תא (ת"א) 61106-11-21 עיריית חולון נ' י.ב. שיא משאבים בע"מ

בית משפט השלום בתל אביב -יפו

ת"א 61106-11-21 עיריית חולון נ' י.ב. שיא משאבים בע"מ ואח'

לפני כבוד השופט אביים ברקאי

תובעת
עיריית חולון

נגד

נתבעים 1. י.ב. שיא משאבים בע"מ (ההליך הוקפא לאחר הודעה על הליכי חדל"פ)
2. יאנינה ברויטמן

ב"כ התובעת: עו"ד הלל קורנפלד
ב"כ הנתבעת 2: עו"ד שמואל אזולאי

פסק דין
חלק ראשון – פתח דבר והשאלות בהן יש להכריע
1. פתח דבר
1.1 עניינו של פסק דין זה הוא תביעה לתשלום הסך של 234,182 ₪ בגין חיובי ארנונה וחיובים נוספים הנובעים מנכס שהחזיקה הנתבעת 1 בעיר חולון. הנכס אותו החזיקה הנתבעת 1 אינו נכס המשמש למגורים. מכאן ותוך הפניה לסעיף 8(ג) לחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), תשנ"ג – 1992 הוגשה התביעה גם כנגד בעלת השליטה בנתבעת 1 – היא הנתבעת 2.
1.2 כתב התביעה המקורי הוגש ביום 25/11/2021 כנגד הנתבעת 1 בלבד. לאחר מכן ועוד טרם הוגש כתב הגנה - הוגשה בקשה לתיקון כתב התביעה וזו אושרה על ידי כב' הרשמת הבכירה ט' כהן אלימלך. מכאן הוגש ביום 11/4/2022 כתב התביעה מתוקן הכולל כאמור גם את הנתבעת 2 – בעלת השליטה כנטען בנתבעת 1.
1.3 הערה ביחס לנתבעת 1 והקפאת ההליכים בעניינה, בהיותה בהליכי חדלות פירעון – הנתבעת 1 הודיעה לבית המשפט כי ביום 22/11/2022 ניתן צו חדלות פירעון בעניינה וזאת במסגרת הליך חדל"ת 2807-12-21. בעקבות כך ובהתאם לסעיף 25 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח – 2018, הוריתי על הקפאת ההליכים כנגד הנתבעת 1.
2. מי ומי בהליך – בעלי הדין והעדה היחידה שנשמעה, תוך היעדר תצהיר ועדות מטעם הנתבעת 1
(א) התובעת היא עירייה כמשמעה בפקודת העיריות [נוסח חדש].
(ב) הנתבעת 1 היא חברה אשר החזיקה בנכס בתחומי העיר חולון. הנתבעת 1, בהתאם להודעתה, נמצאת בהליכי חדלות פירעון ומשכך הוקפאו ההליכים כנגדה בהחלטה מיום 10/1/2021.
(ג) הנתבעת 2 היא, כנטען, בעלת השליטה בנתבעת 1.
(ד) העדות היחידה שנשמעה בהליך
- עדות מטעם התובעת - במסגרת ההליך נשמעה עדות אחת בלבד, עדותה של גב' יולי הדס גימלפרב מטעם התובעת - מנהלת מחלקת עסקים ותעשיה באגף הכנסות בעיריית חולון.
- היעדר תצהיר ועדות מטעם הנתבעת 2 - הנתבעת 2 לא הגישה תצהירי עדות ראשית. לענין זה בתחילת הדיון האחרון שנועד לחקירות נגדיות הודיע לפתע ב"כ הנתבעת 1 שיום אחד קודם לדיון הגיש תצהיר של הנתבעת. כאן ציינתי שלא מצאתי במערכת כל תצהיר של הנתבעת 1 ובתשובה טען ב"כ הנתבעת 1 ש"המזכירות החזירה את זה כי היא אמרה זה לא גופן 12" (ע"מ 6 לפרוטוקול). עוד טען ב"כ הנתבעת 1 כי "התצהיר של התובעת לא הומצא אלי לעולם ועד, אין המצאה כדין" (ע"מ 6 לפרוטוקול, שורות 3-4).
