יא. בעדותו בפנינו העיד המומחה כדלקמן: "מה שמשך את תשומת לבי זה חלקים של הקוד שהם זהים שקשה להבין למה הם זהים ... מה שמשך את תשומת לבי, למה יש מסכים ושורות קוד זהות אחד עם השני, אם זה שני מוצרים שונים. לקחתי עוד דוגמא שלא צורפה לחוות דעתי, וזה בוודאי בחלק של הקוד של ההגדרה של הפרמטרים. בצד אחד נמצא שורות של שמות של נעלמים, בצד של הקוד של בירן נמצא אותן שורות עם כוכבית שאומר שהחלק בקוד הזה אינו פעיל. למה זה נשאר בקוד, זה השאלה שלי" (עמ' 17 לפרוטוקול מיום 22.5.18 שורות 1-10); "... לקחתי פה כמה קבצים וקבצים HELP יש דמיון במשפטים ... הדרך היחידה עוד הפעם, שהמלצתי והסברתי איך לראות אם יש איזה דמיון זה להסתכל ב-HELP בגלל רוב האנשים בתוכנה שוכחים לעשות עבודה על ה-HELP. זו העבודה האחרונה שאנחנו מטפלים בה. בפיתוח תכנה אני מתכוון. ... מה שראיתי ב-PCV זה הקבצי HELP שמאוד דומים ... זה הסבר כדי להפעיל את הפונקציה ... (עמ' 37-40 לפרוטוקול מיום 17.12.19).
לדברי המומחה (עמ' 14 לפרוטוקול מיום 22.5.18 שורות 31-32): "מבחינת פונקציות, במפרט הטכני, נכון, שני המוצרים לפי הטבלה מתכוונים לבצע את אותן פעילויות";
יב. בחוות הדעת השלישית ציין המומחה בעמ' 10, כי "בהשוואת בן מדריך למשתמש PCV מול EVR (2014): 81% מהתכונות דומות בן PCV ל-EVR 31% מהתכונות הדומות נכללו ב-EZ-STATS". בנוסף ציין המומחה, כי כינוי לתכונה מסוימת המופיע במוצר של התובעת ואשר לא אמור היה להיות במוצר של הנתבע מצוי בה ולדבריו "הדמיון הזה נראה לי מאוד מפתיע כשכותבים ה-HELP מאפס".
יג. כאשר נשאל המומחה מה משמעות המושג HELP והאם זה בעצם ה-LOOK AND FEEL של המערכת עצמה הוא העיד, כי "כן, הHELP זה המסכים שכמו שכולם יודעים עוזרים למפעיל להבין איך לתפקד ולתפעל את המערכת" (עמ' 64 לפרוטוקול מיום 25.3.21 שורות 1-7).
יד. מהעדויות והמסמכים כאמור עולה, כי היה דמיון ברכיבים כמו HELP ו-MENU, במסכים (כאמור בנספח 6 לתצהיר גב' הלוי), בפונקציונליות (כאמור בחוות דעת המומחה ובעדות מר גודיק), בסדר ובארגון ובשלבי הפיתוח בין מוצר התובעת למוצר הנתבע בגרסאות לשנת 2014 ונראה, כי הנתבע התבסס על מוצר התובעת. מדובר במספר רב של נקודות דמיון, שאינו מקרי.
טו. יצוין, כי לנוכח טענת התובעת לדמיון בין המוצרים היה מצופה מהנתבע להמציא את גרסת 2014 על מנת להיווכח אם יש בסיס לטענותיו. ואולם, הנתבע, שידע כבר בחודש 4/14, כי התובעת סבורה שהוא העתיק את מוצריה, לרבות לנוכח ההתכתבות בין הצדדים, בחר שלא להציג גרסה זו בפני ביה"ד ואף לא לשמור אותה לצורך הוכחת טענותיו ובנסיבות אלו הדבר פועל לחובתו.
טז. זאת ועוד, אם היה מדובר במוצרים שונים לחלוטין, לא ברור מדוע בחר הנתבע להסתיר מהתובעת את דבר פיתוחו של המוצר בתקופה בה עבד בשורותיה (עדות הנתבע בעמ' 45 לפרוטוקול מיום 17.12.19 שורות 4-18).
