עיקרי תשובת להב
35. להב טוען כי הבקשה לוקה בהיעדר תשתית ראייתית, וכי הטיעונים הכלולים בה לוקים בהסתרת נתונים ובהטעיה וכן כי הבקשה לוקה בשיהוי. לטענת להב, הגשת ההליך הייתה בעוד הצדדים מצויים בעיצומו של הליך גישור בפני עו"ד לנדה שבמסגרתו אף הוחלפו טיוטות, ועל כן בצעד שנקט גוטמן יש משום חוסר תום לב, שימוש לרעה בהליך המשפטי וחוסר ניקיון כפיים. לאחר פירוט טענותיו העובדתיות והמשפטיות, טוען להב כי הבקשה לא עמדת בתנאים הנדרשים למתן הצווים. לצד טענות סף, הוא טוען כי סיכויי התביעה קלושים משום שמדובר בסעד מלאכותי, שכן המחלוקת האמיתית היא דרישותיו הכספיות של גוטמן מהחברה; גם מאזן הנוחות, כך טוען להב, נוטה בבירור לטובתו.
36. להב טוען כי הבקשה לא נועדה לשמר את המצב הקיים אלא לשנותו. לטענתו, המצב הקיים התבטא בכך שהוא "מימש את זכותו האלמנטרית להגיע למשרדי החברה" (סעיף 5 לבקשה), כי לפני הגשת הבקשה הוא ביקר פעמים רבות במשרדי החברה, וכי בניגוד לטענת גוטמן הוא מעולם לא העביר לו את סמכויות הניהול. נטען כי החברה נוהלה ומנוהלת על ידי להב וגוטמן, ושניהם משמשים מנכ"לים משותפים. להב הוסיף ופירט כי לדבריו, הוא הוביל את החזון ואת התכנית העסקית של החברה, היה הרוח החיה מאחוריה, והופקד על מערך הבאת ושימור לקוחות והטיפול בהם, ואילו גוטמן הופקד על הפן האדמיניסטרטיבי והטכנולוגי. לפיכך, להב עומד על זכותו "לנהל את מערך השיווק" של החברה וכן להגיע למשרדי החברה.
37. בניגוד לטענות גוטמן, להב טוען כי לא פקד אותו שום משבר אישי. לטענתו, במהלך שנת 2020 פקדו את בני משפחתו נסיבות רפואיות ולכן נאלץ לצמצם את עבודתו. לדבריו, בחודש ספטמבר 2020, הוא שב, בהסכמה, לפעילות יומיומית שוטפת במשרדי החברה. להב מוסיף ומציין כי לקראת סוף שנת 2020 , התדרדרה מערכת היחסים בין השניים ועל כן סוכם שהוא – להב – ייקח על עצמו את הובלת החברה על מנת להביא למכירתה, ודווקא גוטמן שהוא שהודיע על פרישה. ואולם, כך ממשיך להב לטען, בדצמבר 2020, החליט גוטמן באופן חד צדדי לחזור למשרדי החברה, ועל מנת שלא ליצור כאוס בחברה, להב החליט לאפשר לגוטמן "להוביל את הניהול היומיומי שלה", אך לאורך כל הדרך הוא המשיך לשמש "סמכות מקצועית רלוונטית" (סעיף 9 לתגובה). לדבריו, הוא ממשיך לנהל "מרחוק" את התקשרויות החוץ של החברה שכוללות מחלקת השיווק והמכירות, מערכת היחסים עם לקוחות VIP ושמירה על קשר עם הספקים. אשר להגעה הפיזית למשרדי החברה, לדבריו עד תקופת פרוץ מגפת הקורונה הגיע למשרד פעם פעמיים בשבוע וערך פגישות עם המנהלים, כולל מנהלים ממחלקת שימור הלקוחות (סעיף 6 לתגובה). להב מוסיף ומדגיש כי לשיטתו, הצלחת החברה אינה פונקציה של "החתמת כרטיס בשעון נוכחות", וגם בתקופה שלא עבד במשרדי החברה תחום השיווק שהיה תחת ידיו שגשג. הוא אף טוען כי בתקופה בה גוטמן הדיר אותו מניהול החברה, חלה התדרדרות בחברה. אשר לפרסום ברשת החברתית, להב ציין כי לאחר שהצדדים היו קרובים להסכמות על הפרדות, כתב בחשבון האינסטגרם הודעה שהתייחסה להיפרדות האפשרית הצפויה.
