(למען הסדר הוטב אציין כי הנתבעים לא חלקו על סכום התביעה ככל שתתקבל ותידחה טענתם שהתביעה מוקדמת. ראו סעיף 66 לכתב ההגנה).
II - התביעה לסכום הערבות
59. אין מחלוקת כי הקיבוץ קיבל מרמ"י דרישה להעמדת ערבות בנקאית בסכום של 1,722,853 ₪ (מכתב רמ"י מיום 17.11.2020, נספח 4 לתצהיר הקיבוץ, להלן: דרישת הערבות). בדרישת הערבות הנ"ל צוין כי זו תעמוד כבטוחה להסדרת ההפרות ומגלמת את הוצאות פינוי השימושים ותשלום דמי שימוש. ממכתב רמ"י מיום 14.10.2020 (נספח 17 לטבלה המשותפת) עולה כי סכום הערבות הורכב כך: 750,000 ₪ עלויות פינוי פארק אוטופיה; 100,000 ₪ בגין עלויות פינוי מתפרה, שאין לנתבעת קשר לכך, והיתרה תשלום דמי שימוש שנה קדימה לפארק אוטופיה ולמתפרה. לפיכך, מתוך הסכום דלעיל של 1.7 מיליון ₪, דרש הקיבוץ כי ערבות בסך של 1,577,478 ₪ הקשור להפעלת הפארק, תפקיד הנתבעת.
60. הנתבעת לא עשתה כן והקיבוץ העמיד את מלוא הערבות (ראו כתב הערבות מיום 14.1.2021, נספח 5 לתצהיר הקיבוץ). מכאן התביעה, בסעיף 20.3 לכתב התביעה, שהועמדה על סכום קרן הערבות ללא כל ריבית או הוצאות מימון שלה. לטענת הקיבוץ, מחובת הנתבעת היה להעמיד ערבות בסכום האמור. לטענת הקיבוץ נגרם לו נזק מעצם הפקדת הערבות, שכן סכום הערבות הוקפא בחשבונו, ולא ניתן היה לעשות בו שימוש (סעיף 17 לתצהיר הקיבוץ ועדותו של מר סיזל בעמ' 92 ש' 10-19), ואין צורך להמתין למימוש הערבות כדי שייגרם לקיבוץ נזק שניתן יהיה לתבוע בגינו.
61. מר סיזל ציין בתצהירו, כי רמ"י הביעה לאחרונה נכונות להפחית את סכום הערבות ולהעמידה על סך של 970,000 ₪ בלבד, והפחתה זו טרם בוצעה נכון ליום מתן תצהירו (31.1.2023). הקיבוץ לא ביקש לצרף העתק של הערבות החדשה בסכום המופחת, וכשנשאל על כך מר סיזל בחקירתו, ענה כי אין לו תשובה (עמ' 97 שורה 3 והחקירה שקדמה בעמ' 96). הקיבוץ גם לא ביקש לתקן את סכום התביעה ולהעמידה על סכום הערבות המופחתת. בסיכומיו מציין הקיבוץ, כי בשל הפרת התחייבות הנתבעת להפקיד את הערבות הבנקאית, יש לחייב את הנתבעים בנזקי הקיבוץ עקב הפרה זו "בסכום הערבות" (סעיף 64 סיפא לסיכומים).
62. התביעה בראש זה לא הוכחה. אין חולק שהערבות לפי כתב הערבות הנזכר מיום 14.1.2021 לא נפרעה (עדות סיזל בעמ' 89 ש' 16). העד לא ידע להשיב אם הערבות שתוקפה על פי הרשום בה הוא עד ליום 14.1.2022 חודשה ("אני לא יודע", עמ' 106 שורות 10-15). הקיבוץ שב ותובע בסיכומיו את סכום הערבות שהופקדה ולא הוכח שנפרעה, אף שהעד הצהיר כי סכום הערבות הופחת וגם לא הוצגה כל ראיה על הפקדת ערבות חדשה בסכום המופחת של 970,000 ₪. ממילא כאמור, הערבות המקורית לפי כתב הערבות (שפקעה), לא נפרעה. אין טענה שנפרעה הערבות המוקטנת ככל שהקיבוץ העמיד כזו (ולא הוכח שכך). ומעבר לכך, הקיבוץ לא הוכיח שנגרם לו נזק בסכום הערבות המקורית (או המוקטנת). כל שטען הקיבוץ הוא שסכום הערבות הוקפא בחשבונו, אך לא הוכיח ולא כימת את הנזקים שנגרמו לו כפועל יוצא מכך. ברי כי בהעדר מימוש הערבות, הנזק אינו סכום הערבות (אשר כשלעצמו לא הוכח), כי אם נזקי העמדת הערבות או "הקפאת הסכום" שנדרש לצורך העמדתה, כגון: עלויות גיוס סכום זה או הפסד היכולת להשקיעו בעניין מסוים כזה או אחר.
