בית משפט לענייני משפחה בירושלים
02 אפריל 2024
תמ"ש 12752-09-23 פלונית ואח' נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח'
בפני כב' השופטת מיכל ברדנשטיין
המבקשות
1. פלונית, המבקשת 1
2. אלמונית, המבקשת 2
על ידי עו"ד דניאלה רון יעקובי
נגד
המשיבה
1. היועצת המשפטית לממשלה משרדי ממשלה 513442037
על ידי עו"ד אלישבע אמיתי באואר מפרקליטות מחוז ירושלים אזרחי משרדי ממשלה 570000997
פסק דין
1. עניינו של ההליך דנן בבקשה למתן צו הורות פסיקתי (להלן: הבקשה) שבו יקבע כי המבקשת 2 היא הורה נוסף של הקטינה XXX (להלן: הקטינה), ילידת המועדXXX , כבת XXX חודשים היום, וזאת החל ממועד לידתה, וכן יקבע כי חלות בין המבקשת 2 לקטינה כל החובות, הזכויות והסמכויות אשר קיימות בדין בין הורה לילדו, והכל בלי לפגוע במעמדה של המבקשת 1 כאם הקטינה.
2. המבקשת 1 היא האם הביולוגית של הקטינה, והיא אזרחית ישראלית ותושבת ישראל. המבקשת 2 היא אזרחית XXX, שגרה בארץ מאז ינואר 2020, ושוהה בארץ מכוח ויזת עבודה. המבקשות מקיימות קשר זוגי מאז חודש מרץ 2020 והן חיות ביחד כזוג נשוי בישראל ומנהלות משק בית משותף מאז חודש ספטמבר 2020, ומאז לידת הקטינה מגדלות אותה ביחד, כדמויות הוריות שוות. המבקשת 2 הגישה בקשה לקבלת מעמד בארץ בחודש אוגוסט 2023. הליך הכרה במעמד הוא מדורג ואורך ברגיל כ: 4-7 שנים.
3. השאלה היחידה שעומדת להכרעה בתיק דנן היא האם יש לקבוע, כי תנאי הכרחי למתן צו הורות פסיקתי הוא עמידה בתנאי של תושבות, ובכלל זה, היות מבקש הצו אזרח או תושב קבע בישראל, כעמדת היועצת המשפטית לממשלה, או שאין מקום להציב דרישה כאמור, כעמדת המבקשות. אין חולק כי שאר התנאים למתן צו הורות פסיקתי מתקיימים כולם בענייננו.
רקע עובדתי
4. העובדות הצריכות לבקשה אינן שנויות במחלוקת כאמור, והן מפורטות בעיקרן בבקשה ובעמדות משלימות נוספות שהוגשו על ידי המבקשות. להלן עיקרן.
5. הבקשה דנן הוגשה ביום 6.9.23, טרם הולדת הקטינה, אשר נולדה כאמור ביום XXX.
6. המבקשת 1, שהיא האם הגנטית של הקטינה, היא אזרחית ישראלית שגרה בישראל.
7. המבקשת 2 היא אזרחית XXX ששוהה בארץ מאז חודש ינואר 2020 במסגרת ויזת שירות (ויזת עבודה) שהונפקה דרך משרד החוץ, ואשר חודשה מעת לעת. תוקף ויזת העבודה האחרונה שניתנה למבקשת 2, היום ויזת ב/1, הוא עד ליום 1.8.24 (ראו הודעת המבקשות שהוגשה ביום 1.2.24; כפי שמסרה המבקשת 2 בדיון שהתקיים לפני ביום 31.3.24, מאז שהיא התחלת שהייתה בארץ, היא עובדת בארגון XXX כמנהלת פרוייקט שעוסק בXXX-, XXX ו-XXX, ומצוי בקשר עם אירגונים כמו השומר הצעיר והנוער העובד והלומד (ראו דברי המבקשת 2 בעמ' 5 לפרוטוקול, בש' 5-7)).
