[להשלמת התמונה, יצוין כי תביעתו האמורה של המשיב נדונה במאוחד עם תביעת מזונות לקטין שהגישה המבקשת נגד המשיב (תמ"ש 52230-08). בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בתביעת המזונות נקבע כי המשיב ישלם מזונות בסך של 2,550 ש"ח בחודש, נוסף על מחצית העלות של גן וצהרון].
5. הצדדים לא שילמו למומחה את שכרו, ובשלב מסוים הודיע המומחה כי אין בכוונתו להשלים את חוות דעתו בנושא. בהמשך לכך, ביום 11.3.2019 הגיש המשיב תביעה לבית המשפט לענייני משפחה, לאכיפת ההחלטה האמורה ולקביעת היקף זכויותיו בדירה.
פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה
6. לצורך הכרעה בתביעת המשיב וקביעת היקף זכויותיו בדירה, בית המשפט לענייני משפחה מינה מומחה נוסף. ברם, בפסק דינו ציין בית המשפט, כי המומחה הדגיש בחוות דעתו שאין ביכולתו להבחין בין כספים שהעביר המשיב למבקשת עבור רכישת זכויות בדירה, לבין כספים שהעביר לה לצרכים אחרים, כמו הוצאות שנוגעות לקטין ועלויות מחייה בדירה. בית המשפט הדגיש בפסק דינו כי אכן, "אף אחד מהצדדים לא ידע לכמת ולעשות את ההפרדה הנדרשת בין רכיבי התשלומים השונים"; וכי לפיכך "אין ולא ניתן להכריע" בשאלת היקף הזכויות שרכש המשיב בדירה לפי הנתונים שהציגו הצדדים בנוגע להפרדה בין רכיבי התשלומים כאמור. לנוכח האמור, בית המשפט קבע כי יש לחשב את היקף הזכויות שרכש המשיב בדירה בהתאם לסך תשלומי המשכנתא ששולמו בחודשים שבהם העביר המשיב תשלומים למבקשת, מתוך הנחה שתשלומי המשיב כיסו את מלוא תשלומי המשכנתא בתקופה הרלוונטית. בית המשפט מינה אפוא שמאי, שיעריך את שווי הדירה נכון ליום 1.1.2007, בהיותו אמצע התקופה שבה העביר המשיב תשלומים למבקשת. לנוכח סך תשלומי המשכנתא ששולמו בתקופה הרלוונטית, שעמדו על סך של 126,165 ש"ח; ולנוכח חוות דעתו של השמאי בדבר שווי הדירה כאמור – נפסק כי המשיב זכאי להירשם כבעלים של 7% מהדירה.
7. על ההחלטה ועל פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה הגישה המבקשת ערעור לבית המשפט המחוזי, שבמסגרתו טענה, בעיקרו של דבר, כי הכספים שהעביר לה המשיב לא נועדו לרכישת זכויות בדירה; וכי מכל מקום, לא התקיימו דרישות הסף לקיומה של העסקה הנטענת, ובהן מסמך בכתב, גמירות דעת ומסוימות. המבקשת הוסיפה כי לצורך קביעתו בדבר קיום ההסכם הנטען, בית המשפט לענייני משפחה לא היה רשאי להסתמך על פניית הצדדים ליועצת הפיננסית, מאחר שהפנייה בוצעה במסגרת הליך גישור, שעל המתרחש בו חל חיסיון לפי חוק. מנגד, המשיב טען כי מטעמי צדק והגינות, יש להכיר בקיומו של הסכם תקף שמכוחו רכש זכויות בדירה, אף על פי שההסכם לא נערך בכתב.