דיון והכרעה
34. אקדים ואומר, כי במסגרת הדיון אבקש להתייחס לכל אחת מן התובעות בנפרד, על אף שהשתיים התנהלו בצוותא בניהול ההליך כולו. באשר לדרך ארץ, אבחן את מעמדה כגוף דו מהותי ואראה כי במקרה זה הפרה את חובת תום הלב המוגברת החלה עליה מכוח מעמדה המיוחד ולפיכך נשלל ממנה הסעד המבוקש. באשר לדור אלון, אראה כי הפרה את הסכמי השכירות ואת הסכם המייסדים (ביחס לעילת הפינוי) ואבחן את התנהלותה בראי חובת תום הלב, באשר למהלך הפינוי היזום ולעצם הגשת תביעה זו במקביל לניהול הליך הבוררות. לפיכך, אף היא אינה זכאית לסעד המבוקש בכתב התביעה.
מעמדה של דרך ארץ כגוף דו מהותי
35. תחילה אבקש לבחון את מעמדה ומיהותה של דרך ארץ כגוף דו מהותי. עיון בהסכם הזיכיון בין דרך ארץ לבין מדינת ישראל וניתוח התפקיד אשר הוטל עליה, במסגרתו היא מספקת שירות לציבור מטעם המדינה, מעידים כי למעשה מדובר בגוף דו מהותי. הפסיקה והספרות הגדירו גוף דו מהותי כמעין "יצור כלאיים", תאגיד אשר כרוכים ומשולבים בו מאפיינים פרטיים לצד מאפיינים ציבוריים. מן הצד האחד, מדובר בגוף בעל אינטרס עצמי שנוסד במישור הפרטי כתוצאה מרצון חופשי. מן הצד האחר, אותו גוף משתמש במשאב ציבורי לשם מימוש התכליות והפעולות הטבועות בו. המונח "גוף דו מהותי" הוא מונח יציר הפסיקה, כאשר בתי המשפט נהגו לבחון כל גוף וגוף בהתאם לתפקידו, לאפיוניו ולתכונותיו הייחודיות בטרם הכניסוהו תחת הגדרה זו.
36. המלומד אסף הראל מעלה בספרו "גופים ונושאי משרה דו-מהותיים (מהדורה שנייה, 2019)" מספר גורמים אשר על בסיסם ניתן לסווג גוף כלשהו כגוף דו- מהותי. אדון בשלושת העיקריים:
המאפיין הראשון הוא הפעלת סמכויות שלטוניות על פי דין – גוף פרטי יסווג כגוף דו מהותי כאשר הדין העניק היתר להשתמש בסמכות בעלת אופי שלטוני. בעת מילוי התפקיד הציבורי על פי החוק, יש לגוף הפרטי חלק ישיר וממשי בניהול משאבי הציבור, כך שהגוף הפרטי מתפקד למעשה כמו רשות מנהלית.
המאפיין השני הוא פונקציונליות - תאגיד פרטי המבצע פעולות בעלות אופי ציבורי הזהות לפעולות המבוצעות דרך קבע על ידי רשויות השלטון. ככל שגוף פרטי ממלא תפקיד ציבורי דומיננטי יותר מבחינה פונקציונלית, כך גובר גם שיתוף הפעולה בינו ובין הרשות הציבורית. שיתוף פעולה שמקורו בהסכם או בחוק, יכול לחזק את סיווג הגוף כדו- מהותי.
המאפיין השלישי הוא זיקה בין התאגיד הפרטי לבין רשויות השלטון, בין אם זו זיקת בעלות, זיקה מימונית, זיקה פיקוחית או זיקה רעיונית. מעורבות או תלות הדדית בין הגוף הפרטי למערכת השלטונית עשויים להעיד על היותו גוף דו מהותי. הענקת זיכיון מטעם המדינה עשויה להיות פרמטר חשוב נוסף בסיווג גוף פרטי כגוף דו מהותי.
37. וביישום לענייננו, ניתן לראות שדרך ארץ מפעילה סמכויות שלטוניות מובהקות אשר כוללות בניה, הקמה, תחזוקה והפעלה של כביש אגרה ארצי אשר שטחו נמצא בבעלות המדינה, ובכך מתקיים בה המאפיין הראשון.