יז. נציין, כי לא מצאנו לקבל את גרסת הנתבע לפיה גרסת 2014 הייתה גרסה ראשונית בלבד "שהיתה רחוקה מאוד מגרסה שהיתה לי איזו כוונה להציג ללקוחות" (עדות הנתבע בעמ' 55 לפרוטוקול מיום 19.10.20 שורות 10-13).אם היה אכן מדובר בגרסה ראשונית, ממילא הנתבע לא היה אמור להכין לה מדריך למשתמש, דבר שנעשה על ידו.
יח. לא נעלמו מעינינו טענות הנתבע שנטענו בהרחבה במסגרת סיכומיו, אולם נציין, כי טענות רבות מהוות הרחבת חזית ולגבי הטענות המתייחסות לחוות דעת המומחה נדגיש, כי המומחה מונה ע"י ביה"ד על מנת לספק תשובות בתחום המחשוב ועל כן מצאנו ליתן משקל רב לחוות דעתו. מעבר לאמור נמצאו ראיות ועדויות רבות התומכות באמור בחוות דעתו כפי שפורט לעיל.
הפרת חוק עוולות מסחריות:
60. סעיף 6(א) לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 קובע, כי "לא יגזול אדם סוד מסחרי של אחר" וסעיף 5 לחוק מגדיר "סוד מסחרי" כ"מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו".
61. ב-ע"ע (ארצי) 164/99 דן פרומר – רגארד בע"מ [פורסם בנבו] (4.6.99) נפסק, כי: ""סוד מסחרי" אינו מילת קסם. על מעסיק הטוען לקיומו של "סוד מסחרי" להוכיח את קיומו. היינו, עליו לתאר ולפרט מהו הסוד. אין להסתפק בתיאור כללי או בטענה כללית על קיומו של "סוד", כפי שארע במקרה דנן אלא יש להצביע לדוגמא, על תוכנה, פורמולה, נוסחה מסוימת, רשימת לקוחות מסוימת, תהליך מסוים וכו. במסגרת הוכחת ה״סוד המסחרי" על המעסיק הקודם להוכיח גם את היקפו ואת הזמן שעליו להיוותר בגדר "סוד". יתרה מזו, על המעסיק הקודם להוכיח, כי מדובר ב״סוד" וכי הוא נקט באמצעים סבירים במטרה להבטיח את שמירת הסוד המסחרי, כגון: חשיפתו בפני עובדים הזקוקים לו לצורך עבודתם ואי-חשיפתו לעובדים אחרים או שמירת החומר במקום מוגן".
62. כאמור בפסק דין אלי אורי (סעיף 102) "בפסיקה נקבעו מספר מבחנים לצורך הקביעה האם מידע מסוים מהווה סוד מסחרי: המידע צריך להקנות יתרון מסחרי לבעליו; המידע צריך להיות סודי ולא נגיש לציבור או מידע שיצירתו וגיבושו כרוכים בהשקעה של זמן, ממון ומאמץ. החובה לשמור על סודות עסקיים של המעסיק, לא לנצלם לצרכי העובד הוא או לצרכי זולתו ולא לגלותם, אינו מותנה בקיום הוראה מפורשת בחוזה העבודה".
63. מעיון בחומר הראיות עולה, כי מוצר התובעת PCV מקנה לה יתרון מסחרי על מתחרותיה לנוכח אפיוניו של המוצר ודרך בדיקת הנתונים; המוצר PCV המהווה את מרכז עיסוקה של התובעת אינו נגיש לציבור, ידוע רק לעובדי התובעת שעסקו בפיתוח התוכנה והושקעו בפיתוחה של התוכנה אלפי שעות עבודה במשך שנים רבות ותוך הוצאה ניכרת של כספים. מעבר לאמור, הובהר לנתבע כי מדובר בסוד מסחרי והוא היה מודע לכך מעצם חתימתו על הסכמי ההתקשרות הכוללים תנאים בדבר סודיות.
64. בנסיבות אלו בהן עולה, כי הנתבע העתיק את מוצר התננננננננובעת (או חלקו) לצרכיו וזאת ללא אישור התובעת, הרי שהתנהלותו מהווה משום גזל סוד מסחרי.
הפרת חובת תום הלב, חובת האמון והסכמי ההתקשרות ועשיית עושר ולא במשפט:
65. בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון (ע"א 1142/92 ורגוס בע"מ נ' כרמקס בע"מ, פ"ד נא(3) 421): "יש לתת את הדעת לאינטרס הציבורי להצבת נורמה של התנהגות המאופיינת בהגינות ובתום-לב. בעיקרון, מחייב איזון כזה כי עובד שפרש ממקום עבודה, ישמור על הסודות המסחריים של מעבידו הקודם, יקיים את חובת האמון שלו כלפיו ולא יתעשר על חשבונו שלא כדין".
