34. באשר לטענה בדבר חשיפת מידע בפני צדדים שלישיים במסגרת ניסיונותיו לאתר משקיע אשר ירכוש את חלקה של מגנוס בחברה, הנתבע טוען כי פנה אל משקיעים פוטנציאליים בהתאם לבקשה מפורשת של פרנקל. כן טוען הנתבע כי לאור מצבה של החברה היתה פעילותו לאיתור
--- סוף עמוד 8 ---
משקיע פעולה מתבקשת ואילו התנגדות התובעות לניסיונותיו לשקם החברה הן שאינן הגיוניות וסבירות. בנוסף טוען הנתבע כי מידע אודות החברה ומוצריה מוצג לעיני כל באתר האינטרנט של החברה.
הנתבע טוען כי התובעות סברו כי יכשל ולא יצליח לאתר משקיע, אך משאיתר משקיע אשר היה מוכן להשקיע סכום המבטא שווי חברה גבוה נסוגו התובעות מעמדתן ועתה הן טוענות כנגד פעולותיו לאיתור המשקיע.
35. הנתבע טוען כי שווי החברה אשר נקבע בהתאם להערכות השווי הוא שווי נמוך מהשווי הראלי של החברה וכי הערכות השווי היו מוטעות.
36. הנתבע טוען כי החברה עצמה הפרה את הסכם העקרונות בכך שלא שילמה לנתבע את שכרו בסך של 65 אלף ש"ח לחודש משך מספר חודשים.
37. הנתבע מוסיף כי פעל במסגרת תפקידו כסמנכ"ל בחברה במסירות ובנאמנות, נענה לכל בקשה של מנכ"ל החברה ורתם את כישוריו, ניסיונו וקשריו לטובת החברה. הנתבע טוען כי לא ביצע פעולות שיווקיות אלא לבקשת מנכ"ל החברה ובנוכחותו.
38. לסיכום, הנתבע דוחה את הבקשה למתן צווים קבועים כנגדו מהטעמים הבאים:
א) כל פעולות הנתבע נעשו בסמכות ובהסכמת החברה ומר פרנקל.
ב) לא בוצעה פעילות שיווקית עצמאית על ידי הנתבע בלי ידיעת החברה, מה עוד שבכל פגישות הנתבע עם גורמים עסקיים היה נוכח מנכ"ל החברה.
ג) הנתבע לא הפר חובת הסודיות המוטלת עליו כדירקטור והטענה של הימצאות סוד מסחרי בדוחות הכספיים של החברה חסרת שחר. יחד עם זאת, מוצרי החברה הוצגו באתר האינטרנט בחופשיות וביודעין.
הנתבע טוען כי לא גרם לתובעות נזקים כספיים וכי התובעות הן שגרמו לו לנזקים כספיים.
תשובת התביעה
39. התובעות הגישו כתב תשובה ובו הן מעלות טענה מרכזית בדבר הרחבת חזית מצד הנתבע. לטענתן הנתבע העלה טיעונים שאינם חלק מהמחלוקת שבתובענה מחד, ואילו מאידך נמנע מלהתייחס לטענות העיקריות שנטענו בכתב התביעה, והן - הכשלת עסקת ה- DRDO, הפרת האיסור שהוטל על הנתבע ממשרד הביטחון וחשיפת סודות מסחריים לצדדים שלישיים.
40. באשר לטענות החדשות שהעלה הנתבע טוענות התובעות כי פרנקל, באמצעות מגנוס, הציל את החברה מפירוק בכך שהגיע להסכמה לרכישת א.מ.י.ת במסגרת הסדר הנושים ובכך שהשקיע מיליוני דולרים בחברה.
--- סוף עמוד 9 ---
41. התובעות חוזרות על טענתן כי דילול מניות הנתבע נעשה כדין וכי אם בידי הנתבע טענות בדבר קיפוח או שהדילול נעשה שלא כדין, דרכו פתוחה להגשת תביעה כנגד החברה.