38. דרך ארץ אמונה על שירות שהוא דרך ארצית והסדרת השימוש בה לטובת הציבור, על כל המשתמע מכך. כמו כן, הסכם הזיכיון מציין עקרונות והנחיות גם ביחס לנושאים רבים ומגוונים שאינם, בדרך כלל, מוצאים את מקומם בהסכמים של גוף פרטי (לדוגמה שמירה על הסדר הציבורי, בטיחות ובריאות, ניהול התנועה, איכות הסביבה, שלום הציבור ומניעת ומפגעים, וכמובן דיווחים וביקורות אשר המדינה רשאית לבצע). אלו ועוד מעידים על הפונקציה הציבורית החיונית אותה דרך ארץ משמשת. דרך ארץ - כמי שבונה, מפעילה ומתחזקת את כביש האגרה הארצי - מחזיקה בידיה כוח רב הטמון בחיוניות המוצר לציבור. בנוסף, ההתחייבויות, הזכויות והסמכויות של דרך ארץ נקבעו בחוק מפורש, הוא חוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) התשנ"ה- 1995. בכך נראה שמתקיים בה גם המאפיין השני.
39. דרך ארץ כפופה לפיקוח ממשלתי מכוח הרישיון אשר הוענק לה, והיא קיבלה למעשה זיכיון מהמדינה לעסוק בתחום פעילות בעל חשיבות רבה לציבור – בניה, תחזוקה והפעלה של כביש 6. מדובר בהפעלת סמכויות אשר כרוכה בהן גביית אגרות עבור שימוש בדרך המצויה בבעלות המדינה, כך שבוודאי קיימות זיקות משמעותיות בין הגוף הפרטי לבין הרשות השלטונית. לא זו בלבד, אלא שהסכם הזיכיון מעלה גם קיומה של זיקה מימונית, באופן בו לדרך ארץ ניתנה אפשרות לקבלת "סיוע ממשלתי", בין היתר בדרך של הבטחת פקדון, בניית מחלפים ופינוי תשתיות. דהיינו קיימת מעורבות ותמיכה של המדינה בביצוע והשלמת הפרויקט שהוטל על בעל הזיכיון, כך שמתקיים גם המאפיין השלישי.
40. ראו בהקשר זה בג"ץ 731/86 מיקרו דף נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, מא(2) 449 (1987), במסגרתו נדונה שאלת החלת חובות המשפט הציבורי על חברת חשמל, כמי שפועלת במישור הציבורי בנוסף להיותה גוף פרטי הפועל למען האינטרסים שלו עצמו:
"מי שקיבל זיכיון מהציבור, צריך להתנהג כלפי הציבור באופן המצדיק הענקת זיכיון זו. אין בעל הזיכיון עושה בו כבתוך שלו. הוא עושה למען הציבור, ועל-כן הוא חב לו חובות מהמשפט הציבורי."
...
"כל חברה, הפועלת בתחומי המשפט הפרטי, חייבת לפעול בתום-לב. משמעותו של תום-לב זה בתחום המשא והמתן החוזי הינה הגינותו של גוף הפועל למען האינטרסים שלו. זו הגינות של יריב. לא כן חברת החשמל. ממנה אנו דורשים תום-לב ברמה גבוהה יותר. זוהי הגינותו של הנאמן על האינטרס הציבורי ... אכן, דיני החוזים של המשפט הפרטי מבוססים, בעיקרו של דבר, על הנחה בדבר שוויון מעמד לכל אחד מהמתקשרים הפוטנציאליים. לעומת זאת דיני החוזים של המשפט הציבורי מבוססים, בעיקר, על העדר שוויון בין הצדדים, שהרי אחד מהצדדים ממלא תפקיד ציבורי. במסגרת הנחות אלה אך טבעי הוא ¬לאור תפקידה, אופיה ותכונותיה - למקם את חברת החשמל בתחומי המשפט הציבורי ולא בתחום המשפט הפרטי. מיקום זה יטיל עליה חובות שאינן מנת חלקן של חברות פרטיות". מיקום זה יעניק לה לעיתים כוחות שאינם מנת חלקן של חברות פרטיות... עם זאת, איני סבור כי יש להפעיל על חברת החשמל, שעה שהיא פועלת במשפט הפרטי (כגון בהתקשרויותיה החוזיות), את המשפט המינהלי על מלוא היקפו ודקדוקיו. יש להפעיל עליה את עקרונות היסוד של הגינות, שוויון, סבירות, יושר ותום-לב וכיוצא בהם מושכלות ראשונים של מינהל ציבורי ראוי."
41. באותו עניין אפנה גם לע"א 294/91 חברת קדישא גחש"א "קהילת ירושלים" נ' ליונל אריה קסטנבאום, מו(2) 464 (1992), שם נקבע כך: "אם מוענק לגוף פלוני תפקיד סטטוטורי, יש להחיל עליו, לעניין ביצועו של תפקיד זה, את המשפט הציבורי".
42. להשלמת התמונה יצוין, כי בבר"ע (מחוזי חי') 979/06 דוד פורת, רו"ח נ' ועדת הערר על פי חוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל), התשנ"ה-1995 (נבו 27.08.2008), נדונה שאלת מעמדה של דרך ארץ כגוף כלכלי-עסקי אשר פועל בתחומי המגזר הציבורי, ואף נקבע כי היא מהווה מעין ידה הארוכה של המדינה, והיא מוסדרת על ידי רגולציה שלטונית (ההדגשות אינן במקור) :
"חוק כביש האגרה, אינו אלא דוגמה נוספת לאמצעי בו בחרה המדינה – כרשות שלטונית מרכזית – להביא לאספקת מצרך של כבישים ודרכים לאוכלוסיה ולהסדרת השימוש בהם באמצעות זכיין, שהוא במהותו גוף כלכלי-עסקי. כביש אגרה אינו אלא חלק ממדיניות שלטונית בשנים האחרונות של הפרטה – כמגמה להעברת שירותים מניהולו ומבעלותו של הסקטור הציבורי לסקטור הפרטי, כאשר בסקטור הפרטי קיימת התעניינות לספק שירותים במקום הסקטור הציבורי ... נקיטת מדיניות זו היא במגמה לצמצם את תפקידי הממשל והרחבת תפקידיו של הסקטור הפרטי; והמדינה מותירה בידה את ההסדרה של המערכות הפרטיות האלה, במובן של ויסות, תקינה, פיקוח והסדרה; קרי רגולציה שלטונית. בנסיבות אלה, מדיניות רגולציה שלטונית במוצרים ושירותים שניתנו עד כה לאוכלוסיה על-ידי המדינה, אינה יכולה להביא לפגיעה בזכויות האוכלוסייה, ובענייננו זכות קניין כזכות יסוד, על-ידי מתן אפשרות של הזכיין הפרטי, בהיותו מעין ידה הארוכה של המדינה לצורך אספקת אותו שירות או מצרך, להטיל חיובים בגין שירותים נלווים ללא הוראת חוק מפורשת המסמיכה אותו לעשות כן."
43. מן האמור לעיל עולה, כי דרך ארץ משמשת כידה הארוכה של המדינה, כמי שהוסמכה בחקיקה להסדיר ולספק שירות אשר נדרש לפרט במדינה, וכי מאפייניה ותכונותיה מעידים על כך שיש לראות בה גוף דו מהותי. כפועל יוצא מהגדרה זו, יש להחיל עליה את עקרון הדואליות הנורמטיבית, אשר יוצרת תחולה משולבת של הדין הציבורי והדין הפרטי. מצד אחד דינים אשר נועדו לקדם את ענייניו של הגוף הפרטי, עצמאותו, הגשמת שאיפותיו ומטרותיו, ומהצד השני דינים אשר מטילים הגבלות על אותם אינטרסים וזכויות מהמשפט הפרטי. כך, גוף פרטי אשר עושה שימוש במשאבים ציבוריים יוכפף לחובות השאובות מן המשפט הציבורי ומבטאות את האחריות החברתית והשמירה על האינטרס הציבורי. בין חובות אלו נמנית גם חובת תום הלב המוגברת.
