16. גם הטענה כי קיום הדיון בדלתיים פתוחות יוביל לפגיעה חמורה בפרטיות, דינה להידחות. עילה זו מבוססת על סעיף 70(ד) לחוק בתי המשפט שעוסק ב"איסור פרסום" וקובע כי בית המשפט רשאי לאסור כל פרסום בקשר לדיוני בית המשפט, במידה שהוא רואה צורך בכך, בין היתר, "לשם מניעת פגיעה חמורה בפרטיות" בעל אדם או משתתף אחר בדיון או "לשם מניעת פגיעה בפרטיות של אדם בשל חשיפת מידע רפואי עליו".
17. בפתח הדברים יצוין כי להב עצמו, אשר לשם הגנה על פרטיותו שלו (בין השאר), מבוקש איסור הפרסום, לא ביקש לקיים את הדיון בדלתיים סגורות. בהינתן שלל התארים שהודבקו ללהב בבקשה ובסיכומים, בקשתו של גוטמן להגן על פרטיות להב נראית "חשודה". בתוך כך, אינני מקבל את הטענה כי זיהוי להב עם החברה, עלול להביא גם לפגיעה בחברה. יתרה מכך, מה שעומד בבסיס ההליך אינו מצבם הרפואי של הצדדים, אלא סכסכוך עסקי בין בעלי מניות שפתרונו יימצא ככל הנראה בקביעת מנגנון היפרדות בין השותפים ובהכרעה בסכסוכים הכספיים ביניהם. אמנם, במסגרת טיעוניהם התייחסו הצדדים למצבי רוחו המשתנים ולמצבו הנפשי של אחד השותפים (לפי הנטען), אך כתבי הטענות לא כללו מסמכים רפואיים או מידע שנערך על ידי גורם רפואי (יוער כי בבקשה לצירוף ראיה טען גוטמן כי בידיו מסמכים שלא צורפו "מחמת צנעת הפרט"). גם אם נבקש להציב את הטענות בדרגה שהיא מעבר להכפשות הדדיות (והצדדים לא חסכו אחד מהשני הכפשות), הרי טענות הצדדים אינן בבחינת ״אנמנזה״ רפואית שחשיפתה עלולה לפגוע פגיעה חמורה במובן החוק. אכן, מטבע הדברים פומביות הדיון פוגעת במהותה בפרטיות המתדיינים, אך הזכות לפרטיות נסוגה מפני עיקרון הפומביות. כדי שיתרחש ההיפך יש צורך בפגיעה חמורה ולא התרשמתי כי כך אכן המצב כאן (רע"א 3007/02 יצחק נ' מוזס, פ"ד נו(6) 592 (2002)). נזכיר עוד כי פגיעה במוניטין, בפרנסה, באמינות ובשם הטוב, אינם בגדר פגיעה חמורה שצריכה להפוך על פיה את נקודת המוצא הקבועה בדין (עע"מ 4601/21 סלים א.נ. ניהול והשקעות בע"מ נ' הממונה על שוק ההון, ביטוח וחסכון (1.8.2021)).
18. קצרו של דבר, הבקשה לאיסור פרסום נדחית, מכאן שהחלטתי מיום 2.6.2022 בדבר איסור הפרסום – מבוטלת.
הבקשה להוספת ראיה ולזימון עדים
הבקשה וטענות הצדדים
19. לאחר הגשת הסיכומים, ביקש גוטמן לצרף ראיה נוספת ולזמן עדים. בבקשה הוסבר כי הראיה הנוספות שצירופה מבוקש היא כתב תביעה שהוגש לבית הדין האזורי לעבודה נגד החברה ולהב, על ידי מי ששימש לטענתו נהגו/עוזרו האישי של להב (להלן: העובד), למן חודש ספטמבר ועד לחודש מרץ 2022. נוסף לכך, נתבקש זימונם של העובד ואחיו של להב ששמו הוזכר בתביעה, זאת לצורך שמיעת עדותם והצגת "כל מסמך רלוונטי שברשותם" [במאמר מוסגר יצוין כי לא היה מקום להגיש את כתב התביעה במעטפה סגורה לעיון בית המשפט בלבד, מה גם שלהב נתבע בעצמו באותה תביעה].
