טענות הצדדים
9. לטענת התובע, עובר לתפקידו כמנכ"ל העמותה שימש כחבר העמותה, חבר ועד מנהל, גזבר, מורשה חתימה ומ"מ מנכ"ל העמותה ללא שכר החל מחודש 11/13. התובע ליווה הנתבעת משך 14 שנה בהתנדבות כיועץ למנכ"ל העמותה מר משה גרדין ז"ל. ביום 25.3.14 עקב פטירת מנכ"ל העמותה חתמה הנתבעת עם התובע על הסכם למילוי תפקידו כמנכ"ל לתקופה בת 3 שנים (הסכם שערך אמיתי צירמן בהנחיית מר פריד), כאשר במסגרת ההסכם הוסדרו תנאי העסקתו לרבות אופן סיום העסקה, זכאות לימי חופש, רכב ושאר תנאים נילווים. התובע מילא תפקידו במסירות ונאמנות הוא מעולם לא ננזף ומעולם לא נערכו לו שיחות הבהרה או אזהרה בדבר ליקויים כלשהם בעבודתו ו/או תפקודו. במסגרת תצהירו מנה התובע על פני עמודים שלמים שורה ארוכה של מיזמים ופרויקטים בהם היה מעורב לבניית והחייאת פעילות הנתבעת במהלך תקופת עבודתו לרבות מינוי חברי ועד מנהל נוספים ויועצים לעמותה. התובע היה מורשה חתימה יחד עם נתי פריד, יו"ר הוועד המנהל. בחודש 12/15 ביקש רשם העמותות אישור ניהול תקין. בחודש 1/16 הוכנה תכנית לתיקון ליקויים שקיבלה אישור ישיבת ועד מנהל ביום 15.2.16 אז גם אושר שכר התובע שלא בנוכחות התובע לאחר שנבחן מול עמותות דומות בציונות הדתית.
10. ביום 15.2.16 כחודש לפני סיום העסקת התובע נערכה ישיבת ועד מנהל, במסגרתה אישר הועד המנהל בין היתר תנאי העסקת התובע.
11. במסגרת ישיבת ועד מנהל שהתקיימה ביום 16.3.16 פנו לתובע מר אודי וינטרוב חבר ועד מנהל ומר נתי פריד יו"ר הועד המנהל וביקשו מהתובע לסיים לאלתר עבודתו. לטענת התובע הובהר לו שעבודתו מופסקת מן הטעם שהעמותה נזקקת למנכ"ל חדש מרקע חינוכי לדרישת משרד החינוך. הודעת הנתבעת נחתה על התובע כרעם ביום בהיר, ללא כל הכנה מוקדמת. התובע מעולם לא הסכים לפיטוריו ונאמר לו שהנתבעת תעמוד בכל מחויבויותיה כלפיו בהתאם להסכם ההעסקה. על אף האמור, לתובע מעולם לא הומצא מכתב בדבר סיום העסקה.
12. בהתאם לסעיף 5.3 להסכם העסקה זכאי התובע במקרה של סיום העסקתו מכל סיבה שהיא להודעה מוקדמת של 90 יום ובהתאם להוראת סעיף 7.15 להסכם במקרה של פיטורים לפני תום תקופת ההסכם (3 שנים) זכאי התובע בנוסף לשישה חודשי שכר (מענק הסתגלות) בצירוף כל ההטבות שהגיעו לו מכוח ההסכם לרבות רכב צמוד והוצאות וזאת בנוסף להודעה מוקדמת על פי חוק. לפיכך טען התובע, כי בהתאם להוראות סעיפים 5.3 ו-7.15 יחדיו זכאי הוא ל-10 חודשי שכר המורכבים מ-6 חודשי שכר 3 חודשי הודעה מוקדמת על פי ההסכם וחודש הודעה מוקדמת על פי חוק. חלק מחודשי השכר על פי ההסכם היוו פיצוי לעבודתו כמ"מ מנכ"ל ללא שכר מחודש 11/13. משהתובע פוטר ביום 16.3.16 היה על הנתבעת להמשיך ולשלם שכרו על פי ההסכם וזאת עד ליום 16.1.17 אלא שבפועל שילמה הנתבעת שכר התובע עד ליום 16.12.16 ומכאן שנותרה חייבת לתובע שכר חודש מלא.
13. עד לחודש 8/16 המשיכה הנתבעת לשלם לתובע שכרו לרבות זכויותיו הסוציאליות ובכלל זה רכב, מחשב וטלפון ניידים.
14. בחודש 8/16 זומן התובע לפגישה עם מר משה אופנהיימר ממלא מקום מנכ"ל בנתבעת במסגרתה הוצג לתובע חשבון שנערך על ידי סמנכ"ל הכספים בעמותה מר דויד גורי להיוון זכויות התובע לרבות היון עלות רכב כך שהתובע יסיים לאלתר עבודתו. לתובע הובהר כי בחודש 9/16 עתיד להתמנות מנכ"ל חדש לנתבעת וזו ביקשה להימנע מדיווח על העסקת שני מנכ"לים בו זמנית בדוחותיה הכספיים. התובע סירב להצעה ובקש כי הנתבעת תמשיך בתשלום שכרו מידי חודש.
15. בחודש 11/16 זומן התובע לפגישה עם מר גורי סמנכ"ל הכספים בנתבעת לצורך סיום התחשבנות. לפגישה הצטרף יועצה המשפטי של הנתבעת עו"ד ליאור סגל אשר טען כי הפרשנות שיש לתן להוראת 7.15 להסכם העסקת התובע היא לתמורת הודעה מוקדמת לפי חוק וזאת בנוסף לתמורת הודעה מוקדמת בת 90 יום ולתמורת 6 חודשי שכר נוספים לפי ההסכם.