עקרון תום הלב
"אדם לאדם – לא זאב, ולא מלאך; אדם לאדם – אדם"
(רע"א 6339/97 משה רוקר נ' משה סלומון (1999))
44. חובת תום הלב חקוקה בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג- 1973 וקובעת כי בקיום של חיוב הנובע מחוזה יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב; והוא הדין לגבי השימוש בזכות הנובעת מחוזה. משמעות החובה היא שיש לבצע הוראותיו של חוזה או להשתמש בזכות מכוח חוזה בדרך מקובלת ובתום לב. צד לחוזה עשוי להיחשב כמי שהפר את חובתו האמורה אם לא שיתף פעולה או לא גילה מידע חשוב לצד השני, אם עמד באופן דווקני על זכות או תניה בחוזה בין השניים, אם השתמש באופן בלתי סביר בזכות לתרופה, ועוד. (ראו: ע"א 3912/90 eximin s. A, תאגיד בלגי נ' טקסטיל והנעלה איטל סטייל פראררי בע"מ פ"ד מז(4) 64, רע"א 1233/91 אהרון ג'רבי נ' הרצל בן דוד, מה(5) 661 (1991), ע"א 467/04 חיים יתח נ' מפעל הפיס (נבו 01.09.2005), ע"א 2239/06 אילן אמיר חברה לבנין והשקעות בע"מ נ' עיריית הרצליה (נבו 28.11.2007)).
45. רבות נכתב בשלל הערכאות המשפטיות על אודות חשיבותה ועליונותה של חובת תום הלב. כב' השופט ברק עמד על חובה זו בבג"ץ 59/80 שירותי תחבורה ציבוריים באר-שבע בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, לה(1) 828 (1980), תוך שציין את החובה המוטלת על צדדים לחוזה לפעול ביושר, בהגינות, בנאמנות ובמסירות לשם הגשמת מטרתם המשותפת:
"משמעותה של החובה לקיים חוזה בתום-לב ובדרך מקובלת היא, כי הצדדים ליחס החוזי חייבים לנהוג זה כלפי זה ביושר, בהגינות ועל-פי המקובל בין בעלי חוזים הוגנים. על כל הצדדים לחוזה מוטלת החובה לשתף פעולה זה עם זה ולפעול תוך התחשבות באינטרס המשותף להם בחוזה. על בעלי החוזה לפעול להגשמתה של כוונתם המשותפת, תוך נאמנות ומסירות למטרה, שעמדה לנגד עיניהם, ותוך עקביות בהגשמת ציפייתם המשותפת הסבירה.
זו חובה מקבילה המוטלת על שני בעלי החוזה. המטען הערכי הניתן ליושר, אמון והגינות, אינו מוכרע על-ידי אמונתו של צד לחוזה, אלא הוא נקבע על-ידי הסטנדרטים הערכיים הראויים של החברה הישראלית, כפי שבית המשפט מבין אותם מעת עת.
...ה"חיוב" וה"זכות" אותם יש לקיים בתום-לב ובדרך מקובלת, כוללים בראש וראשונה חיובים וזכויות, שמקורם בלשון החוזה והנובעים מתוכו; אך הם כוללים גם חיובים וזכויות, המוסדרים על-ידי חקיקה, המשלימה את החוזה ואף חיובים וזכויות, המעונקים על-פי הדין. סעיף 39לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, עלול להטיל על בעלי חוזה חובות נוספות, שזכרן אינו בא בחוזה עצמו, אך הן מתבקשות מהצורך להביא להגשמת החוזה בדרך מקובלת ובתום- לב."
46. יפים לעניין זה גם דבריו של כב' השופט אלון בע"א 391/80 מירה ומיכאל לסרסון ואח' נ' שכון עובדים בע"מ, לח(2) 237 (1984), שם ציין כי סעיף 39 לחוק החוזים מייחד את החובה לנהוג בדרך מקובלת ובתום-לב לעניין קיום חיוב הנובע מחוזה ולעניין שימוש בזכות הנובעת מחוזה. עקרון זה, שיסודו בעקרון "ועשית הישר והטוב" חל לאו דווקא לעניין חיובים וזכויות חוזיים אלא כעקרון התנהגות לעניין פעולות משפטיות וחיובים שבכלל המערכת המשפטית. עוד הוסיף, כי מבחינת עצם יישומו של עיקרון זה והחלתו, מן הראוי ומן הנכון להרחיב את היריעה ואת התחומים שבהם הוא מופעל. יחד עם זאת, מובהר שאין להרחיב את תחום פעולתו והפעלתו של עקרון תום הלב מעבר למסלול המשפטי שהמחוקק הועיד לו מלכתחילה.