כך או כך, בהחלטה מפרוטוקול יום 12/6/2023 (ר' ע"מ 7 לפרוטוקול) קבעתי שתצהיר התובעת אכן קיים ויישאר בתיק בית המשפט, וכן התייחסתי להיעדר תצהיר מטעם הנתבעת 1. לאחר אותה החלטה המשיך הדיון והחלה החקירה הנגדית של העדה היחידה בהליך, עדת התובעת.
3. השאלות בהן יש להכריע
במסגרת ההליך יש להכריע בשתי שאלות עיקריות, כאשר בדיון בעניינם יידונו שאלות משנה נוספות. שתי השאלות העיקריות בהן יש להכריע הן:
- שאלה ראשונה משתיים - האם קיים חוב לנתבעת 1, וכיצד להתייחס לטענות כנגד החוב הנטען?
- שאלה שניה משתיים - ככל שקיים לנתבעת 1 חוב - האם יש לחייב את הנתבעת 2 בחוב זה?
חלק שני – תמצית טענות הצדדים
4. תמצית טענות התובעת
4.1 התובעת הפנתה לכך שהנתבעת 1 החזיקה בנכס בתחומי העיר חולון ונותרה חייבת תשלומי ארנונה וכן תשלומי חובה בגין השנים 2019-2021. עוד ציינה התובעת שהנתבעת 1 הפסיקה את פעילותה ו/או התפרקה, ללא שנותרו בידיה האמצעים לתשלום חובה.
4.2 ביחס לנתבעת 2, טענה התובעת שהיא בעלת מלוא הון המניות הרגילות שהקצתה הנתבעת 1 והיא בעלת השליטה בחברה כהגדרה בפקודת מס הכנסה [נוסח חדש]. עוד טוענת התובעת שהתקיימו הנסיבות המיוחדות המנויות בסעיף 119א(א) לפקודת מס הכנסה ומשכך יש לחייב את הנתבעת 2 בחובה החלוט של הנתבעת 1.
4.3 התובעת הפנתה לחזקה לפיה הנתבעת 2 העבירה נכסיה לנתבעת 1 בעלת השליטה, ללא תמורה. עוד טענה התובעת שהיא רשאית לגבות החוב מהנתבעת 2, לאור הוראות סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), תשנ"ג – 1992 והוראות סעיף 119א לפקודת מס הכנסה.
5. תמצית טענות הנתבעות
5.1 הנתבעות טענו שחוייבו "ביתר גדול בארנונה" וזאת במשך כ-15 שנה. תשלומי הארנונה שולמו בלית ברירה "מאחר והעירייה הציקה להן, מנעה פעילות סדירה ואיימה לעקל מחשבים".
5.2 הנתבעות מודות שישבו בנכס בשנים 2019 ו-2020 אך בחודש מרץ 2021 "הפסיקו לשבת" בנכס וזאת בשל עיקולי מס הכנסה. עיקולים שהוטלו על חשבונות בנקים, וכן על שלושים (30) כלי רכב ובכללם משאיות. לענין זה מפנות הנתבעות לחיובים רטרואקטיביים של שלטונות המס, חיובים בהיטל העסקת עובדים זרים בסכום כולל של 16,500,000 ₪. חיובים אשר הפכו את ההתקשרות בין הנתבעת 2 לבין רשויות מקומיות עימן עבדה ל"חוזה הפסד" אשר אסור על פי החוק והפסיקה. עוד מתייחסות הנתבעות להליכים שנקטו בענין זה ובין היתר התייחסה לפסיקת בית המשפט העליון במחלוקת המתייחסת להיטל המעסיקים ובמסגרת עע"מ 9001/16.
