חדלת (ת"א) 60749-01-20 חברת דואר ישראל בע"מ נ' עו"ד אבנר כהן ועו"דאשר אנגלמן, בתפקידם כנאמנים למוקד יסעור שירותי אבטחה 2000 בע"מ

החלטה

מבוא

לפניי בקשת דואר ישראל בע"מ (להלן: "הדואר") לאשר את החלטתו שלא לחדש חוזה עם מוקד יסעור נקיון ותחזוקה בע"מ (להלן: "החברה") למתן שירותי נקיון באתר תל אביב והמרכז, שאמור להגיע לסיומו ביום 7.4.2020.
החברה עוסקת במתן שירותי נקיון ללקוחות מוסדיים באתרים שונים ברחבי הארץ, והדואר הוא אחד מלקוחות אלה.
ביום 28.1.2020 ניתן לבקשת נושיה של החברה צו להקפאת הליכים נגד החברה ומונו לה נאמנים זמניים.  ביום 30.1.2020 ניתן צו האוסר על לקוחותיה של החברה להפסיק באורח חד צדדי את ההתקשרות עם החברה אלא באישור בית המשפט מראש.
ביום 2.2.2020 ניתן צו לפתיחת הליכים נגד החברה, בחלופה של הפעלה זמנית, והנאמנים הזמניים מונו לנאמנים קבועים.
הדואר, שלא היה שבע רצון, לשון המעטה, מטיב השירותים שקיבל מהחברה קודם לפתיחת הליכי חדלות הפירעון נגדה, הודיע לחברה ביום 3.2.2020 (ובטרם נודע לו על הצו להקפאת הליכים), על ביטול החוזה למתן שירותי נקיון באתר אחר שלו (אתר דרך ההגנה).  בעקבות כך באו הנאמנים בדין ודברים עם הדואר והוסכם ביום 6.2.2020 על חזרת הדואר מביטול החוזה, לאחר שהנאמנים התחייבו לכבד את כל חיוביה של החברה כלפי הדואר בנוגע לכלל האתרים בהם הועסקה החברה.  במקביל נשמרו זכויותיו של הדואר לפי ההסכמים הקיימים.
לטענת הדואר, החברה והנאמנים שבו והפרו את ההסכמים בנוגע לשלושה אתרים בהם הועסקה החברה, והתראות חוזרות ונשנות ששלח הדואר, לא הועילו וההפרות לא תוקנו.  על כן נשלחו הודעות ביטול לגבי חוזי העסקה המתייחסים לשניים מהאתרים, ואילו לגבי האתר השלישי- הלא הוא אתר תל אביב והמרכז- הודיע הדואר לנאמנים ביום 4.3.2020 על החלטתו שלא לחדש למשך שנה נוספת את החוזה המסתיים ביום 7.4.2020.
ביום 31.3.2020 נעתרתי לבקשת הנאמנים ואישרתי להם למכור את פעילותה ונכסיה של החברה, לרבות הסכמים עם צדדים שלישיים.  יחד עם זאת, הוספתי וקבעתי כי אין באישור המכירה כדי לגרוע מזכותו של הדואר לבקש מבית משפט זה, גם כעת, להתיר לו לבטל את ההסכמים עם החברה מחמת הפרתם, או להשתמש בזכותו להודיע על אי חידושם, משום שאישור המכירה לא ממרק הפרת הסכמים, ככל שהיתה כזו, ואין הוא מאיין עילת ביטול אפשרית, או עילה לאי חידוש, אם אכן היתה.
מכאן הבקשה שלפניי.  הבקשה מתייחסת לשלושה חוזים, אלא שהמועד לתשובת הנאמנים בנוגע לשניים מהם טרם הגיע, ומכאן שהחלטתי זו מתייחסת אך ורק לחוזה שעניינו אתר תל אביב והמרכז (להלן: "החוזה").

