בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
ת"א 55465-12-18 לוי נ' שרון ואח'
תיק חיצוני:
לפני כבוד השופטת איריס רבינוביץ ברון
תובע
משה לוי
ע"י ב"כ עוה"ד עדי טל
נגד
נתבעים 1. יהושע שרון
2. גיורא שפירא
הנתבע 2 ע"י ב"כ עוה"ד בלקין גרשון
3. שלום בן עטיה
4. שרוני אורנית בע"מ
5. דלתא פיתוח, השקעות ומסחר (1995) בע"מ
6. ש.ר. בן-עטיה השקעות ושירותים בע"מ
7. יבולי דלתא בע"מ
הנתבעים 1 ו- 7-3 ע"י ב"כ עוה"ד תמיר כהנוב
פסק דין
לפניי תובענה למתן פסק דין הצהרתי לפיו הנתבע 3 מחזיק בנאמנות עבור התובע, ב-30% מהון מניות הנתבעת 4 ובהתאמה, להורות לנתבע 3 להעביר את אותן מניות לטובת התובע וכן תביעה למתן חשבונות של הנתבעות 7-4.
רקע וצדדים לתובענה
1. התובע מר משה לוי (להלן: "התובע" או "לוי") היה קבלן עבודות עפר ותשתיות הנדסה ובניה ובמסגרת עבודותיו, ביצע עבודות עפר, פיתוח ותשתית בישוב אורנית.
2. בשנת 1996, במסגרת שיתוף פעולה ביניהם הקימו התובע והנתבעים 3-1 את הנתבעת 4 – חברה יזמית בשם שרוני אורנית בע"מ (להלן: "שרוני אורנית"), כאשר 55 מניות רגילות בבעלות התובע (30% ממניות החברה).
3. חברת שרוני אורנית היא חברת אחזקות שהאחזקה היחידה שלה היא בחברת הבת, הנתבעת 5 – דלתא פיתוח השקעות ומסחר (1995) בע"מ (להלן: "חברת דלתא פיתוח") - חברת פרויקט שהוקמה לצורך ביצוע פרויקט אחד לבנייה רוויה במועצה מקומית אורנית, בשם "נופי אורנית", אשר נבנה על ידה בין השנים 2001-1997 (להלן: "הפרויקט").
4. הנתבעים 3-1 – יהושע שרון (להלן: "שרון"); גיורא שפירא (להלן: "שפירא"); שלום בן עטיה (להלן: "בן עטיה") - הם דירקטורים בחברות שרוני אורנית ודלתא פיתוח.
בן עטיה הוא בעל השליטה ודירקטור במשיבה 6 – חברת ש.ר. בן עטיה השקעות ושירותים בע"מ (להלן: "חברת ש.ר.").
הנתבעת 7, חברת יבולי דלתא בע"מ, היא חברה בבעלות חברת ש.ר. וחברות נוספות בשליטת שרון ושפירא (לא צורף נסח רשם החברות בעניינה אך נראה שאין מחלוקת בעניין).
5. ביום 21.10.1996 נחתם בין התובע לבין שפירא הסכם נאמנות, לפיו שפירא יחזיק בנאמנות עבור התובע את מניותיו בשרוני אורנית 55 מניות רגילות.
6. לאחר שביום 23.8.2004 שלח התובע לשפירא מכתב דרישה להעביר על שמו את המניות שמוחזקות על ידי שפירא בנאמנות ולאחר שלטענתו שפירא סירב לכך, הגיש התובע תובענה נגדו (ה.פ. 201022/04).
בעקבות דין ודברים שהתקיים בין הצדדים לאחר הגשת התובענה האמורה, נחתם בשנת 2004 "הסכם העברת נאמנות" (נספח 4 להמרצת פתיחה) בין שפירא – הנאמן היוצא, לבין התובע – הנהנה, לבין הנתבעת 6 – חברת ש.ר. – הנאמן הנכנס (להלן: "הסכם העברת הנאמנות").
במסגרת אותו הסכם, הועברה הנאמנות, ב- 55 מניות רגילות של התובע בשרוני אורנית, משפירא לאחזקת חברת ש.ר. – שהיא, כאמור, חברה בבעלות בן עטיה.