5.3 הנתבעות מציינות שגם התובעת "עיקלה ומשכה אליה כ-10 משאיות טיאוט" כך שהנתבעת 1 "לא יכלה לעבוד כלל וכלל".
5.4 הנתבעות מכחישות את חובן ואף מציינות שחיובי הארנונה מבוססים על "מטראז' מופקע" וכי בכוונת הנתבעת 1 לזמן מודד עצמאי לשטח המחויב.
5.5 הנתבעת 2 טענה שאין לחייבה אישית גם מכח הוראות סעיף 119 לפקודת מס הכנסה. עוד הוסיפה שלא הבריחה נכסים ולא פעלה שלא כדין. עוד צוין כי "הנתבעת 1 לא התפרקה ובאשר לחוב ארנונה לא קיים חוב ארנונה, ההיפך הוא הנכון העירייה חייבת החזרים לנתבעת 1".
הערת מעבר – אין באמור לעיל כדי להביא מלוא טענות הצדדים ואולם די בכך כדי להציב המסד להמשך פסק הדין.
חלק שלישי – דיון והכרעה
6. כללי
למען הסדר הטוב אציין פעם נוספת את שתי השאלות העיקריות בהן יש להכריע –
- שאלה ראשונה משתיים - האם קיים חוב לנתבעת 1, וכיצד להתייחס לטענות כנגד החוב הנטען?
- שאלה שניה משתיים - ככל שקיים לנתבעת 1 חוב - האם יש לחייב את הנתבעת 2 בחוב זה?
בפסקאות הבאות אדון בשתי שאלות אלה ובשאלות משנה נוספות הנובעות מהן.
7. דיון בשאלה הראשונה משתיים - האם קיים חוב לנתבעת 1, וכיצד יש להתייחס לטענות כנגד החוב הנטען?
7.1 התובעת הציגה חיובים חלוטים של הנתבעת 1 וזאת בגין תשלומי ארנונה וכן היטלי שמירה, בשנים 2019 ועש 2021. לענין זה ר' סעיף 10 לתצהיר מטעם התובעת וכן נספח "4" שצורף לו. עוד התייחסה התובעת לכך שהנתבעת 1 דווקא פעלה כנגד חיובים אלה, בין בדרך של השגה ובין בדרך של ערר – ואולם טענותיה לא התקבלו.
7.2 הנתבעות העלו בכתב ההגנה טענות שונות כנגד חיוב הנתבעת 1 בתשלומים לתובעת. הנתבעות טענו שבמשך שנים ארוכות חויבו בחיובי יתר, עוד טענו שבדעתן להציג חוות דעת מודד אשר יתייחס לשטח הנכס הנישום אל מול השטח בו חייבה התובעת בתשלום. עוד נטען בכתב ההגנה שתשלומי הארנונה שולמו "בלית ברירה" ולאחר שהתובעת "הציקה" לנתבעות, כלשון כתב ההגנה.
7.3 אין מקום לאפשר דיון מחודש ונפרד בחיובים המוניציפליים בגין הנכס שהחזיקה הנתבעת 1. הדרך לדון בטענות בדבר חיובים מוניציפליים אינה במסגרת כתב הגנה לגביית אותם חיובים. הדרך המשפטית להתמודד עם חיובים אלה הותוותה בחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו – 1976. לענין זה ר' גם ברם 7618/16, ‏עיריית תל אביב-יפו נ' קניון רמת אביב בע"מ (מיום 4/12/2016, הש' ע' פוגלמן, ד' ברק-ארז, מ' מזוז), עוד ר' בש"מ 1656/20, אבנר חדד נ' מנהל הארנונה - עיריית חיפה‏ (מיום 22/3/2020, הש' ד' מינץ).
בוודאי אין מקום לאפשר דיון בחיובים השונים, כאשר הוכח שהנתבעת 1 פעלה היטב וידעה להגיש השגה ואף ערר על חיוביה ולעניין זה ר' נספחים 5 ו-6 לתצהיר מטעם התובעת.
7.4 סוף דבר לענין החיוב לו טוענת התובעת
(א) החיוב לו טוענת התובעת הוא חוב חלוט, כאשר הדרך להתמודד עימו היא בהשגה ובערר ולא באמצעות כתב הגנה במסגרת ההליך כאן. הנתבעת 1 אכן הגישה השגה וגם ערר ואלה נדחו. משכך, חיובי הנתבעת 1 הפכו לחלוטים.
(ב) דיון מחודש כעת בשאלות שמקומן היה בהשגה ובערר שהגישה הנתבעת 1, תהפוך את בית משפט השלום לערכאת ערעור מאוחרת ביחס לערר שהגישה הנתבעת 1. זאת אין להתיר.
(ג) ועוד הערה - בשולי הדברים ייאמר שאפילו הייתי קובע שיש לדון בטענות כנגד החיובים, הרי הנתבעות לא הציגו כל ראיה או טענה מבוססת מדוע אינה חבה בחיובים אלה. הנתבעת 2 לא הגישה כל תצהיר. זאת ועודד, הגם שבמסגרת כתב ההגנה ציינו הנתבעות שבדעתן להגיש חוות דעת של מודד מומחה, להזמת החיוב שהושת על ידי התובעת – הרי לא הוגשה כל חוות דעת. לא במסגרת כתב ההגנה וממילא לא לאחר מכן. כלומר – אפילו הייתי מקבל טענה לפיה יש לדון בחיובים החלוטים, הרי עדיין הנתבעת 2 לא הציבה כל מסד המבסס את טענותיה כנגד חיוב זה. לענין התנהלות הנתבעת 2 אוסיף שקיימת חשיבות להתנהלותו הדיונית של בעל דין וחוות דעת שלא הגיש כמו גם טיעונים שלא ביסס ור' רע"א 6924/17, ניסים מטייב נ' שופרסל בע"מ (מיום 23/10/2017, הש' ד' ברק-ארז) וכן ע"א (מחוזי תל אביב יפו 3088-01-19, נחום חדד נ' חלמיש חברה ממשלתית עירונית לדיור לשיקום ולהתחדשות (מיום 26/4/2020, סג' נ' הש' י' שבח, הש' י' אטדגי, הש' ש' יעקובוביץ). בנוסף ר' רע"א 9499/16, גיא אורלי נגד ריה חברה בע"מ (מיום 7/3/2017, הש' נ' הנדל) וכן דעת הרוב בע"א (מחוזי תל אביב יפו) 28482-10-15, אורלי גיא נ' ריה חברה בע"מ (מיום 7/11/2016, סג' הנ' הש' י' שבח וש' שוחט בדעת רוב והש' י' אטדגי בדעת מיעוט(.
8. דיון בשאלה השניה משתיים - האם יש לחייב את הנתבעת 2 בחובות הנתבעת 1?
8.1 המסגרת הנורמטיבית – סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים וסעיף 119א(א) לפקודת מס הכנסה וכן פסיקת בתי המשפט
(א) חיובו של בעל שליטה מכח חובות מוניציפליים של החברה בשליטתו, הוא חיוב הנובע מחוק ההסדרים וכן מפקודת מס הכנסה אליה מפנה החוק. על כך בפסקאות הבאות.