טענות הצדדים

הדואר טוען כי החברה הפרה את התחייבויותיה כלפיו בכך שלא סיפקה שירותי נקיון בסניפים שונים באתר תל אביב והמרכז, והדואר נאלץ בלית ברירה להעסיק את עובדיו שלו בשירותי הנקיון בסניפים אלה.  עוד טוען הדואר כי לפי ס' 7.2 לחוזה, החוזה מוארך מאליו מדי שנה אלא אם אחד הצדדים מודיע לצד שכנגד, 30 יום מראש, על כך שאין הוא מעוניין בהארכתו.  הודעה כאמור נמסרה לנאמנים ביום 4.3.2020, ולכן החוזה יפקע ביום 7.4.2020 ולא יוארך לשנה נוספת.
בתשובה לבקשה, טוענים הנאמנים כי הלכה למעשה מדובר בביטול חוזה קיים ולא רק באי חידושו, שכן מדובר בחוזה שמתחדש מאליו מדי שנה, אלא אם אחד הצדדים בוחר שלא לחדשו.  הנאמנים טוענים כי ביטול החוזה עלול להביא לפיטורי עשרות עובדים ערב חג הפסח, וכן לגרום נזק לקופת הנשייה, בעוד שלדואר לא ייגרם כל נזק אם החוזה יתחדש לשנה נוספת, כאשר ממילא מי שיקיים את החיובים על פיו תהא הרוכשת שתיכנס בנעלי החברה.  בנוסף טוענים הנאמנים כי רוכשת הפעילות הודיעה להם שאם הדואר לא יעמוד בהסכמים עם החברה, אזיי הרוכשת תשקול לבטל את חוזה הרכישה.  עוד טוענים הנאמנים כי החברה לא הפרה כלל את החוזה, כי לא ידוע להם על הפרה כזו וכי אין כל טענה מצד הדואר בדבר הפרה ספציפית.  לדידם, הדואר מנסה לנצל את חדלות פירעונה של החברה כדי להתנער מן החוזה.  עוד טוענים הנאמנים כי כאשר עסקינן בהליכי חדלות פירעון, בית המשפט מוסמך לסטות מעקרון חופש החוזים.  על כן, חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח- 2018 (להלן: "החוק" או "חוק חדלות פירעון") מסמיך את בית המשפט להורות על המשך קיומו של חוזה שהופר, אם הדבר דרוש לצורך השיקום הכלכלי של התאגיד או לשם השאת ערך לנושים, כאמור בס' 72 לחוק.  מכאן שלצד השמירה על עקרון חופש החוזים, יש לשקול גם את האינטרס של שיקום התאגיד והשאת הערך לנושים.
בתגובה לתשובה מצביע הדואר על שורה של הפרות שביצעה החברה.  כך למשל, בסניף רבי עקיבא בבני ברק לא נשלחו כלל עובדי נקיון של החברה בשבוע שבין יום 18.3.2020 ליום 26.3.2020, והדבר חמור במיוחד משום שהדבר אירע לאחר שכבר נשלחה לנאמנים הודעה בדבר העדר כוונה לחדש את החוזה.  גם בסניף ויטה בבני ברק לא הגיע עובד החברה לנקות את הסניף בחמישה מועדים שונים בחודש פברואר 2020.  בשלושה סניפים אחרים- אחימאיר, יד אליהו ודיזנגוף שבתל אביב, שירותי הנקיון ניתנו באופן חלקי בלבד ומבלי שיסופקו חומרי נקיון כגון נייר טואלט, נייר לניגוב ידיים וחומרי חיטוי.  גם בסניפים נוספים, שירותי הנקיון ניתנו באופן חלקי בלבד.  עוד טוען הדואר כי לא הרי ביטול חוזה מחמת הפרתו, כהרי אי חידוש חוזה במועד סיומו, ולכן אין עסקינן בביטול חוזה, כנטען על ידי הנאמנים, אלא באי חידושו.

