"בא-כוח הנתבע: למה לא פנית לדן מלר [הנתבע], שהיה לו 'עוסק מורשה' וביקשת שהוא יהיה ה'עוסק מורשה' גם שלך?
התובע: החלטנו לנהל שני 'עוסקים מורשים' בתחילת הדרך למכירות האינטרנטיות. היה נראה לי טבעי השלב הזה" (פרוטוקול, בעמ' 52, ש' 7-2).
14. שיתוף ברווחים, כשקרה, התקיים באורח ספוראדי ומוגבל למדי:
"בא-כוח הנתבע: אתה יכול להראות לי העברה אחת, או מסמך אחד, שמראה חלוקה ברווח ממכירות באינטרנט?
התובע: אתה יכול לראות בטבלאות האקסל, שאני חושב שהוצגו, התחשבנויות ביני לבין דני על מכירות משותפות, שדני אומר לי: 'אתה מכרת את זה, תעביר לי כך וכך כסף', או הוא מזכה אותי [ב]כך וכך כסף וכן הלאה. היו בהחלט העברות כספים.
בא-כוח הנתבע: אתם התחשבנתם על העלויות של הייבוא של המוצרים והתחשבנתם על כמה שולם או לא שולם לספק, על הרווחים שאתם מכרתם בעסק? אתה לא העברת רווחים לדני ודני לא העביר לך, זה נכון?
התובע: אתה טועה, לא נכון. היו מקרים שהעברנו, מקרים מסוימים שהעברנו.
בא-כוח הנתבע: כמה מקרים היו?
התובע: היו 30 מערכות ראשונות, 30 ג'קוזים ראשונים שמכרנו [באינטרנט] והתחלקנו חצי חצי בכל אחת מהמכירות... 30 ערכות ראשונות נמכרו והתחלקנו חצי חצי בכל אחד שמכרנו ולא משנה מי מכר. לאחר מכן היו עוד מספר נקודות, עוד מספר מקרים בודדים, זהו.
בא-כוח הנתבע: חוץ מ-30 המערכות הראשונות, תן לי דוגמא של מקרים, שאתה מכרת לאנשים באתר שלך מוצרים או שדני מכר באתר שלו מוצרים והראיתם אחד לשני: 'מכרתי בככה, קניתי בככה, הנה הרווחים'.
התובע: אין לי פה את טבלת האקסל. יש טבלאות אקסל ששיתפנו.
בא-כוח הנתבע: התכתבויות יש? אימייל אחד: 'דני שלום, מכרתי אתמול ככה וככה מערכות, העלות שלי הייתה ככה, הרווח שלי ככה, הנה מגיע לך חצי'?
התובע: אני לא זוכר לענות לך כרגע אם יש אימייל אחד או לא, אם זה היה טלפונית או אימייל, אבל יש בטבלת האקסל שדני ניהל אותה התחשבנות על ערכות נוספות בהמשך. לא רבות, אבל היו" (פרוטוקול, מעמ' 53, ש' 22).
30 מערכות היו, לפי מחיר-המכירה המתוכנן, כעשרה אחוזים מהיקף-הרכישות, שקבע הסכם-ההפצה כתנאי לבלעדיות. בין שקוימה דרישה זו ובין שלא, נהיר כי כל אחד מהצדדים מכר מספר גבוה בהרבה של מערכות. ממילא, כפי שכבר הובא, פקודת-השותפויות אינה רואה בחלוקתם של רווחים תנאי מספיק להכרה בשותפות. גם הפסיקה קבעה:
"אף אם נניח כי העובדה שהמשיב עבד ללא משכורת במשך 7 חודשים מעידה, כביכול, על שיתוף ברווחי העסק, הרי לפי סעיף 2(2) לפקודת השותפויות, ראיה זו כשלעצמה לא מוכיחה את קיום השותפות: 'נטילת חלק בהכנסה ברוטו מנכס, היא בלבד אינה יוצרת קשרי שותפות בין שנוטלי החלק יש להם בנכס זכות או טובת הנאה משותפות ובין שאין להם'" (ע"א 167/89 תנעמי הנ"ל, בפסקה 13).