7. במהלך השנים נערכו התחשבנויות בין התובע והנתבעים בנוגע לחלוקת רווחי הפרויקט ביניהם. לגרסת התובע, ההתחשבנות מולו לא הושלמה והנתבעים עשו יד אחת וגזלו את רכושו וחלקו ברווחי החברות הנתבעות 5-4, בין השאר, באמצעות הברחתן דרך החברות הנתבעות 7-6.
8. לטענת התובע הנתבעים לא השיבו לפניותיו בהקשר זה ובהמשך בן עטיה אישר את קיום הנאמנות ואחזקת המניות והסכים להעבירן לידיו, בתנאי שהתובע יוותר לחלוטין על כל דרישה כספית מצדו נגד הנתבעים.
9. ביום 31.12.2018 הגיש התובע את התובענה דנן (שתחילה הוגשה כהליך של המרצת פתיחה), במסגרתה עתר לסעדים הבאים:
א. צו הצהרתי לפיו בן עטיה החזיק ומחזיק ב-30% מהון מניות רגילות בנות 1 ₪ כ"א ממניות שרוני אורנית כנאמן לטובת התובע;
ב. צו עשה המורה לבן עטיה להעביר את המניות אותן הוא מחזיק בנאמנות עבור התובע – לתובע וככל שהוא יסרב לעשות כן, למנות כונס נכסים לשם העברת המניות;
ג. להורות לנתבעים ליתן לתובע חשבונות מלאים של נתבעות 7-4, החל ממועד העברת המניות מהתובע בנאמנות לשפירא, המשך בהעברת המניות לנאמנות בן עטיה ועד מועד מתן הצו בתובענה, לרבות פירוט רווחים, דיבידנדים שמשכו הנתבעים 3-1, מלוא הדוחות הכספיים שהועברו לרשויות המס וכו' וכן להורות על מתן פירוט מדויק של העברות הנכסים בין הנתבעות 4 ו-5 לנתבעת 7;
ד. להורות לנתבעים ליתן מידע מלא על סכומי כסף שנוכו במקור מהתובע על מנת להעבירם לרשויות המס ואלו לא הועברו לרשויות עד היום ונעלמו אצל מי מהנתבעים 3-1;
ה. לאפשר לתובע לפצל את סעדיו לתביעת מלוא נזקיו הכספיים מהגזל שגזלו הנתבעים 3-1, אשר ניתן יהיה לכמתם לאחר קבלת החשבונות במסגרת התובענה.
10. מנגד, לטענת הנתבעים, התובע לא זכאי לסעדים המבוקשים וכלל אינו זכאי למניות חברת שרוני אורנית, שכן בהסכמים משנת 2005 (מיום 14.3.2005 ומיום 16.3.2005) מכר התובע את כל המניות נשוא התובענה, תמורת סכום של מאות אלפי שקלים שקיבל עבורן.
11. בהתאם להסכמת הצדדים, בדיון ביום 4.11.2019 הועברה התובענה לדיון בסדר דין רגיל.
12. מטעם התובע, משה לוי, הוגש תצהיר בתמיכה להמרצת הפתיחה וכן תצהיר עדות ראשית. מטעם הנתבעים 1, 7-3 הוגשו תצהירים של הנתבע 3 ושל מר ויקטור בוקר בתמיכה לתשובה להמרצת הפתיחה וכן הוגשו תצהירי עדות ראשית של הנתבע 3 ושל מר ויקטור בוקר. מטעם הנתבע 2, גיורא שפירא, הוגש תצהירו בתמיכה לתשובה שהגיש להמרצת הפתיחה.
בדיוני ההוכחות נחקרו המצהירים.
13. הצדדים הגישו את סיכומיהם בכתב.
תמצית טענות הצדדים
טענות התובע
14. יש לדחות את טענת ההתיישנות שהעלו הנתבעים – לאור קיומם של יחסי נאמנות, נדחה מרוץ ההתיישנות והוא מתחיל מהשלב בו כפר הנאמן במעמדו ככזה, או מהרגע שהוא מפר את חובתו.
15. עוד טען בסיכומיו כי הוסכם בין הצדדים על דחיית מועד ההתחשבנות ביניהם ביחס לזכויות התובע בפרויקט עד סוף הפרויקט, כי לא נמסר לתובע שהפרויקט הסתיים פורמלית ועד לאחרונה היתה תלויה ועומדת תביעת המשיבה 5 לקבלת כספים בקשר לפרויקט. לכן התביעה לא התיישנה ואף חל סעיף 19 לחוק ההתיישנות, לפיו מכח ההסכמה בין הצדדים נדחה מרוץ ההתיישנות.
16. יש לדחות את טענת השיהוי שהעלו הנתבעים – לא מתקיימים התנאים המצטברים לשיהוי והנתבעים לא עמדו בנטל המוטל עליהם להוכחת קיומו.
17. בניגוד לטענת הנתבעים, התובע לא מכר את מניותיו בחברת שרוני אורנית. חתימת התובע על המסמך מיום 14.3.2005 זויפה. הנתבעים לא הוכיחו כי התובע קיבל תשלום כלשהו עבור מכר המניות כטענתם. אין מסמכים המעידים על העברת מניות מהתובע. הנתבעים לא הוכיחו את קיום עסקת ההלוואה שנחתמה, לשיטתם, ביום 16.3.2005. החתימות המופיעות על הסכם ההלוואה, הן אכן חתימותיו של התובע, אולם הן נחתמו בנסיבות אחרות ולגבי מסמך אחר. בסיכומיו טען התובע כי גם בהנחה ותתקבל הטענה כי נחתם הסכם הלוואה, לכל היותר, המניות היו משועבדות לטובת בן עטיה שהודה כי הוא עדיין מחזיק בהן בנאמנות, והנתבעים הודו בחקירות כי לא היתה עסקת מכר.
18. התובע אינו חייב להשתתף בהוצאות חברת שרוני אורנית כתנאי להעברת המניות על שמו – הנתבעים לא הוכיחו שלשרוני אורנית היו הוצאות שהתובע התחייב לשאת בהם ושהסכומים שלשיטתם, שולמו על ידם כהוצאות, קשורים ונדרשו לפעילות החברה. מדובר בהוצאות אישיות של בעלי המניות או של חברת הבת, דלתא פיתוח, החברה היתה סולבנטית ויכלה לשאת בתשלום ההוצאות בגין חובות לרשם החברות.
19. סעד למתן חשבונות - הנתבעים עושים בחברת שרוני אורנית כבשלהם, מעבירים את מניותיה בין חברות אחרות בבעלותם, מבלי להתייחס למניות התובע המוחזקות עבורו בנאמנות ובדרך זו מעלימים את רווחי החברה דרך חברות אחרות. מדובר במעשה רמיה והונאה בהיקף של מיליוני שקלים, המחייב בירור באמצעות מתן החשבונות והתובע זכאי לכך כבעל מניות בחברת שרוני אורנית, החל משנת 1996 ואילך. מתן סעד כאמור, יאפשר לתובע לבחון את מצב חברת שרוני אורנית וחברת הבת שלה, דלתא פיתוח וכן לבחון את מסלול הוצאת הכספים מהחברה לחברות קשורות לנתבעים. בסיכומי התובע נטען כי המסמכים החלקיים שהגישו הנתבעים לבית המשפט ביום 10.1.2021 מציגים תמונה חלקית של החברות והנתבעים הסתירו במכוון נתונים מהותיים על המצב הכספי המלא בחברות. הגשת המסמכים החלקיים לא מהווה מיצוי של העילה והסעד ואין בה להוות ויתור כלשהו, או לצמצם את זכותו למתן חשבונות מלאים.
20. בנוסף, במהלך שנת 2004 העביר בן עטיה לתובע כספים, כאשר מקצתם נוכו במקור כסכומים שהיו אמורים להגיע לרשויות המס, אולם מעולם לא הועברו לרשויות ועומדים כחוב של התובע.
21. בשנת 2018 כאשר פנה התובע לנתבעים על מנת שיעבירו אליו את המניות שבבעלותו וייערך חשבון ביחס לכספים המגיעים לו מרווחי החברה, הם התנו את העברת המניות בחתימת התובע על כך שאין לו תביעות בגין הכספים שגזלו הנתבעים ממנו.