(ב) הוראות חוק ההסדרים וההפניה לסעיף 119א לפקודת מס הכנסה
- סעיף 8(ג) לחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), תשנ"ג – 1992, קובע כך (ההדגשות לא במקור):
"על אף הוראות סעיף קטן (א) והוראות כל דין, היה הנכס נכס שאינו משמש למגורים, והמחזיק בו הוא חברה פרטית שאינה דייר מוגן לפי חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972 (בסעיף זה – עסק), ולא שילם המחזיק את הארנונה הכללית שהוטלה עליו לפי סעיף קטן (א), כולה או חלקה, רשאית הרשות המקומית לגבות את חוב הארנונה הסופי מבעל השליטה בחברה הפרטית, ובלבד שהתקיימו לגביו הנסיבות המיוחדות המנויות בסעיף 119א(א) לפקודת מס הכנסה, בשינויים המחויבים; בסעיף זה –
...
"בעל שליטה" – כהגדרתו בסעיף 119א לפקודת מס הכנסה"
- מכאן יש לסכם לעניינינו שניתן לחייב בעל שליטה בחובות מוניציפליים של החברה שבשליטתו וזאת בתנאים הבאים:
ראשית, הנכס נושא החובות אינו נכס למגורים והחברה אינה "דייר מוגן" – שני תנאים אלה התקיימו בעניינינו;
שנית, התקיימו הנסיבות שבסעיף 119א לפקודת מס הכנסה.
- מה הן אותן נסיבות ומה קובעות הוראות סעיף 119א לפקודת מס הכנסה? על כך בפסקה הבאה.
(ג) הוראות סעיף 119 א לפקודת מס הכנסה והתייחסות ל"חזקת ההברחה"
- סעיף 119 א(א) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] מציין את המקרים בהם ניתן לייחס את חובה של חברה לבעל השליטה בה. לענין זה יובא להלן סעיף 119א(א) תוך הפניה מיוחדת לס"ק (3) להלן (ההדגשות לא במקור):
“)1) היה לחבר-בני-אדם חוב מס ונתפרק או העביר את נכסיו ללא תמורה או בתמורה חלקית בלי שנותרו לו אמצעים בישראל לסילוק החוב האמור, ניתן לגבות את חוב המס שהחבר חייב בו ממי שקיבל את הנכסים בנסיבות כאמור.
(2) היה לחבר בני אדם חוב מס סופי והוא העביר את פעילותו לחבר בני אדם אחר, שיש בו, במישרין או בעקיפין, אותם בעלי שליטה או קרוביהם (בפסקה זו – החבר האחר), בלא תמורה או בתמורה חלקית, בלי שנותרו לו אמצעים בישראל לסילוק החוב האמור, ניתן לגבות את חוב המס שהחבר חייב בו מהחבר האחר.
(3) בלי לגרוע מהוראות פסקאות (1) ו-(2), היה לחבר בני אדם חוב מס סופי והוא התפרק או הפסיק את פעילותו בלי ששילם את חוב המס האמור, יראו את הנכסים שהיו לחבר כאילו הועברו לבעלי השליטה בו בלא תמורה, וניתן לגבות מהם את חוב המס, אלא אם כן הוכח אחרת להנחת דעתו של פקיד השומה"
- "חזקת ההברחה" והחבות מכח פקודת מס הכנסה - מכאן למדים שסעיף 119א(א)(3) לפקודת מס הכנסה מקים חזקה לפיה כאשר חבר בני אדם הפסיק את פעילותו בלי ששילם את המס – הרי יראו בבעל השליטה כמי שקיבל נכסים ללא תמורה. בהתאם לחזקה זו ניתן יהיה לגבות מבעל השליטה את חובה של החברה – למעט אם בעל השליטה הוכיח שלא קיבל את נכסיה.
(ד) עוד על החזקה לפיה יש לחייב בעל שליטה בחובות מיסים של חברה אשר הפסיקה פעילותה
- החזקה לפיה יש לחייב בעל שליטה בחובות מיסים של חברה אשר הפסיקה פעילותה כונתה בפסיקת בתי המשפט כ"חזקת ההברחה". הנטל להוכיח כי לא התקיימה "חזקת ההברחה" רובץ על כתפי בעל השליטה ממנו נדרש התשלום. ודוק, כאשר מתקיימים הוראות סעיף 119א לפקודת מס הכנסה – הרי לא הרשות המקומית צריכה להוכיח שאכן התקיימה הברחת נכסים. במקרה בו מתקיימים הוראות סעיף 119א לפקודת מס הכנסה – נטל ההוכחה לכך שלא הוברחו נכסים מהחברה לבעל השליטה הוא על בעל השליטה בלבד.