15. לא זו בלבד, שכל צד ניהל מערכת נפרדת של רישום ושל דיווח לצרכי-מיסוי, גם היקף הפעילות העסקית של כל אחד מבעלי-הדין, לרבות מחיריהם של המוצרים שנמכרו, היה שונה. המומחית מטעמו של בית-המשפט, דר' גילעז-רן, פירטה זאת בחוות-דעתה:
"הטענות בכתב התביעה כאילו מכירות הצדדים היו שוות, איננה נכונה (לא הטענה על 50%-50% ולא הטענה על 40%-60%).
המוצרים לא נמכרו באותם המחירים על ידי הצדדים, ולא היה תיאום במחיר המכירה בין הצדדים... בהנחה, שעלות המכר זהה וכי הצדדים רכשו את המוצרים באותו מחיר[,] אילו מחירי המכירה היו זהים, כפי שנטען בכתב התביעה, הרי ששיעור הרווח הגולמי אמור היה להיות זהה אצל הצדדים.
התוצאות מלמדות באופן מובהק, כי מדובר בשני עסקים עם היקפי פעילות ושיעורי רווחיות שונים מרגע תחילת שיתוף הפעולה ועד לסיומו" (פסקאות ד.3; ו' ו-ח לחוות-הדעת. הסוגריים – במקור).
16. דבריה אלה של המומחית מקבלים משנה-תוקף לנוכח הראיות על אודותיהן של התחשבנויות בדבר-עלויות, שערכו בינם הצדדים מעת לעת. אלו המחישו כי כל אחד מן הצדדים החזיק מלאי משלו ואף שילם עבורו בעצמו. כך, למשל, ביום 14.7.2014 כתב הנתבע אל התובע את הדברים הבאים:
"עלות העברה לסין – 188,500
חצי – 94,250. [אתה] חייב לי 11,300 מסיבוב קודם. העברת 100 אלף. נותר להעביר לחשבוני 5550.
[אביזרי-]ג'טים:
מגיע לי עוד 5900 פחות עלות ההתקנה [...] ועוד חצי מ-7300 פחות עלות ההתקנה.
פלוס 1000 שח חוב מסיבוב קודם" (שם, בנספח השביעי).
בהתכתבות נוספת, מיום 23.7.2014:
"אבי [התובע], צריך להעביר לסין מעל 200 אלף שח. אנא העבר 100 אלף אלי, וההפרשים המדוייקים יקבעו לאחר שאבצע ההעברה. לא ראיתי ה-800 שח [שאתה חייב לי] בחשבון [שלי]. אנא העבר אם טרם נעשה. עדכן אותי כשתעביר" (שם, שם).
ושוב, ביום 7.9.2014:
"הי אבי
צריך להעביר לחשבוני 18.5 אלף שח כדי לסגור עניין המכולה הנוכחית.
[אני] חייב לך 1300 עבור הג[']טים הקטן ועוד 1700 עבור [דגם] הבי-091 שלקחתי ממך. ובני[כ]וי תאורה ושני ממסרי פחת שלקחת, נשאר סהכ: 15,800 שח.
אבי, צריך לקחת ממך 40 קרטונים לבנים (כדי לשלוח פילטרים) ו-15 קטנים אז תעביר לי 15,700. כנראה אגיע אליך היום. אפשרי?" (שם, בנספח השמיני. הסוגריים העגולים – במקור).