22. פיצול סעדים – יש לאפשר לתובע לפצל את הסעדים, כך שיוכל לתבוע את מלוא נזקיו הכספיים המגיעים לו מהנתבעים כולם, אותם ניתן יהיה לכמת רק לאחר קבלת החשבונות ובדיקתם על ידי מומחה.
טענות הנתבעים 1, 7-3 (להלן ביחד: "הנתבעים")
יש לדחות את התביעה מהנימוקים הבאים:
23. יש לסלק את התביעה על הסף בשל התיישנות – התובע טוען כי כספי הפרויקט חולקו בין השנים 2001-1995 ובוצעה התחשבנות כספית אחרונה בשנת 2004 ומאז שנת 2004 כביכול ממדרים אותו מניהול החברה ומזכויות כבעל מניות ומפרים חובת נאמנות כלפיו. טענותיו לקיפוח זכויותיו ומניעת רווחים מתייחסות לשנים 2004-1995 לכל המאוחר. למרות זאת, התובענה הוגשה רק בשנת 2018, קרי 14 שנים לאחר שלטענת התובע, נוצרה עילת התביעה ומכאן שהתיישנה.
24. יש לסלק את התביעה על הסף בשל שיהוי קיצוני בהגשתה וגרימת נזק ראייתי חמור – אין שחר לטענת התובע, כי "מצבו הנפשי לא אפשר לו לנהל מאבק משפטי בגזל מניותיו" (סעיף 10 לתובענה) ועצם השיהוי מלמד על כך שהתובע ויתר על זכויותיו.
השיהוי גרם לנתבעים נזק והם שינו מצבם לרעה, לאחר שבמהלך השנים בעלי המניות בחברות שרוני אורנית ודלתא פיתוח שילמו מכיסם כספים רבים בשל התחייבויות של אותן נתבעות והתובע לא השתתף בתשלום ההוצאות.
בשל השיהוי הקיצוני נגרם לנתבעים נזק ראייתי חמור וקיים קושי ראייתי לאתר מסמכים וראיות מלפני שנים רבות, באופן המקפח את זכויותיהם.
25. לגופו של עניין, בשנת 2005 מכר התובע את המניות נשוא התובענה ומאז אינו בעל מניות בחברת שרוני אורנית – התובע מסתיר מבית המשפט את העובדה שבמהלך שנת 2005 (בימים 14.3.2005 ו- 16.3.2005) הוא נקשר בהסכמים למכירת כל מניות החברה תמורת סכום של מאות אלפי שקלים שקיבל עבורן. בסיכומיהם טענו הנתבעים כי מדובר בהסכם מכר מותנה, שכן התובע היה רשאי לרכוש את מניותיו חזרה בחלוף שנה תמורת 150,000 דולר, אולם הוא לא עשה כן.
26. מאז 2005 התובע יצא מהחברה ואינו מעורב בה ולא לקח חלק כלשהו בפעילותה. התובע היה אז במצוקה כלכלית, החברות היו ריקות מתוכן והסכום של 100,000 דולר שקיבל היה סכום גבוה מאד.
27. בהתאם להסכם העברת הנאמנות התחייב התובע לשלם את חלקו היחסי במימון פעילות החברה ולשפות את הנתבעת 6 על כל נזק שיגרם לה כתוצאה מאחזקת המניות עבורו. כיום, אין אפשרות לקבוע כי התובע זכאי להחזיק ב-30% ממניות חברת שרוני אורנית – במהלך 14 השנים בהן השתהה התובע בהגשת התביעה, חלו התפתחויות בחברות שרוני אורנית ודלתא פיתוח, שחייבו תשלומים של בעלי מניות והוצאות שונות של מאות אלפי שקלים ובסכום משוערך של 1,699,684 ₪, שהתובע לא נשא בהן ולא התבקש לשאת בהן. לוּ היה התובע בעל 30% ממניות שרוני אורנית, היה עליו לשאת בחלקו באותן הוצאות ואם לא היה משלם, אזי אחזקותיו הנטענות בשרוני אורנית היו מדוללות בהתאם לסכומים שבעלי המניות האחרים נשאו בהם. בסיכומים צוין כי למצער, יש לקבוע כי לצורך קבלת המניות על התובע לשלם 509,905 ₪ המהווים 30% מהוצאות החברה במשך השנים ולהחזיר את החוב לנתבע 3, בסך 150,000 דולר שהם 920,232 ₪ ובסה"כ- סכום של 1,350,624 ₪.