דיון והכרעה

לאחר עיון בטיעוני הצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין בקשתו של הדואר להתקבל.
אכן, חוק חדלות פירעון, ששתיים מתכליותיו הן שאיפה לשיקומו הכלכלי של החייב והשאת שיעור החוב שייפרע לנושים (ראה ס' 1 לחוק), קובע הסדרים מרחיקי לכת שנועדו לקדם תכליות אלה, בכל הנוגע לתאגידים שניתן לגביהם צו הפעלה לשם שיקומם הכלכלי או אף צו להפעלה זמנית בלבד, כמו במקרה דנן.  בין השאר, הוא מגביל את זכות הביטול המוקנית לנפגע מחמת הפרתו של חוזה על ידי התאגיד, ומחיל על הביטול את הוראות סימן משנה ב' של פרק ז' לחוק (קרי, את הוראות ס' 68- 76 לחוק).  בין השאר, קובע ס' 71 לחוק כי אם הצד שכנגד מבקש לבטל את החוזה מחמת הפרתו בידי התאגיד, עליו להודיע על כך לנאמן, ואזיי רשאי הנאמן לבקש מבית המשפט להורות על קיום החוזה, תוך 45 יום ממסירת ההודעה.  אם הנאמן אינו עושה כן- החוזה יבוטל בתום 45 ימים ממסירתה של הודעת הביטול.  אם הנאמן מבקש מבית המשפט להורות על המשך קיומו של החוזה, בית המשפט רשאי לעשות כן, אם שוכנע כי הדבר דרוש לשם שיקומו הכלכלי של התאגיד או שיביא להשאת ערך לנושים, וכי התאגיד יקיים את חיוביו לפי החוזה מכאן ואילך.  או אז לא יבוטל החוזה בגין הפרות שבוצעו קודם לכן.  מדובר בסטייה של ממש מעקרון חופש החוזים המעוגן בחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג- 1973, ובעיקר, בהתנייה על זכותו של הנפגע לבטל את החוזה מחמת הפרתו, זכות המעוגנת בס' 7 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א- 1970.
יחד עם זאת, לא הרי הגבלת זכותו של הנפגע לבטל חוזה חרף הפרתו, כהרי הגבלת זכותו שלא להאריך את תוקפו של חוזה שצפוי להסתיים במועד נקוב מראש, כמו בעניננו.  במסגרת חוק חדלות פירעון המחוקק גילה דעתו כי ניתן להקריב את זכות הביטול העומדת לנפגע במקרה של הפרה, על מזבח השאיפה להשאת התמורה לנושים או לטובת שיקומו של התאגיד המפר.  ברם, אין למצוא בחוק כל כוונה של המחוקק לכפות על הנפגע להאריך חוזה שתוקפו אמור לפוג במועד שעליו הסכימו הצדדים מראש, כמו שמבקשים הנאמנים בעניננו, ובכך ליצור בבחינת יש מאין התקשרות חוזית על אפו וחמתו של הצד הנפגע.  ודוק.  אין המדובר בהבחנה סימנטית גרידא, אלא בהבחנה מהותית, שהרי לא ניתן להשוות בין מידת הפגיעה הלא מבוטלת אמנם, הנגרמת לנפגע מחמת הגבלת זכותו לבטל חוזה שהופר, כהרי הפגיעה החמורה לאין שיעור הנגרמת לו אם יחוייב על אפו וחמתו להתקשר בחוזה חדש לאחר שהחוזה הקיים הגיע לכלל סיום "כדרך הטבע", במועד הפקיעה הנקוב בו.
לענין זה, יש לדחות את טענת הנאמנים לפיה יש לבחון את בקשת הדואר באספקלריה של ביטול חוזה, ולא באספקלריה של אי חידוש חוזה שפקע.  במקרה דנן, הצדדים לחוזה הבחינו היטב בין ביטול החוזה מחמת הפרתו היסודית, מצב אותו הסדירו בס' 21 לחוזה, או אף ביטול מחמת כל סיבה שהיא בהתראה של 60 יום, לפי ס' 22 לחוזה, לבין זכותו של הדואר, לפי ס' 7.2 לחוזה, להודיע עד 30 יום לפני תום ההתקשרות, על אי רצונו להארכת ההתקשרות לשנה נוספת.  