8. המבקשות מקיימות קשר זוגי מאז חודש מרץ 2020, ומחודש ספטמבר 2020 הן גרות יחד בישראל ומקיימות משק בית משותף (הסכמי השכירות צורפו כנספחים 2-5 לבקשה; אישור עיריית XXX מיום 20.8.23 כי הן רשומות כמחזיקות יחד בדירה צורף כנספח 6).
9. ביום 29.11.20 פנו המבקשות לארגון "ישראל חופשית" לצורך הנפקת תעודות חיים משותפים ואלו הונפקו להן (צילומי התעודות צורפו כנספח 7 לבקשה). בו ביום הן חתמו על תצהיר בדבר היותן בנות זוג ידועות בציבור (התצהיר צורף כנספח 8 לבקשה).
10. ביום 31.3.22 חתמו המבקשות על הסכם ממון וחיים משותפים שאושר בפני נוטריון ובו הסדרה, בין השאר, של נושאים הקשורים בילדים משותפים, לכשיוולדו, לרבות חלוקת זמני שהות שווים ביניהן עם הילדים, במקרה של פרידה; קבלת החלטות במשותף; קביעת מרכז חיי הילדים בישראל; והשתתפות במזונות ובהוצאות הילדים (ההסכם צורף כנספח 9 לבקשה).
11. ביום 4.4.22 נישאו המבקשות זו לזו ב-XXX (תעודת הנישואין ותמונה מטקס הנישואין צורפו כנספחים 10-11 לבקשה). כמה ימים לאחר מכן, הן קיימו מסיבת נישואין ב-XXX בבית אביה של המבקשת 2, בהשתתפות חברות ובני משפחה, כאשר חברים ובני משפחה של המבקשת 1 הגיעו מישראל לXXX כדי להשתתף באירוע (הזמנה למסיבה ותמונה מהמסיבה צורפו כנספחים 12-13 לבקשה). ביום 17.6.22 חגגו בנות הזוג את נישואיהן גם בטקס אזרחי בירושלים ב-XXX בנוכחות חברים ומשפחה (הזמנה לטקס בארץ ותמונה מהאירוע צורפו כנספחים 14-15 לבקשה).
12. המבקשת 1 רשומה במרשם האוכלוסין כנשואה למבקשת 2 והיא אף הוסיפה לשם משפחתה את משפחתה של המבקשת 2 (צילום תעודת הזהות של המבקשת 2 צורף כנספח 16 לבקשה).
13. כל אחת מהמבקשות מינתה את השניה כמיופת כוח שלה לעניינים רפואיים, וזאת במסגרת יפוי כוח מתמשך ויפויי הכוח המתמשכים הופקדו במשרדי האפוטרופוס הכללי (צילומי יפויי הכוח המתמשכים צורפו כנספחים 17-18).
14. המבקשות החליטו להביא יחד ילדים לעולם באמצעות תרומות זרע אנונימיות מבנק הזרע במטרה לגדל במשותף את הילדים שיוולדו למי מהן כזוג הורים. בהתאם לכך, ביום 24.1.22 הן פנו לבנק הזרע של בית החולים איכילוב והתקשרו עמו בהסכם ליבוא מנות זרע של תורם אנונימי מבנק זרע בחו"ל המאושר על ידי משרד הבריאות (ההסכם צורף כנספח 19 לבקשה). המבקשות רכשו יחד מנות זרע של אותו תורם אנונימי במטרה שכל אחת מהן תהרה מזרעו של אותו התורם, כך שהילדים שיוולדו יהיו אחים מבחינה גנטית, ולו באופן חלקי. כדי להבטיח התאמה גנטית בין כל אחת מהן לבין התורם, שתיהן עברו בדיקות סקר גנטיות אצל פרופ' מוטי שוחט, מומחה ברפואת ילדים וגנטיקה רפואית (תוצאות הסקר הגנטי צורפו כנספחים 20-21), וניתנו להן אישורים בדבר התאמת התורם למבקשות (נספחים 22-23 לבקשה).
15. בהמשך לכך, הרתה המבקשת 1 באמצעות זרע של תורם אנונימי (אישור בנק הזרע על רכישת המנות ומועד הטיפול צורף כנספח 24 לבקשה).
16. ביום XXX המבקשת 1 ילדה כאמור את הקטינה.