28. התביעה נגועה בחוסר תום לב קיצוני– התביעה הוגשה, ככל הנראה, לאחר שהתובע שמע כי חברת דלתא פיתוח עשויה לקבל סכום משמעותי במסגרת התביעה שהגישה נגד המועצה המקומית אורנית (ת.א.52636-06-14), שהתובע לא נשא בעלויות הגשתה.
29. סעדי התביעה נתבעים מנתבע שגוי והתביעה נעדרת עילה נגד הנתבעים 1, 3, 4, 5 ו-7 – הגם שהתובע מבקש שיוצהר כי בן עטיה מחזיק עבורו בנאמנות 30% ממניות חברת שרוני אורנית, בן עטיה כלל אינו בעל מניות באותה חברה ויש לדחות את התביעה נגדו. לתובע גם אין יריבות, או עילת תביעה, מול הנתבעים 1, 3, 4, 5 ו-7 והוא אינו זכאי לחלק מהתשלומים שקיבלו בעלי מניות אחרים בשרוני אורנית, או גורמים אחרים הקשורים אליה, שהתובע אינו טוען כי הם מחזיקים במניות שלו. לא ברור, מדוע נתבעים 3-1 נתבעו באופן אישי, כאשר התובע לא העלה טענה להרמת מסך בין חברת שרוני אורנית לבין בעלי מניותיה.
30. הנתבעים טוענים למניעות, השתק והודאת בעל דין – בשנת 2004 נוהל הליך שבמסגרתו ויתר התובע על טענותיו כלפי הנתבע 2 וכלפי החברה. הנתבעים מפנים בסיכומיהם אף להסכם שהוצג בחקירות וסומן נ/1. עוד נטען שהתובע הודה בחקירתו שאין לו טענות כלפי הנתבע 3.
31. אין שחר לתביעה למתן חשבונות – מאחר והתובע מכר זה מכבר את מניותיו בשרוני אורנית, אין הוא זכאי לתשלומים או לדיבידנדים כלשהם מהנתבעים ולכן, גם אינו זכאי לקבל חשבונות ומסמכים על עסקיהם. לכל היותר, היה על התובע לבקש חשבונות מחברת שרוני אורנית, מאחר ולטענתו הוא נשאר בעל מניות בה.
מעבר לכך, לגבי התקופה שקדמה לשנת 2004 התובע ויתר על כל טענה כלפי החברה וכנגד הנתבע 2 במסגרת ההסכם מיום 7.7.2004 (נ/1) ולכן הוא מנוע מהגשת תביעה לגביה.
הדרישה שיאספו עבורו מסמכים משנת 1996 מופרכת ונגועה בשיהוי.
32. בניגוד לנטען, בן עטיה לא אישר את קיומה של הנאמנות עבור התובע – באותה פגישת משא ומתן מיום 11.6.2018, נדונה תביעה אחרת שהגיש התובע נגד בן עטיה והתובע לא נכח בה. עוד באותה פגישה הבהיר בן עטיה, כי טענת התובע לעניין המניות, היא טענת סרק כוזבת.
טענות הנתבע 2 (גיורא שפירא)
יש לדחות את התביעה מהנימוקים הבאים:
33. יש לדחות את התביעה נגד שפירא על הסף - מאז שנת 2004, בה הועברה הנאמנות משפירא לבן עטיה, שפירא לא קשור לנושא ואין לתובע כל יריבות מולו. שפירא מפנה לאמור בהסכם העברת הנאמנות במסגרתו הוצהר על ויתור על כל טענה או תביעה בגין אחזקת המניות או העברתן.
34. שפירא חוזר על טענות הנתבעים כי יש לדחות את התביעה מחמת התיישנות וכן לאור שיהוי רב בהגשתה, המלמד על זניחת הטענות מצד התובע.
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שהגישו הצדדים, בתצהירים, שמעתי את העדויות ועיינתי בסיכומים הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את התביעה בחלקה, הכל מהטעמים שיפורטו להלן.
