אישור על תשלום מיום 10.8.2020 לרמ"י על מלוא הסכום, וקבלה לנתבעים מיום 5.7.2020 הכוללת את פרטי השיקים שמסרו ביום זה ומועדי הפירעון, צורפו בנספח 3 לתצהיר הקיבוץ. ראו בעניין זה גם מכתבו של הנתבע ת/1 הכולל אף הוא את פרטי השיקים כאמור, אושר על ידי הנתבע בעמוד 133 ש' 19 לפרוטוקול, וכן סעיף 58 לסיכומי הנתבעות.
23. עוד לטענת הקיבוץ, מסירת השיקים אינה מגבשת הסכם, כבר מהטעם שלשיטת הנתבעים ההסכם נכרת מאוחר לכך, במכתב השלישי מיום 14.7.2020. יתר על כן, גם לאחר מכתב זה נותרו "עניינים פתוחים" שצריך לסכם כגון שיעור הריבית, וסוגיית המע"מ שאף הנתבעים מציינים במכתב השלישי שעוד יש לדבר בה. בנוסף, כעולה מהודעת דוא"ל ששלח הנתבע לקיבוץ מיום 20.7.2020 (מוצג ת/2) – דהיינו: לאחר 14.7.2020, מועד המכתב השלישי, שאז לטענת הנתבעים נכרת הסכם – הנתבע ביקש לקבל בקובץ word את חוזה ההלוואה כדי להעביר את התיקונים שלו. אילו המכתב השלישי "סגר הסכם" כפי שטוענים הנתבעים, לא היה הנתבע מבקש לקבל לאחריו, ביום 20.7.2020, חוזה הלוואה כדי להעיר לגביו. הקיבוץ טען עוד לסתירות וחוסר מהימנות גרסת הנתבעים בעניין שעל הפרק. כן טען הקיבוץ כי תכתובת אחרת שבין באי כוח הצדדים, ממרץ-אפריל 2021, שממנה מתעלמים הנתבעים, מלמדת אף היא שבתכתובות מיוני-יולי 2020 לא נכרת בין הצדדים הסכם הלוואה כנטען. מכתבי הנתבעים ממרץ-אפריל 2021 הם בבחינת הודאת בעל דין מפורשת, כי הוחלפו טיוטות חוזה הלוואה, שלא נחתם כיוון שהצדדים לא הגיעו לנוסח מוסכם, ואין בין הצדדים כל הסכם הלוואה (התכתובת ממרץ-אפריל 2021) (התכתובת צורפה בנספח ו' לתביעה וכן בנספחים 36-39 לטבלה המשותפת. מכתבי הנתבעים בלבד צורפו גם בנספחים 21-22 לתצהיר הנתבע).
דיון והכרעה
24. אקדים מסקנה לדיון ואציין כי לאחר ששמעתי את הראיות ועיינתי בכתבי בי דין שלפניי סבורני כי לא השתכלל הסכם הלוואה בחליפת המכתבים בין באי כוח הצדדים (ובכלל). על פי חוזה ההרשאה שחל על העניין, חובת התשלום היא על הנתבעת ועל כן, עליה להשיב לקיבוץ לאלתר את הסכום ששילם במקומה, כפי שנתבע.
להלן אבאר ואפרט הדרוש.
25. תחילה אסקור את התכתובות אליהן מפנים הצדדים תוך בחינתן בראי טענותיהם; ולאחר סקירה קצרה של הדין, איישמו על עובדות ענייננו.
26. התכתובות בין הצדדים
במכתב הראשון, מכתב הקיבוץ מיום 21.6.2020, צוין כי ביום 7.6.2020 קיימו הצדדים פגישה בנושא דרישת דמי שימוש מרמ"י בגין שימושי עבר בשטח הפארק, ובמהלכה התברר לנציגי הקיבוץ כי למרות שחובת התשלום חלה על הנתבעים לפי חוזה ההרשאה, אין בדעתם לשלם את דמי השימוש שנדרשו. בנסיבות אלה, למרות שחובת התשלום על הנתבעים ומבלי שיהא בכך כדי לגרוע מחובה זו, כך נכתב, הסכים הקיבוץ להעמיד לצורך העניין מחצית התשלום. הקיבוץ מוסיף ומציין כי הוא נכון וערוך לשתף פעולה עם הנתבעים בהשגה על הדרישה, אם יבחרו לעשות כן, כשההשגה תוכן על ידי שמאי מטעם הנתבעים "ותוגש על ידי הקיבוץ בכפוף לאישורו המוקדם לתוכנה של ההשגה" (סעיף 8). לעניין העמדת מחצית התשלום על ידי הקיבוץ, זו לשון המכתב: