בית משפט השלום בבת ים
ת"א 16923-01-23 דר נ' אניפט בע"מ
תאד"מ 46705-09-23 אניפט בע"מ נ' דר
תיק חיצוני:
לפני כבוד השופטת, סגנית הנשיאה רונית אופיר תאריך: א' שבט, תשפ"ה
30 ינואר 2025
התובעת: מאיה דר ת.ז. xxxxxxxxxx
באמצעות ב"כ עו"ד רוני מתניה
נגד
הנתבעת: אניפט בע"מ ח.פ. 514207125
באמצעות ב"כ עו"ד עופר כגן ועו"ד הילה דיין
מעמד.כינוי צד ג'
פסק דין
לפני תביעה ותביעה שכנגד שעניינה הסכם שכירות משנה של מספרת כלבים אשר הופעלה על ידי התובעת באחד מסניפי הנתבעת.
הצדדים
1. הנתבעת, חברת אניפט בע"מ (להלן: "הנתבעת" או "אניפט") היא חברה העוסקת בממכר קמעונאי של ציוד ומזון לבעלי חיים.
2. התובעת, מאיה דר (להלן: "התובעת"), עבדה החל מחודש ספטמבר 2018 כמוכרנית ציוד ומזון בסניף הנתבעת ברחוב החשמונאים בתל אביב (להלן: "החנות"). במקביל לעבודתה כמוכרנית החלה התובעת לעבוד, החל מספטמבר 2019, במספרת הכלבים והחתולים אותה הפעילה הנתבעת בקומת המרתף של הסניף (להלן: "המספרה" או "המושכר").
רקע כללי והעובדות שאינן שנויות במחלוקת
3. ביום 30.3.2022 נכרת בין התובעת והנתבעת הסכם שכירות, במסגרתו הוסכם כי התובעת תשכור מהנתבעת בשכירות משנה, את המספרה (להלן: "ההסכם").
4. להלן עיקרי ההסכם:
א. תקופת השכירות – המספרה הושכרה לתובעת לתקופה בת שנה מיום 3.4.2022 ועד 2.4.2023. הוסכם כי כל אחד מהצדדים יהיה רשאי להפסיק את תקופת השכירות בהתראה מראש ובכתב של 60 ימים מכל סיבה שהיא באופן בו בתום תקופת ההתראה תפנה התובעת את המספרה. הצדדים הסכימו להתחייבות למינימום של ארבעה חודשי שכירות (סעיף 1 להסכם).
ב. דמי השכירות – נקבעו לסך של 2,000 ₪ בתוספת מע"מ לחודש (סעיף 2 להסכם).
ג. מצב המושכר – במסגרת "ההואיל" השני הצהירה התובעת כי בדקה את המושכר ומצאה אותו מתאים למטרותיה, בכפוף לאמור בסעיף 9 להסכם. במסגרת סעיף 9 להסכם הצהירה התובעת כי בדקה את המספרה והיא מוותרת על כל טענת פגם או אי התאמה בנוגע אליה "ובלבד שאניפט תבצע את התיקונים שיש לעשות בעניין הציוד התקול במספרה.. הכולל תיקון הוונטה, סידור צינור המזגן שעובר באמצע החדר לתוך המקלחת והחלפת הצינור והברז הישנים שבמקלחת לחדשים וזאת עד ליום 20.4.2022. בכפוף לכך מקבלת שוכרת המשנה את המספרה במצבה AS IS ולא תבוא לאניפט בכל דרישה או תביעה לבצע תיקונים או שיפוצים נוספים" (סעיף 9 להסכם).
ד. שיתוף פעולה הדדי – הצדדים התחייבו לשתף פעולה ולהפנות את לקוחותיהם האחת אל השנייה: התובעת להפנות את כל לקוחותיה אל החנות והנתבעת להפנות את כל לקוחותיה למספרה (סעיפים 11 – 12 להסכם).
