ז. העדר פירוט תחום עיסוקה של החברה בהסכם המכר – הסכם המכר עוסק, לכאורה, ברכישת מניות החברה על ידי התובע מאת שלמה לוי המנוח. יחד עם זאת, לא מוזכר כלל בהסכם המכר תחום עיסוקה של החברה. גם כאשר מבקש שלמה לוי המנוח לשמור על זכויותיו לתבוע את החברה "בגין כספים שנמנעו ממנו כמנהל החברה בהיותו בעל המניות בחברה ולפני מכירתם והעברתם לקונה..." (ר' סעיף 3.5 להסכם המכר), לא מפורט בהסכם שהחברה מחזיקה בנכס מקרקעין מניב אותו היא משכירה וכל הכנסותיה הינם מדמי שכירות.
ניתן להניח ולצפות כי בהסכם מכר, של מניות בחברה שעיסוקה היחיד הוא השכרת נכס מקרקעין יכלל פירוט, מה נרכש בפועל במסגרת הסכם המכר. ואכן, פירוט עיסוקה של החברה איננו עניין זר לתובע, כפי שצוין לדוגמה בסעיף 3.6 סעיף 3.8 בהסכם בעניין ס.ש.ת. אשר התובע צד לו, שצורף כמוצג נ/5 ועליו חתום התובע. העדר פירוט תחום עיסוקה של החברה תומך גם הוא במסקנה כי מדובר בהסכם למראית עין.
ח. בדיקה מוקדמת – בהסכם המכר ביקש התובע לרכוש מניות של חברה שבבעלותה נכס מניב בעיר אשדוד ועיסוקה בהשכרתו. כפי שפורט לעיל, הסכם המכר אינו כולל התייחסות לתחומי העיסוק של החברה ולנכס שבבעלותה. התובע לא ציין בכתבי הטענות שהגיש ובחקירתו כי ערך בדיקות כלשהן ובכלל זאת בדיקות משפטיות, קודם שחתם על ההסכם. כמו כן, לא ציין כי בדק את הנכס, ואת טיבו. זאת ועוד, התובע לא ציין כי בדק מי הם שותפיו לחברה, המנהלים את עסקי ונכסי החברה, מהן ההכנסות משכירות, מהן ההוצאות, דוחות כספיים, בדיקת נאותות וכו'. התובע לא שוחח ולא נפגש עם בעלי המניות הנוספים, ולא בדק האם יוכל, כבעל מניות מיעוט, להסתדר עימם כשותפים קודם שהוא משקיע כחצי מיליון דולר ברכישת מניות החברה. בדיקות מקדימות אלו, לפני רכישת מניות בסכום של קרוב לחצי מיליון דולר, הינן דבר שבשגרה.
מעדותו של התובע, וגם מלשון הסכם המכר, ניתן להגיע למסקנה כי התובע לא ערך בדיקות כלשהן. זאת, למרות שהתובע ציין בחקירתו כי הבין משלמה לוי המנוח שהוא בסכסוך משפחתי עם הנתבע 1 והוא לא מקבל את זכויותיו מהחזקתו במניות, כי הוא הגיש תביעות נגד החברה על מנת לקבל את זכויותיו, וביקש גם בהסכם המכר לשמור על הזכות לתבוע את החברה לקבלת זכויותיו, באופן שניתן היה ללמוד ממנו כי אם כוונתו של התובע לקבל הכנסות משכירות נכס מניב באמצעות רכישת מניות החברה, הדבר עשוי להיות כרוך בקשיים משמעותיים. התובע אף מייחד לטענות לעניין ההתעמרות הפיננסית בשלמה לוי המנוח פרק בסיכומיו.
התובע לא נקט, אם כן, אמצעי זהירות המאפיינים עסקאות חוזיות בין צדדים זרים, כפי שהיה מצופה בעסקה מסוג זה.
על כן, אני סבורה כי יש בכך משום אינדיקציה לכך שלתובע לא הייתה כוונה לרכוש את המניות או את הזכויות שמקנות לו המניות, שעה שלא בירר אודות זכויות אלו והן לא נזכרו בהסכם המכר.
ט. שיהוי בהגשת תביעה לקבלת הפירות - בהתאם לחוות הדעת השמאית מטעם התובע, ההכנסות משכירות הוערכו בסכומים של מאות אלפי ₪ לשנה. התובע העיד כי ידע שהוא קונה נכס מניב (ר' פרו' עמ' 46 שו' 35 – 36, עמ' 47 שו' 2, שו' 23 – 26, שו' 29 - 33). התובע שקט על שמריו ולא פעל במשך שנים לקבלת דיבידנדים מהחברה. על כן, אני סבורה כי השיהוי בהגשת תביעה לקבלת הפירות, מיום חתימת הסכם המכר ועד ליום הגשת התביעה מחזק את המסקנה כי התובע לא התקשר בהסכם מכר לרכישת מניות של חברה המחזיקה נכס מניב.
י. נסיבות רישום התובע כ"קונה" בהסכם המכר – התובע ציין בחקירתו הנגדית בעניין רישומו כצד להסכם המכר כך (עמ' 96 שו' 32 – עמ' 97 שו' 16):
"עו"ד עקיבא: תראה, אתה אדם הגון, ענית ביושר מה שאתה יודע. אני רק רוצה, עכשיו באמת כדי לסגור את התמונה. למעשה אמא שלך מימנה את עסקת מטלצין. אמא שלך מימנה את עסקת חברת הנדל"ן נכון? מה?
העד מר סמואל: כן. בהחלט.
ש: לך בעצם לא היה שום מושג. אמא שלך ניהלה את שתי החברות, היא ניהלה משאים ומתנים. היא רק אמרה לך תחתום פה, תפתח חשבון בנק, אני אעביר כספים מפה לשם, נכון?
ת: אימי היא בן אדם מן הישוב. היא בן אדם שבאמת עובד לפי החוק, ואני יודע שהיא לא, אין לה הרפתקאות, חוץ מאשר באמת עסקאות עם נדל"ן, שהיא מאמינה בהן. ולכן אני האמנתי לה, בכל מה שהיא אמרה לי שתחתום פה, אנחנו שולחים מכתב לשם, תלך לשם, תחתום. זה טיב היחסים, יחסי העבודה ביני לבין אימי.
ש: אז זאת אומרת, תסכים איתי גם, שכאדם מן הישוב, שתי החברות האלה, המניות בשתי החברות האלה, היו אמורות להירשם על שם אמא שלך בפועל?
ת: בעולם רגיל כן.
ש: מה? מה?
ת: בעולם רגיל, שאימי, אם לא הייתה מסובכת בהרבה חובות, שעוד נותנו [צ"ל "נותרו" – א.ר.ב] לה מהימים שאבי היה בחיים, אז כן, היא הייתה רושמת את זה על שמה ולא הייתה מערבת אותי. אבל באותם ימים עדיין היה לה, היא עוד לא הגיעה להסדר על החובות שהיו לה, ולכן היא לא רצתה שהנושים יניחו יד על הכספים הללו, שהיא רצתה לעשות בהם שימוש. " (ההדגשות הוספו – א.ר.ב.).
התובע הודה בעדותו כי שמו מופיע בכותרת הסכם המכר הגם שלמעשה, אימו הייתה צריכה להיות צד להסכם המכר והמניות היו צריכות להירשם על שמה, אך היא לא נרשמה כרוכשת מאחר ולא רצתה שהנושים שלה ישימו ידם על הכספים. מחומר הראיות, עולה שנהגו כך גם במקרה אחר בו התובע הינו בעל מניות, בחברת ס.ש.ת. במקום אימו וכי אינו מעורב בכלל בניהולה של החברה (ראו גם מוצג נ/9).