הנתבע, מצדו, הציג חשבוניות שהוא הנפיק לחברה שבבעלותו של התובע, בגין ציוד אשר חברה זו רכשה מידיו (נספח ז' לתצהירו). אילו היו הצדדים – שותפים, לכל היותר מצופה היה כי השותפות היא שתערוך התחשבנות שכזו, ולא הנתבע לבדו. הנה כי כן, אותן התחשבנויות מעידות גם הן על ניהולם של שני עסקים נפרדים, שגם אם קיימו בינם שיתוף-פעולה – ותכליתו הקטנתן של עלויות והנאה מבלעדיות – לא היו עסק משותף אחד.
17. הנה כי כן, מכלול-הראיות מוליך למסקנה, שאת יחסיהם של הצדדים אין לסווג ל"שותפות". לכל היותר נקשרו בינם השניים לפעולה בגדרו של "מיזם משותף" – מושג, שבו דיברה באחת הפרשות כבוד השופטת חיות:
"המונח 'מיזם משותף' שאוב מעולם העסקים והתפתח כמענה לצורך בריכוז של משאבים, הון וידע, בעיקר מקום שבו מבקשים גורמים עסקיים להתמודד עם פרויקטים רחבי היקף. מוסד עסקי כזה יכול שייווצר באמצעות התנהגותם של צדדים[,] המשלבים את משאביהם מבלי ליצור שותפות במובן הפורמאלי של המילה" (ע"א 5876/06 אינטגרציה אנכית בע"מ נ' ראדא תעשיות אלקטרוניקה בע"מ, בפסקה 11 לפסק-דינה (פורסם באתר הרשות השופטת, 4.2.2009)).
הוסיפה השופטת חיות ונתנה סימנים במיזם שכזה:
"בלא לקבוע תנאים נוקשים מדי, ניתן לשרטט מספר סממנים המאפיינים את ה'מיזם המשותף' כמוסד עסקי, עליהם עמדו בתי המשפט בהכירם בהתארגנויות מסוימות כ'מיזם משותף'. ניתן לומר כי על מנת שהתארגנות עיסקית תהווה 'מיזם משותף', צריכה ההתארגנות להיות בחוזה, מפורש או משתמע, המעיד על כוונת הצדדים (שניים או יותר) לשתף פעולה באשר ליוזמה עסקית מוגדרת להשגת מטרה משותפת (השאת רווחים או ייצור משותף של מוצר או מתקן), שבמסגרתה מתקיים ביניהם שיתוף משאבים (הון, ידע או כישורים); מתקיימת שליטה משותפת על ניהול המיזם (אם כי אין הכוונה בהכרח ובכל מקרה לאחוזי שליטה שווים במיזם); וקיימת חלוקת רווחים והפסדים בין הצדדים למיזם. העובדה כי מדובר בשיתוף פעולה המוגבל לפרויקט עסקי מסוים בלבד, מבדילה את המיזם המשותף משותפות. עוד ראוי להדגיש כי הסכם שבמסגרתו מתחייבים צדדים לפעול לקידום מטרה כלכלית משותפת אין בו לכשעצמו כדי להפוך את ההסכמה למיזם משותף" (שם, שם. ההדגשה הוספה. הסוגריים הם במקור).
התוצאה
18. מכל האמור, ובהעדרם של עילה ושל סעד חלופיים, דינה של התובענה – דחייה. בתוך 30 ימים מיום, שקיבל לידיו את פסק-דיני זה, ישלם התובע לנתבע הוצאות-משפט בסך של 18 אלף ש"ח ועוד סך, כולל מע"מ, של 87 אלף ש"ח לשכר-טרחה של עורך-דין. בקביעתי את הסכומים האלה התחשבתי בסכומה הגבוה של התביעה – לא פחות מחצי מיליון שקלים; בעלותו של שכר-טרחתה של המומחית מטעמו של בית-המשפט ובצורך להתייצב ללא פחות משישה דיונים לפניו של בית-משפט זה, על שלושת מותביו.
ניתן במוצאי-השבת, י"ד בסיון התשפ"ג, 3 ביוני 2023, שלא במעמד-הצדדים.
גיא הימן