17. לנוכח רצון המבקשות לקבוע את מרכז חייהן בישראל, הן פתחו תיק חיים משותפים ברשות האוכלוסין וההגירה. במסגרת זאת, ועוד קודם ללידת הקטינה, המבקשת 2 הגישה ביום 1.8.23 בקשה להסדרת מעמדה בישראל מכוח היותה נשואה למבקשת 1 (נספח 25 לבקשה). פגישה במחלקת איחוד משפחות של רשות האוכלוסין וההגירה נקבעה ליום 23.7.24 (ראו הודעת המבקשות שהוגשה ביום 1.2.24).
18. מאז נולדה הקטינה, בנות הזוג מגדלות אותה יחדיו ומנהלות תא משפחתי אחד, כששתיהן מתפקדות כאמהות שוות זכויות וחובות ביחסים ביניהן.
19. הבקשה דנן הוגשה כדי להסדיר את הקשר ההורי גם מבחינה משפטית.
טענות הצדדים
20. עמדות הצדדים הוגשו בשלבים שונים, כדלקמן: הבקשה למתן צו הורות פסיקתי הוגשה ביום 6.9.23. תגובה ראשונה של היועצת המשפטית הוגשה ביום 21.11.23. תשובת המבקשות לתגובת היועצת המשפטית לממשלה הוגשה ביום 5.12.23. תגובת היועצת המשפטית לממשלה לתשובת המבקשות הוגשה ביום 17.1.24. תצהיר הבהרות מטעם המבקשות לעניין העדר עבר פלילי למבקשת 2 ואי הוצאת ילדים ממשמורתה הוגש ביום 28.1.24. הודעת המבקשות בעניין הארכת ויזת עבודה של המבקשת 2 עד ליום 1.8.24 ובעניין מצב ההליכים בבקשתה להכרה במעמד בישראל הוגשה ביום 1.2.24.
21. כדי לקצר ולהקל על הדיון, אמנע מסקירת השתלשלות הטענות בעמדות השונות שהוגשו על ידי כל צד, לפי סדר הגשת העמדות, ואציג את עיקרי העמדה העדכנית, במתכונת של "נוסח משולב", של כל צד, ותוך הפניה, לפי הצורך, לעמדה ספציפית שהוגשה בנקודות מסוימות.
טענות המבקשות
22. המבקשות טוענות כי מתקיימים בענייננו כל התנאים למתן צו הורות פסיקתי, תוך קביעת תחילת תוקפו מיום לידת הקטינה, וכי אין קיים בדין תנאי נוסף שעניינו בתושבות מבקש הצו, וגם מבחינת דין רצוי אין מקום לאמץ תנאי כזה.
23. המבקשות הפנו לפסק דינו של בית המשפט המחוזי במחוז תל אביב –יפו בעמ"ש
47781-12-19 מדינת ישראל נגד ק.מ.ל [נבו, ניתן ביום 4.1.21] (להלן: פרשת ק.מ.ל), שבו נדחה ערעור על פסק דינו של כב' השופט ליאור ברינגר מיום 3.11.19. נקבע בפסק הדין, בנסיבות דומות לענייננו - עת דובר בקטינה שהיא אזרחית ישראלית ממילא, ואין חשש לפיכך, כי יעשה שימוש לרעה בבקשה לצו הורות פסיקתי כאמצעי לרכישת מעמד, וכן דובר בבנות זוג מתגוררות בישראל כ-3 שנים, ובה מרכז חייהן וחיי הקטינה – כי אין מניעה מלהעניק צו הורות פסיקתי עוד טרם הכרה במעמדה של מבקשת הצו. עוד הן מפנות לכך, כי נקבע בפסק הדין, כי טובת הקטינה היא כי שתי הדמויות ההוריות המטפלות בה ישאו במלוא המחוייבויות ההוריות באופן שווה כדי שהטיפול בה יהא מיטבי, וכי המתנה לסיום תהליך הסדרת המעמד של מי שאינו תושב קבע, שנמשך שנים, עלולה לפגוע בתפקוד ההורי ועקב כך בטובת הקטינה. מעבר לכך, אי מתן הצו עלול אף להוות זרז או עילה לניתוק הקשר עם הקטין, בהעדר מחוייבות משפטית כלפיו.