יא. ייצוג הצדדים בהסכם המכר – בהסכם המכר צוין כי הצדדים מיוצגים על ידי עו"ד חדד (ר' סעיף 3.1.1 וסעיף 4.3). התובע, שהיה סטודנט בעת כריתת הסכם המכר, השיב תחילה בחקירתו הנגדית כי לא היה לו עורך דין המייצג אותו בעסקה (ר': פרו' עמ' 34 שו' 14 – 17), ובהמשך חקירתו הנגדית אישר כי בהתאם לאמור בהסכם המכר, הוא יוצג על ידי עו"ד חדד (ר': פרו' עמ' 38 שו' 26- 32; פרו' עמ' 39 שו' 16 – 21, עמ' 63 שו' 19 - 29). התובע השיב בחקירתו הנגדית כי את שלמה לוי המנוח ייצג עו"ד חדד (ר': פרו' עמ' 34 שו' 18 – 20). מנגד עו"ד חדד ציין בחקירתו כי שני הצדדים ידעו שהוא לא מייצג אותם (ר': פרו' עמ' 109 שו' 8 – 16). הנתבעת 4 השיבה בחקירתה הנגדית כי היא לא יודעת אם עו"ד חדד ייצג את אביה (ר': פרו' עמ' 163 שו' 20 – 24).
יב. העדויות מטעם התובע- עדותו של התובע הינה עדות יחידה של בעל דין הנוגע בדבר. התובע לא הביא עדים מטעמו. הכלל בהתדיינות אזרחית הוא כי כאשר מדובר בעדות יחידה של בעל דין שאין לה סיוע, על בית המשפט לפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתמך על עדות זו (ר' סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971; ע"א 765/18 חיון נ' חיון (01.05.2019); יעקב קדמי על הראיות חלק שלישי 1433-1430 (2009)).
זאת ועוד, התובע העיד בחקירתו כי לא קרא את הסכם המכר במועד שנחתם ואף לא לפני שחתם על תצהירו אלא רק לאחרונה (פרו' עמ' 34 שו' 21 – עמ' 35 שו' 4):
"ש: ... אתה את הסכם המכר קראת, לפני שחתמת עליו?
ת: את הסכם המכר הסבירו לי.
ש: לא קראת אותו מעולם?
ת: באותה תקופה אני לא כל כך הייתי מצוי בדברים, היום אני מצוי יותר.
ש: אני מדבר רק על אותה תקופה. כל השאלות שלי מתייחסות לאותה תקופה. לפני החתימה על ההסכם, קראת אותו או לא?
ת: שוב אני אומר, אני לא קראתי אותו באותו זמן.
ש: אוקי. זאת אומרת, שחתמת, חתמת על משהו, שאין לך מושג על מה אתה חותם. מבחינה אישית שלך, שאתה קראת.
ת: כן. אני חתמתי על הסכם שהוסבר לי לגביו, ולא קראתי אותו בעצמי באותה תקופה.
ש: טוב. מתי קראת אותו פעם ראשונה?
ת: קשה לי לזכור בדיוק מתי.
ש: לפני שחתמת על התצהירים, לפני שהגשת את התביעה, קראת אותו?
ת: גם לא.
ש: גם לא. אז מתי כן?
ת: רק לאחרונה.
ש: מה זה לאחרונה?
ת: נאמר, בשנה האחרונה אני יותר נכנסתי לעובי הקורה, כדי להבין באמת מה, מה הבעייתיות בחוזה שחתמנו." (ההדגשות הוספו – א.ר.ב.).
בהמשך עדותו ציין התובע כי בעת החתימה על ההסכם היה סטודנט ועבד בעבודות מזדמנות (ר' פרו' עמ' 41 שו' 19 – 20, עמ' 101 שו' 1 - 2). כמו כן העיד כי אימו, אלישבע, ניהלה את הדברים ואמרה לו לחתום על ההסכם וכי לא היה שותף למו"מ (ר' פרו' עמ' 39 שו' 28 – 30; עמ' 46 שו' 19 – 21 ושו' 27 – 29; עמ' 51 שו' 35; עמ' 52 שו' 1 ושו' 3) וכי פעל על פי הנחייתה (ר' פרו' עמ' 101 שו' 14 – 15). התובע גם לא ידע להסביר את "טיב הכספים" בחשבון הבנק שלו (פרו' עמ' 44 שו' 20) או את מקור המזומנים (פרו' עמ' 46 שו' 12 - 15). התובע ציין כי לא קרא או עיין בתסקיר או בתקנון החברה קודם לחתימה על הסכם המכר (ר' פרו' עמ 51 שו' 29), וכי הוא "רק חתם" (ר' פרו' עמ' 51 שו' 35, עמ' 52 שו' 1). חלק נכבד מעדותו של התובע הייתה עדות מפי השמועה בה ציין כי את אותם נתונים, אמירות או הסברים קיבל מאימו שהייתה הרוח החיה מאחורי העסקה.
יצוין כי עדותו של התובע ועדותו של עו"ד חדד לא עולות בקנה אחד זו עם זו, במספר עניינים משמעותיים. בעוד התובע טען כי את המנוח שלמה לוי ייצג עו"ד חדד (ר' פרו' עמ' 34 שו' 19; עמ' 95 שו' 34), עו"ד חדד ציין כי לא ייצג את הצדדים (ר' פרו' עמ' 108 שו' 26 – 29, עמ' 109 שו' 10 - 16) התובע טען כי פגש את המנוח שלמה לוי אצל עו"ד חדד ביום החתימה (ר' פרו' עמ' 35 שו' 23 – 24, עמ' 37 שו' 15 – 16, פרו' עמ' 49 שו' 11 ושו' 18) ושם הוא חתם על הסכם המכר (פרו' עמ' 51 שו' 36 – עמ' 52 שורה 3) וגם שלמה לוי המנוח חתם שם על הסכם המכר (פרו' עמ 49 שו' 23 – 32, עמ' 50 שו' 4 -5). ואילו, עו"ד חדד העיד כי למיטב זכרונו, המנוח שלמה לוי לא היה נוכח, החוזה הובא למשרדו על ידי התובע כאשר הוא חתום על ידי הצדדים וכי נכח במקום אף רוימי (ר' פרו' עמ' 108 שו' 15 – 18, עמ' 112 שו' 24 – 29, עמ' 114 שו' 11 – 13, עמ' 114 שו' 20 - 21).
התובע בחר שלא להעיד את אימו, אלישבע, שהייתה הרוח החיה בהתקשרות בין התובע לבין המנוח שלמה לוי, לא הוגש תצהיר של אימו של התובע והיא לא העידה מטעמו למרות שנכחה כמעט בכל הדיונים ודיוני ההוכחות ועדותה הייתה בוודאי יכולה לשפוך אור על המחלוקות. כמו כן, לתצהירו של התובע צורפו מסמכים רבים אשר יצאו תחת ידה, כבאת כוחו של התובע (ר' נספח 20 לתצהיר התובע). כפי שצוין לעיל אימו של התובע היא זו שרקמה את העסקה ושלחה אותו "רק לחתום" (ר' פרו' עמ' 62 שו' 28 – 35). גם לאחר חתימת ההסכם ההנחיות לתובע ניתנו לו על ידי אימו (פרו' עמ' 62 שו' 11 – 14) ואימו ניהלה את כל ההתכתבויות והתיעוד אל מול הנתבעים (פרו' עמ' 69 שו' 13 – 20) וכתבה את המכתב לרשות המיסים (פרו' עמ' 74 שו' 7 – 17).
התובע בחר אף לא להעיד את רוימי למרות שטען בחקירתו כי רוימי היה נוכח במעמד חתימת ההסכם המכר (ר' פרו' עמ' 49 שו' 8 – 11), היה שותף של אימו בעסקי נדל"ן שעשתה באותה תקופה (ר' פרו' עמ 62 שו' 15 – 19) וניהל ביחד עם אימו את העניינים הכספיים (ר' פרו' 89 עמ' שו' 5 – 8) ורוימי הביא את שלמה לוי המנוח לחתימה (ר' פרו' עמ' 92 שו' 3 – 6). התובע ציין בחקירתו כי רוימי היה המתווך באותה עסקה (ר' פרו' עמ' 93 שו' 29 -32). עו"ד חדד השיב בחקירתו כי מי שניהל את כל העניינים היה רוימי והוא הגיע עם התובע למשרדו (ר' פרו' עמ' 108 שו' 23 – 25), כי רוימי ניהל את כל העניינים המשפטיים של שלמה לוי המנוח מול עו"ד חדד (ר' פרו' עמ' 110 שו' 10 -15) הכל נעשה דרך רוימי (ר' פרו' עמ' 110 שו' 20). עו"ד חדד ציין בחקירתו כי אימת את חתימת שלמה לוי המנוח על טופס העברת המניות לבקשת רוימי, ורוימי טיפל במשלוח המסמך לרשם החברות (ר' פרו' עמ' 114 שו' 33 – עמ' 115 שו' 2).
בנסיבות תביעה זו, שעה שהתובע ציין במפורש כי הוא לא מכיר את פרטי העסקה, לא קרא את הסכם המכר עד לאחרונה, לא היה מעורב במו"מ לקראת כריתת החוזה, ותפקידו היחיד היה לחתום על הסכם המכר, הציפייה ההגיונית והמתבקשת היא שהוא יביא את אותם עדים חיוניים שהיו מעורבים בעסקה, לעדות, לשם גילוי האמת ותמיכה באותן עובדות, כפי שהוא טוען להן. אימו של התובע היא בוודאי עדה הנמצאת תחת שליטתו של התובע, ואף רוימי קשור עימו בעסקים נוספים ולא הייתה כל סיבה נראית לעין להימנעות מהבאתם לעדות, למעט החשש מהבאתם לעדות ומחשיפתם לחקירה נגדית שהייתה פועלת לרעת התובע. על כן, הימנעות התובע מהבאתם של אימו ורוימי לעדות שהייתה יכולה לחזק את טענותיו, ללא כל הסבר מניח את הדעת, פועלת כנגד גרסת התובע (ר': ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו פ"ד מה(4) 651 (1991)). אין לקבל את טענת ב"כ התובע שהועלתה בסיכומיו כי נאמר לב"כ הנתבעים במהלך דיוני ההוכחות, כי אימו של התובע נמצאת באולם והוא יכול לבקש להעיד אותה (ר' פרו' עמ' 41 שו' 28 -36, עמ' 90 שו' 12 – 23). בהתאם לפסיקה, נקבע כי אי העדת העדים נזקפת לחובת מי שהציפיה ההגיונית והמתבקשת היא כי העד יובא על ידו (ר' ע"א 456/88 הבנק למימון ולמסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה (4) 651, בעמ' 659). ובענייננו, באופן טבעי, על התובע היה להזמין לעדות את אימו ואף את רוימי
בנסיבות אלו, מקום בו עדותו של התובע היא עדות יחידה והוא אף לא היה מעורה בדברים ובמו"מ שקדם לעריכת ההסכם, והתובע לא מצא לנכון להזמין לעדות את אימו ואת רוימי, המשקל שניתן ליתן לעדותו ובכלל זאת ביחס לשאלה המרכזית שעניינה מהות ההסכם, הוא מוגבל.
26. לא נעלמו מעיניי החתימה על שטר העברת המניות והצהרת המנוח שלמה לוי לרשם החברות וכן, הרישום של המניות על שמו של התובע ברשם החברות. יחד עם זאת, כבר נקבע כי הרישום ברשם החברות הינו דקלרטיבי ולא קונסטיטוטיבי (ר' ע"א 314/07 ברים ענבר רון נ' בנק לאומי (8.4.2010) פסקה 14). בהתאם למכלול הנסיבות שפורטו לעיל, אין בעובדות אלו כדי לשנות את מסקנתי לפיה מדובר בחוזה למראית עין.
27. באשר לטענת התובע כי הנתבעים 3-1 לא חזרו בסיכומיהם על הטענה כי מדובר בחוזה למראית עין, ממילא הנתבע 5 הרחיב בעניין זה בסיכומיו. ובאשר לנתבעים 1 –3, הם אמנם לא ציינו בסיכומיהם במפורש כי מדובר בעסקה למראית עין, אך בכתב ההגנה המתוקן ייחסו את העדר הדיווח על עסקת מכר המניות לרשות המסים לכך שמדובר בעסקה למראית עין (ר' סעיף 27 בכתב ההגנה המתוקן). כך גם ציין הנתבע 1 בתצהירו כי אין מדובר בעסקה אמיתית למכר מניות אלא בעסקת הלוואה של 50,000 דולר (ר' סעיף 118(ב) לתצהיר הנתבע 1).
28. לנוכח כל האמור לעיל, שוכנעתי כי הסכם המכר שנחתם בין התובע לשלמה לוי המנוח מיום 25.9.2007 הינו הסכם למראית עין ודינו בטלות, בהתאם להוראת סעיף 13 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973.
29. בשל המסקנה אליה הגעתי, נראה שאין עוד צורך בבחינת השאלה האם החברה מחויבת לרשום את התובע במרשם בעלי המניות, חרף סירובה לעשות כן. יחד עם זאת, גם אם בבחינת למעלה מן הצורך, אדון אף בסוגיה זו, לצורך השלמת בחינת הטענות ביחס סעד הראשון והמקדמי שהתבקש בתביעה המתוקנת.
הבקשה להעברת הבעלות במניות במרשם בעלי המניות
30. תחילה, יובאו טענות הצדדים בסוגיה זו, ביתר פירוט.
31. התובע ציין בסיכומיו כי הוכיח, בראיות שהובאו על ידו, כי רכש את מניות שלמה לוי המנוח כנגד התמורה ההסכמית שהתקבלה בידיו של המנוח ובתו, הנתבעת 4. התובע טוען כי המניות נרשמו ברשם החברות, ושלמה לוי הצהיר כי רשם אותם במרשם בעלי המניות. לטענתו, לא נפל פגם בדיווח שמסר שלמה לוי לרשם החברות. התובע טוען כי הנתבע 1 הכין את מרשם בעלי המניות לצורך ההליך, על מנת להערים קשיים בפני התובע בבואו לממש את זכויותיו. למרות ידיעתו הברורה של הנתבע 1 שהמניות נרכשו על ידי התובע כדין, הוא גרם במזיד לכך שלא תירשמנה במרשם בעלי המניות של החברה. כמו כן, הנתבע 1 פועל מתוך אינטרסים אישיים ומונע באופן שרירותי ובחוסר תום לב את רישומו של התובע במרשם בעלי המניות. התובע טוען בסיכומיו כי תקנון החברה אינו קובע חובה של בעל מניות להודיע לחברה כי מכר מניותיו, ואין כל דרישה שמנהלי החברה או האסיפה הכללית יאשרו את העברת המניות. התובע טוען כי התקנון קובע שהמנהלים רשאים לסרב לרשום את העברת המניות, במגבלות מסוימות. החברה, באמצעות הדירקטוריון, אינה יכולה לסרב לרשום העברת בעלות במניות מטעמים בלתי סבירים או מתוך העדפת אינטרסים אישיים של בעלי המניות על טובת החברה. התובע מפנה לע"א 759/00 עזבון נחמן גולדשטיין ז"ל נ' פסגת ברטנורה בע"מ (16.3.2004). התובע טוען כי הנתבע 1 עושה בחברה כבתוך שלו, תוך התעלמות מכך ש- 48.8% ממניות החברה אינן שלו. הנתבע 1 פוסל את התובע מלהירשם כבעל מניות בחברה באופן שרירותי וחסר תום לב. הנתבע 1 איננו עושה הפרדה בין דעותיו, רצונותיו, טעמיו, העדפותיו האישיות לאלה של החברה. התובע טוען כי הדירקטוריון לא דרש כל מסמך נוסף ממנו או משלמה לוי ולא סירב לרישום ההעברה. היתה צריכה להתקבל החלטה על ידי הדירקטוריון ולא ע"י הנתבע 1. על פי הוראות התקנון, הדירקטוריון, גם אם היה דן בהעברת המניות, לא יכול היה לסרב לרשום את התובע כבעל מניות. הנתבע 1, לאחר שנודע לו על העברת המניות לתובע, לא עשה דבר כבעל מניות, לא הגיש התנגדות או השגה על עצם העברת המניות. החברה, בעלי מניותיה והדירקטוריון מעולם לא סרבו לרשום את התובע כבעל מניות. הדירקטוריון אינו יכול לסרב להעברת המניות אם יש מסמך המעיד על זכותו של שלמה לוי למכור את המניות.
32. הנתבעים 1 – 3 טוענים בסיכומיהם כי מכר המניות בוצע בניגוד לתקנות החברה ולא בדרך שקבועה בתקנות החברה. התובע ושלמה לוי המנוח לא הודיעו לחברה על עסקת מכר המניות ולא ביקשו את אישור האסיפה הכללית ומועצת המנהלים להעברת המניות ומשכך גם לא אושרה עסקת מכר המניות. עתה מנסה התובע לכפות עצמו כשותף נוסף בחברה. הנתבעים 1 – 3 טוענים כי החברה מסרבת לרשום את שמו של התובע במרשם בעלי המניות. התובע לא הביא כל ראיה ששולם סכום של 15 אג' לחברה. עסקת המכר הוסתרה מעיני החברה בזמן אמת. הנתבעים 1 – 3 טוענים כי בהתאם לתקנון החברה הם יכולים לסרב לרשום את התובע כבעל מניות לפי ראות עיניהם המוחלטת וללא מתן כל נימוקים. יש לכבד את תקנון החברה והתובע לא יכול לרמוס אותו ברגל גסה ואח"כ לפנות לקבלת סעד מביהמ"ש.
הרישום ברשם החברות הינו דקלרטיבי בלבד, והמניות שלהן טוען התובע, רשומות בבעלותו של שלמה לוי המנוח במרשם בעלי המניות של החברה.
שלמה לוי המנוח ניהל את מרשם בעלי המניות. מאז ששלמה לוי חדל לכהן כמנהל בחברה ביום 20.11.1995, הנתבעים 1 ו-2 הם שזכאים לנהלו. המסמך האלקטרוני נערך על ידי הנתבע 1 והוא כולל את כל הנתונים הנדרשים ע"פ סעיף 125 לחוק החברות ומשום כך יש לראות בו כמרשם בעלי המניות.
ההודעה שנשלחה לרשם החברות חסרת כל תוקף משום ששלמה לוי המנוח לא היה מנהל בחברה ורישומו של התובע נעשה על סמך מצג שווא.
הנתבעים מוסיפים וטוענים כי "הנתבעים אינם רוצים בתובע, שהתגלה כנוכל ורמאי, אשר פעל בידיעה מראש ובאופן זדוני ומכוון, בניגוד לדרך הקבועה בחוק ובתקנון החברה, שיהא שותף עמם בחברה." (סעיף 26 לסיכומי הנתבעים 3-1). הנתבעים 1 – 3 אף טוענים כנגד אמינותו של התובע, ומעלים את הטענות הבאות: כי נקלע להיות בעל מניות, שכן אימו הייתה צריכה להיות בעלת מניות ושניהם חברו להונות נושים של אימו, ולכן המניות נרשמו על שמו. הנתבעים טוענים כי התובע אינו איש עסקים אלא כיום הינו מורה והוא היה סטודנט בעת החתימה על ההסכם, הוא בגדר מריונטה ו"קוף" שנשלט על ידי אימו. כמו כן, התובע היה מעורב במעשי נוכלות במסגרת חברה בה היה שותף עם ביתו של רוימי וכנגדה הוגשו תביעות וכתב אישום (ר' סעיף 63 ואילך לסיכומי הנתבעים 3-1). התובע שינה את גרסתו בקשר לפגישה עם המנוח שלמה לוי, בנוגע לייצוגו והתברר כי טענותיו ביחס לרצון של הנתבעים 1 – ו-2 לרכוש את מניות שלמה לוי היו חסרות בסיס עובדתי.
טענות התובע כלפי הנתבע 1 מופרכות וחסרות כל בסיס ראייתי, והטענות כלפי התובע כפי שפורטו יש בהן טעם, אף יותר מסביר, לסירוב החברה לרשום את התובע כבעל מניות. הסירוב לא נעשה בשרירות לב אלא כדין. טובת החברה היא לסרב לרשום את התובע כבעל מניות ולא מדובר בסירוב אישי של הנתבע 1.
הנתבעים טוענים כי חלה על התובע חובה לדאוג לרישומו כבעל מניות בחברה. אולם, לא התבקש על ידי התובע כינוס דירקטוריון כדי לדון ברישומו כבעל מניות, ולא היה כל דיון.
33. הנתבע 5 טוען כי בסעיף 7 לתקנון החברה מובאת התייחסות להגבלת העברת המניות, שלפיו המנהלים יהיו רשאים לסרב לרשום העברת מניות, וכי שיקול הדעת הניתן למנהלים הוא בעל חשיבות רבה, במיוחד כאשר מדובר בחברה משפחתית ואינטימית, בה האמון בין מחזיקי המניות למנהליה, הינו מרכיב יסודי וראשון במעלה. הנתבע 1 ציין כי שיחותיו עם התובע היו על מנת לתהות על קנקנו ולדעת מי הגורמים המעורבים בעסקה כדי שלא ירעו לחברה, וחששו התברר כנכון. בחקירתו של התובע, הובהר כי אימו היא הרוח החיה והוא מופעל על ידה. ברור איפה כי הנתבע, כבעל חברה הדואג לאינטרס החברה, לא יאשר את רישום המניות על שם התובע.
34. עיינתי בטענות הצדדים.
35. בתקנון החברה נקבע כך:
36. אני סבורה כי התובע היה אמור לפעול להסדרת מעמדו כבעל מניות בחברה, במסגרת פניה לחברה, בסמוך למועד ביצוע העסקה, ואף כשלב מקדמי לחתימה על הסכם המכר.
קונה, המבקש לרכוש מניות בחברה, אמור לעיין בתיק החברה ברשם החברות, הפתוח לעיון הציבור, ובמסמכים המצויים בתיק זה קודם לרכישת המניות, בכלל זה בתקנון של אותה חברה.
מה גם שבענייננו צורף להסכם המכר התקנון של החברה, כפי צוין בסעיף 2.2:
"2.2 מצ"ב עותק נכון של התזכיר והתקנות של החברה כנספח א'."
וממילא, אם רצונו של התובע היה להשקיע בנכס מניב, כפי שציין בחקירתו הנגדית (ר' פרו' עמ' 46 שו' 35 – 36, עמ' 47 שו' 2, שו' 23 – 26, שו' 29 - 33), היה מצופה ממנו כמשקיע סביר, לבחון את מהות העסקה עם בעלי המניות הרשומים של החברה, לצורך וודאות בנוגע לרכישת המניות, זאת, לאור התניה הכלולה בסעיף 7 לתקנון החברה.
אולם התובע לא פנה אל החברה ולא ערך בדיקה מקדימה, כמצופה מקונה. למרות שכפי שפורט לעיל, הובא לידיעתו הסכסוך שהיה קיים בין בעלי המניות.
37. יתר על כן, גם לאחר שלטענתו רכש 122,000 מניות, התובע לא פנה לחברה תוך זמן סביר (ר' סעיף 11 לחוק הפרשנות, תשמ"א-1981), בהתאם למוטל עליו, לעשות את הנדרש להשלמת רישומו כבעל מניות בפנקס החברים של החברה, במקום שלמה לוי המנוח (ר' ע"א 726/74 מלונות נוה-ים של חוף ארסוף בע"מ נ' כהן, ואח', פ"ד ל(2) 517 (1976)) עמ' 525; ע"א 6205/98 אונגר נ' עופר, פ"ד נה(5) 71 (2001) (להלן: "עניין אונגר"), בעמ' 96).
בהתאם לסעיף 2 לתקנון החברה ולסעיף 17 בלוח א', רישומו של התובע כבעל מניות בחברה יהיה רק לאחר השלמת רישומו בפנקס החברים (ר' נספח נ/2 לתצהירו של הנתבע 1).
כך נקבע על ידי המחוקק גם בסעיף 176 לחוק החברות המובא לנוחיות להלן:
"176. בעל מניה בחברה פרטית הוא מי שרשום ככזה במרשם בעלי המניות.".
38. התובע טוען כי עו"ד חדד פנה לחברה בסמוך לאחר העסקה, במכתב מיום 15.10.2007, על מנת להודיע על הסכם המכר והעברת המניות, וכי למיטב ידיעתו הנתבע 1 קיבל לידיו את המכתב (ר' סעיף 19 – 20 ונספח 5 לתצהירו של התובע). הנתבע 1 ציין בתצהירו כי לא קיבל את המכתב (ר' סעיף 86 לתצהירו של נתבע 1).
המכתב אמנם נשלח לכתובת החברה כפי שמופיעה בצרופה למכתב "מידע על פרטי חברה – ללא נתוני שעבודים", אך זוהי כתובת המגורים של שלמה לוי המנוח ולכן לא הוכח בפניי כי מכתבו של עו"ד חדד הגיע לידיהם ולידיעתם של האורגנים בחברה, אשר אותם היה צריך התובע לידע אודות מכר המניות ולפנות אליהם בבקשה לרישום המניות במרשם בעלי המניות של החברה - הנתבעים 1 – 2.
נוסף על כך, במכתבו של עו"ד חדד לא נכללה בקשה להירשם במרשם בעלי המניות של החברה. כל שנרשם בו הוא: "מצ"ב תדפיס רשם החברות לאחר העברת המניות ע"ש הקונה.". כמו כן, לא נתקבל כל מענה לפנייה האמורה ולפיכך, בכל מקרה, היה על התובע לשוב ולפנות לחברה בבקשה מתאימה.
התובע אישר בחקירתו הנגדית שלא ניסה ליצור בעצמו קשר עם החברה מאז חתימת ההסכם. פנייתו הראשונה של התובע לחברה, נעשתה רק במכתב מיום 18.7.2010 בו צוין כי הוא נכתב בהמשך לשיחה טלפונית של התובע אל הנתבע 1 (ר' נספח 20 לתצהיר התובע; פרו' עמ' 65 שו' 1 – 5, עמ' 68 שו' 1 – עמ' 69 שו' 25). לא למותר לציין כי על גבי המכתב מיום 18.7.2010 צוין בכתב יד: "נשלח רשום עם אישור מסירה ושני המכתבים חזרו".
39. הנתבע 1, מצידו, ציין בחקירתו הנגדית כי התקשר אל התובע בעקבות ביקור בעיריית אשדוד, שם נודע לו לראשונה שהתובע רשום כבעל מניות (ר' פרו' עמ' 141 שו' 15- עמ' 142 שו' 4):
"ש. מה קרה בשנת 2010 עם הארנונה בעירית אשדוד?
ת. בשנת 2010 קיבלתי חיובים של ארנונה שלא היו הגיוניים. כאשר סיכמתי את החיובים במטרים אז הסתבר לי ששטח המגרש תפח ב-2 דונם
ש. כשאתה אומר 'קיבלתי' האם אתה מתכוון לחברה?
ת. כן. ניגשתי לעירייה. עם כל שוכר שמגיע אני חותם...
ש. איך הגעת למסקנה שהתובע בעל מניות מתוך מחלקת ארנונה בעיריית אשדוד
ת. ישבתי עם אחת הפקידות שאמרה כי היא רוצה לבדוק ב-בי.די.איי, אין לי מושג מדוע, היא שאלה אותי מי אני, ואמרתי לה כי אני מנהל החברה, אני הבעלים, אז היא רצתה לבדוק. אז היא אמרה לי אני רואה שזה אתה, לוי לאה, ואמרתי לה שזאת אמא שלי ותום סמואל, אמרתי לה אין דבר כזה.
ש. באותו רגע אתה לא מבין מה קורה? איך מופיע לך תום סמואל?
ת. נכון.".
40. מעיון בכל פניותיו של התובע לחברה, לנתבעים 1 – 2 ולרו"ח בוטראשוילי, שצורפו לתצהירו, אין בהן בקשה של התובע להשלים את רישומו כבעל מניות במרשם בעלי המניות של החברה אלא הוא פונה בכשירותו כבעל מניות בחברה, הרשום ברשם החברות.
ואילו הנתבע 1, בשיחות שתועדו בין הנתבע 1 לתובע (ר' נספח נ/9ג' לתצהירו של הנתבע 1), חוזר ואומר לתובע כי איננו בעל מניות בחברה וכי לא פעל בהתאם להוראות התקנון.
במכתבים שהוחלפו בין באי כוח הצדדים וצורפו לכתב התביעה המתוקן (ר' נספחים 23 – 26), הם חזרו על אותן עמדות. יצוין כי גם במסגרת ההתכתבות בין ב"כ הצדדים, לא נאמר על ידי מי מהצדדים דבר אודות הרישום במרשם בעלי המניות של החברה.
41. לעניין רישומו של התובע כבעל מניות במרשם בעלי המניות של החברה, המחוקק קבע כי חברה תשנה את רישום הבעלות במניות במקרים הבאים בהתאם לסעיף 299 לחוק החברות:
"299. חברה תשנה את רישום הבעלות במניות במרשם בעלי המניות כאמור בסעיף 130(א)(1), בכל אחד מאלה:
(1) נמסר לחברה כתב העברה של המניה בחתימתם של המעביר ושל הנעבר, ודרישות התקנון, אם נקבעו לכך, התקיימו;
(2) נמסר לחברה צו של בית משפט לתיקון המרשם;
(3) הוכח לחברה כי נתקיימו תנאים שבדין להסבתה של הזכות;
(4) התקיים תנאי אחר שעל פי התקנון די בו כדי לרשום שינוי במרשם בעלי המניות.".
42. בענייננו, השלב המקדים היה צריך להתבצע בהתאם להוראת סעיף 299(1) לחוק החברות, מחוץ לכותלי בית המשפט, באמצעות פניה של התובע לחברה, בהתאם לחובתו להשלמת הרישום. אינני מקבלת את עמדתו של התובע כי לא חלה עליו חובה לפנות לחברה מאחר שאין כל הוראה כזו בתקנון החברה (ס' 85 בסיכומי תובע). התובע אמנם טוען כי דווח לחברה על ידי עו"ד חדד על העברת המניות. כמפורט לעיל, לא הוכח בפני כי המכתב הגיע לאורגנים בחברה אשר להם היה צריך לדווח, ואף אינני סבורה כי מדובר במכתב העומד בדרישות הדין. אף לא צורפו למכתב שנשלח כתב העברה של המניה בחתימתם של המעביר והנעבר ולא התקיימו דרישות התקנון כמצוות סעיף 299(1) לחוק החברות.
43. בכתב התביעה המתוקן מבקש התובע לקבל סעד מבית המשפט מבלי שניסה קודם לכן להסדיר את עניין הרישום במרשם בעלי המניות מחוץ לכותלי בית המשפט, בהתאם להוראות הדין ותקנון החברה. כך עולה גם מהוראת סעיף 134 לחוק החברות המובאת להלן:
"134. רשום אדם במרשם בעלי המניות בלא שהוא זכאי לכך, או שאינו רשום במרשם האמור אף שהוא זכאי לכך, או שהרישום אינו מלא או מדויק, והחברה סירבה לתקן את הטעון תיקון, רשאי בית המשפט לבקשת הנפגע או כל בעל מניה בחברה לתת כל סעד הנראה לו מתאים, בנסיבות הענין, לרבות תיקון המרשם." [ההדגשה הוספה- א.ר.ב.].
44. התובע טען כי הצהרתו החתומה של הנתבע 1 בדו"ח השנתי שהוגש לרשם החברות ביום 23.4.2014 (נספח 18 בתצהיר התובע) לפיה התובע מחזיק ב – 122,000 מניות של החברה "מהווה אסמכתא חד משמעית לכך שהנתבע 1 מכיר בבעלות התובע במניות" (סעיף 115 לסיכומי התובע). הנתבע 1 טען בעניין זה כי את הדיווח לרשם החברות ערך רו"ח של החברה, רו"ח בוטראשוילי. הנתבע 1 טען כי חתם על הדיווח לאחר שהוסבר לו על ידי רו"ח בוטראשוילי כי הרישום בדו"ח צריך להיות תואם למרשם העדכני של רשם החברות, וכי מדובר בדיווח טכני שאין בו קביעה משפטית באשר למי זכאי להירשם כבעל מניות.
הנתבע 1 העיד בחקירתו הנגדית כי הוא שוכנע לחתום בשנת 2014 ומאז הוא מסרב לחתום למרות שהוא יודע כי עקב כך החברה מופיעה כמפרת חוק ברשם החברות (פרו' עמ' 136 שו' 29 – 36). טענתו של הנתבע 1 נתמכה בתצהירו של רו"ח בוטראשוילי (ר' סעיף 7 ואילך ואכן המכתב נ/45 שנזכר בתצהירו), וכך, גם בחקירתו הנגדית (פרו' עמ' 116 שו' 18 – 27, עמ' 117 שו' 15 – 24, עמ' 118 שו' 1 – 8).
זאת ועוד, עולה מתמליל השיחה של התובע עם הנתבע 1 כי הנתבע 1 אמר לתובע מפורשות כי אינו מכיר בו כבעל מניות וכי לא פעל לפי תקנון החברה. התובע אישר בעדותו כי הנתבע 1 מסר לו כי אינו מכיר בו כבעל מניות (ר' פרו' הדיון, עמ' 83 שו' 12- 17) :
"עו"ד עקיבא: רגע, אני שואל אותך, תעזוב את המכתב. ב-7.5.2012, בשיחה הטלפונית, אמר לך שהוא לא מכיר בך וכל ההעברה פסולה. אתה מכיר? שמעת את זה או לא?
העד מר סמואל: הוא אמר שהוא לא מכיר בקניה שלי. ברכישה.
ש: נכון. אז הוא לא מכיר בך כבעל מניות, אתה מסכים אתי?
ת: כן.
ש: יפה.".
יתר על כן, גם לאחר הדיווח שנמסר לרשם החברות (ואף צורף לתכתובת בין הצדדים - נספחים 23 – 26 לכתב התביעה המתוקן) הנתבע 1 ובא כוחו טענו בהתכתבויות עם התובע ובא כוחו, כי התובע אינו בעל מניות בחברה וכי הרכישה של המניות בוצעה בניגוד להוראות הדין ולתקנון החברה.
45. עולה אם כן, כי התובע לא פנה לחברה לצורך הסדרת מעמדו כבעל מניות בחברה. עם זאת, הנתבעים 3-1, הודיעו במסגרת תביעה זו על סירוב החברה לרשום את העברת המניות. לנוכח המפורט לעיל והסעדים המבוקשים בתביעה המתוקנת, יש להכריע אם כן, על יסוד הטענות שהועלו, האם יש לקבל את בקשתו לסעד כנגד סירוב החברה לרשום אותו במרשם בעלי המניות.
46. בשעה שהוקמה החברה היה עליה לקבוע בתקנונה את האופן שבו יהיה ניתן להעביר את המניות של כל חבר בחברה, וזאת בהתאם לסעיף 31(1) לפקודת החברות, 1929 שהייתה אותה עת בתוקף (להלן: "פקודת החברות"). האחים שייסדו את החברה, יוסי לוי ושלמה לוי, אימצו את לוח א' בתוספת השלישית תוך עריכת שינויים ותיקונים וקבעו בתקנון החברה כך:
בהמשך, כפי שפורט לעיל, נקבע בסעיף 7 כדלקמן:
בסעיף 7 לתקנות החברה הוסכם ונקבע, אם כן, שלא לאמץ את ההסדר שנקבע בסעיף 19 בתקנות להנהלת חברה שאחריותה מוגבלת במניות המצוי בלוח א' שתוספת השלישית לפקודת החברות, אשר לשם השוואה, יובא כלשונו:
"19. המנהלים רשאים לסרב לרשום את העברת המניות, שמחירן טרם סולק במלואו, לאדם שאין הם רוצים בו, וכן יכולים הם לסרב לרשום העברה של מניות שעליהן יש לחברה זכות שעבוד. המנהלים יכולים כמו כן לדחות את רישום ההעברות למשך ארבעה עשר הימים האחרונים שלפני האספה הכללית הרגילה המתאספת בכל שנה ושנה. המנהלים יכולים לסרב להכיר בתעודת העברה עד אשר –
(א) ישלמו לחברה תשלום שלא יעלה על 150 מיל בעד ההעברה; ועד אשר
(ב) יצרפו לתעודת ההעברה תעודה מן המניות המועברות שאליהן מתיחס החוזה ועוד הוכחות כאלה שהמנהלים יוכלו בצד לדרשן למען ברר את זכותו של המעביר להעביר את מניותיו.".
47. הנוסח שנקבע בתקנון החברה קובע, כאמור, כי המנהלים רשאים "לסרב לרשום כל העברת מניות לאדם שאין הם רוצים בו, לפי ראות עיניהם המוחלטות והבלתי תלויה וללא מתן כל נימוקים". ההסדר הקבוע בסעיף 19 ללוח א' אינו כולל זכות סירוב גורפת למנהלים ביחס להעברת מניות, והוא מתייחס למניות שטרם נפרעו במלואן או מניות שעליהן יש לחברה זכות שעבוד. נראה, אם כן, כי השינוי המהותי שנערך בלשון התקנה, שלפיו מבקשים בעלי המניות, לאפשר למנהלים לסרב להעברת מניות מכל סיבה שהיא ללא מתן כל נימוק, נבע מרצונם לשמור על החברה כחברה משפחתית ובכל מקרה לוודא שמניותיהם לא יעברו למי שהם אינם רוצים בו כשותף בחברה.
יחד עם שיקול הדעת הבלתי מוגבל לסרב לרשום כל העברת מניות, נקבע בהמשך הסעיף, כי המנהלים יכולים לסרב להכיר בכל העברת מניות אלא אם שולם סכום של 15 אג' והעברת המניות מלווה ע"י תעודת המניה או עדות אחרת מתקבלת על הדעת שהמנהלים ידרשו, על מנת להוכיח את זכותו של המעביר לעשות את העברה.
התובע טען כי לאור האמור בחלקה השני של התקנה, משעה ששלמה לוי המנוח חתם על שטר העברת מניות, אין למנהלים זכות לסרב לרשום את העברת המניות. אינני מקבלת טענה זו. ראשית, יש לציין כי התובע מתעלם מהחובה לשלם את הסכום שהיה נדרש, ככל שהיה אכן פונה לחברה בבקשה מתאימה. מעבר לכך, לגופו של עניין, הפרשנות של התובע מרוקנת מתוכן את שיקול הדעת הבלתי מוגבל אותו נועד השינוי בסעיף 19 להעניק למנהלים, תוך שינוי מהתקנה המקורית. כידוע, התקנון הוא חוזה בין החברה לבין בעלי מניותיה ובינם לבין עצמם. פרשנותו נעשית על פי כללי הפרשנות החלים על חוזים, בהתאם לאומד דעת הצדדים כפי שמשתמע מלשון החוזה, ואם החוזה ניתן למספר פירושים יש לפנות לנסיבות, ולכללי הפרשנות על מנת לסייע בפירושו (סעיף 17 לחוק החברות, ע"א 1630/94 צנה בע"מ נ' עזבון נח מוזס ז"ל (15.08.1994)), סעיף 8). במקרה זה, שעה שנקבע כי יש לשנות מההסדר המצוי בהוראה שבתקנה 19 ובמקומה לאפשר למנהלים שיקול דעת מוחלט ובלתי מסויג לבחור את שותפיהם, אין כל היגיון ששיקול הדעת אותו ביקשו להקנות למנהלים נסוג בהתקיים התנאי, שממילא נדרש בכל העברה של מניות, שעניינו קיומה של אסמכתא לעצם ההעברה.