42. התובעות טוענות כי מגנוס חדלה להזרים כספים לחברה מאחר והנתבע הכשיל לאורך זמן את הליך דילול המניות.
43. באשר לטענות הנוגעות לתנאי העסקת הנתבע, שכרו והפסקת העסקתו מקומן להתברר בבית הדין לעבודה ולא בפני בית משפט זה.
44. ביחס להגשת התביעה בשם החברה כנגד תע"א טוענות התובעות כי הנתבע עצמו הכשיל את הגשת התביעה בכך שלא מסר מידע וראיות שנתבקשו ממנו והמצויים בידיו, שכן בתקופה הרלוונטית היה הנתבע בעל המניות היחיד ב- א.מ.י.ת.
45. לעניין ההסכמות בעל פה בין הנתבע לבין פרנקל ומגנוס (לגבי הסך של 900 אלף ש"ח שמגנוס אמורה להעביר לנתבע לכיסוי התחייבויותיו האישיות ולגבי ההסכמה לכאורה לדילול מניותיו רק במקרה של השקעת צד ג') התובעות טוענות כי לא היו מעולם הסכמות שכאלה.
46. לגבי טענת הנתבע כי קיימת לו זכות להשבת הלוואת הבעלים שנתן ל-א.מ.י.ת משיבות התובעות כי הלוואה שכזו, ככל שהיתה קיימת, נבלעה וחדלה להתקיים עם אישורו של הסדר הנושים במסגרת הליך הפירוק של חברת א.מ.י.ת. התובעות מוסיפות כי הנושא בורר ביסודיות ובתחילת שנת 2012 הובהר לנתבע כי לאור הסדר הנושים שנעשה אין עוד כל תוחלת כלכלית לאותה "הלוואת בעלים" שהעניק הנתבע ל- א.מ.י.ת טרם כניסתה לחדלות פירעון ולפיכך, אין ביכולתו של הנתבע להמשיך את תנאי העסקתו בדרך של "החזר הלוואת בעלים".
בקשת ביניים
47. במסגרת ההליך הוגשו מספר של בקשות ביניים על ידי הצדדים וניתנו בהן החלטות שאין מקום לחזור ולפרטן.
להלן אתייחס לנושא אחד שעלה בבקשות אשר הינו בעל חשיבות לדיון בעניינינו:
בקשה לדחיית עיון במסמך בהתאם ל"הלכת סוויסה" ובקשה לפסילת ראייה
48. בתאריך 8.7.2014 הגישו התובעות בקשה לדחיית עיון במסמך בהתאם ל"הלכת סוויסה" (רע"א 4249/98 סוויסה נ' הכשרת הישוב – חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה (1) 515 (1999)) (להלן: "בקשה לדחיית עיון במסמך"). לבקשה צורפה מעטפה ובה תמלול של שיחה, אשר לטענת התובעות התקיימה בין הנתבע לבין צד ג' אלמוני. לטענת התובעות, האמור בשיחה סותר חלק מגרסתו של הנתבע כפי שנטענה בכתב ההגנה, בתצהיר ובמענה על שאלון. לפיכך, עתרו התובעות להצגת תמלול השיחה במהלך חקירתו הנגדית של הנתבע וכן ביקשו להעביר לעיונו של בית המשפט את תוכן תמלול השיחה לאחר הגשת התצהירים מטעם הנתבע.
--- סוף עמוד 10 ---
בתאריך 17.8.2014 נדחתה הבקשה לדחיית עיון במסמך וכמו כן בהחלטה נקבע כי תמליל השיחה והקובץ הקולי יועבר לנתבע מיד עם קבלת התצהירים מטעם ההגנה.
49. לאחר שהנתבע קיבל את תמליל השיחה והקובץ הקולי הוגשה מטעמו, ביום 3.9.2014, בקשה לפסילת הראיה מאחר ואינה עומדת בתנאי דיני הראיות. בבקשה נטען כי ההקלטה הוגשה מבלי שצורפה לתצהיר המתאר את מועד ביצוע ההקלטה ונסיבותיה, זהות מבצע ההקלטה ושמות המשתתפים. כן נטען כי אין ודאות לגבי אותנטיות ההקלטה.