הפרת חובת תום הלב מצד דרך ארץ
47. כאמור מעלה בפתח הדיון, דרך ארץ היא למעשה גוף דו מהותי, וככזאת יש להחיל עליה חובות מוגברות מתחום המשפט הציבורי. החובה העליונה והמקיפה ביותר היא חובת תום הלב הנדרשת ממי שפועל בתחום הנוגע לעניינו של הציבור. לאחר שעיינתי במכלול הראיות, בחנתי את נסיבות העניין ושקלתי בכובד ראש את טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה לפיה דרך ארץ שיתפה פעולה עם דור אלון וחברה אליה ביוזמה חשאית משותפת ופסולה להחלפת השוכרת, כפי שאציג ואסביר מטה. בדרך זו, הפרה דרך ארץ את חובת תום הלב המוגברת החלה עליה, וכפועל יוצא מכך אינה זכאית לסעד. עוד אראה כי דרך ארץ לא הייתה הרוח החיה והיזמית של רעיון החלפת השוכרת, אלא דור אלון. דור אלון פעלה בניגוד להסכם השכירות בכך שדחפה את דרך ארץ להורות על סיום ההסכם ולא ניסתה לסכל את פינוי השוכרת. משכך, פעולתה של דרך ארץ בדרישת הפינוי הביאה להפרה של הסכם השכירות באופן מודע. מהלך שכזו אינו יכול לזכות את דרך ארץ בסעד המבוקש.
48. ניכר מהראיות שהוצגו, כי דור אלון הייתה "המושכת בחוטים", בעוד שדרך ארץ נגררה אחריה ושיתפה פעולה אך לא הייתה היוזמת של דרישת הפינוי. מערכת היחסים האמורה, במסגרתה דור אלון היא היוזמת, הקובעת והמניעה, מאפיינת הן את המצב השורר כיום בין הצדדים, והן את אירועי העבר. ביום 14.4.2022 העידה בפניי הגב' קליין אשר שימשה בזמנים הרלוונטיים לעריכת הסכם השכירות כיועצת משפטית לדור אלון. במענה לשאלת ב"כ הנתבעת בדבר מעורבותה של דרך ארץ בהסכמי השכירות בין דור אלון לשוכרת, השיבה כי ההסכם נשלח לדרך ארץ לאחר חתימתו ולא קיבלה פניה או התייחסות מדרך ארץ (ר' פרוטוקול מיום 14.4.2022, עמ' 14-15).
49. ביום 23.11.2020 נחתם הסכם בין דרך ארץ לבין דור אלון באשר לשיפור תנאי השכירות המשולמים בגין המתחמים. מההתכתבות טרם חתימת ההסכם בין עורכת הדין ענבל אהרון (מטעם דור אלון), לבין עורכת הדין שרון פלורנטין (מטעם דרך ארץ), עולה כי דור אלון הייתה זו שניסחה את טיוטת ההסכם בין הצדדים ודאגה להעבירו לעיון דרך ארץ. זאת אני מסיקה מכך שכל טיוטות ההסכם הועברו מדור אלון לדרך ארץ לשם קבלת התייחסותם, ולא להיפך. דרך ארץ קיבלה לידיה את ההסכם לשם מתן תגובה או אישור, אולם לא היא הייתה זו שניסחה, הגתה והעלתה על הכתב את ההסכמות בין הצדדים. אילו כל כך רצתה דרך ארץ לשפר את ההכנסות מהמושכרים, באופן בו הדבר בער בעצמותיה, מצופה היה שהיא זו שתנסח את ההסכם ותכניס בתוכו את רצונותיה, שאיפותיה ומטרותיה, ולא רק תיתן את הסכמתה או תתקן הסכם קיים.
50. מאותה התכתבות ניתן גם ללמוד שדרך ארץ הייתה אדישה לעניין ולא ראתה במהלך כצעד מתחייב והכרחי, וזאת בהסתמך על התכתבות מיום 9.11.2020 בה ציינה עו"ד פלורנטין כי: "אבי אמר שמה שנצליח לסכם יהיה מקובל עליו". אילו היה סבור אבי דור, מנכ"ל דרך ארץ, שהוא פועל לשם מטרה אשר נמצאת בתעדוף גבוה של החברה וכי יש לפעול בהקדם לשם פינוי הנתבעת ושיפור התנאים המסחריים, איני סבורה שהיה מסתפק בדברים אלו.
51. תמיכה נוספת לכך שדרך ארץ נגררה למהלך אחרי דור אלון ניתן לראות גם בעצם העובדה שלא נטען ולא הוכח שהועלתה טרוניה או טענה מפי דרך ארץ כלפי השוכרת לאורך 18 שנות ההתקשרות בין הצדדים.