- לענין זה ר' למשל ע"א 2139/08, הלל נ' מועצה מקומית כפר שמריהו (מיום 22/6/2010, הש' י' שנלר) שם נקבע כך (ההדגשות לא במקור):
"בהקשר זה ראוי להזכיר כי המחוקק ראה לנכון לאמץ אל סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים רק את הוראת ס"ק (א) לסעיף 119א לפקודה, ולא את כלל הסדר הקבוע בו, אשר מגביל את היקף הגבייה מצד ג' לשווי הנכסים שאותו צד קיבל ללא תמורה מן התאגיד שהפסיק את פעילותו"
כלומר, המחוקק לא הגביל את הגביה מבעל השליטה כך שלא תעבור את תקרת הנכסים שהוברחו מהחברה. המחוקק למעשה קבע חזקה לפיה די בהרחת הנכסים כדי לרדת למלוא נכסי בעל השליטה עד גביית ופירעון חוב החברה. לענין זה נקבע עוד ב ע"א 2139/08, הלל נ' מועצה מקומית כפר שמריהו כך (ההדגשות לא במקור):
"משמעות אי הכללת ההגבלה היא שהרשות המקומית רשאית לגבות את מלוא חוב הארנונה בלי קשר להיקף הנכסים שהועברו בפועל..."
בהמשך הובאה התייחסות לנטל ההוכחה הרובץ על כתפי בעל השליטה בלבד, ונקבע כך:
"תכליתו של הסדר הוא בהעברת הנטל לכתפי בעלי השליטה, שכן הדרישה שהרשות היא זו שתוכיח הברחת נכסים בפועל בחברות פרטיות המנהלות עסקיהן בשטחה אינה סבירה. הרשות המקומית, אף בשונה מרשויות המס, נעדרת כל אמצעי מעקב או פיקוח אחרי מצבת הנכסים בעסקים המנוהלים בתחומה, במועד כזה או במועד אחר, וכל העברת נטל הוכחה אל כתפיה סותר את כוונת המחוקק בסעיף 8(ג) לחוק ההסדרים"
ועוד -
"ההסדר קובע חזקה שבחוק, לפיה רואים את הצד שלזכותו היא פועלת כמי שיצא ידי חובת הראיה לגביה. בענייננו, נקודת המוצא, שאין צורך להוכיחה והיא מתקיימת מכוח החזקה, היא שנכסי החברה כולם הועברו ללא תמורה לידי בעל השליטה, וזאת ללא תלות במצב העובדתי בפועל. הצד שכנגדו פועלת החזקה, בעל השליטה, צריך להוכיח את היפוכה של החזקה ברמה של הטיית מאזן ההסתברות, בדומה למשפט האזרחי בכלל, כשנטל השכנוע בעניין זה מוטל עליו"
- בנוסף אפנה אל ע"א (מחוזי תל אביב יפו) 23647-03-11, עיריית יהוד נ' רומנו (מיום 28/8/2012, הש' י' שנלר, ק' ורדי, ר' לבהר שרון) שם נקבע כך (ההדגשות לא במקור):
"תכליתו של מצב משפטי זה, למנוע התחמקות מתשלום מס באמצעות הברחת נכסי החברה החייבת, תוך מתן אפשרות, ואמצעי נוסף לרשויות מקומיות לגבות חובות ארנונה, במקרים בהם חברות פרטיות שנשאו בחבות כלפי הרשויות הפיקו את פעילותן ו"נעלמו" מהשטח ללא שפרעו את חובותיהם לרשויות. החזקה הקבועה בחוק מאפשרת לבית המשפט לייחס את חיוב הארנונה לבעלי השליטה בחברה החייבת, שכן רואים אותם כמי שקיבלו את נכסיה ללא תמורה, דהיינו עסקינן בנכס מוברח"
ולענין זה ר' גם ההחלטה במסגרת רע"א 7392/12, רומנו נ' עיריית יהוד מונסון (מיום 25/10/2012, הש' י' דנציגר).
