15. המשיבים טענו עוד כי יש לדחות את טענות המערערים בדבר השפעה בלתי הוגנת מצד המשיב בעריכת הצוואה. לדבריהם, טענה זו נידונה על ידי בית המשפט ונדחתה לגופה לאחר שנתקבלה עדות הנוטריון כי המנוחה הייתה עצמאית מאוד במועד עריכת הצוואה וידעה מה היא עושה. עדות זו נתמכה כאמור, גם בעדויות עדי המערערים. מעדויות הנוכחים במעמד החתימה על הצוואה עלה באופן חד משמעי שהמשיב לא נכח במעמד זה. כך העיד הנוטריון, ואף בני הזוג אסולין הודו בכך בסופו של יום. בית המשפט דחה לחלוטין את עדותו של מר מיר בעניין זה. המשיב גם לא היה מעורב בקבלת המסמך הרפואי מיום
--- סוף עמוד 7 ---
30.06.08 באשר לכשירותה של המנוחה. לדבריהם, אין לקבל את עדותו של ד"ר אימאם בעניין זה לפיה המשיב נכח במועד קבלת האישור, שכן אין זה הגיוני שהוא יזכור בדיוק את התאריך בו הופיע בפניו קרוב משפחה של מטופל שלו שעה שהוא פוגש אנשים רבים בכל יום עבודה. מה גם שאף אם המשיב נכח במעמד קבלת האישור אין בכך ללמד מאומה על מעורבות פסולה מצדו בצוואה.
16. על כל זאת נטען כי יש לדחות את הטענה בדבר בטלות הצוואה לאור מתן ייפוי הכוח למשיב. לדברי המשיבים, לא ניתן לטעון שייפוי הכוח חסר תוקף, שכן המנוחה חתמה עליו מבלי שהבינה את תוכנו ובד בבד לטעון כי הוא מרוקן מתוכן את הצוואה. הם ציינו כי הנוטריון הבהיר בעניין זה כי המנוחה צפתה שלאחר פטירתה ינסו המערערים לבטל את תוקף הצוואה, וביקשה להבטיח שהנכס יגיע לידי המשיב. הדבר גם נלמד מלשון ייפוי הכוח ממנה עולה כי המנוחה מסרה למשיב את הנכס נוכח אותן סיבות שבעבורן נתנה לו את הצוואה, היינו כיוון שהוא היה זה שהחזיק בה, סעד אותה וסיפק את כל צרכיה.
דיון והכרעה
17. השאלה הראשונה העומדת להכרעה בכל הנוגע לתוקפה של צוואה היא האם הצוואה אכן משקפת את רצונו וגמירות דעתו של המצווה. אכן, ברצון לבד אין די ויש צורך בקיומה של צוואה באחת מהדרכים הקבועות בחוק (צוואה בכתב יד, צוואה בעדים, צוואה בפני רשות או צוואה בעל פה), כשלא ניתן להתעלם מהדרישות הצורניות לגבי כל סוג של צוואה, כמו גם מחשיבותן הראייתית לבירור כוונת המצווה שהצהרתו בצוואה היא פעולה משפטית חד צדדית (דנ"א 7818/00 אהרן נ' אהרוני, פ"ד נט(6) 653). ואולם, סעיף 25 לחוק המעניק בכורה להגשמת רצונו של המצווה קובע כי אם נתקיימו "מרכיבי היסוד" שבכל סוג של צוואה, אזי אם שוכנע בית המשפט שהצוואה משקפת את רצון המצווה וגמירות דעתו, רצון המצווה גובר על הפגמים הצורניים שנפלו בעריכת הצוואה (דנ"א 7818/00 בעניין אהרן; ע"מ (י-ם) 729/05 סובול נ' לויטין, [פורסם בנבו] מיום 8.08.05; ש' שילה, פירוש לחוק הירושה, תשכ"ה-1965, תשנ"ב, כרך ראשון, עמ' 227; ש' שוחט, מ' גולדברג, י' פלומין, דיני ירושה ועיזבון, מהדורת תשס"ה, עמ' 83).