52. עדויות הצדדים והחקירות בפניי מראים כי גם בעבר, במועד כריתת ההסכמים, כמו גם בהווה, עובר להגשת התביעה, דור אלון היא הרוח החיה. השתכנעתי כי מה שהיה לפני כ-18 שנים - נותר על כנו. דרך ארץ לא הציגה ולא הוכיחה שום טעם, ראיה או הסבר מדוע החליטה לקום בוקר אחד לאחר 18 שנים, ללא שום הפרה נטענת, ולהוציא את השוכרת מהמתחם. הסיבה היחידה שנטענה היא סיבה עסקית-כלכלית שאינה מבוססת דיה. לא קיים בנמצא כוח מניע או הסבר מניח את הדעת אשר יכול לספק תשובה לשאלה מדוע פעלה דרך ארץ לפינוי השוכרת בחלוף 18 שנים ולקראת סיום הזיכיון. מנגד, מי שדווקא יש לה עניין רב בפינוי השוכרת והיא מנהלת סכסוך ארוך עם הנתבעת, היא דור אלון. בהתבסס על האמור לעיל, אני מסיקה שדור אלון היא העומדת מאחורי המהלך. גם כיום וגם בעבר דור אלון היא השחקנית הראשית והמובילה ביחסים מול השוכרת.
53. עוד אוסיף, שדרך ארץ לא הוכיחה בקיאות בנתונים מספריים ובנימוקים כלכליים מוצקים שעל בסיסם היא דורשת את ביטול ההסכם ופינוי השוכרת. אילו הבסיס הבלעדי לדרישת הפינוי היה הרצון למקסם רווחים, להגדיל את דמי השכירות ולשפר את ההכנסות, מצופה היה שמנכ"ל דרך ארץ יהיה מעורה ומודע לנתונים הכספיים ולמחירים הרלוונטיים, אם לא בכלל וודאי לקראת חקירתו.
54. אפנה בהקשר זה לחקירתו של מר אבי דור מיום 7.4.2022 בעמ' 14:
עו"ד בן צור: אתה יודע, שאלה פשוטה, מה המחיר הממוצע למטר שמשלמת אלון אינטרייד? לא?
מר דור: לא. "
...
עו"ד בן צור: זה ברור שיש תחרות. אני רק שואל אותך, ואני אומר, אני רואה את המספר 168, אתה אומר לי, לא נגיע למחיר מסוים, לא בטוח מחיר מינימום. שואל אותך כמה אנחנו משלמים היום. אמרת לי שאתה לא יודע, נכון?
מר דור: גם את זה לא זכרתי. עברה תקופה של שנה.
עו"ד בן צור: לא, יש לי גם ה - הידיעה . עכשיו, אני רק אומר לך שאנחנו משלמים היום, מה אתה חושב, אנחנו משלמים 168? יותר, פחות, בדיוק?
מר דור: אז, אני לא זוכר את המספר.
עו"ד בן צור: אוקיי, לא כי,
מר דור: לא זוכר, לא יודע.
עו"ד בן צור: אז אני אגיד לך מה מטריד אותי? אני אתן לך מחיר של למעלה מ-230 ש"ח למטר. אתה לא יודע, נכון? תקבל את זה כנתון. אני רק רוצה לשאול שאלה. התחלת את המהלך, לשיטתך? אתה לא בדקת כמה אנחנו משלמים? לא בדקת מה המחיר? מינימום, לא מינימום, איזושהי רצפה, הכל עשית את זה בלי ידיעה?
מר דור: ברור שבדקנו.
עו"ד בן צור: נו, אז איך אתה לא יודע את הדברים הכי בסיסיים?
מר דור: מה זה?
עו"ד בן צור: איך אתה לא יודע, מר דור, את הדברים הכי בסיסיים? הרי באתם לספר לנו סיפור שרציתם להעלות את דמי השכירות, תכף נראה בדיוק מה היה עם 3 הצדדים. שאלה פשוטה, אמרתי לך, כמה המינימום שאתם רוצים? מה המספר שמופיע? ו-2, כמה אנחנו משלמים היום?
מר דור: אז אמרתי שאני לא,
עו"ד בן צור: אז 2 הדברים האלה, אין לך מושג, נכון?
מר דור: אמרתי שכרגע אני לא זוכר את המספר.