20. בבקשה נטען כי המדובר בראיות "משמעותית ורלוונטית ביותר" שיש בהן לשפוך אור על סוגיות מהותיות המצויות בליבת המחלוקת. נטען כי יש בראיות כדי להוכיח כי להב מסר גרסה כוזבת ביחס להעסקת העובד, כי העסקתו הייתה כסות למשיכת כספים מהחברה משום שהועסק למטרות שאינן קשורות בחברה, וכי התנהגות להב מסבה נזק לחברה ולגוטמן. כמו כן, נטען כי הראיות באות לשפוך אור על מצבו הנפשי של להב ומצבי רוחו המשתנים. גוטמן טוען אפוא כי מתקיימים התנאים שמאפשרים צירוף הראיה וזימון העדים בשלב זה.
21. החברה מבקשת לא לנקוט עמדה לגבי בקשה זו. להב מתנגד לבקשה. לטענתו, דבר קיומו של העובד היה ידוע לגוטמן ואין המדובר בעניין שבגילויו היה משום חידוש. כן נטען כי הראיות שגוטמן מבקש לצרף אינן רלוונטיות כלל למחלוקת, וכי גם גוטמן נהג באופן דומה עם נהגו שהוגדר "אב בית". אשר לטענה כי הראיות נועדו להוכיח מצבי רוחו המשתנים של להב, זה האחרון לא חוסך טענות לגבי התנהלותו והתנהגותו של גוטמן בהקשרים שונים ומפליג אל מחוזות רחוקים. להב הוסיף וטען כי הבקשה נועדה אך כדי לעכב את מתן ההחלטה בבקשה לסעדים זמניים תוך גרימת נזקים לו ולחברה. לבסוף, להב טוען כי אם בית המשפט ייעתר לבקשה כי אז יש להתיר לו להגיש ראיות מטעמו.
הכרעה
22. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה הגעתי למסקנה כי דין הבקשה, על שני ראשיה, להידחות. בהקשר להגשת ראיה נוספת בשלב בירור ההליך העיקרי, ניתן במקרים חריגים לסטות מסדרי הדין המחייבים בעל הדין להגיש את ראיותיו לבית המשפט "בחבילה אחת" ולהתיר לו הגשת ראיה בשלב מאוחר יותר תוך סטייה מסדרי הדין (רע"א 6840/21 גלבוע נ' המרכז הרפואי מאיר, פסקה 6 (20.10.2021) (להלן: עניין גלבוע)). בבוא בית המשפט לבחון אפשרות זו, עליו לתת את דעתו לשיקולים שונים, ובכללם: השלב בו מצוי ההליך; אופי הראיה הנוספת ומידת תרומתה לגילוי האמת; והמועד בו ידע המבקש, או היה עליו לדעת, על קיומה של הראיה הנוספת (ראו: רע"א 5628/22 אלח'ורטי נ' מדינת ישראל (30.8.2022); רע"א 8597/21 יעקב נ' נבואני, פסקה 15 (21.2.2022); עניין גלבוע). אמנם, השיקולים האמורים נקבעו ביחס לשלב הראיות בהליך העיקרי, אך אין כל קושי לאמצם בשינויים המחויבים ובגמישות הנדרשת ממאפייניו של ההליך הזמני: בין השאר מסגרת הזמנים הקצרה בה יש להכריע בבקשה; העובדה כי הקביעות העובדתיות הנן לכאוריות ולא סופיות; והאפשרות להידרש לעתים לראיות לא קבילות.
