"'הוא מבחן ההגינות והסבירות' [...] תנאי הוא מקפח, אם יש בו הגנה על אינטרס (כלכלי או אחר) של ספק מעבר לנתפס כראוי בסוג זה של התקשרות. תנאי אינו מקפח, אם הוא 'נועד לשמור על האינטרס הלגיטימי והסביר של הספק' [...] אכן, ה'קיפוח', שחוק החוזים האחידים אוסר עליו, הוא קיפוח הנגזר מחוסר השוויון שביחסי הכוחות בין הצדדים [...] ואשר נוצר 'בעיקרו על רקע היחסים הבלתי-שווים בין הספק לבין לקוחו, היוצרים מעין תלות או העדר ברירה בהיזקקותו של הלקוח אל הספק'" (ע"א 294/91 חברת קדישא גחש"א "קהילת ירושלים" נ' קסטנבאום, פ"ד מו(2) 464, פסקאות 14-15 לחוות דעת הנשיא א' ברק (1992)).
לפיכך, "הבחינה היא דו-רמתית. ברמה האחת נבחנים יחסי הצדדים והאינטרסים הטיפוסיים שלהם. וברמה האחרת נבחנת תפיסתה החברתית של שיטתנו באשר להוגן ולסביר בסוג יחסים מסוים" (שם, פסקה 15 לחוות דעת הנשיא א' ברק). אכן, "סוג היחסים" בין הצדדים נמנה על אותן נסיבות אחרות, חיצוניות לחוזה, שסעיף 3 לחוק החוזים האחידים מורה לערכאות הרלוונטיות לבחון, לצד מכלול תנאי החוזה האחיד עצמו (ראו, למשל, ורדה לוסטהויז וטנה שפניץ חוזים אחידים 67-69 (1994); להלן: לוסטהויז ושפניץ).
באופן דומה, סיכמה הנשיאה א' חיות כי "מבחן ההגינות והסבירות הוא המבחן שלפיו יש להכריע בשאלה האם תנאי מסוים בחוזה אחיד הוא מקפח" – אך הדגישה כי תוצאתו מושפעת מפערי הכוחות והמידע בין הצדדים. כך, למשל, על רקע תכלית המאבק בחוסר השוויון, יש מקום להבחנה "בין סוגים שונים של ספקים ולקוחות [...] בין לקוחות צרכניים הזקוקים להגנה מוגברת ובין לקוחות מסחריים אשר פערי הכוח בינם ובין הספק קטנים יותר [...] בין ספקים מונופוליסטים אשר יש לפקח על פעילותם בצורה הדוקה יותר ובין ספקים שאינם מהווים מונופול". מאפיינים אלה מסייעים בהערכת פערי הכוחות והמידע בין הספק ללקוח, ומשליכים על הניתוח הנורמטיבי-אובייקטיבי של הגינות וסבירות התנאי: ככל שהפערים גדולים יותר, אם בשל חולשת הלקוחות, אם בשל עוצמת הספק ואם בשל טיב השירות או המוצר, ההתקשרות תידרש לעמוד ברף מחמיר יותר של סבירות והגינות, ולהפך (עניין בן חמו, פסקה 22; לוסטהויז ושפניץ, בעמודים 69, 71-72 ו-75). בהתאם, הוצע לדרוש "רמה גבוהה יותר של הגינות וסבירות" כלפי "סוגי לקוחות – כגון קבוצות אוכלוסיה חלשות במיוחד" (שם, בעמודים 71-72); לקוחות השרויים במצוקה בעת ההתקשרות (אם משום שמתם מוטל לפניהם [עניין קסטנבאום, פסקה 16 לחוות דעת הנשיא א' ברק], ואם בשל הלחץ הכרוך במעבר דירה [לוסטהויז ושפניץ, בעמוד 72]); וכאלה שיש להם "יחסי אמון מיוחדים" עם הספק, לרבות "יחסי אמון בין פרטים" (שם, בעמודים 72-73).