דיון בטענות מקדמיות
התיישנות
35. לטענת הנתבעים, התביעה התיישנה מזמן, מאחר שהתובע טוען כי בוצעה עמו התחשבנות כספית אחרונה בנוגע לחלוקת רווחי הפרויקט בשנת 2004 וכי מאז הנתבעים ממדרים אותו מניהול החברה ומזכויותיו כבעל מניות בה ומפרים חובות נאמנות כלפיו.
לאחר עיון בעמדות הצדדים, בראיות ובמסמכים שהוצגו בפניי, הגעתי למסקנה כי בנסיבות המקרה דנן, יש לדון בטענת ההתיישנות באופן פרטני ביחס לעילות התביעה, הסעדים והנתבעים השונים. לכן, סוגיית ההתיישנות תידון בהמשך.
שיהוי
36. כפי שיפורט להלן, מצאתי לנכון לדחות את טענת השיהוי שהעלו הנתבעים.
37. יסודות טענת השיהוי והיחס בין טענה זו לבין טענת התיישנות נדונה בע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים, פ"ד נז (5) 433 (2003). באותו עניין נקבע, כי שיהוי בתוך תקופת ההתיישנות, ייווצר רק במקרים בהם יוכיח הנתבע כי התובע זנח את זכות התביעה, כי במשך הזמן שינה הנתבע את מצבו לרעה עקב זניחת התביעה, או כי השיהוי נגרם עקב חוסר תום ליבו של התובע. התנאים לקבלת טענת השיהוי דורשים רמת הוכחה גבוהה מצד הטוען לשיהוי, כי קיים מצג ברור מצד התובע אודות ויתור על זכות התביעה שלו ובתי המשפט יקבלו טענה זו רק במקרים נדירים. זאת ועוד, על הטוען לשיהוי להוכיח כי שינה את מצבו לרעה עקב התנהגותו של התובע ולא כתוצאה של שינוי נסיבות אובייקטיביות. על כן עליו להוכיח, כי התובע הציג מצג ממשי של ויתור על זכותו וכי ארעה פגיעה בציפייה הלגיטימית של הנתבע שלא להיפגע, עד כדי ניצול לרעה של התובע את ההליך השיפוטי. בנוסף, גם בהתקיים התנאים להיווצרותו של שיהוי, לבית המשפט מסור שיקול הדעת לקבוע מתי יש להחיל את השיהוי ומתי יש להימנע מכך.
38. יישום עקרונות אלו על המקרה דנן, מוביל למסקנה, כי דין טענת השיהוי להידחות. בנסיבות המקרה הנוכחי, הנתבעים לא הוכיחו בפניי ברמת ההוכחה הגבוהה הנדרשת כאמור, כי התובע ויתר על זכויותיו וטענותיו כלפיהם, כי נגרם להם שינוי מצב לרעה עקב מצג מפורש ממשי של התובע וכי ארעה פגיעה בציפייה הלגיטימית שלהם שלא להיפגע, עד כדי ניצול לרעה של התובע את ההליך השיפוטי.
39. כמו כן, מצאתי לנכון לדחות את טענת הנתבעים כי השיהוי גרם להם לנזק ראייתי. מאחר וכאמור, עסקינן בתביעה מכוח יחסי נאמנות, אזי - בהתאם לסעיף 7 לחוק הנאמנות, תשל"ט-1979 (להלן: "חוק הנאמנות") - חלה חובה על הנאמן להעביר דיווחים לנהנה אחת לשנה ובהתאם לדרישה סבירה של הנהנה וכפי שיפורט להלן, במקרה דנן, חובה כאמור חלה לכל המוקדם משנת 2004, כך שממילא הנאמן מחויב היה לשמור מסמכים החל מאותה עת.
40. בהקשר זה, לא נעלמה מעיני טענת הנתבעים כי בשל אותו שיהוי, הם שינו מצבם לרעה, כאשר מתוקף היותם בעלי מניות הם נשאו בהוצאות חברות שרוני אורנית ודלתא פיתוח, שעה שהתובע כלל לא נשא בהוצאות אלו. כפי שיפורט להלן, הגעתי למסקנה כי יש לקבל טענה זו ועל בסיסה, מצאתי לנכון לדחות את דרישת התובע שהמניות המוחזקות בנאמנות יועברו ישירות אליו.