על כן, אני סבורה, בהתאם לכללי הפרשנות החוזיים, כי האמור בהמשך הסעיף לא בא לגרוע מהרישא של התקנה. הסיפא מתייחסת לדרישות הסף, של תשלום בגין הבקשה והצגת אסמכתא לעצם העברת המניות מהבעלים שנועדה ללמד בדבר כשרות ההעברה (ר' עניין אונגר). ככל שתנאי סף אלו לא מתקיימים, אין לרשום העברה. לצד זאת, בהתקיימם, שמורה למנהלים הזכות לדון בבקשה לגופה, להפעיל את שיקול דעתם ואף לסרב להעברת המניות כמפורט ברישא של הסעיף.
48. בעניין אופן הפעלת שיקול הדעת של המנהלים, נקבע בפסיקה כי יש לפרש בצמצום את הוראת ההגבלה שבתקנון החברה, זאת, מאחר שלבעל מניות יש זכות לכאורה להעביר את מניותיו לכל מי שיחפוץ (ר' ע"א 347/62 החברה המרכזית לשיכון ובנין בע"מ נ' מפרק חברת "פלרוד" בע"מ (בפירוק)), פ"ד י"ז 399, 406 ((1963). זאת, הגם שהחברה פועלת על פי מסמכי הייסוד שלה ובעלי המניות כפופים למגבלות שהסכימו עליהם, במיוחד מייסדי החברה שקבעו את אותן מגבלות. יחד עם זאת, נקבע כי בית המשפט לא יחליף את שיקול דעת מנהלי החברה בשיקול דעתו שלו, בשאלה האם בעל המניות הנעבר רצוי או בלתי רצוי מבחינת האינטרסים של החברה, גם כאשר בית המשפט סבור אחרת, ואף אם הוא משוכנע כי המנהלים טעו כאשר שקלו את אינטרס החברה. זאת, משום שהניהול הפנימי של ענייני התאגיד נתון בידי מנהליו ובעלי מניותיו. בית המשפט ייאות להתערב רק כאשר יוכח לפניו כי המנהלים סירבו לאשר את העברת המניות שלא בתום לב, או מתוך שרירות, גחמנות, או מטרה זרה. נטל ההוכחה הוא על הטוען ומדובר בנטל הוכחה כבד (ע"א 131/88 רוגובסקי נ' סביר, מד(2) 622 (1990) (ניתן אף להשוות לפסיקת בית המשפט במסגרתה נקבע כלל שיקול הדעת העסקי, ר' ע"א 7735/14 ורדניקוב נ' אלוביץ (28.12.2016)).
49. מי הם מנהלי החברה שעליהם מוטלת האחריות לקבלת ההחלטה לרישום המניות על שמו של התובע?
יצויין כי עיון בתיק בית המשפט מעלה כי הצדדים לא צרפו לכתבי טענותיהם נסח עדכני של החברה מרשם החברות והנסח היחיד שנמצא בפני בית המשפט הוא הנסח שצורף למכתבו של עו"ד חדד מיום 15.10.07 (נספח 5 לתצהירו של התובע). בנסח המצורף מצוין כי הדירקטורים של החברה הינם שלמה לוי, יוסף לוי והגב' לאה לוי. כפי שפורט, שלמה לוי ויוסף לוי הלכו לעולמם.
קיימת מחלוקת בין הצדדים לגבי המועד בו מונה הנתבע 1 כמנהל בחברה. הנתבעים 1 - 3 טוענים כי ביום 18.9.07 מונה הנתבע 1 כמנהל בחברה (נ/25 בתצהיר הנתבע 1) והנתבעת 2 חתמה על טופס הודעה בדבר שינויים בהרכב הדירקטוריון (נ/26 בתצהיר הנתבע 1) אבל בשל שגגה דבר מינויו של הנתבע 1 כמנהל לא דווח במועד ומועד הדיווח לרשם החברות היה ביום 21.12.2009 (נ/28 לתצהירו של הנתבע 1).
אני סבורה כי לעניין זה אין משמעות מעשית בענייננו, מאחר והתובע ושלמה לוי המנוח לא פנו אל החברה והודיעו לה על עסקת מכר המניות במועד, וכיום נבחנת ההחלטה על ידי בית המשפט כאשר לא יכול להיות חולק כי הנתבע 1 הינו מנהל בחברה.
50. באשר להפעלת שיקול הדעת, שלמה לוי המנוח הינו כיום בעל המניות הרשום במרשם אשר לטענת הנתבעים הוא מרשם בעלי המניות של החברה. התובע מבקש, בהתאם להסכם המכר ושטר העברת מניות, להירשם במקומו כבעל מניות במרשם בעלי המניות של החברה. מעמדו של התובע הינו של נעבר. תפקידם של המנהלים הינה לבחון לא רק את זהותו של הנעבר, אלא לבדוק בבדיקה ראויה את כשרות פעולת העברה ואת אמיתות המסמכים המשמשים להעברה, ובפעולות העברה לא שגרתיות כגון העברת מניות רבות או תמורה נמוכה, נוהגת החברה לשלוח למעביר מכתב בו היא מבקשת לבדוק עמו את תקינות העברה. כאשר לא נמסרת למנהלים הודעה בדבר העברת מניות, ממילא נשללת מהם יכולת הבדיקה הראויה, וגובר החשש של מעשה זיוף או מרמה בהעברת המניות (ר' עניין אונגר).
כאמור לעיל, לא נמסרה למנהלים הודעה בדבר העברת המניות, ובמסגרת ההליך שהתנהל לפניי, שלכאורה החליף את הליך הבדיקה הראויה שהצדדים היו צריכים לנהל מחוץ לכותלי בית משפט, טענו החברה והנתבעים 2-1 המשמשים כמנהלים בה טענות כנגד כשרות העסקה, והביעו עמדתם כנגד רישומו של התובע במרשם בעלי המניות. הנתבע 5, מנהל עזבון שלמה לוי המנוח, אף הוא טוען כי יש לסרב לרישום העברת המניות. התובע מצדו טען כי יש להעביר על שמו את המניות במרשם בעלי המניות וטען נגד סירובם של המנהלים.
51. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובסיכומי הצדדים ושמעתי את הצדדים, אני סבורה כי הטעמים שהעלו הנתבעים 2-1 המשמשים כמנהלים בה, בדבר הסירוב לרישומו של התובע במרשם בעלי המניות מוצדקים, והתובע לא עמד בנטל ההוכחה המשמעותי המוטל עליו על מנת להוכיח כי הסירוב נובע ממניעים אישיים או זרים או מחוסר תום לב.
52. הנתבע 1 פירט בתצהיר שהוגש בשמו ובשם הנתבעת 2 והחברה, בחקירתו הנגדית ובסיכומים מטעמם, את השיקולים בגינם הם מסרבים לרשום את התובע במרשם בעלי המניות.
הנתבע 1 ציין בתצהירו כי הסיבות לסירוב, נעוצות בכך שההעברה בוצעה מבלי שכלל נעשתה פנייה לקבל את אישור החברה; לתובע לא הייתה יכולת כלכלית לרכוש את המניות והוא בבחינת "קוף" שמאחוריו עומד אדם שהלווה לשלמה לוי המנוח כספים בסך 50,000 דולר. ההסכם נעשה למעשה עם אותו צד ג', התובע היה מעורב במעשי נוכלות ביחד עם ביתו של אותו צד ג' בחברה אחרת שעסק בשיווק קרקעות וסביב פעילותה התנהלו הליכים משפטיים ואף הוגש כתב אישום ע"י אגף מס הכנסה ולכן "מסרב לקבל את התובע כשותף בחברה לאחר שהתגלה כנוכל ורמאי, אשר פעל בידיעה מראש ובאופן זדוני ומכוון, בניגוד לדרך הקבועה בחוק ובתקנון החברה" (ר' סעיף 19 לתצהירו). הנתבע אף ציין כי סבר שמדובר בחוזה שאינו אמיתי אלא מדובר היה בעסקת הלוואה על סך 50,000 דולר (ר' סעיף 118 לתצהיר הנתבע 1).