התובעות, בתגובתן מיום 16.9.2014 אשר נתמכה בתצהיר מטעם פרנקל, טענו כי במחצית שנת 2012 פנה היזם העסקי מר דוד גרינמן (להלן: "גרינמן") אל פרנקל וסיפר כי הוא מייצג קבוצת משקיעים אשר הנתבע יצר עימם קשר והציע להם להשקיע במיזם לייצור אותם מוצרים שיוצרו על ידי החברה. פרנקל ביקש מגרינמן להקליט את הפגישה עם הנתבע ובחודש אפריל 2013 קיבל ממנו את ההקלטה.
ביום 19.9.2014 הנתבע הגיש תגובה וצרף אליה תצהיר מטעם גרינמן המכחיש כי שלח או ביקש מאדם כלשהו להקליט את הנתבע.
בתגובה מיום 23.9.2014 טענו התובעות כי האמור בתצהיר גרינמן "אינו אמת" וצרפו את תכתובת הדוא"ל בין פרנקל וגרינמן מחודש פברואר 2013 אליה צורפו קבצי ההקלטה.
50. בהחלטה מיום 28.9.2014 נקבע שנושא ההקלטה יידון במועד הקבוע לדיון.
במהלך הדיון התרתי את חקירת פרנקל לגבי אופן קבלת הראייה ואת חקירת הנתבע ביחס לתוכן הדברים הנאמרים בהקלטה. גרינמן זומן להיחקר על תצהירו אך לא התייצב לעדות ובהתאם לבקשת ב"כ הנתבע נמשך תצהירו מתיק בית המשפט (ראו פרוטוקול דיון מיום 6.10.2014 עמוד 280 שורות 10-11).
51. לגופו של עניין, בהתאם להוראות הדין ולאחר בחינת העובדות שבפניי לא ניתן לקבל את ההקלטה כראיה.
בכדי לקבל הקלטה כראיה נדרשת עמידתה בשלושה מבחנים מצטברים, כמפורט בספרו של יעקב קדמי על הראיות חלק שלישי, 1320 (מהדורה משולבת ומעודכנת תש"ע-2009) (להלן: "קדמי"):
"'הקלטה' תהיה קבילה כראיה אם תעמוד בשלושה מבחנים:
האחד - המבחן ה'טכני' של מהימנות ואמינות סרט ההקלטה, בתור שכזה;
השני - המבחן ה'מהותי', הבודק אם נתמלאו תנאי קבילותו של ה'תוכן' המוקלט ע"ג הסרט;
--- סוף עמוד 11 ---
והשלישי - המבחן ה'פורמלי', המכוון לבחון אם עומדת ההקלטה בתנאי הקבילות של חוק האזנת סתר".
המבחן הטכני נועד להבטיח כי ההקלטה אמינה ולא נערכו בה שינויים, נקבע כי מדובר במבחן ענייני ולא במבחן פורמלי (ראו קדמי, עמוד 1323). במקרה שבפנינו לא הצליחו התובעות להציג תמונה מלאה ובהירה אודות ההקלטה: לא נחשף בפני בית המשפט מידע אודות מועד ההקלטה ונסיבותיה, זהות המשתתפים בה מלבד הנתבע, זהות המקליט והאמצעי באמצעותו בוצעה ההקלטה.
52. פרנקל, בחקירתו הנגדית העיד על נסיבות הגעת ההקלטות לידיו (ראו פרוטוקול דיון מיום 28.9.2014 עמוד 119 שורה 2 עד עמוד 120 שורה 1) אך אין בעדותו בכדי למלא את החסר. לדבריו, גרינמן פנה אליו וטען כי הנתבע מציע לו ולאחרים מוצרים שהם פרי פיתוח החברה. פרנקל מעיד כי ביקש מגרינמן לברר עבורו מה הנתבע מציע וגרינמן דאג לביצוע ההקלטות. פרנקל מעיד כי עוזרו, אשר נכח בבית המשפט במהלך דיון ההוכחות, נפגש עם זוג אשר ביצע את ההקלטה בפועל וקיבל לידיו "את ההקלטה פיזית" (ראו פרוטוקול דיון מיום 28.9.2014 עמוד 119 שורה 25 עד עמוד 120 שורה 1) אולם, העוזר לא זומן להעיד על הידוע לו והדבר מדבר בעד עצמו.
גרסת פרנקל לגבי אופן קבלת ההקלטה אינה עקבית, בתצהירו שצורף לתגובה מיום 16.9.2014 טען כי היה בקשר עם גרינמן החל ממחצית שנת 2012 וכי הוא ביקש מגרינמן להקליט את הפגישה עם הנתבע. בתצהירו קובע פרנקל כי "בסביבות חודש אפריל 2013" גרינמן פנה אליו ואמר כי ההקלטה בוצעה ומסר לו את קלטת השיחה. ואילו לתגובת התובעות מיום 23.9.2014 צורפו תכתובות דוא"ל בין פרנקל לבין גרינמן מחודש פברואר 2013 אליהן לטענתן צורפו ההקלטות. כמו כן, בתצהירו טוען פרנקל כי ההקלטה הועברה אליו באמצעות דוא"ל מגרינמן ואילו בחקירתו הנגדית בבית המשפט העיד כי עוזרו קיבל את ההקלטה "פיזית" לידיו מידי הזוג שביצע את ההקלטה בפועל.
53. באשר לנתבע, הוא לא הכחיש כי קולו נשמע בהקלטה אך טען כי אינו זוכר מתי בוצעה (פרוטוקול דיון מיום 28.9.2014 עמוד 243, שורות 3-4). הנתבע צרף תצהיר מאת גרינמן המתכחש להקלטה, זימנו למתן עדות אך לאחר שגרינמן לא התייצב לעדות משך תצהיר זה (ראו פרוטוקול דיון מיום 6.10.2014 עמוד 280, שורות 10-11), כך שכל שיש בפנינו הוא את עדות פרנקל.
54. בנסיבות אלה נותרו סימני שאלה משמעותיים בדבר עמידת ההקלטה במבחן הטכני - זהות המקליט אינה ידועה, דרך ביצוע ההקלטה וסוג מכשיר ההקלטה אינו ידוע, מועד ביצוע ההקלטה לא ידוע, כמו כן לא ידוע כיצד נשמרה ההקלטה והאם לא נערכו בה שינויים. ההקלטה תומללה אולם המתמללת לא נתנה חוות דעתה לגבי אותנטיות ההקלטה ולא בחנה האם ההקלטה עברה "עיבוד". כפועל יוצא מכך, בהעדר המידע האמור, לא ניתן גם לבחון האם מתמלאות דרישות המבחן הפורמלי הבוחן את עמידת ההקלטה בתנאי חוק האזנות סתר.
--- סוף עמוד 12 ---
אמנם מגמת הפסיקה היא לעבור ממבחן של קבילות הראייה למבחן של משקל הראייה:
"...מזה שני עשורים ויותר, המגמה בדיני הראיות היא לעבור מקבילות למשקל, היינו צמצום מספר המקרים בהם תוגדר ראיה כבלתי קבילה תוך שימת דגש על משקלה, כאשר סוגיה זו תוכרע ע"י בית המשפט הדן בתיק" (ראו ע"א 119/05 אמין מחמוד חליפה נ' מדינת ישראל (10.9.2006)).
אולם במקרה הנדון, לאור העדר נתונים בסיסיים אודות מקור ההקלטה נסיבות ביצועה וזהות מבצעיה, ולאור העובדה שהגורמים אשר היו יכולים לשפוך אור על הנושא לא זומנו לעדות, לא ניתן לקבל את ההקלטה כראיה.
55. מעבר לנדרש יצוין כי גם אם הייתה ההקלטה קבילה הרי שבהתחשב בנסיבות המפורטות לעיל היה משקלה נמוך עד אפסי. זאת בנוסף לכך שתוכנה של ההקלטה, כפי שתומלל, לא יכול היה לסייע בידי התובעות להוכחת טענתן כי הנתבע פעל לסכל מימוש העסקה בין החברה ל-DRDO. בנתונים המוזכרים בהקלטה אין משום חידוש - העובדה שהנתבע הקים את חברת LAT הוכחה באמצעים אחרים ותוכן הדברים עצמם אינו כזה היכול להוביל למסקנות משפטיות.
דיון
56. בפניי תביעה למתן צווים קבועים כנגד הנתבע אשר יאסרו עליו להתחרות בעסקי החברה וכן תביעה לתשלום פיצוי כספי בסך 20 מיליון ש"ח בגין נזקים נטענים שגרם הנתבע לתובעות בכך שסיכל עסקה בינן לבין DRDO ההודית.
ברקע התביעה עומד סכסוך שנתגלע בין בעל השליטה בתובעות ובין הנתבע סביב סוגיית דילול מניות הנתבע בחברה.
הנתבע היה יזם ומקים א.מ.י.ת - חברה אשר עסקה משנת 1986 בתחום המטוסים ללא טייס. בסביבות שנת 2006 נוצר קשר עסקי בין הנתבע לבעל השליטה בתובעות, פרנקל, במסגרתו העביר פרנקל כספים לנתבע כהלוואות לשימושו האישי של הנתבע ולהשקעה בא.מ.י.ת. בשנת 2010, משנקלעה א.מ.י.ת להליכי פירוק רכש פרנקל את א.מ.י.ת במסגרת הליך הפירוק, באמצעות מגנוס.
מכתבי הטענות ומהעדויות עולה כי קיימים הבדלים בתפיסת העולם בין הצדדים. הנתבע ראה בפרנקל מממן רב נכסים, מעין פילנתרופ, אשר ירכוש את א.מ.י.ת ויכסה חובותיה לנושים, יקים את החברה ויקצה בה לנתבע 30% מהון המניות, ישקיע בחברה מהונו ככל הנדרש עד למימוש העסקאות, ימנע מדילול חלקו של הנתבע בהון מניות החברה "... מר פרנקל אצלו בביתו הבטיח לי שהוא לעולם לא ידלל אותי" (ראו פרוטוקול דיון מיום 28.9.2014 עמוד 205 שורות 21-22) ואף יעביר לנתבע מאות אלפי שקלים לכיסויו חובותיו האישיים. כל זאת בתמורה
--- סוף עמוד 13 ---
לכישורי הנתבע בתחום המטוסים ללא טייס וקשריו העסקיים בעולם. מנגד, פרנקל ראה ברכישת א.מ.י.ת ולאחר מכן בהקמת החברה - השקעה פיננסית גרידא.
דילול מניות הנתבע
57. בטרם אבחן את עילות התביעה לגופן, אכריע במחלוקת בין הצדדים לגבי דילול מניות הנתבע בחברה. החלטת החברה להקצות הון מניות נוסף למגנוס בגין השקעותיה בחברה הובילה לארועים בגינן מועלות טענות הצדדים.
לאחר בחינת הראיות שבפניי אני קובע כי פעולות מגנוס להגדלת ההון והקצאת מניות נוספות בחברה כנגד השקעותיה של מגנוס נעשו כדין. ואפרט:
58. בהתאם להסכם העקרונות ולאישור בית המשפט בהליך הפירוק, התחייב פרנקל, באמצעות מגנוס להשקיע 2 מיליון דולר ארה"ב בעבור כיסוי חובות א.מ.י.ת ו-600 אלף דולר ארה"ב לתפעול החברה. במהלך שנת הפעילות הראשונה של החברה השקיעה מגנוס בפעילות החברה כ-4.8 מיליון דולר ארה"ב כהלוואת בעלים (כולל ריבית שנצברה), זאת בנוסף ל-2 מיליון דולר ארה"ב אותם שילמה בהסדר הנושים (נספח 13 לכתב התביעה).