דיון ברכיבי התביעה
41. בתביעתו, עותר התובע להורות לנתבעים להעביר לו חשבונות מלאים של נתבעות 7-4 החל משנת 1996 מכוח היותו בעל מניות בחברת שרוני אורנית, המוחזקות עבורו בנאמנות.
42. כידוע, הלכה היא כי תביעה למתן חשבונות מתנהלת בשני שלבים. בשלב הראשון, על התובע להוכיח את זכאותו לחשבונות הנתבעים על ידו. אם התובע עומד בנטל, יינתן צו למתן חשבונות. אז מתקיים השלב השני, בו אם לתובע ישנן השגות על החשבונות שהוגשו, עובר הנטל לנתבע להוכיח שהחשבונות שנמסרו אמינים (ראה: ע"א 8250/11 קרד-גרד הישרדות מדעית בע"מ נ' פרמה לייף בע"מ (פורסם במאגרים, 22.6.2015), פסקה 24 לפסק הדין והאסמכתאות שם).
43. על מנת להוכיח את זכאותו למתן חשבונות, על התובע להוכיח כי הוא בעל מניות. לפיכך, יש לדון תחילה בעתירת התובע כי יוצהר שבן עטיה מחזיק עבורו בנאמנות בשיעור של 30% ממניות חברת שרוני אורנית.
לטענת הנתבעים, התובע כלל אינו זכאי לאותן מניות, מאחר ובשנת 2005 הוא מכר אותן.
לאור זאת, בראש ובראשונה יש לבחון את השאלה העקרונית האם התובע מכר את מניותיו בחברת שרוני אורנית?
הטענה להתיישנות התביעה לסעד הצהרתי ולצו עשה ביחס למניות
44. כפי שעולה מטענות התובע, תביעתו נסמכת על טענתו לקיומם של יחסי נאמנות בינו לבין מי מהנתבעים, בנוגע לאחזקת מניותיו בחברת שרוני אורנית.
לקיומם של יחסי נאמנות השפעה מכרעת על שאלת ההתיישנות והלכה מושרשת היא, כי תביעתו של נהנה אינה מתיישנת כל עוד הנאמן אינו כופר בכך שהוא מחזיק בנכסי הנאמנות כנאמן ואינו מפר את חובת הנאמנות (ראה: ע"א 6906/00 ענבטאוי נ' דר, פ"ד נו(5) 280, 287-286 - השופט אנגלרד; ע"א 34/88 רייס נ' עיזבון המנוחה חנה אברמן ז"ל, פ"ד מד(1) 278), זאת כפי שאף הנתבעים עצמם ציינו בסיכומיהם (סעיף 15).
הטעם לכך הוא כדלקמן:
"בהינתן יחסי נאמנות, משתנה שיווי המשקל 'הקלאסי' בין התובע לבין הנתבע, ותרשים הזרימה של כללי ההתיישנות 'מתהפך'. ברגיל, נקודת המוצא היא שתקופת ההתיישנות תחל להימנות מיום לידת עילת התובענה (סעיף 6 לחוק) אלא אם נעלמו מהתובע העובדות הרלוונטיות (סעיף 8 לחוק). אך במסגרת של יחסי נאמנות, נקודת המוצא היא עיכוב תקופת ההתיישנות כל עוד אין בידי הנהנה מידע המצביע על הפרת החובה מצד הנאמן (סעיף 8 לחוק), ורק בהינתן מידע כאמור תבוא לעולם עילת התובענה ויחל מירוץ תקופת ההתיישנות (סעיף 6 לחוק). בכך מוסט מרכז הכובד לטובת הגנה על האינטרס של התובע-הנהנה, על חשבון יכולתו של הנתבע-הנאמן לחסות תחת כנפיה של טענת התיישנות.