23. במבט ראשון, הראיה שגוטמן מבקש לצרפה – קרי כתב התביעה – לא הייתה ידועה לו בשלב בו נדרשו הצדדים להציג את הראיות במסגרת בירור הבקשה, שכן מדובר בתביעה שהתקבלה אצל החברה רק ביום 21.9.2022. ברם, העובד שהגיש את התביעה הוא נהגו/עוזרו האישי של להב. גוטמן ידע על קיומו ועל הפוטנציאל הראייתי הטמון בעדותו, מראש, והוא אף טען לגבי העסקתו (סעיף 14(5) לבקשה). ניתן אפוא לומר כי כתב התביעה אך "הנכיח" את הפוטנציאל הראייתי שטמון באותו עובד, מנקודת ראותו של גוטמן.
24. גם אם אניח כי המדובר בראיות שנוצרו עם הגשת התביעה, שיקולי נגד כבדי משקל מטים את הכף שלא להיעתר לבקשה.
25. ראשית, והדברים אמורים בפרט בהתייחס לכתב התביעה, הרי כתב התביעה הוא מסמך טענות ועל כן ערכו הראייתי הוא דל, עד בלתי קיים. כשמו כן הוא, כתב הטענות שוטח את טענותיו של מגיש התביעה, העובד, ומעצם הטיעון – לא ניתן ללמוד דבר בעל ערך ראייתי משמעותי לענייננו. כמו כן, נראה שלנוכח קביעותיי הלכאוריות, נדבכים מסוימים של הנושאים שהראיות – הן התביעה והן העדים – באות להוכיח, מנקודת ראות גוטמן, הופכות להיות פחות רלוונטיות.
26. שנית, והדברים אמורים ביחס לבקשה לזימון העדים, בשונה משלב בירור הראיות, סמכותו של בית המשפט שלא להיעתר לבקשה לזימון עדים בבקשה לסעד זמני, היא רחבה יותר והיא עשויה לכלול מספר שיקולים, שלא מתמצים רק בשאלת הרלוונטיות (יואל פרייליך סעדים זמניים ומיידיים במשפט העסקי 128-127 (2013) (להלן: פרייליך); ת"צ (מחוזי מרכז) 5270-07-08 סוסתיאל נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה (19.1.2011); והשוו ה"פ (שלום ב"ש) 59979-12-20 וינר נ' ישרוטל בע"מ (12.1.2021)). לפיכך, בית המשפט לא יורה על זימון עדים בהליך זמני כדבר שבשגרה, ונדרשים טעמים מיוחדים למהלך זה. עמדה זו עולה בראש ובראשונה מתקנות 50 ו- 51 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות), אשר מבכרות תמיכה ראייתית בבקשה בכתב באמצעות תצהיר, אך לא שוללות לגמרי אפשרות זימון עדים. כמו כן, יש לזכור את סד הזמנים הקצר לבירור הבקשה ואופי הקביעה העובדתית הנדרשת בשלב זה. נסיבות העניין שלפנינו מוליכות למסקנה שאין מקום להתיר את זימון העדים. העדים שזימונם מתבקש אינם עדים מרכזיים ועולה מן הבקשה כי הם יידרשו להעיד בין היתר על ענייני מהימנות, שכן העדים יתבקשו – כך נטען – לסתור או לאמת גרסה עובדתית שכבר הונחה במידה כזו או אחרת על ידי גוטמן בתצהירו. כמו כן, הדרישה כי העדים יציגו כל מסמך רלוונטי שברשותם, מעלה ניחוחות של הפלגה ל"מסע דיג".
27. זאת ועוד, העדת עדים לגבי הנטען בכתב התביעה שהוגש לבית הדין לעבודה, עלולה להסיט את הדיון בהליך זה לסוגיות שהן מושא המחלוקת בתביעת העובד בבית הדין לעבודה. באופן זה עלול להיגרם מצב של "ניהול משפט בתוך משפט", וכל זאת במסגרת הליך זמני. לפיכך, קבלת הבקשה בשלב זה יש בה כדי לסרבל ולהאריך את בירור הבקשה מעבר לסביר. נקודה זו היא משמעותית בשים לב להתמשכות ההליכים, שנועדה לאפשר לצדדים למצות את ההידברות ביניהם.
