח מכך כפי שעלה מעדותו כאמור לעיל. שלישית, התובע לא היה זכאי, בכל מקרה, לתשלום בגין שעות עבודתו במיזם אלא אך לחלק יחסי מגיוס התרומות על פי הוראות ההסכם. התובע אינו זכאי, בדיעבד, לשנות מהוראות ההסכם, ודאי בהעדר הפרה מצידה של הנתבעת בהקשר זה.
סיכום
77. לאור כל האמור לעיל אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בגין הפרת זכות יוצרים וזכות המוסרית של התובע כמפורט לעיל סך כולל של 78,000 ₪.
78. בנוסף זכאי התובע לתשלום בסך של 2,600 ₪ בגין 4 ימי צילום בתשלום שלא מומשו ע"י הנתבעת.
79. ההליך נוהל עד תומו כולל 2 ישיבות קדם, ישיבת הוכחות והגשת סיכומים בכתב. הצדדים לא חסכו דבר והגישו אלפי עמודי ראיות במצטבר. בסופו של יום התובע זכה בתביעה, גם אם בחלקה, והוא זכאי להחזר הוצאותיו בהתאם להוראות התקנות.
80. בפסיקת שיעור ההוצאות יש להתחשב בכך שהתביעה התקבלה בחלקה הקטן בלבד, בהתנהלות הצדדים בפועל ובקביעת התקנות לעניין שיעור שכר טרחת עו"ד שיש לפסוק.
81. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 10,000 ₪ (כולל מע"מ) בגין החזר הוצאות שכ"ט עו"ד וסך של 2,500 ₪ בגין החזר חלק יחסי של אגרת תביעה.
82. כל הסכומים ישולמו בתוך 14 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
83. זכות ערעור כחוק.