- להרחבה וליישום האמור לעיל ר' גם ע"א (מחוזי י-ם) 9899-05-20, לימור הרי נ' עירית ירושלים (מיום 6/8/2020, הש' א' דראל, ע' זינגר, א' רון) וכן עת"מ (מחוזי חיפה) 314-07-15 ספבק נ' עיריית חיפה ואח' (מיום 20/3/2016, סג' הנ' (כתוארו אז) הש' ר' שפירא) שם נקבע כך (ההדגשות לא במקור) - "נקודת המוצא המתקיימת מכוח החזקה היא שנכסי החברה כולם הועברו ללא תמורה לידי בעל השליטה, זאת ללא תלות במצב העובדתי בפועל. הצד שנגדו פועלת החזקה, בעל השליטה, צריך להוכיח את היפוכה של החזקה ברמה של הטיית מאזן ההסתברות, בדומה למשפט האזרחי, כשנטל השכנוע בעניין זה מוטל עליו (...). בעל שליטה המבקש לסתור החזקה צריך לשכנע בעדויות ובמסמכים שמצבת הנכסים של החברה במועד הפסקת פעילותה שימשה לצורך פירעון חובות החברה לנושיה".
- להשלמה ולמען ההגינות, אציין שקיימות גם דעות נוגדות המותירות את נטל ההוכחה דווקא על הרשות המקומית המבקשת לחייב את בעל השליטה. לענין זה ר' רע"א 2583/21, ‏עיריית רמת גן נ' סקאן ביי ישראל מוריה בע"מ (מיום 22/4/2021, הש' א' שטיין) שם התייחס בית המשפט לאותה "שאלה חשובה", כהגדרתו, אך בסופה של החלטה לא הכריע בה, וכלשון ההחלטה (ההדגשות לא במקור): "שאלה משפטית זו היא אכן שאלה חשובה, והמחלוקת ביחס אליה היא מחלוקת אמיתית שמן הראוי שתוכרע לכאן או לכאן (ראו והשוו: עת"מ (מחוזי נצרת) 43603-10-14, קמינר נ' עיריית בית שאן – מנהל הארנונה (13.6.2017); ת"א (שלום ת"א)34424-07-15, עיריית הרצליה נ' ברברוסה הרצליה בע"מ (8.1.2019); ע"א (מחוזי י"ם) 9899-05-20 הרי נ' עירית ירושלים (6.8.2020); ע"א (מחוזי ת"א) 2139-08 הלל נ' מועצה מקומית כפר שמריהו (22.6.2010); עת"מ (מחוזי חי') 36449-03-13 ענבר נ' עיריית חיפה (30.3.2014)). אולם, לאחר שידענו כי קביעתו הפוזיטיבית של בית משפט השלום בדבר היות החברה נטולת נכסים במועד בקובע היא קביעה עובדתית פרטנית, ועליה ממילא לא ניתן עוד לערער, לא נותר לי אלא לקבוע כי קבלת עמדתה של המבקשת בשאלה המשפטית הנ"ל ממילא לא תועיל לה. בנסיבות אלה, כמוסבר בהחלטתי ברע"א 4814/20 מגדל טופ – נדל"ן בע"מ נ' סלומון (‏12.8.2020), "באין צורך אמיתי לדון ולהכריע בשאלה משפטית עקרונית ב"גלגול שלישי", הבקשה לקיים דיון כאמור נדונה לכישלון"