38. להב הוסיף וטען כי בתחילת שנת 2022 ועל רקע כישלון המגעים להסכמות לגבי ההיפרדות, הוא חזר לעבודה סדירה במשרדי החברה; בה בעת טען שיש לדחות את טענות גוטמן המבקשות לראות בהגעתו משום פרובוקציה, אלא לראות בכך מימוש זכות אלמנטרית. לדבריו, גוטמן הסית את העובדים נגדו והקשה על שהייתו במקום מה שגרם לחיכוכים.
39. להב טוען כי האירועים להם טוען גוטמן, שהובילו להגשת הבקשה, בפרט תקרית "מגרש השדים" התרחשו מספר חודשים לפני הגשת הבקשה וגוטמן הצניע בבקשה את מועד התרחשותם. עוד טוען להב כי גוטמן הציג בבקשתו ראיות לא אותנטיות, בדמות תכתובת בינו לבין רעייתו שעובדת בחברה, לגבי אותו אירוע. כמו כן נטען כי גוטמן העלים את העובדה כי להב הגיע לאחר אותו אירוע מספר פעמים לחברה וביקוריו לא עוררו עניין מיוחד והיו "נעימים וענייניים". להב טוען כי היה זה גוטמן שבאחד הביקורים התנהל "כאחרון העבריינים" (כלשונו), צעק עליו והתעמר בו בפני העובדים.
40. להב חלק על הנסיבות של האירועים הנטענים על ידי גוטמן. נטען כי הוא לא הגיע עם "מגרש השדים" אלא עם איש שיווק שהגיע למטרה עסקית, והוסיף כי אמנם היה במקום "עץ אינדיאני" שבו הובערה קטורת לאחר שזוגתו של גוטמן גילתה בו עניין. להב טוען עוד כי במקרה אחר הוא דרש מאחד העובדים כי תוקצה לו עמדת מחשב ויחובר למערכת המחשוב, אך משסורב אמר לעובד כי "יסיים את תפקידו". עוד הוסיף להב כי הוא פנה לאחד הבנקים לבחון אפשרות שינוי זכויות החתימה והפיכתן משותפות, אך שלל כל פסול בכך. אשר לחקירת המשטרה הנטענת, להב מאשר כי הוא אכן נחקר אך זאת על רקע פעילותו של אחד הלקוחות המשמעותיים של החברה.
41. להב טוען כ הצו הארעי גרם לו נזק, מה גם שהוא ניתן כשבוע לפני קיומה של תערוכה בינלאומית בקפריסין בה התעתד להשתתף בשם החברה. נטען עוד כי הצו גרם נזק לחברה, שכן מיד לאחר מתן הצו נתבקש בבהילות על ידי החברה להיות בקשר עם גורם פיננסי לצורך מסוים, שאם לא כן "תיחרב" החברה.
עיקרי תגובת גוטמן לתשובת להב
42. בתגובה שהגיש גוטמן, הוא חזר על חלק מן הנטען בבקשה והוסיף והתייחס למספר טענות שהועלו על ידי להב בתשובתו. נטען כי בניגוד לנטען, גוטמן לא הסית את העובדים כלפיו ואף לא הודיע להם על דבר מתן הצו. כמו כן, נטען כי גוטמן הביא את העובדות לגבי מועד התרחשות תקרית "מגרש השדים" כהווייתן, וכי אירוע זה לא היה האירוע החריג היחידי אלא אחד ממספר תקריות. כמו נטען שאין לקבל את טענת להב לפיה גוטמן ניסה לצייר את האירוע באופן שונה מההתרחשות בפועל. עוד נטען כי הגשת התביעה הייתה לאור ניסיון להב סמוך לפני הגשת התביעה, להתערב בשרשרת הניהולית ולשנות את הסטטוס-קוו השורר בחברה, ומכאן שיש לדחות טענת השיהוי. כמו כן, גוטמן טען כי הבקשה לא הוגשה בעיצומו של הליך הגישור, אלא לאחר שההליך נכשל ולהב חזר בו מהסכמות שהושגו.
43. גוטמן הוסיף וטען כי בניגוד לנטען על ידי להב, ביקוריו לא היו שלווים ונעימים אלא כללו הטרדה, התעמרות בעובדים, ואיומים כלפיהם. גוטמן אישר כי באחד הביקורים היו חילופי דברים בינו לבין להב במהלכם כינה אותו "שקרן", זאת מפני ששיקר לו. גוטמן אף רואה פגם בכך שהשיחה בין השניים הוקלטה על ידי להב.
44. אשר לנטען על ידי להב בדבר הפניה אליו להיות בקשר עם גורם פיננסי דבר שנמנע בעקבות מתן הצו בתיק זה, טוען גוטמן כי הדרישה האמורה הוצאה מהקשרה, שכן הפניה האמורה הייתה פניה אישית אליו לחתום על טופס KYC (טופס הכרת הלקוח) ולהצהיר על פרטים מסוימים בהיות להב דירקטור בחברה.
הכרעה
45. אקדים ואציין כי לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובטענות הצדדים הגעתי למסקנה לפיה יש להפוך את הצו הארעי לצו מניעה זמני, אך בה בעת להתאים את הצו הארעי באופן שיהלום יותר את התמונה הלכאורית והאינטרסים המונחים בשלב זה על הכף. מצד אחד יש לבטל את האיסור שהוטל על להב להיכנס למשרדי החברה וכן לאפשר לו נטילת חלק מסוים בניהול החברה; מצד שני יש לעשות זאת באופן מובנה, בהדרגה ובמגבלות מסוימות – הכל כפי שיתואר בהמשך.
כללי ועילת התביעה
46. אין צורך להאריך והדברים ידועים – בבוא בית המשפט להכריע בבקשה לסעד זמני, עליו ליתן דעתו לשני שיקולים מרכזיים: האחד, קיומה של עילת תביעה; והשני, נטיית מאזן הנוחות לטובת מבקש הסעד. בין שני השיקולים מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", ואולם מקובל להעניק לשיקול מאזן הנוחות מעמד בכורה (ראו: רע"א 5165/20 עזבון מנסור ז"ל נ' מדינת ישראל – משרד התחבורה, פסקה 18 (23.8.2020); רע"א 4218/19 פנחסוב נ' ב.ס.ד דירות מגורים בע"מ, פסקה 10 (27.6.2019); רע"א 3368/22 אראל אלקטרומכניקה נ' רותם בטיחות בע"מ, פסקה 14 (6.7.2022); רע"א 5435/21 מועדון הפועל עימאד אכסאל נ' ההתאחדות לכדורגל בישראל, פסקה 17 (8.8.2021)).
47. לא יכולה להיות מחלוקת על קיומה של עילת תביעה. בין בעלי המניות פרץ סכסוך וביניהם שורר חוסר אמון. אם קיימים עוד ספקות, פתיחתם של ההליכים בבית המשפט, הטענות ההדדיות של הצדדים והתנהלותם במהלך המשפט, מסירים כל ספק. בהינתן מצב החזקת המניות בחברה, נראה כי החברה הגיע למבוי סתום שלא מאפשר המשך תפקודה התקין לטווח ארוך, ויש חשש של ממש שהמשך המצב הקיים אף יפגע בחברה בעתיד. הצדדים לא רק שאינם חולקים על נקודת מוצא זו, אלא ששניהם סבורים כי הדרך הנכונה לפתור את הסכסוך היא היפרדות, ומבלי לקבוע מסמרות, כנראה שפניהם למכירת החברה לצד שלישי (אלא אם יצליחו להתגבר על המחלוקות והרמוניה תשרור בין השותפים). מכאן, נראה אפוא כי הנטען בסעיף 28 לסיכומי להב המתייחס לדרישות הכספיות של גוטמן, מחטיא את העיקר, שכן "עילת התביעה" הרלוונטית לסעד הזמני אינה התביעה הכספית, אלא הסעדים המבוקשים בגדרי סעיף 191 לחוק החברות, ובפרט האופן בו תתנהל החברה בצל הסכסוך בין השותפים. אם כי נראה כי תביעתו של גוטמן לקבל תמורה נוספת בגין מאמצי הניהול "העודפים", לא נפקדת ממערך השיקולים שמנחים את הצדדים.
מאזן הנוחות והשיקולים בגדרו
48. עיקר המחלוקת הוא אפוא בגזרת מאזן הנוחות, והדיון בחלקה זו מושפע מטבע הדברים מטיבו של ההליך העיקרי ונעשה בהלימה למשבצת המשפטית בה מצוי ההליך העיקרי. במוקד התביעה ניצב סעיף 191 לחוק החברות, שהפעלתו במקרה הנוכחי נדרשת בשל מבוי סתום אליו הגיעו בעלי המניות ואובדן אמון ביניהם. כפי שהובהר בעניין אדלר (ע"א 8712/13 אדלר נ' לבנת (1.9.2015) (להלן: עניין אדלר)), סעיף 191 לחוק החברות נועד גם למצבים אלו ולא רק למקרים של "עושק" במובנו הפשוט, קרי קבוצת רוב של בעלי מניות שעושקת את קבוצת המיעוט.
49. לפני שנתייחס לסעיף 191, נעיר כי מקובלים עלינו טענותיה של החברה בסיכומיה, לפיהן משרעת השיקולים בהליכי הסעד הזמני לא מתמצת בשיקולים הנוגעים לאינטרסים של בעלי המניות, אלא שיש להכניס למשוואה גם את האינטרסים של החברה והשלכת הסעדים הזמניים על תפקודה. אינני סבור כי העיגון לכך הוא דווקא תקנה 95(ד)(1) לתקנות שמחייב לשקול גם "נזק העלול להיגרם לאדם אחר או לעניין ציבורי", באשר החברה אינה צד זר להתדיינות, אלא חלק עיקרי בה. ב"כ החברה ביקשו גם לשקול את ההיבט "הציבורי" הקשור בפעילות החברה, ובפרט העובדה כי החברה מעסיקה כ- 70 עובדים ולהם בוודאי אינטרסים בתפקודה התקין של החברה, וגם לדברים הללו אני שותף.
50. הרבה נכתב על גמישותו של סעיף 191 לחוק החברות, אשר הוגדר כ"רקמה פתוחה", בבחינת הוראת מסגרת שאינה קובעת רשימה סגורה של סעדים להסרת הקיפוח או להפרדת כוחות בחברה (ע"א 6290/17 מגנזי נ' לוי, פסקה 15 (11.2.2018) (להלן: עניין מגנזי). הגמישות הרבה ביסוד הפעלת סעיף 191 לחוק החברות נועדה לתפור את החליפה ההולמת לנסיבותיו של כל מקרה, בהינתן שכל מקרה נושא בו ייחודיות, ולפעול בדרכים יצירתיות כדי לעצב את הסעד המתאים (ע"א 2699/92 בכר נ' ת.מ.מ. תעשיות מזון מטוסים (נתב"ג) בע"מ, פ"ד נ(1) 238, 246 (1996); עניין מגנזי, פסקה 15; ע"א 5804/19 ס.ב. ניהול מקרקעין בע"מ נ' תינהב חברה לבניה ופיתוח (1990) בע"מ, פסקה 43 (3.10.2021)).