24. המבקשות טוענות לפיכך, כי אין מקום לגרוע מזכותן לקבלת הצו בשל העובדה כי טרם הוסדר מעמדה של המבקשת 2 בישראל, ואין כלל רלבנטיות לסוגיית התושבות לעניין מתן הצו. לטענתן, מתן הצו מתחייב בשל טובתה של הקטינה בהיבט הרגשי, הנפשי, החברתי והבריאותי כאחד.
טענות היועצת המשפטית לממשלה
25. המשיבה טוענת כי עמדת היועץ המשפטי בשעתו, היתה כי אין ליתן צו הורות פסיקתי כאשר המבקשים אינם אזרחי מדינת ישראל או בעלי רישיון לישיבת קבע בה.
26. עמדה זו מבטאת את המדיניות של שר הרווחה והביטחון החברתי דאז, שאליה הצטרף בהמשך שר המשפטים, בהתבסס על המלצות הצוות הבין – משרדי לבחינת התנאים לצו הורות פסיקתי משנת 2018 (להלן: המלצות הצוות הבין-משרדי). המלצות הצוות היו כי על המבקש צו הורות פסיקתי לעמוד בדרישת תשובות בישראל שלה שני היבטים מצטברים: האחד - "תושבות מהותית", ולפיה, על מבקש צריך להיות אזרח או תושב קבע בישראל; השני - "תושבות מעשית", ולפיה, מבקש הצו שוהה בישראל במשך 3 מתוך 5 השנים שקדמו להגשת הבקשה או ב- 12 מתוך 18 החודשים כאמור.
27. קיום תנאים מצטברים אלו כתנאי למתן צו הורות פסיקתי נומקו בהמלצות הצוות הבין-משרדי בנימוקים הבאים (כאמור בעמ' 14-17 לתקציר ההמלצות):
א. שמירה על אחידות בהסדרים משפטיים – זאת, בדומה לדרישת התושבות בהסדרים הקיימים בחוק אימוץ ילדים – 1981 (להלן: חוק האימוץ), ובחוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד הילוד) – 1996 (להלן: חוק הפונדקאות), ובהינתן, שצו ההורות הפסיקתי שואב השראתו מהם.
ב. טובתו של הילד במניעת פיצול בין מעמדו בישראל לבין מעמד מבקש צו ההורות הפסיקתי – זאת, בהעדר ביטחון כי הילד או המבקש צו ההורות הפסיקתי יוכל להמשיך להתגורר בעתיד בישראל, וכך למשל, במקרה שבני/בנות הזוג, ייפרדו בעתיד, ומי שאינו בעל מעמד בישראל יורחק ממנה בעוד הקטין יישאר בה.
ג. מניעת פיצול סטטוס משפטי בין מדינות בעניינו של הקטין, כך שבישראל יוכר הקטין כבנם של שני ההורים ובמדינות תושבותו יוכר כבן להורה יחיד.
ד. מניעת "פורום שופינג", דהיינו מצבים בהם בני/בנות הזוג יפנו למדינה שבה יוכלו לקבל צו למרות שבמדינת תושבותם לא יוכלו לקבלו.
ה. קיומו של חשש של ממש שצו ההורות הפסיקתי ינוצל לרעה וישמש כאמצעי לרכישת מעמד בישראל.