סיכומו של דבר: כאשר בתביעת נהנה נגד נאמן עסקינן, נקודת המוצא היא כי באין מידע הסותר את ההנחה כי הנאמן פועל לטובת הנהנה, הנהנה אוחז בידו במעין "פטוֹר" המונע מתביעתו להיכנס אל עולם ההתיישנות. אלא שאין מדובר בפטור מוחלט, כי אם בפטור על תנאי: בהינתן מידע סותר כאמור, יישלל תוקפו של הפטור, או-אז ימצא עצמו התובע ניצב לפני שער הכניסה של סעיף 6 לחוק, עת תיבחן השאלה אימתי נולדה עילת התובענה והאם חלף פרק הזמן להתיישנות הקבוע בסעיף 5 לחוק. " (ע"א 7231/10 תלמוד תורה בית יהודה קרית אתא ע"ש יהודה גפן זצ"ל נ' עיריית קרית אתא, פסקה 16 לפסק הדין (פורסם במאגרים, 17.10.2012)) [ההדגשות הוספו – א.ר.ב].
וכן:
"החזקת נאמן בנכס אינה החזקה נוגדת, שכן הנאמן מחזיק בנכס כנאמנו של הנהנה ואין הוא יכול להישמע בטענת התיישנות, שהיא, למעשה, טענה לבעלות [...] ואולם, כלל זה אינו ישים כאשר הנאמן כופר בהחזקתו את הנכס כנאמנו של הנהנה, או מפר את (ח)ובתו כנאמן. במקרים כאלה נולדת עילת התביעה מרגע הכפירה או הפרת החובה, ובכפיפות להוראות סעיפים 7 ו-8 לחוק מתחילה תקופת ההתיישנות באותו מועד" (ע"א 3322/95 גמזו נ' גושן, פ"ד נ(4) 520, 526 (1997) ההדגשות הוספו – א.ר.ב.).
45. יישום הלכות אלו על המקרה דנן מביא למסקנה, כי התביעה לסעד הצהרתי וצו עשה ביחס למניות לא התיישנה במועד הגשתה, מאחר ושוכנעתי כי מועד כפירת הנאמן בנאמנות במניות התובע הייתה בשנת 2018, לאחר שהנתבעים לא השיבו לפניית התובע לקבל דוחות ומסמכים (סעיף 15 לתצהיר עדות ראשית של התובע) ושעה שהנתבעים לא הצביעו על מועד מוקדם יותר של כפירה בנאמנות, כפי שאף עולה מבחינת הטענות לגופו של עניין, כמפורט להלן.
האם התובע מכר את מניותיו בחברת שרוני אורנית?
46. בשל חשיבות העניין, תפורט להלן השתלשלות העניינים העובדתית, הכוללת סקירה של ההסכמים השונים שנערכו במהלך השנים, ומשמעותם.
הסכם הנאמנות
47. ביום 21.10.1996 נחתם הסכם נאמנות (נספח 1 להמרצת פתיחה) בין הנאמן – גיורא שפירא לבין הנהנה – התובע, לפיו 30% ממניות חברת שרוני אורנית השייכות לתובע יוחזקו בנאמנות על ידי הנאמן – שפירא.
48. בתצהיר שצורף להמרצת הפתיחה שהגיש התובע נגד שפירא בשנת 2004 (ה.פ. 201022/04; נספח 3 לתצהיר עדות ראשית של התובע), הצהיר התובע כי הוא העביר את המניות לאחזקה בנאמנות מהטעם הבא: "7. לאור עסקי האחרים, נבצר ממני בעת שהוקמה החברה להיות בעל מניות פורמאלי בחברה, ועל כן סוכם ביני לבין המשיב [שפירא – א.ר.ב] כי מניותיי בחברה יירשמו על שם המשיב ויוחזקו בנאמנות עבורי על ידי המשיב ולטובתי.". ואילו בחקירתו הנגדית בפניי, העיד התובע כי הסיבה לאחזקת המניות בנאמנות, הייתה "כי זה לא היה אתי שאני אהיה בעל מניות בחברה יזמית, כשיש את חברת (לא ברור). הייתי צריך להביא את זה אליי. אבל לא רציתי בגלל השותף... השותף לא מצא חן בעיניי. אז אני סמכתי על שוקי שרון, לא ידעתי שהוא יביא אותו. זה רימה אותנו. הוא רימה..." (עמ' 19 לפרוטוקול, ש' 12-8).
49. לאחר שהתגלעו חילוקי דעות בין התובע לשפירא בכל הקשור לפעילות חברות שרוני אורנית, או דלתא פיתוח, ביום 7.7.2004 נחתם בין השניים הסכם להתחשבנות ביניהם (מוצג נ/1) בו הוסכם כדלקמן: