I - התביעה בגין התשלום לרמ"י
השאלה לדיון
16. התביעה ברכיב זה היא בסכום של 2,451,425 ₪, ומהותה דמי השימוש בגין שטח הפארק ששילם הקיבוץ לרמ"י על פי דרישתה. כאמור, הנתבעים אינם חולקים על כך שמדובר בהלוואה שעל הנתבעת להשיב לתובע, אולם לגרסתם, בהתאם להסכמות בין הצדדים שמצאו ביטוי בחליפת מכתבים בין באי כוחם, שהשתכללו להסכם הלוואה, מחובתה להשיב את הכספים לקיבוץ רק לאחר מיצוי שלב ההשגות והערעורים על דרישת התשלום. כך למשל העיד הנתבע בחקירתו (עמ' 178 ש' 21 - עמ' 179 ש' 2).:
"... רק תאשר לי ... כשייגמר הנושא של ההשגות, אני אחזיר את החצי השני, נכון?
ת: אחרי שיהיו,
ש: כשייגמר נושא ההשגות?
ת: נכון"
17. אין מחלוקת כי הליכי ההשגה טרם הסתיימו ומכאן, לשיטת הנתבעים, טרם הגיע מועד התשלום (ראו גם המובא מסיכומי הנתבעים בסעיף 6 לפסק דין זה לעיל).
המחלוקת היא, אפוא, בשאלה האם הגיע מועד פירעון ההלוואה או השבת התשלום. התשובה לכך נגזרת מהשאלה האם, כטענת הנתבעים, נכרת בין הצדדים הסכם הלוואה באמצעות התכתובת שבין באי כוח הצדדים; או שמא, כטענת הקיבוץ, לא נכרת הסכם הלוואה כאמור ו(גם) על עניין זה חולש חוזה ההרשאה, שלפיו מחויבת הנתבעת בתשלום מידי לתובעת.
18. בטרם ניכנס לעובי הקורה ולמען שלמות התמונה, אעמוד על ההוראות הרלוונטיות של חוזה ההרשאה.
לפי סעיף 4ד' לחוזה ההרשאה, על הנתבעת לשלם "לקיבוץ ו/או ישירות לכל צד שלישי, בהתאם לקביעת הקיבוץ, את כל ההוצאות השוטפות ו/או תשלומי החובה, לרבות התשלומים למינהל מקרקעי ישראל שיחולו בגין השימוש באתר ו/או הפעלתו בתקופת ההסכם...".
בסעיף 5ג' לחוזה ההרשאה נקבע כי יחולו על הנתבעת "כל התשלומים והאגרות הדרושים לקבלת כל אישור ו/או רישיון לשימוש באתר למטרת השימוש ו/או לכל פעילות שתתנהל באתר בתקופת ההרשאה". בהמשך אותו סעיף נקבע גם כי הנתבעת תישא גם בתשלום "כל קנס ו/או הוצאה, שיוטלו על הקיבוץ בגין האתר ו/או ניהולו ו/או הפעלתו במהלך תקופת ההסכם, והוא מתחייב לשפות את הקיבוץ, מיד עם דרישתו הראשונה לעשות כן, בגין כל הוצאה שישא בה הקיבוץ, הן בקשר עם האתר והן בקשר עם פעילות בר הרשות בו".
19. מחוזה ההרשאה עולה כי כל התשלומים, לרבות התשלומים לרמ"י בגין השימוש באתר, יחולו על הנתבעת. יש לבחון אם כך את טענת הנתבעים כי נכרת בין הצדדים הסכם הלוואה, ולפיו חובת ההשבה חלה רק לאחר מיצוי כל שלבי ההשגה על דרישת התשלום של רמ"י. אם אמנם יימצא שכך, אין רלבנטיות לחוזה ההרשאה, וכטענת הנתבעים, התביעה היא מוקדמת, שכן אין מחלוקת כי טרם מוצו כל שלבי ההשגה.