66. התנהלות הנתבע כאמור נעשתה בניגוד להתחייבותו החוזית בהסכמי ההתקשרות לשמירת סודיות ולאי פיתוח מוצרים מתחרים או משלימים; בניגוד לחובת תום הלב והאמון החלה על עובד כלפי מעסיקו בכלל ובשמירת סודותיו המסחריים של המעסיק בפרט ותוך שחסך לעצמו שעות עבודה וכסף רב (כאמור לעיל, טענת הנתבע לפיה עבד על המוצר שלו כחצי שנה מעידה על הזמן המועט שהשקיע במוצר שלו, בייחוד כאשר הוכח שבאותה תקופה הנתבע עבד שעות רבות בתובעת ואצל גורם נוסף).
נזקיה הכספיים של התובעת:
67. במסגרת כתב התביעה עתרה התובעת להורות לנתבע לפצות אותה בסך 1,000,000 ₪ (לצרכי אגרה) תוך שציינה כי פיצוי זה מורכב מאובדן רווחים עקב התקשרות הנתבע עם לקוחות בקשר למוצר (סעיף 75.1 לכתב התביעה), השבת התעשרות הנתבע שתיוודע לתובעת רק לאחר קבלת חשבונות (סעיף 75.2 לכתב התביעה); פגיעה בתדמית ובמוניטין (סעיף 75.3 לכתב התביעה) ולחילופין פיצוי סטטוטורי בסך 100,000 ₪ כאמור בסעיף 56 לחוק זכויות יוצרים לכל מקרה של הפרה (סעיף 76 לכתב התביעה).
68. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים מצאנו, כי לא עלה בידי התובעת להוכיח נזקים כספיים ועל כן תביעתה לפיצוי כאמור (למעט עניין הפיצוי הסטטוטורי, שיידון להלן) להידחות.
א. ראשית, כאמור לעיל, תביעתה של התובעת למתן חשבונות נמחקה עוד בתחילתו של ההליך (פסק דין חלקי שניתן ע"י כב' השופט רמי אמיר ביום 16.3.16).
ב. שנית, התובעת לא הגישה כל ראיה התומכת בטענתה להפסד רווחים או לשיעור ההתעשרות של הנתבע או לפגיעה במוניטין שלה. כך, לא הוגשו מסמכי הנהלת חשבונות מהם ניתן היה להיווכח אם אכן רווחיותה של התובעת נפגעה; לא נטען וממילא לא הוכח, כי לקוח כזה או אחר סיים את התקשרותו עם התובעת עקב התנהלות הנתבע; התובעת אף לא זימנה לעדות לקוח או עד אחר מטעמה (למעט מנהלה וגב' הלוי) שיעיד על פגיעה במוניטין של התובעת והיקפה.
ג. שלישית, בהתאם לגרסת הנתבע, שלא נסתרה, הוא לא מכר את גרסת 2014 לגורמים כלשהם (עמ' 26 לפרוטוקול מיום 22.5.18 שורה 16: "קודם כל, הפלטים שהראתה הם מגירסת 2014 שלי שמעולם לא שווקה ובוטלה") ואף עבור מוצר נוכחי הוא לא קיבל דבר (עמ' 52 לפרוטוקול מיום 17.12.19 שורות 7-8).
ד. רביעית, מעדות מר שוורץ (עמ' 42 לפרוטוקול מיום 5.9.18 שורה 32: "הסיפור פה אחר. אם אני לא עוצר את המוצר שלך אלו הנזקים שיכולים להגרם לי") עולה, כי בפועל לא נגרמו נזקים אלא עלולים להיגרם נזקים בעתיד.
ה. חמישית, הטענה לפיה הנתבע השתכר כ-1.2 מיליון ₪ אינה מעלה ואינה מורידה, שכן ברי שהנתבע עבד אצל התובעת במשך כחמש שנים לצורך פיתוח מוצר התובעת ועל כן היה זכאי לשכר עבור עמלו. טענת התובעת ממנה משתמע שהנתבע עבד על המוצר שלו בזמן עבודתו לא הוכחה.