53. בסיכומיהם ציינו כי אינם חפצים בשותף שהודה בחקירתו כי המניות נרשמו על שמו ולא על שם אימו מאחר וביקשו למנוע מנושים של אימו להניח ידם על כספי הירושה שבהם היא רצתה לעשות שימוש. הנתבעים הגדירו זאת כסיוע להונות נושים (סעיף 57 לסיכומי הנתבעים 3-1). התחמקות מפירעון תשלום חובות לנושים והסיוע לאמו בכך, כדי להשקיע את אותם כספים, הינה התנהגות המצדיקה לבדה את הסירוב לרישומו של התובע כבעל מניות במרשם בעלי המניות של החברה.
התובע הלין כי הנתבע 1 עושה בחברה כבתוך שלו וכי סירובו לרשום את התובע נובע מאינטרסים אישיים ולא מטובת החברה והוא איננו עושה הפרדה בין רצונותיו, טעמיו, העדפותיו האישיות לאלה של החברה. אכן, הנתבע 1 הינו מנהלה של החברה, הוא משמש גם כדירקטור ובעל מניות המחזיק במחצית ממניותיה. כידוע, מדובר בחברה משפחתית, ואחד המאפיינים המייחדים חברה משפחתית לעומת חברה רגילה היה הכפילות בתפקידים שממלאים בני המשפחה (עלי בוקשפן אילון ידין "משפחה ועסקים – החברה כאישיות משפ(חת)טית על המפגש בין דיני חברות לחברות משפחתיות" משפטים מח (2018) 127). כפי שציינתי, אני סבורה כי הטעמים שהעלה הנתבע 1 בסירובו לרשום את התובע במרשם בעלי המניות של החברה, הינם טעמים שבטובת החברה גם אם לא ניתן לפסול כי טעמים אלו, בשל הנסיבות של חברה זו, זהים לאינטרסים האישיים של הנתבע 1.
54. כאמור, התובע הגיש את כתב התביעה לאחר פטירתו של המנוח שלמה לוי, מבלי שנשמעה עמדתו, באשר לרישומו של התובע במרשם בעלי המניות. יובהר כי לתובע הייתה הזדמנות להגיש תביעה להסדרת מעמדו עוד כאשר שלמה לוי היה חי, לאחר שלא נענו דרישותיו במכתבים ששלח לנתבעים 1 – 3 ביום 18.7.2010 וביום 4.1.2011.
בשל מחדלו של התובע לא נשמעה דעתו של שלמה לוי המנוח ועליו להלין בעניין זה רק על עצמו.
עתה, מנהל העיזבון, חליפו של שלמה לוי המנוח, הביא את עמדתו לגבי דרישת התובע להסדיר את רישומו כבעל מניות. מנהל העיזבון ציין כי הסכם המכר הוא הסכם למראית עין ועל כן העברת המניות על שמו של התובע בטלה. כפי שפורט לעיל, טענה זו התקבלה. בסיכומיו תומך מנהל העיזבון בעמדתו של הנתבע 1 בסירובו לרשום את התובע כבעל מניות במרשם בעלי המניות של החברה, ומציין כי בחברה משפחתית ואינטימית מרכיב האמון בין בעלי המניות הוא מרכיב חשוב מאוד. אכן, מההליכים שנוהלו בתיק זה עולה כי יחסי האמון בין הצדדים אינם גבוהים, וקיימת חשדנות רבה.
סיכומו של דבר, אני סבורה כי הנסיבות האופפות את החתימה על הסכם המכר וביצועו, ובכלל זאת, מעורבותו כנתבע בחברת ס.ש.ת והפעלתו על ידי אימו מחזקים את המסקנה כי ההחלטה של הנתבע 1 מבוססת על אדנים משמעותיים והינה לטובת החברה. כפי שפורט לעיל, התובע הודה בעדותו כי רישומו כבעל מניות נעשה על מנת למנוע מנושי אימו לשים את ידם על המניות, כי לא היה מעורב בדרך כלשהי ברכישה, כי אימו היא שמימנה את הרכישה. כמו כן, לשותף לעסקים של אימו, רוימי, היה חלק משמעותי בעסקה כך שספק אם התובע הוא אכן מי שלחברה יהיה שיג ושיח עימו, ככל שירשם כבעל מניות. העסקה נעשתה כאמור, מבלי לדווח לחברה ולקבל את אישורה להעברת המניות ומבלי למסור דיווח מתאים לרשויות המס. על כן, לאחר ששקלתי בדברים, אני סבורה כי השיקולים העומדים בבסיס סירוב המנהלים והחברה לרישום העברת המניות באים בגדר מתחם שיקול הדעת הסביר של מנהלים בחברה מסוג זה. לכן, לא שוכנעתי כי יש מקום להתערב בהחלטה זו.
אציין כי בהחלטתי ניתן על ידי משקל גם להעדר הפנייה של התובע לחברה לצורך הסדרת מעמדו כבעל מניות ולרישומו במרשם בעלי המניות תוך זמן סביר. כמו גם את פנייתו לקבל סעד מבית המשפט, מבלי להסדיר עניין זה קודם לכן במסגרת מוסדות החברה, כאשר שלמה לוי המנוח היה עוד בחיים. אני סבורה כי פנייתו של התובע לבית המשפט לקבלת סעד רק לאחר פטירתו של שלמה לוי המנוח, מנעה מהמנהלים, למצער, את האפשרות של בדיקה ראויה אל מול המעביר, המנוח.
55. לנוכח כל האמור, לא מצאתי להיעתר לסעד הראשון והמקדמי אותו ביקש התובע בכתב התביעה המתוקן, התביעה לסעד הצהרתי לפיו התובע הינו בעלים של 122,000 מניות של החברה וזכאי להירשם ככזה במרשם בעלי המניות דינה להידחות, הן מהטעם כי הסכם המכר הוא הסכם למראית עין, והן מן הטעם כי לא שוכנעתי כי המנהלים מסרבים לרשום את המניות על שמו במרשם בעלי המניות מטעמים שאינם מוצדקים, כאשר די היה בכל אחד מטעמים אלו כדי להביא לתוצאה האמורה.
56. הנתבעים העלו טענות בדבר התיישנות או שיהוי של התביעה. לאור התוצאה אליה הגעתי, אין עוד צורך להכריע בטענות אלו.
57. לנוכח כל האמור, אין מקום להמשיך בבירור התביעה, כאשר שאר הסעדים אשר נותרו לבירור בשלב הבא עניינם קיפוח המיעוט, אשר מעצם טבעם היה מקום לדון בהם רק אם הסעד הראשון והמקדמי היה ניתן לתובע.
לפיכך, התביעה נדחית.
58. באשר להוצאות, אני מחייבת את התובע לשלם לנתבעים 3-1, ביחד ולחוד, הוצאות משפט בגובה הסכום ששולם על ידם למומחה בגין חוו"ד מומחה וכן שכ"ט עו"ד בסך כולל של 117,000 ₪ וכן לשלם לנתבע 5 (שצורף רק בשלב מאוחר יותר של ההתדיינות) שכ"ט עו"ד בסך כולל של 70,000 ₪. באשר להוצאות בכל הנוגע לתביעה כנגד הנתבעת 4, בשים לב לכל המפורט לעיל ואף להתנהלות הדיונית מצידה לאורך ההליך, אני מחייבת את התובע לשלם לנתבעת 4 שכ"ט עו"ד בסך כולל של 15,000 ש"ח.
הסכומים ישולמו תוך 60 יום מהיום.
המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.
ניתן היום, י"ט אלול תשפ"ב, 15 ספטמבר 2022, בהעדר הצדדים.