אכן, הצדדים קבעו מראש כי במקרה של שתיקה, החוזה יתחדש מעצמו לתקופה של שנה נוספת, אך עדיין נקודת המוצא היא שהחוזה יוארך למשך שנה נוספת רק משום שהדואר מעוניין בכך, קרי, שהחידוש הוא תולדה של רצון חופשי, ולא של כפיית ההתקשרות החוזית על ידי בית המשפט.  נזכיר בהקשר זה את הכלל לפיו "אין בית המשפט רשאי לעשות חוזה במקום בעלי הדין" (ע"א 825/79 אחים שרבט חברה לבנין בע"מ נ' שרה שוורצבורד פ"ד לו(4), 197, 213 (1982)), וכן: "שומה על בית המשפט להיזהר מפני התערבות מופרזת בתוכן העיסקה כדי לא "ליצור" חוזה במקום הצדדים" (ע"א 3102/95 יגאל כהן נ' שמואל כהן ואח' פ"ד מט(5), 739, 745 (1996)).
זאת ועוד, לא מצאתי שהדואר פעל בחוסר תום לב בכך שהחליט שלא להאריך את תקופת ההתקשרות עם החברה.  הדואר הצביע על שורה ארוכה של הפרות החוזה בידי החברה, שרובן ככולן בוצעו בתקופה שהנאמנים כבר כיהנו בתפקידם, מקצתן אפילו לאחר שניתנה לחברה הודעה בדבר אי חידושו של החוזה.  ברי כי נודעת חומרה יתירה להפרות המתבצעות בתקופת ההפעלה בידי נאמנים מטעם בית המשפט, שכן נקודת המוצא היא שההפרות שקדמו למינוי בעלי התפקיד ונבעו מקריסתו הכלכלית של התאגיד, תחדלנה להתרחש תחת משטר ההפעלה בידי נאמנים הפועלים מטעם בית המשפט.  למעשה, זו גם היתה נקודת המוצא של המחוקק, עת קבע כי חרף הפרות העבר, מרגע שהתאגיד נמצא במצב של הפעלה לצורך שיקום, ניתן למחול לו על הפרות אלה.  ראיה לכך ניתן למצוא בס' 72(א) לחוק, הקובע כי אחד התנאים למתן הוראה בדבר המשך קיומו של חוזה שהופר הוא ש"התאגיד יקיים את חיוביו לפי החוזה ממועד החלטת בית המשפט על המשך קיומו ואילך ...".  הדברים יפים מכח קל וחומר כאשר עסקינן בשירותי נקיון לקויים בתקופה בה מגיפת הקורונה משתוללת במקומותינו בכלל, וכאשר מדובר בסניפי דואר בעיר בני ברק בפרט, וכל המוסיף גורע.  זאת ועוד, הדואר הודיע לנאמנים מבעוד מועד על כוונתו שלא לחדש את החוזה בהגיע מועד סיומו, אך הודעה זו לא זכתה לכל התייחסות עד אשר הודיע הדואר לבית המשפט על התנגדותו להמחאת החוזה אל הרוכשת, בחלוף מספר שבועות.
לכל אלה יש להוסיף כי הרוכשת, אשר רכשה את פעילותה ונכסיה של החברה, לא היתה יכולה לבסס אינטרס הסתמכות של ממש בנוגע לחידושו של חוזה שאמור לפקוע ביום 7.4.2020, ואשר הארכת תוקפו תלוייה כל כולה ברצונו הטוב של הדואר.  גם אם אניח כי הרוכשת ביססה הסתמכות כזו או אחרת ביחס לחוזים שהופרו על ידי החברה, אך ביטולם לא הובא אותה עת לאישורו של בית המשפט, פשיטא שהסתמכות כזו אינה יכולה להתקיים ביחס לחוזה שהגיע לכלל סיומו הטבעי, תוך שימוש של הדואר בזכותו שלא לחדשו, כמו במקרה דנן.
אכן, המטרה של השאת ערך לנושי החברה היא מטרה חשובה ואף נעלה, אך לצד מטרה זו ניצבת זכותו של הדואר, שהיא תולדה של עקרון חופש החוזים, להחליט עם מי הוא רוצה להתקשר בחוזה, מתי ובאילו תנאים, ואי אפשר לרמוס כליל זכות זו רק כדי להשיא ערך לנושי החברה.
אשר על כן, ניתן בזאת אישור לדואר שלא לחדש את החוזה, כמבוקש על ידו.
המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"א ניסן תש"פ, 05 אפריל 2020, בהעדר הצדדים. 

חגי ברנר