ו. לנוכח האמור, משלא הוכח בפועל נזק כספי ולנוכח זהות הסעדים הנדרשים בין עילות שונות, התייתר הצורך לדון בעילות הנזיקיות.
69. שונה הדבר לגבי תביעת הפיצוי הסטטוטורי בהתאם לסעיף 56(א) לחוק זכויות יוצרים ולסעיף 13 לחוק עוולות מסחריות (100,000 ₪ בכל אחד מהחוקים) שאינו מתבסס על הוכחת קיומו של נזק.
70. סעיף 56 לחוק זכויות יוצרים קובע, כי:
(א) הופרה זכות יוצרים או זכות מוסרית, רשאי בית המשפט, על פי בקשת התובע, לפסוק לתובע, בשל כל הפרה, פיצויים בלא הוכחת נזק בסכום שלא יעלה על 100,000 שקלים חדשים.
(ב) בקביעת פיצויים לפי הוראות סעיף קטן (א), רשאי בית המשפט לשקול, בין השאר, שיקולים אלה:
(1) היקף ההפרה;
(2) משך הזמן שבו בוצעה ההפרה;
(3) חומרת ההפרה;
(4) הנזק הממשי שנגרם לתובע, להערכת בית המשפט;
(5) הרווח שצמח לנתבע בשל ההפרה, להערכת בית המשפט;
(6) מאפייני פעילותו של הנתבע;
(7) טיב היחסים שבין הנתבע לתובע;
(8) תום לבו של הנתבע.
(ג) לעניין סעיף זה יראו הפרות המתבצעות במסכת אחת של מעשים, כהפרה אחת.
71. סעיף 13 לחוק עוולות מסחריות קובע, כי:
(א) בית המשפט רשאי, על פי בקשת התובע, לפסוק לו, לכל עוולה, פיצויים בלא הוכחת נזק, בסכום שלא יעלה על 100,000 שקלים חדשים.
(ב) לענין סעיף זה יראו עוולות המתבצעות במסכת אחת של מעשים, כעוולה אחת.
72. יצוין, כי בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, לא יינתן פיצוי כפול בגין כל אחת מהעילות או כדבריו ברע"א (עליון) 5768/94, 5614/95, 993/96 א.ש.י.ר. יבוא יצור והפצה ואח' נ' פורום אביזרים, פ''ד נב(4) 289: "במקום ששני העיגולים מקנים, כל אחד מהם לעצמו, זכות וסעד לנפגע, הכלל העקרוני הוא שהנפגע יקנה את שתי הזכויות גם יחד, ואולם בפיצוי לא יזכה אלא פעם אחת בלבד, בגין אחת מן הזכויות".
73. התנהלות הנתבע כאמור, לרבות הפרת חוק זכויות יוצרים, חוק עוולות מסחריות, הפרת תנאי הסכמי ההתקשרות, חובת תום הלב והאמון בין עובד ומעסיק, מצדיקות תשלום פיצוי סטטוטורי. לעניין שיעור הפיצוי יצוין, כי היקף ההפרה היה נרחב, ההפרה בוצעה במשך זמן ניכר ותוך כדי כך שהנתבע עבד אצל התובעת ונמנע מלעדכן אותה בדבר מעשיו והחיסכון בזמן פיתוח תוכנת הנתבע.
74. בנסיבות אלו ומשאנו סבורים כי מדובר במסכת אחת של מעשים, אנו סבורים, כי יש לחייב את הנתבע ברף הגבוה של הפיצוי הסטטוטורי בסך 80,000 ₪.
75. לעניין צווי המניעה המבוקשים נציין, כי מצאנו לקבלם תוך הבהרה, כי הם אינם מתייחסים למוצרים חדשים / שונים שייצר הנתבע ואשר אינם מבוססים על מוצרי התובעת ואינם מפרים / יפרו את צווי המניעה שהתבקשו.
זכויות הנתבע הנובעות מקיומם של יחסי עובד ומעסיק בין הצדדים:
76. כעולה מתביעת הנתבע לתשלום שכר עבודה, הנתבע תבע סך 11,812 ₪ עבור התקופה שמיום 1.3.14 ועד ליום 30.4.14 וסך 21,262 ₪ עבור התקופה מיום 1.5.14 ועד ליום 30.6.14. נראה, כי כוונת הנתבע הינה לשכר עבודה עבור החודשים 3-4/14 ותמורת הודעה מוקדמת עבור החודשים 5-6/14 (סעיף 19 לסיכומי התשובה מטעם הנתבע וסעיף 19 לסיכומי התובעת).