5. המספרה נמסרה לחזקת התובעת בתחילת חודש אפריל 2022 כאשר הנתבעת התחייבה לתקן, בפרק זמן של שלושה שבועות, שלושה אלמנטים במספרה: הוונטה, צינור המזגן וראש ברז המקלחת. אין מחלוקת כי עד ליום 31.5.2022 לא תוקנו האלמנטים אותם התחייבה הנתבעת לתקן (סעיף 27 לסיכומי הנתבעת).
6. התובעת קיבלה את המספרה לידיה בתחילת אפריל. ביום 24.4.2022 החלה הנתבעת בשיפוץ כללי של הסניף. אין מחלוקת כי ביום 18.5.2022 המספרה הושבתה עקב קריסת אריח מהתקרה, אשר קרס כתוצאה מלכלוך שהצטבר עליו יחד עם נזילת מים (סעיף 25 לסיכומי הנתבעת).
7. החל מיום 18.5.2022 המספרה הושבתה מפעילות, כאשר הצדדים חלוקים על הסיבות לכך (כפי שיפורט בהמשך).
8. ביום 2.8.2022 שלחה התובעת מכתב התראה לנתבעת בדבר הפרת ההסכם במסגרתו טענה כי שיפוץ הסניף נערך ללא עדכונה קודם לחתימת ההסכם. עוד טענה התובעת כי שיפוץ הסניף הפריע לתפקודה השוטף של המספרה. לטענתה, עבודות השיפוץ הפריעו לגישה למספרה, היו כרוכות ברעשי עבודה אשר הבהילו את הכלבים אשר הגיעו לקבלת טיפול במספרה, וגרמו ליציאת חולדות ממחבואן וכתוצאה מכך לנזקים ולכלוך. עוד טענה כי קריסת התקרה באמצע חודש מאי גרמה להופעתם של תיקנים; כי עקב הנזילות הופיע עובש על חלק מקירות המספרה ועל ציוד המספרה; אשר יחד עם תקלת הוונטה יצרו ריח עובש מחניק אשר לא אפשר לעבוד במספרה. לטענת התובעת חרף התראות חוזרות ונשנות לתקן את התקלות, אלו לא הוסדרו. במכתבה ציינה התובעת כי היא הסדירה באופן זמני את צינור המזגן אולם אין בכך כדי לגרוע מחובת הנתבעת לתקן זאת באופן קבוע. התובעת דרשה מהנתבעת לקיים את מוטל עליה בהתאם לסעיף 9 להסכם, לתקן את הדרוש תיקון, וכן לתקן את נזילת המים מתקרת המספרה ולפתור את בעיית החולדות, המקקים והגישה למספרה וזאת בתוך 7 ימי עסקים. בנוסף דרשה התובעת לזכותה במלוא דמי השכירות ששילמה עד היום בו תושלם הכשרת המספרה, קרי ארבעה חודשים.
9. לאחר משא ומתן, הגיעו הצדדים להסכמות בסוף חודש אוגוסט 2022. הוסכם כי התובעת לא תעבוד במספרה הקיימת אלא במספרה חדשה אשר תוקם בתוך כשמונה ימים – עד ליום 7.9.2022. עוד סוכם כי התובעת תקבל החזר של שלושה חודשים שכירות בכסף, אשר ישולם לה בסכום אחד לאחר שבוע עבודה שהיא תעבוד במספרה החדשה.
10. אין מחלוקת כי המספרה החדשה לא החלה לפעול ביום 7.9.2022.
11. ביום 27.11.2022 הודיעה התובעת לנתבעת על ביטול ההסכם.
תמצית טענות הצדדים
טענות התובעת
12. לטענת התובעת, הסכם שכירות המשנה בוטל על ידה כדין וזאת לאור הפרותיה היסודיות של הנתבעת את ההסכם:
א. הנתבעת הפרה את חובות תום הלב המוטלות עליה לפיה סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), (להלן: "חוק החוזים") בכך שלא עדכנה את התובעת קודם לחתימת ההסכם אודות השיפוץ המתוכנן.
ב. הנתבעת הפרה את ההסכם ביחס למושכר ולציוד שבו והפרה באופן שיטתי כל מועד עליו סיכמו הצדדים.