51. בעוד שהדיון בהליך העיקרי מחייב גמישות, הדיון בבקשה לסעדים זמניים בגדרי תובענה שעיקר עילתה בסעיף 191 לחוק החברות, תובע גמישות ויצירתיות כפולה ומכופלת (עיינו: פרייליך, עמ' 503-487). הדבר נדרש כדי להסדיר את התנהלות הצדדים בתקופת המשבר בו מצויה החברה, עד להבאתה לחוף מבטחים. מטבע הדברים, חברה שפקדה משבר בעקבות סכסוך בין בעלי המניות ועניינה מובא לבית המשפט, לא מתנהלת כתמול שלשום ומצבה מורכב יותר. היא אמנם ממשיכה לפעול, אך לצד הבטחת תפקודה התקין מתווסף יעד נוסף, לרוב – היפרדות ממנה ולמצער שינוי משמעותי בהרכב החזקת המניות. שני יעדים אלו, זה לצד זה, עשויים לעורר מתח.
52. בתקופת המשבר קיימת חשיבות לשמור על זכויותיהם וציפיותיהם של בעלי המניות, אך בה בעת לשמור גם על תפקודה התקין של החברה. מטבע הדברים, בתקופת משבר בין בעלי המניות, חלק מהאינטרסים של בעלי המניות ממשיכים להיות משותפים, כמו למשל האינטרסים הנוגעים לתפקוד החברה וההנחה היא כי בעלי המניות רוצים בטובת החברה, אך בה בעת לבעלי המניות עשויים להיות אינטרסים אישיים מנוגדים. כך למשל במקרה שלפנינו, התביעה כוללת סעדים כספים, שנתונים במחלוקת חריפה, על רקע טענת גוטמן כי הוא השקיע מאמצים בניהול החברה יותר מאשר להב, ועל כן הוא זכאי לתשלום נוסף מהחברה, מעבר לשכר ולדיבידנד המחולק לשני בעלי המניות.
53. תקופת משבר בין בעלי המניות מחייבת גם שקיפות רבה בין בעלי המניות. בעתות משבר לקראת "גירושין" החשדנות בין הצדדים גוברת, וכל אחד מבקש להעלות מן האוב טענות רדומות, לנערן ולהציגן במלוא התפארת, דבר שמטבע הדברים מגביר את העוינות בין הצדדים (וכתבי הטענות רצופים דוגמאות). לפיכך, במיוחד בתקופה קריטית של משבר, זרימת מידע בין האורגנים של החברה נדרשת ויש בה כדי להפחית את החשדנות ההדדית.
54. לעיתים, עד לסיום ההליך נדרש בית המשפט להכריע במחלוקות קונקרטיות במסגרת סעדים זמניים. כך למשל, מתעורר צורך להסדיר מחלוקות בנוגע לניהולה השוטף של החברה עד להפרדת הכוחות (כמבקרה שלפנינו), אופן חלוקת דיבידנדים, קבלת החלטות על התקשרויות עסקיות משמעותיות שונות, קבלת מידע מהחברה וכיוצא באלה (ע"א 3853/19 חלא נ' מזרחי, פסקה 22 (6.5.2020)). לעיתים, המחלוקות בין הצדדים גורמות לשיבוש קשה בניהול החברה, באופן שמחייב נקיטת צעד חריף של מינוי מנהל מיוחד (ה"פ (מחוזי חיפה) 231/02 מריסאת נ' סלאמה שירותי דירך בע"מ (5.10.2006)).
55. השיקולים בגדר מאזן הנוחות הם אפוא מורכבים וההחלטה בבקשה לסעדים זמניים אמורה לקחת בחשבון את מכלול השיקולים והמורכבויות תוך איזון עדין לצד מידה של גמישות שתאפשר צליחתן של מחלוקות שיכול ויתעוררו בעתיד.