77. לאחר שעיינו במסמכים השונים ושקלנו את טענות הצדדים מצאנו לקבל את תביעת הנתבע בחלקה.
78. שכר עבודה לחודש 3/14:
א. מעיון בטענות הצדדים עולה, כי אין מחלוקת לפיה הנתבע עבד בחודש זה 73 שעות בשכר של 135 ₪ (תצהיר הנתבע מיום 30.5.18, סעיף 14 לתצהיר מר שוורץ בתביעת הנתבע, סעיף 19.5.1 לסיכומי התובעת וסעיף 19 לסיכומי התשובה של הנתבע).
ב. לנוכח האמור מצאנו לחייב את התובעת לשלם לנתבע שכר עבודה עבור חודש 3/14 בסך 9,855 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.4.14 ועד לתשלום המלא בפועל.
ג. מצאנו לדחות את טענת הנתבע לתשלום פיצויי הלנה הן מאחר ואנו סבורים כי הייתה קיימת טעות כנה ומחלוקת של ממש באשר לעצם החוב והן לנוכח התיישנות הזכות.
בהקשר זה נציין, כי בהתאם לסעיף 17א לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 "הזכות לפיצויי הלנת שכר, להבדיל משכר עבודה, תתיישן אם לא הוגשה תובענה לבית דין אזורי ..... תוך שנה מהיום שבו רואים את השכר כמולן". בחירת הצדדים לנהל הליכי בוררות או פשרה אינה עוצרת את מירוץ ההתיישנות (ראו סעיף 24 בתיק תא (חי') 14122-10-09 רחמים אלמליח נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו] מיום 13.2.11 והפסיקה המצוטטת בו).
79. שכר עבודה לחודש 4/14:
א. לטענת הנתבע בתצהירו שהוגש ביום 30.5.18, בחודש 4/14 הוא עבד במשך 18 שעות לפי 120 ₪ לשעה. התובעת טענה מנגד, כי הנתבע לא העניק לה שירותים בחודש זה (סעיף 14 לתצהיר מר שוורץ).
ב. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים מצאנו להעדיף את גרסתה של התובעת לעניין זה ונפרט.
(1) ראשית, הנתבע בתצהירו ציין כי הוא זכאי לתשלום עבור 18 שעות ולא פרט עבור אילו ימי עבודה הם נדרשים.
(2) שנית, גרסתו של הנתבע בעניין זה מתפתחת ומשתנה. כך, בסיכומיו טען הנתבע כי הוא זכאי לתשלום עבור 14 שעות עבודה בחודש 3/14 ולא כאמור בתצהירו (סעיף 19 לסיכומים) וציין, כי באחד הימים הוא נדרש לעזוב את משרדי התובעת באופן מידי ולכן הוא זכאי לתשלום עבור יום עבודה מלא.
(3) שלישית, כאשר נשאל מר שוורץ על גרסתו כאמור הוא העיד (עמ' 35 לפרוטוקול מיום 5.9.18 שורות 11-19) כי הנתבע הגיע לעבודה לאחר פסח, הראה את המוצר שלו "זה היה יום אחד, הוא לא השקיע עבודה על המוצרים שלי, ואז אמרתי לו שהוא עשה פה מעשה לא חברי ולא בסדר, הצעתי לו ללכת להתייעץ עם עו"ד. בזה נגמר היום הראשון שלו בעבודה. אמרתי לו שעד שלא יקבל עצת עו"ד שלא יחזור. אחרי יומיים כאשר התייעץ עם עו"ד הוא רצה להגיע לספר לי מה אמר לו העו"ד. זה היה יום הנוסף שהגיע לאחר פסח וגם ביום הזה לא עבד. כי ביום הזה כבר שינינו לו את הסיסמה שלא יעשה נזקים". עדותו של מר שוורץ לא נסתרה ומצאנו אותה מהימנה.
ג. בנסיבות אלו כאשר הנתבע לא עבד בפועל ומניעת העסקתו נגרמה לנוכח מעשיו, הוא אינו זכאי לשכר עבודה או לשכר ראוי עבור שני הימים בהם הגיע למשרדי התובעת.
80. תמורת הודעה מוקדמת:
א. לטענת הנתבע בכתב התביעה הוא זכאי לסך 21,262 ₪ עבור החודשים 5-6/14. לגרסת התובעת הנתבע אינו זכאי לתמורת הודעה מוקדמת בנסיבות הפסקת עבודתו (סעיף 19.4 לסיכומיה).