16. בחודש 12/16 נדרש התובע להשיב את הרכב שהועמד לרשותו וזאת עד ליום 18.12.16. התובע השיב את הרכב לבקשת הנתבעת אולם דרש פיצוי בתשלום עבור אחזקת רכב והוצאות.
17. ביום 9.2.17 התקבלו אצל התובע תלושי שכרו לחודשים 11-12/16 מהם עלה שהנתבעת ניכתה צבירת ימי חופש ושולם לו שכר חלקי בלבד בגין 17 יום.
18. התובע פנה ביום 12.2.17 לסמנכ"ל הכספים בנתבעת ודרש השלמת שכרו לחודשים 12/16-1/17 לרבות החזר ניכוי ימי חופש אולם נענה כי הצדדים חלוקים באשר לזכאות התובע לרכיבים אלה.
19. לפיכך, עתר התובע לתשלום הפרשי שכר חודש עבודה בסך של 20,000 ₪. החזר תשלום אחזקת רכב לתקופה שמיום 18.12.16 ועד ליום 16.1.17 בסך של 8,200 ₪. פדיון חופש בגין 63.25 ימי חופש להם זכאי בסך של 83,320 ₪, פיצוי בגין היעדר שימוע בשיעור של 3 משכורות בשווי של 60,000 ₪, ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך של 60,000 ₪.
20. לטענת הנתבעת, התנהלות התובע שעשה בעמותה כבשלו הובילה את רשם העמותות לדרוש ממנה להגיש תביעה אישית כנגד בעלי תפקידים בנתבעת וביניהם התובע וחברי וועד אחרים בעמותה. ההליך משפטי שהוגש מתברר בימים אלו. התובע פוטר ביום 16.3.16 ומאותו מועד ועד ליום 16.12.16 המשיך לקבל שכר בעודו יושב בביתו ואינו נדרש לעבוד ולו דקה אחת.
21. אין מחלוקת כי שימוע במתכונתו הרגילה לא התקיים אולם בעקבות ביקורת קשה שהוטחה בתובע בקש הוא לכנס את הוועד ולאפשר לוועד להחליט באם ימשיך בתפקידו אם לאו. הישיבה מיום 16.3.16 שעסקה רק בפעילות התובע מהווה תחליף לשימוע כך גם ראו זאת חברי וועד העמותה שהבין שהתובע הסכים לסיום העסקתו ומותיר זאת להחלטת הוועד כאשר ככל והתובע היה מבקש שייערך לו שימוע זה היה נערך אולם מהות השימוע קוימה ממילא. ניסיונו של התובע לטעון אחרת וכנגד הפרוטוקול והתמלול של הישיבה מיום 16.3.16 דינה להידחות. עיון באלה מעלה כי הם תומכים בגרסת הנתבעת לפיה התובע ידע בזמן אמת שהנתבעת מתכוונת לסיים העסקתו. הישיבה המיוחדת התכנסה לבקשת התובע והתקיימה כחודש בלבד לאחר ישיבה קודמת. במסגרת הישיבה התבטא התובע וציין כי קיימת אפשרות שיגיע מנכ"ל להחליפו בתפקידו וביקש להשמיע טענותיו בטרם תתקבל החלטה בעניינו. תחילה שקל התובע לסיים העסקתו בהסכמה אולם בדיעבד התחרט וביקש אפשרות להשמיע טענותיו בפני כל הוועד והעמותה נעתרה לכך.
22. עוד טענה הנתבעת שההסכם שנחתם בין הצדדים לא כיוון לכך כי לששת חודשי ההסתגלות ושלושת חודשי ההודעה המוקדמת ייווסף חודש נוסף של הודעה מוקדמת על פי חוק כך עלה גם מפרוטוקול ישיבת הוועד המנהל מיום 16.3.16 ומדברי ב"כ העמותה עו"ד מוטי רז. את ההסכם יש לפרש כנגד מנסחו - התובע. התובע ומר אמיתי צירמן העידו האחד לטובת חברו וכנגד מעשיהם בעת פעילותם בעמותה במסגרת ההליכים המשפטיים שניהל כל אחד כנגד הנתבעת. הן התובע והן מר צירמן מסרו עדויות סותרות. פעולות התובע סביב הסכם העסקתו ואופן אישורו של ההסכם מנוגדים לתקנת הציבור ועל כן מחייבים פרשנות שונה מזו שפורשה על ידי התובע וכזו המצדדת בפרשנות הנתבעת וזאת לאור אף הביקורת של רשם העמותות על התנהלות התובע בזמן אמת ומשמעויותיהן הציבוריות של העלויות ככל שתתקבל פרשנות התובע להסכם.
23. באשר להודעה מוקדמת על פי חוק הרי שזו יכולה לחפוף הודעה מוקדמת הסכמית. באשר לפדיון חופש, יש לאבחן בין ימי חופש הסכמיים אותם אין לפדות בשונה מימי חופשה על פי חוק. הנתבעת מחקה לתובע את ימי חופשתו שנצברו במהלך תקופת ההסתגלות ותקופת ההודעה המוקדמת שבמהלכם לא נדרש לעבוד כאשר ימים אלה אינם ניתנים לצבירה וכפועל יוצא אינם ניתנים לפדיון. חופשה ניתנת בגין ימי עבודה בפועל ולא בגין מנוחה. כך, גם בעניין אי מתן הודעה בדבר חופשה מרוכזת בתקופה בה לא עבד התובע משך שבעה חודשים. בכל מקרה אין לכלול את שווי הרכב במסגרת שווי יום חופש ויש להעמידו על סך של 833 ₪ בלבד.
24. להלן, נעמוד על כל אחת מעילות התביעה שנתבעו על ידי התובע.