18. בעניין זה קבע בית משפט קמא באופן נחרץ כי מכלול העדויות והמסמכים הרפואיים שהובאו בפניו העלו כי המנוחה הייתה כשירה וצלולה בעת עריכת הצוואה וכי האמור בצוואה משקף את רצונה וגמירות דעתה. בית המשפט נתן אמון בעדותם של הנוטריון, של ד"ר אימאם שטיפל במנוחה, ושל חברותיה הגב' סמח והגב' קוטינה בכל הנוגע לצלילותה ומצבה השכלי במועד עריכת הצוואה. את מסקנתו זו סמך בית המשפט גם על עדויות נוספות, מסמכים רפואיים שונים וקלטת בה ניתן להתרשם מהמנוחה בתקופה האחרונה לחייה. בית המשפט ציין שעדות הנוטריון כי ערך את הצוואה לפי הוראות המנוחה, בה היא
--- סוף עמוד 8 ---
ביטאה את רצונה החופשי מקובלת עליו וכך גם עדותו כי תרגם לה את תוכן הצוואה במלואה, גם אם לא מילה במילה. בית המשפט מצא חיזוק למסקנה זו בדבר רצונה של המנוחה בחתימתה על ייפוי כוח בקשר להעברת המקרקעין לטובת המשיב, ובעדותו של הנוטריון שהמנוחה הסבירה לו מדוע היא מעוניינת בהעברת רכושה לאחר מותה למשיב ולא לבני משפחתה.
19. המערערים תוקפים בערעורם את כל אחת ואחת מקביעות המהימנות של בית משפט קמא, מבקשים לדחות את העדויות שבית המשפט נתן בהן אמון ולקבל כל עדות שבית המשפט מצא אותה כבלתי מהימנה. ואולם, ההלכה בעניין זה ברורה מקדמת דנא ולפיה התערבות ערכאת הערעור בממצאים עובדתיים הנשענים על חומר הראיות והערכת מהימנות עדים היא מצומצמת ביותר ותעשה רק במקרים חריגים וקיצוניים, כאשר קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את התערבותה. כמו למשל, קיומם של פגמים או טעויות מהותיים בהחלטה היורדים לשורש הדברים, או כאשר הממצאים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית אינם מעוגנים בחומר הראיות או שנקבעו תוך התעלמות מראיות שהוצגו ואינם עומדים במבחנים של הגיון ושכל ישר (ע"א 2989/95 קורנץ נ' מרכז רפואי ספיר, פ"ד נא(4) 687; ע"א 5373/02 נבון נ' קופת חולים כללית, פ"ד נז(5) 35, 43). ככלל במקרה דנן לא נתקיימו אותן נסיבות מיוחדות המצדיקות סטייה מהכלל האמור, ואין בנסיבות המקרה דנן כדי להצדיק לדעתי התערבות ערכאה זו במסקנותיה של הערכאה הדיונית, אשר שמעה את הנוטריון כמו גם את שאר העדים, התרשמה מעדויותיהם ובחנה כל אחת מהן אל מול מכלול הראיות. בית משפט קמא אשר שמע את מכלול הראיות בתיק שוכנע במהימנות עדויותיהם של הנוטריון, ד"ר אימאם והעדות הגב' סמח והגב' קוטינה, וכפועל יוצא מכך שוכנע באמיתות רצונה וגמירות דעתה של המנוחה לערוך את הצוואה בפני הנוטריון ולהעביר במסגרתה את נכסיה לידי המשיבים. בית המשפט קיבל את עדות הנוטריון כי המנוחה ראתה בדברים שהורתה לו צוואה. בית המשפט גם האמין לנוטריון כי הוא העלה את דברי המנוחה על הכתב, הקריא לה את הכתוב, וכי המנוחה אישרה לנוטריון כי מה שכתב משקף במדויק את רצונה. בעניין זה יצוין כי מעדותו של הנוטריון עולה כי המנוחה אמרה לו שחלק מבני משפחתה רצו לשים קץ לחייה וליטול את רכושה והיא חששה מפניהם. מטעם זה היא רצתה למנוע מהם לרשת אותה (עמ' 62-61 לפרוטוקול הדיון מיום 9.12.10). גם מתצהירה של הגב' קוטינה עולה כי המנוחה אמרה לה שהורישה בצוואה את כל רכושה למשיב משום שהוא "טוב אליה" ומתוך כוונה שבני משפחה, החפצים במותה ובכניסתה לבית חולים מתוך כוונה להשתלט על רכושה, לא יזכו בו. למעשה עדות זו עולה בקנה אחד עם האמור בתצהירו של מערער 2 במסגרתו סיפר כי מערערים 3 ו-4 היו ביחסים טובים וקרובים עם המנוחה אך יחסים אלו עלו על שרטון בשנות חייה האחרונות לאחר שמערער 4 הציע למנות לה אפוטרופוס ולמנוע ממנה ביצוע פעולות משפטיות. תצהירו של מערער 3 תומך אף הוא בגרסה זו. כמו כן, גם גרסת מר מיר שהעיד מטעם המערערים תמכה באמיתותה של הצוואה וכי המנוחה אכן