ב. כאמור לעיל מצאנו, כי הנתבע הפר את הסכמי ההתקשרות בין הצדדים, פעל בניגוד לחוק עוולות מסחריות, הפר משמעת והפר את חובת תום הלב והאמון החלות על צדדים ליחסי עבודה.
ג. בהתאם לפסיקת ביה"ד הארצי לעבודה (עע (ארצי) 73201-06-20 ולדימיר בובילב - סטרטסיס בע"מ, [פורסם בנבו], 1.6.22) נקבע, כי:
"סמכותו של בית הדין לעבודה לפסוק פיצויי פיטורים לפי חוק פיצויי פיטורים מכילה את הסמכות לשלול פיצויי פיטורים או להפחיתם בכפוף לתנאים המיוחדים שבסעיפים 16 ו 17 לחוק זה" (מתוך ע"ע (ארצי) 30448-10-18 מכנו - דין בע''מ - עופר יעקובי [פורסם בנבו] (14.7.19)).
93. בהיבט המהותי, שלילת פיצויי פיטורים או הפחתתם, שלא על פי הסכם קיבוצי, אפשרית על פי סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963, "בנסיבות המצדיקות" זאת ותוך שבית הדין מנחה עצמו על פי הכללים שבהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים. שלילת דמי הודעה מוקדמת אפשרית לפי סעיף 10(2) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א – 2001, "בנסיבות שבהן העובד שפוטר אינו זכאי לפיצויים, על פי הוראות סעיפים 16 או 17 לחוק פיצויי פיטורים". בע"ע (ארצי) 214-06 אלוניאל בע"מ - אלכסנדר צ'רניאקוב [פורסם בנבו] (31.5.07) קבע בית דין זה את השיקולים המנחים בסוגיית שלילת פיצויי הפיטורים ודמי ההודעה המוקדמת, וכך נאמר (פסקה 9, ההדגשות במקור):
"בבוא בית הדין להכריע בשאלה האם ובאיזו מידה יש להפעיל את הסנקציה של שלילת פיצויי הפיטורים, ייתן דעתו לתכלית החוק, ויאזן בין השיקולים הנדרשים לעניין בנסיבות המקרה, לרבות השיקולים שלהלן:
השיקולים לחומרה - חומרת המעשים בגינם פוטר העובד; הנזק שנגרם למעביד או שעלול היה להיגרם לו עקב כך, היקפו והשלכותיו; משך הזמן ומספר הפעמים שביצע העובד את מעשיו החמורים; תקופת עבודתו של העובד, מעמדו ותפקידו ומידת האמון הנובעת הימנו; הפרת האמון - המוּעצמת כשמדובר ביחסי עבודה ממושכים, בתפקיד בכיר, או בתפקיד אמון; השפעת התנהגותו של העובד והמעשים בגינם פוטר, על עובדים אחרים ועל יחסי העבודה במקום העבודה והיקף ההרתעה בנסיבות המקרה;
השיקולים לקולא – אופן ביצוע העבודה במהלך תקופת עבודתו של העובד ותרומתו למעביד; משך תקופת העבודה, וכפועל יוצא הימנה - עוצמת הפגיעה הצפויה בעובד ובמשפחתו, כתוצאה משלילת פיצויי הפיטורים, במלואם או בחלקם, בשים לב לסכום שיוותר בידיו למחייה; נסיבותיו האישיות של העובד, לרבות גילו, מצבו המשפחתי, מצב בריאותו ויכולת ההשתכרות העתידית שלו".
ד. בנסיבות המקרה דנן אנו סבורים, כי התנהלותו של הנתבע עובר להפסקת עבודתו וחומרתה הצדיקה שלילה מלאה של פיצויי פיטורים (שלא נתבעו) ושל תמורת ההודעה המוקדמת.
ה. משכך דין תביעת הנתבע בגין רכיב זה להידחות.
סוף דבר:
81. בנסיבות האמורות מצאנו לחייב את הנתבע לשלם לתובעת פיצוי בסך 80,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה (26.10.15) ועד לתשלום המלא בפועל.
82. התובעת תשלם לנתבע סך 9,855 ₪ בגין שכר עבודה לחודש 3/14 בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.4.14 ועד לתשלום המלא בפועל.