63. מכל האמור לעיל, הקיבוץ לא הוכיח את תביעתו בעניין זה, והיא נדחית.
64. לאור הסעד שהתבקש ונוכח קביעתי לעיל, מתייתר הצורך לדון בשאלה על מי מהצדדים הייתה מוטלת החובה להפקיד את הערבות הבנקאית.
III – התביעה האישית כנגד הנתבע 2
65. לטענת הקיבוץ (גם) בסיכומיו, בכתב התביעה צוינו ארבעה "מסלולים" משפטיים לחיוב הנתבע באופן אישי: (1) הפרת חובות זהירות ואמון, והתנהלות בחוסר תום לב; (2) הרמת מסך ההתאגדות בהיותו של הנתבע 2 מנהל הנתבעת והרוח החיה בה; (3) הטלת אחריות אישית ישירה מכוח סעיף 54(א) לחוק החברות, התשנ"ט-1999, שקובע כי "אין בייחוס פעולה או כוונה של אורגן, לחברה, כדי לגרוע מהאחריות האישית שיחידי האורגן היו נושאים בה אילולא אותו ייחוס"; (4) לאור הפרת עקרון תום הלב יש להטיל אחריות אישית על דירקטורים ובעלי מניות.
66. אין לתביעה בעניין זה על מה שתסמוך והיא נדחית. מדובר בטענות בעלמא שהועלו בכתב התביעה ובסיכומים, ללא שהונחה להן כל תשתית עובדתית או משפטית ראויה (אם בכלל), וזכרן לא בא בתצהירו של מר סיזל. בתצהיר זה לא פורטה התשתית העובדתית שמאפשרת לקבל את הטענות לחיוב הנתבע באופן אישי בחוב הנתבעת. כל שנטען הוא שהנתבע הוא הרוח החיה בנתבעת, והוא שאחראי לכל מעשיה ומחדליה (סעיף 26 לתצהירו). כך גם בעדותו, מר סיזל העיד כי בכל הקשור להתנהלות מול הנתבעת, מר דניאלי הוא הנתבעת, חברה משפחתית בה שני בעלי מניות (דניאלי ורעייתו) (עמ' 22 ש' 4 וש' 11-13). לא פורטו, למשל, מה הן הסיבות בעטיין יש להרים מסך ההתאגדות או מהן הנסיבות המקימות את עילת הפרת חובות הזהירות והאמון או ההתנהלות בחוסר תום לב ובדרך מקובלת. מר סיזל העיד "אם דניאלי לא היה בארץ, אז היו אומרים תחכה שהוא יחזור" (עמ' 16 ש' 8-9; ראו גם בעמ' 21 ש' 13-14)). כשנשאל אם זו הסיבה שלדעתו יש להטיל על הנתבע אחריות אישית בסכום של התביעה השיב מר סיזל: "בסוף ... הדברים נקבעים על פי החוק ... אנחנו מדברים על כסף שהגיע לקיבוץ ... החברה לא רוצה לשלם ודניאלי לא רוצה לשלם, אז ממי נפרע?" (עמ' 16 ש' 12 - 16). מר סיזל נשאל האם הפארק היה ממשיך לעבוד כשהנתבע שהה בחו"ל והעיד "לא סגרו את הפארק, אבל אנחנו בממשק שלנו בתור הנהלת הקיבוץ עבדנו מול דניאלי, וכשהוא לא היה, אז הוא לא היה" (עמ' 21 ש' 7-13).
67. אין צריך לומר כי תאגיד הוא אישיות משפטית נפרדת מבעלי מניותיו, וקיים "מסך" המפריד בין החברה לבעלי מניותיה. אכן, בתנאים מסוימים, רשאי בית המשפט "להרים את המסך" ולייחס לבעלי המניות בחברה זכויות וחובות של החברה. אך הרמת מסך איננה נעשית כדבר שבשגרה. מדובר במקרים חריגים שנועדו למנוע שימוש לרעה בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת. בשנת 2005 תוקן חוק החברות, תשנ"ט-1999 (חוק החברות) (תיקון מס' 3) באופן שצומצמו המקרים בהם ניתן לעשות שימוש בדוקטרינה של הרמת מסך. יחד עם זאת, יש להביא בחשבון לצורך הדיון בתובענה זו, כי כשמדובר בחברה משפחתית, יגלה בית המשפט פתיחות וגישה ליברלית יותר בהרמת מסך.
68. הנסיבות בהן רשאי בית המשפט להרים את מסך ההתאגדות וליחס לבעל מניות חוב של חברה מעוגנות בסעיף 6 לחוק החברות, אשר קובע רשימה סגורה של מקרים בהם ניתן לעשות שימוש בהרמת מסך כדלקמן:
“)א) (1) בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:
(א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;
(ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה,
ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה".
69. כפי שנפסק בע"א 8845/12 רום נ' זאבי (25.11.14) "קבלת תביעה על בסיס הרמת מסך או שליחות מצריכה הנחת תשתית עובדתית ראויה ומקיפה" (והאסמכתאות ששם). על הקיבוץ היה להציג תשתית עובדתית ראייתית שתתמוך בטענותיו, והוא לא עשה כן. לא נטען ולא הוכח שניהול עסקי הנתבעת היה שלא לטובתה תוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ולא הוכח כי נעשה שימוש לרעה בעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת, ואין טענה של אי יכולת פירעון. מר סיזל אף העיד כי מאז שהוא משמש בתפקידו משנת 2016, הוא לא הרגיש שהנתבע ניסה לרמות אותו או את מישהו אחר, וכן העיד כי היחסים ביניהם היו ועודם בסדר גמור (עמ' 13 ש' 11-18). אף איני סבורה כי "בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן" ולהרים את המסך. הנטל המוטל על הקיבוץ להוכיח כי יש להטיל אחריות אישית על הנתבע לא הורם, אפוא, וזאת גם בהתחשב בכך שמדובר בחברה משפחתית שלגביה הגישה ליברלית יותר.
70. לא הונח יסוד גם לקבוע אחריות אישית של הנתבע במקרה זה. בע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ, פ"ד מח (5) 661 נפסק כי אחריותו האישית של נושא משרה בחברה תהא מקום בו אורגן בחברה ביצע מעשה נזיקין כלפי נושה החברה או לחילופין מקום בו האורגן התחייב מכוח הסכמה חוזית לכך. בעניינינו, הקיבוץ טען כי יש להטיל על הנתבע חיוב אישי בשל הפרת חובות זהירות ואמון, והתנהלות בחוסר תום לב. אלא שטענות אלה נטענו גם הן בעלמא, מבלי שצוין מהי ההתנהגות בגינה יש להטיל חבות אישית על הנתבע. אין די בכך שהנתבע הוא הרוח החיה בנתבעת.
71. בהעדר פירוט מספיק גם לא השתכנעתי כי יש לקבל את יתר טענות הקיבוץ בגינן יש, לשיטתו, להטיל אחריות באופן אישי על הנתבע, שאין בהן כל ממש; והתביעה כנגדו נדחית בזאת.
72. לבסוף, טרם סיכום פסק הדין, ראיתי להזכיר גם את דבריה של כב' השופטת נחליאלי חייט שהעמידה את הקיבוץ פעמיים, הן בישיבת קדם המשפט מיום 1.5.22 והן בישיבה מיום 21.3.23, לאחר הגשת הראיות, על כך שהתביעה והתצהיר אינם מבססים עילת תביעה אישית, תוך שציינה כי ככל שתידחה התביעה, הדבר יבוא לידי ביטוי בהוצאות משמעותיות. אף על פי כן עמד הקיבוץ על התביעה האישית גם לעת סיכומיו.
סיכום
73. התביעה בסכום של 2,451,452.65 ₪ מתקבלת כנגד הנתבעת 1. הנתבעת 1 תשלם לתובע סכום זה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל.
התביעה לסכום של 1,577,478 ש"ח בגין הערבות הבנקאית, נדחית.
התביעה האישית כנגד נתבע 2 נדחית אף היא.
74. אשר לפסיקת הוצאות ושכ"ט: לאחר שהבאתי בחשבון את תוצאת פסק הדין, לפיו התקבלה התביעה כנגד הנתבעת 1 בחלקה ונדחתה בחלקה, והתביעה כנגד הנתבע 2 נדחתה כולה (ודברי כב' השופטת נחליאלי חיאט הנ"ל), כמו גם את קביעותיי על כל המפורט לעיל - אני מחייבת את הנתבעת 1 לשלם לתובע שכ"ט בסך של 150,000 ₪. סכום זה מגלם שכ"ט מופחת לאור דחיית התביעה האישית כנגד הנתבע 2.
כן תשלם הנתבעת 1 לקיבוץ חלק יחסי של האגרה כפי ששולמה, ואת הוצאות התמלול וההקלטה שבהן נשא הקיבוץ במלואן. הכל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד ההוצאה.
המזכירות תדוור לצדדים.
ניתן היום, ד' אב תשפ"ד, 08 אוגוסט 2024, בהעדר הצדדים.
יעל בלכר