עיקרי טענות הצדדים
20. לטענת הנתבעים, נכרת הסכם הלוואה שבא לידי ביטוי בשלושה מכתבים שהוחלפו בין באי כוח הצדדים במהלך החודשים יוני-יולי 2020, שמהם בחר הקיבוץ להתעלם. מדובר במכתב הקיבוץ מיום 21.6.2020 (המכתב הראשון), מכתב הנתבעים מיום 30.6.2020 (המכתב השני) ומכתב הקיבוץ מיום 14.7.2020 (המכתב השלישי) (נספחים 23-25 לתצהיר הנתבע. להלן, כולם יחדיו: התכתובת מיוני-יולי 2020). לטענת הנתבעים, זוהי הסכמה מחייבת וסופית, שאינה מותנית בחתימה על חוזה הלוואה. ההסכמה אף יצאה אל הפועל; הנתבע שילם עוד ביום 5.7.2020, בשיק ליום 6.8.2020, את מחצית הסכום, בתוספת המע"מ ששולם בשיק נפרד "למועד המע"מ", וסכום הדרישה לרמ"י שולם במלואו על ידי הקיבוץ, ביום 10.8.2020. בנוסף, הוגשו השגות משפטיות ושמאיות, באמצעות שמאי הקיבוץ ובשיתוף שמאי הנתבעת, שלפי הטענה אף הן תולדה של אותן הסכמות (סעיף 58 לסיכומי הנתבעים).
21. הנתבעים טוענים, כי דרישת הקיבוץ לחתימה על הסכם כתנאי להלוואה הועלתה לראשונה רק במכתב הקיבוץ מיום 25.2.2021 (נספח ו' לתביעה או נספח 36 לטבלה המשותפת), היא מאוחרת להסכמות ולביצוען בפועל, ואין בכוחה לבטלן. אין יסוד, כך נטען, לטענה שהנתבעים התחמקו מלחתום על חוזה הלוואה, שכן אין בנמצא הסכם שהבשיל לדרגה של חוזה לחתימה, והקיבוץ לא הציג מסמך שכזה, שצריך היה "רק לחתום עליו" והייתה לגביו גמירות דעת (סעיף 53 לסיכומים). ועוד, כך נטען, אילו סבר הקיבוץ שהנתבעים מתחמקים מלחתום על חוזה הלוואה, חזקה עליו שהיה פועל מול הנתבעים בעניין זה באופן מידי, לאחר ששילם את הכספים לרמ"י מבלי שנחתם החוזה, ולא רק חצי שנה לאחר מכן. אין זאת אלא שהדרישה לחתום על חוזה נולדה רק לאחר שבין הצדדים התגלעה מחלוקת עמוקה סביב החלטה 5029 של רמ"י, ויש לראותה, לשיטת הנתבעים, כחלק מהמערכה הכוללת נגד הנתבעים, על מנת להפעיל עליהם לחץ להיכנע לדרישת הקיבוץ לפנות את שטח המריבה.
22. הקיבוץ מכחיש טענות אלה וטוען, בין היתר, כי התכתובת הנזכרת בין באי כוח הצדדים אינה מהווה הסכם, בהעדר גמירות דעת ומסוימות. לא היו הצעה וקיבול כנדרש, כי אם, לכל היותר, קיבול תוך שינוי, אשר לפי סעיף 11 לחוק החוזים (חלק כללי) הינו הצעה חדשה, שלאחריה לא היה קיבול. ממילא ובנוסף, התנאים במכתב הקיבוץ הראשון לא התקיימו, וההצעה פקעה: ראשית, הנתבעים לא הפקידו בידי הקיבוץ את השיק בגין התשלום במועד (נדרש להעבירו עד ליום 30.6.2020, והועבר רק ביום 5.7.2020); ושנית, לא הועבר כנדרש שיק על מחצית מסכום הדרישה בצירוף מע"מ כדין. בגין רכיב המע"מ נמסר שיק נפרד לתאריך פירעון 6.11.2020 (במקום ליום 6.8.2020).