ו. קיומו של קושי במתן חוות דעת מקצועית בעניין טובת הקטין ובאיסוף מידע לרבות התרשמות ממערך חייהם של המבקשים כשהם נמצאים במקום שאינו מקום המגורים הרגיל של הילד או הוריו
28. אשר לפסק הדין בפרשת ק.מ.ל, אשר על קביעותיו מתבססות המבקשות, מציינת ב"כ המשיבה, כי המדינה הגישה בקשת רשות ערעור על פסק הדין בבע"מ 802/21. בעוד הערעור תלוי ועומד, וכפי שעדכנה המדינה את בית המשפט העליון, ביום 3.10.21 פנו שרי המשפטים והרווחה לחברות הצוות הבין משרדי לבחינת התנאים לצו הורות פסיקתי, בבקשה לבחינה מחודשת של המלצת הצוות בדבר תנאי התושבות של המבקשים צו הורות פסיקתי. בעקבות תוצאות הבחינה, ביום 20.3.22 הודיעה היועצת המשפטית לממשלה לבית המשפט העליון כי שר המשפטים ושר הרווחה והביטחון החברתי החליטו לאמץ מדיניות עדכנית בסוגיית התושבות, ולפיה, המלצת רוב חברות הצוות המקצועי בנוגע לתנאי התושבות בעל שני ההיבטים, כמתואר לעיל, תיוותר על כנה, וכי מדובר בעמדה בת הגנה, ואולם, יש לאפשר חריגים במקרים המתאימים. המדינה הודיעה כי היועצת המשפטית לממשלה החליטה לאמץ את עמדת שרי המשפטים והרווחה, בהמלצות המחודשות, ולהנחות כי עמדה זו תהיה עמדת המדינה בכל הקשור לסוגיית התושבות במסגרת ההליכים השונים שעניינים בבקשות למתן צווי הורות פסיקתיים. בנסיבות אותו מקרה, הודיעה המדינה כי לא תתנגד למתן צו ההורות הפסיקתי, ועקב כך התייתר הדיון בבקשת רשות הערעור.
29. בהמשך לכך, ביום 26.4.22 ניתן פסק דין על ידי בית המשפט העליון ולפיו, בקשת רשות הערעור נדחתה (בע"מ 802/21 מדינת ישראל נגד פלונית ואח' [נבו, ניתן ביום 26.4.22). המשיבה ראתה להפנות לדברי כב' השופט נ' סולברג בפסק הדין שניתן ביחס להמלצות המחודשות.
30. המדינה מציינת בעמדתה, כי ביחס לרכיב של תנאי התושבות הנדרש לטענתה, ואשר אחד מהיבטיו הוא הדרישה כי המבקשים הם תושבי ישראל – אזרחים או בעלי רישיון לישיבת קבע (תושבות מהותית), נעשתה הבחנה בין מקרה שבו ההורה הביולוגי הוא ישראלי ומבקש צו ההורות הפסיקתי אינו בעל מעמד קבוע בישראל, לבין מקרה שבו מבקש צו ההורות הפסיקתי הוא ישראלי וההורה הביולוגי אינו בעל מעמד קבוע בישראל. במקרה הראשון, מכיוון שלקטין כבר יש מעמד בישראל מכוח העובדה שנולד לישראלי, ואין בצו ההורות הפסיקתי כשלעצמו כדי להעניק מעמד לבן הזוג שמבקש את הצו, ניתן יהיה להסכים למתן צו ההורות פסיקתי לאחר שתחלוף רוב תקופת ההליך המדורג, שנמשך 7-4 שנים, לפי העניין. המלצה זו, כלשון המדינה: "מאזנת בין השאיפה כי יחסי ההורות יוסדרו מוקדם ככל האפשר ממועד הלידה לבין החשש והעובדה שמדובר במצב שבו הקטין הוא אזרח ישראלי ולעמדת נציגי משרדי המשפטים והרווחה, פוחת החשש לכך שהבקשה לצו הורות פסיקתי תשמש כלי לרכישת מעמד, לבין שאר הנימוקים שפורטו בעמדת הצוות המקורית, לרבות התאמה לחוק האימוץ וחוק הפונדקאות; הצורך במניעת פיצול מעמד בין הקטין לבין מבקש צו ההורות הפסיקתי וכן למניעת פיצול סטטוס בין מדינות; ומניעת פורום שופינג" (סע' 12 לעמדת המדינה שהוגשה ביום 21.11.23).
31. במקרה דנן, המבקשת 1 היא האם הביולוגית של הקטינה. צו ההורות הפסיקתי מבוקש ביחס לבת זוגה, אזרחית XXX השוהה בישראל מכוח אשרת תייר (כך נטען בעמדה שהוגשה ביום 21.11.23, טענה שהתבררה כשגויה היות ולמבקשת 2 יש ויזת עבודה), ולפיכך, בהתאם לעמדה העדכנית, לא מתקיימים במבקשת 2 תנאי התושבות, לא המהותית ולא המעשית.
32. עוד טוענת המשיבה בעמדתה שהוגשה ביום 21.11.23, כי בבדיקה שנערכה ברשות האוכלוסין וההגירה, לא נמצא תיעוד להגשת בקשה לקבלת מעמד בישראל עבור המבקשת 2 מכוח החיים המשותפים, על אף הטופס שצורף כנספח 25 לבקשה. מכל מקום, המסמך שצורף כנספח 25 לבקשה נושא תאריך מיום 1.8.23, כך שגם אם הוגשה בקשה לקבלת מעמד במועד זה, הרי שהבקשה הוגשה כחודש ימים בלבד לפני הגשת הבקשה למתן צו, כך שגם החריגים לדרישת התושבות לא מתקיימים, שכן לא עברה רוב התקופה של ההליך המדורג לקבלת מעמד בישראל.
33. עם זאת, אציין כי לאחר שהוברר שהמבקשת 2 היא בעלת אשרת עבודה, ולא אשרת תייר, ומשעה שהמבקשת 2 שוהה בארץ זה למעלה מ-4 שנים, דומה כי גם לשיטת המדינה, הדורשת עמידה של מבקש הצו בתנאי התושבות, על שני היבטיה, כמפורט בהמלצות הצוות הבין-משרדי לעיל, מתקיים בענייננו ההיבט של תושבות מעשית. כמו כן, וכפי שהתרשמתי מטיעוני ב"כ המשיבה בדיון שהתקיים לפני ביום 31.3.24, נחה דעתה כי אכן הוגשה בקשה לקבלת מעמד עבור המבקשת 2. התנגדות המדינה למתן צו ההורות הפסיקתי בענייננו, נובעת אפוא מאי התקיימות היבט התושבות המהותית, כמשמעה לעיל.
34. המדינה טוענת לפיכך, כי יש לדחות את הבקשה, אך מציינת כי אין בכך כדי למנוע הגשת בקשה חדשה בעתיד לצו הורות פסיקתי ככל ויחול שינוי נסיבות בסוגיית המעמד.
תיחום המחלוקת הטעונה הכרעה
35. בעמדתה שהוגשה ביום 17.1.24 הבהירה המדינה כי למעט תנאי התושבות על שני היבטיו, שאותו היא מציבה בעמדתה כתנאי למתן צו הורות פסיקתי, מתקיימים שאר התנאים למתן צו הורות פסיקתי, דהיינו: הקטינה נושאת ההליך נולדה מתרומת זרע אנונימית; לשתי בנות הזוג מלאו 18 שנים ולפחות לאחת מהן טרם מלאו 53 שנים; קיימות אינדיקציות לכוונה משותפת להורות טרם ההורייה; נערך הסכם הורות טרם ההורייה והוצג טופס הצהרה בבנק הזרע ואישור בנק הזרע עם פתיחת תיק משותף וחתימה בפני נוטריון בדבר כוונה משותפת להורות שנערך טרם ההוריה; וקיום אינדיקציות אחרות לכוונה משותפת להורות.
36. המדינה הוסיפה וציינה בעמדתה האמורה כי יש להוכיח גם העדר רישום פלילי בתחום עבירות האלימות והמין של מבקשת הצו, וכן כי לא הוצאו מרשות מבקשת הצו ילדים בהליכים קודמים.
37. בהתאם להחלטתי 16.1.24, התבקשו המבקשות להגיש תצהיר בעניין שני התנאים הנוספים. ביום 28.1.24 אכן הוגש תצהיר כנדרש, ובו הצהירה המבקשת 2 כי אין לה עבר פלילי וכן הצהירה כי אין לה ילדים נוספים, פרט לקטינה, וממילא לא התקיים כל הליך של הוצאת קטין ממשמורתה (המבקשות צירפו לתצהיר תעודת יושר מהרשות הפדרלית למשפטים ב-XXX, וכן תמציות רישום של המבקשת 2 מלפני ואחרי הנישואין, שהונפקו על ידי הרשויות המוסמכות XXX, שמהן עולה כי אין לה ילדים).
38. במסגרת דיווח משותף על דיון מקדמי שהגישו הצדדים ביום 14.2.24, הודיעו הצדדים כי המחלוקת היחידה ביניהם לעניין הבקשה דנן היא בסוגיית התושבות. וכך צוין בדיווח המשותף:
"2. בדיון המקדמי הוסכם כי הסוגיה היחידה שבמחלוקת היא ביחס לטענת המשיבה לפיה המבקשות אינן עומדות בתנאי של תושבות שנקבע על ידה כתנאי להסכמתה למתן הצו. המבקשות טוענות כי מדובר בתנאי שאין לו תוקף ויש לדחותו, כפי שנקבע לטענתן בנסיבות דומות עד שהות לענייננו בפסק הדין שניתן ע"י בית המשפט המחוזי בת"א-יפו בעמ"ש 47781-12-19 מדינת ישראל נ' ק' מ' ל' ....
3. ב"כ המבקשות שייצגה גם את בנות הזוג בעניין ק' מ' ל' הציגה בפני ב"כ המשיבה את פרוטוקול הדיון שהתקיים בפני בית המשפט העליון ביום 23.6.21 בבקשת רשות הערעור שהוגש על ידי המשיבה על עניין ק' מ' ל' (בע"מ 802/21). ב"כ המבקשות טענה כי עולה ממנו שבעניין ק' מ' ל', פסק הדין ניתן כאשר האם הלא ביולוגית שהתה בישראל במעמד של תיירת והבהירה שהמבקשת 2 נמצאת בשלב מתקדם בהליך המדורג מזה שבו היתה המבקשת בעניין ק' מ' ל', עת שניתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי".
39. כפי שכבר צוין, לאחר שהוברר שהמבקשת 2 היא בעלת אשרת עבודה, ולא אשרת תייר, ובהינתן שהמבקשת 2 שוהה בארץ זה למעלה מ-4 שנים, והגישה ביום 1.8.23 בקשה לקבלת מעמד, נראה כי גם לשיטת המדינה, הטוענת להצבת תנאי של תושבות, על שני היבטיו, כמשמעם בהמלצות הצוות הבין-משרדי שתוארו לעיל, מתקיים ההיבט של תושבות מעשית. התנגדותה העדכנית של המדינה למתן צו ההורות הפסיקתי בענייננו, נובעת אפוא מאי התקיימות היבט התושבות המהותית.
40. בדיון שהתקיים לפני ביום 31.3.24, הסכימו הצדדים כי אין מקום לקיים הליך הוכחות בתיק, וב"כ היועמ"ש ציינה במפורש כי אין היא מבקשת לחקור את המבקשות על העובדות המפורטות בבקשה או להביא ראיות מטעמה (עמ' 4 לפרוטוקול, בש' 32-33, ובעמ' 5, בש' 16-20). שני הצדדים הסכימו כי השאלה היחידה שנדרשה להכרעה היא משפטית גרידא, וביקשו כי ינתן פסק דין על יסוד העמדות בכתב שהוגשו והטיעונים הנוספים שנכללו בפרוטוקול הדיון מיום 31.3.24.
41. אם כן, אין חולק כי המבקשת 2 גרה בישראל זה כ-4 שנים, ומתנהלת בתא משפחתי משותף עם המבקשת 1, שבמסגרתו מטופלת הקטינה על ידי שתי המבקשות, שמשמשות לה דמויות הוריות שוות מאז לידתה. השאלה הטעונה הכרעה היא אפוא זו: האם העובדה כי טרם הוסדר מעמד הקבע של המבקשת 2 בישראל, והיא בתחילתו של התהליך המדורג לקבלת מעמד, שנמשך בין כ: 4-7 שנים, מצדיקה הימנעות ממתן צו ההורות הפסיקתי, למצער בטרם חלוף רוב התקופה לפי ההליך המדורג, כעמדת היועצת המשפטית לממשלה, או שיש מקום בנסיבות העניין להיעתר לבקשה לצו הורות פסיקתי כבר עתה, כעמדת המבקשות.