28. לבסוף, והדברים אמורים לגבי שני ראשיה של הבקשה, יש לזכור כי אנו מצויים בהליכים לסעד זמני ו"בדונו במתן סעד זמני אין בית המשפט דן בניתוח מקיף של הראיות, ואף אין הוא חייב לבדוק את מכלול הראיות, כאילו עמד להכריע בעניין סופית. בשקלו את עניין הסעד הזמני מתחשב בית המשפט באיזון שבין האינטרס של התובע לקבל סעד זמני מיידי לבין הפגיעה האפשרית בנתבע" (ע"א 342/83 גלוזמן נ' גלוזמן, פ"ד לח 4()105, עמ' 108 (1984). לדברים הללו השלכה ברורה על ההכרעה בבקשה שעומדת לפניי.
29. התוצאה אפוא שאני דוחה את הבקשה להוספת ראיה ולזימון עדים.
הבקשה למתן סעדים זמניים
30. ועתה לעיקר ההליך – הבקשה למתן סעדים זמניים. תחילה נפרוש את טענות הצדדים כפי שהשתקפו בבקשה, בתשובה ובתגובה ולאחר מכן נכריע במחלוקות. נשוב ונזכיר כי אין חולק כי בין הצדדים שורר חוסר אמון וכי שניהם שותפים למסקנה כי הגיעה העת להיפרד. על מנת להפחית ככל הניתן את תלאות הדרך והמחלוקות שעלולות להתעורר, מן הראוי לתת את הדעת בקפידה על מכלול השיקולים. יצוין כי הצדדים ניהלו משא ומתן במסגרת הליך גישור שהתקיים בפני ב"כ החברה עו"ד לנדה, עוד לפני הגשת התביעה. כאמור, נעשו ניסיונות בכיוון זה גם במהלך הדיונים בבית המשפט, אך הצדדים לא הגיעו להסכמות.
עיקרי טענות גוטמן בבקשה
31. בבקשה גוטמן עותר לשורה של סעדים זמניים שנועדו להטיל על להב שורה של מגבלות, ובכללן: להימנע מהגעה למשרדי החברה או לכל נכס אחר בבעלותה; להימנע מיצירת קשר עם עובדי החברה או לקוחותיה או ספקיה או כל גורם אחר הקשור באופן כלשהו בחברה, בכל עניין הקשור לחברה; להימנע מיצירת קשר או ביצוע כל פעולה בכל מוסד בנקאי או פיננסי בארץ ובעולם עמו מצויה החברה בקשר עסקי; להימנע מביצוע פרסומים כלשהם אודות החברה או בקשר אליה בכל מדיה, לרבות ברשתות החברתיות.
32. גוטמן טוען כי עם ייסוד החברה הוא כיהן בה כמנכ"ל ואילו להב תיפקד כסמנכ"ל תפעול, אך כבר בתחילת הדרך הוא גילה "סימנים מקדימים" כהגדרתו, לכך שלהב אינו בבחינת שותף יציב. לדבריו, להב נהג להיעדר מהחברה למשך שבועות; התעקש על כך שהחברה תספק שירותים ללקוחות מפוקפקים או ללקוחות מקורבים לו במחירים מופחתים; עמד על פיצול חטיבות הניהול בחברה תוך בזבוז משאבי החברה. גוטמן טוען כי התנהלות להב הלכה והחריפה עם השנים, והזכיר בהקשר לכך מספר אירועים: גרירת החברה למתן הלוואה שלא הוחזרה לחברה זרה שלהב הוא חלק מבעליה; ביצוע השקעה כושלת בגוף מסחרי באופן שהוביל לאובדן כספים; ביצוע ניסיון כושל למינוי מנכ"ל חיצוני לחברה; העדפת רכישת רכב יוקרה על פני עסקת ליסינג יעילה יותר; התעקשות על העסקת נהג פרטי שיועדו לו תפקידים אחרים ככסות למשיכת כספים מהחברה; העלאת דרישה לרוקן את קופת החברה ולחלק את יתרות הכספים כדיבידנד לבעלי המניות. נטען עוד כי להב מסובך בחקירה פלילית שהפרטים לגביה עדיין מעורפלים.
33. לטענת גוטמן בינואר 2020 פרש להב מרצונו מכל תפקידיו בחברה וחדל להגיע לחברה (למעט במקרים ספורים), זאת על רקע משבר נפשי-אישי שפקד אותו. להב מדגיש כי זכויות להב כבעל מניות נשמרו, הוא המשיך לקבל דיבידנדים (שהסתכמו בסך 20 מיליון ₪ במשך שלוש שנים) ודיווחים שבועיים על מצב החברה. מאז, כך טוען גוטמן, הוא מנהל את החברה לבדו ולמרות זאת, להב לא מסכים להכיר בזכאותו לקבל תמורה בגין הניהול העודף ביחס לאחזקותיו בחברה. גוטמן ממשיך וטוען כי עובר להגשת התביעה, בצל חילוקי דעות ומשבר אמון חריף ביניהם, החליט להב ולשוב ולפקוד את משרדי החברה באופן "ספורדי כאוטי ופרובוקטיבי" כדבריו תוך פגיעה בחברה. גוטמן טוען כי ביום 31.1.2022 הגיע להב לחברה בליווי "מגרש שדים" על מנת לבצע "טיהור"; ובמספר מועדים לפני כן – בתאריכים 11.1.2022, 17.1.2022, 20.1.2022 ו- 24.1.2022 – הגיע למשרדי החברה ללא התראה, עורר פרובוקציה, השתלח בעובדים, נכנס למשרדים, פשפש בחפצים ומסמכים, הטיל משימות על העובדים ואף איים בפיטורין. גוטמן מוסיף וטוען כי בחודש ינואר 2021 נמשך מהחברה דיבידנד בסך של 7 מיליון שקלים לבקשת להב בתואנה כי הוא מבקש לרכוש בית עבור הוריו, אך התברר כי מדובר במצג לא נכון. גוטמן טוען כי כנראה שצעד זה היה חלק מהמאמצים לרוקן את קופת החברה. כמו כן נטען כי להב עיכב חתימה על הסכם בגין שומות המס לשנים 2019-2016 וכי הוא מסרב לחתום על דוחות כספיים שאי הגשתם גורמת נזק לחברה. נוסף לכך, נטען כי להב פנה לסניף בנק לאומי ודרש לשנות את זכויות החתימה וכן באורח לא מוסבר נפתחה גישה עבור להב במוסד פיננסי בחו"ל שהחברה קשורה אליו. עוד הוסיף גוטמן וטען כי להב פרסם פרסומים פוגעניים על החברה ברשתות החברתיות ואף התיימר לפעול בשם החברה אל מול צדדים שלישיים כגון לקוחות ומוסדות פיננסיים.
34. לטענת גוטמן מתקיימים התנאים הנדרשים למתן הסעדים הזמניים. לגבי סיכויי התביעה, נטען שהם גבוהים משום שאין מחלוקת כי חוסר אמון מוחלט שורר בין הצדדים ולכן הפרדת הכוחות מתבקשת. כמו כן נטען כי מאזן הנוחות נוטה לטובת מתן הסעדים. בהקשר לכך נטען כי להב עזב את תפקידו בחברה מרצונו החופשי והעביר את סמכויותיו לגוטמן בינואר 2020, ומאז לא הגיע לחברה ולא לקח חלק בניהולה השוטף. לפיכך, כך נטען, פעולותיו של להב שבוצעו לפני הגשת התביעה, הנן ניסיון כוחני ובוטה לשנות את ה"סטטוס קוו" בו פועלת החברה מזה כשנתיים וחצי ועל כן הצווים נועדו לשמר את הסטטוס-קוו ולמנוע נזקים וטלטלות מיותרות בחברה. נטען כי הנזק שיגרם לחברה אם לא יינתנו הצווים הוא נזק חמור.