ג. הנתבעת הפרה את הההסכמות אליהם הגיעו הצדדים לאחר מכתב ההתראה של התובעת, ופעלה להקמת מספרה חדשה שלא בהתאם להסכמות הצדדים וללא האלמנטים הנדרשים לביצוע עבודה מקצועית ברמת האיכות אשר נדרשת על ידי התובעת.
13. על אף שהנתבעת לא סיפקה את המספרה בהתאם להסכמות הצדדים, היא המשיכה לגבות את דמי השכירות גם בגין התקופות בהן המספרה לא פעלה. על כן הודעת ביטול ההסכם וביטול המחאות דמי השכירות מחודש נובמבר ואילך נעשו בדין.
14. על כן במסגרת תביעתה עותרת התובעת לביטול ההסכם ולביטול כל הסכמות הצדדים אליהן הגיעו הצדדים ולהורות כי ההמחאות בגין תשלום דמי השכירות מחודש נובמבר 2022 בוטלו כדין. בנוסף עותרת התובעת לשיפוי בגין תשלום דמי השכירות עבור התקופה שבין 18.5.2022 ועד תום חודש אוקטובר 2022 בסך כולל של 12,870 ₪; לפיצוי בגין אובדן הכנסות שנמנעו מהתובעת עקב העדר מספרה כשירה ומתאימה לטיפול בכלבים בתקופה שבין מחצית חודש מאי 2022 ועד חודש נובמבר 2022 בסך כולל של 90,000 ₪. כן עותרת לפיצוי בגין עוגמת הנפש אשר נגרמה לה אותו היא העמידה על סך של 10,000 ₪ ובתשלום ההוצאות שנשאה בגין ההליך.
טענות הנתבעת
15. לטענת הנתבעת התובעת היא שהפרה את ההסכם. לשיטתה, הנתבעת השקיעה כמות עצומה של משאבים – כספיים ומשאבי זמן – כדי להשביע את רצונה של התובעת, אולם זו לא התייצבה לעבודה והורידה לטמיון את השקעותיה הרבות של הנתבעת.
16. לטענת הנתבעת, התובעת העלתה דרישות סרק רבות ומופרכות בקשר לליקויים כביכול במספרה, הן במספרה הישנה והן במספרה החדשה. הנתבעת תיקנה את הוונטה, את צינור המזגן ואת צינור המים הישן ואין כל בעיה בהפעלת הברז וצינור המים. בנוסף הנתבעת בנתה מספרה חדשה לחלוטין עם ציוד חדיש ותקין המשמש עד היום את מפעילת המספרה הנוכחית.
17. על כן, לשיטת הנתבעת התובעת ביטלה את ההסכם שלא כדין, ללא התראה כמתחייב בהסכם ותוך ביטול ההמחאות שניתנו, שלא כדין.
18. ביחס לסכומים הנתבעים טוענת הנתבעת כי מדובר בסכומים מופרזים וללא עיגון בנתוני אמת. התובעת נעדרה מהעבודה במשך כחודש בשל מחלה ובנוסף סיפרה בחשאי ובאופן פרטי כלבים בביתה או בבית לקוחות.
19. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי התובעת גזלה ממנה את לקוחותיה, המהווים קניינה הרוחני, תוך פגיעה במוניטין של הנתבעת ותוך הפרת התחייבותה לבצע את עבודתה רק במספרה ולהפנות את לקוחותיה לחנות. על כן טוענת הנתבעת, כי יש לקזז מסכום התביעה סך של 388,680 ₪ וזאת בגין גזילת רשימת הלקוחות של הנתבעת ופגיעה במוניטין שלה.
20. נוכח טענות הנתבעת להפרת ההסכם שלא כדין, הגישה הנתבעת את יתרת השיקים שנמסרו לה בגין יתרת תקופת השכירות לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל במסגרת תיק הוצל"פ מספר 532835-06-23.
בהתאם להסכמות הצדדים, ההתנגדות לביצוע השטרות אשר הוגשה על ידי התובעת במסגרת ת"ט 46705-09-23 [נבו] התקבלה והתיק אוחד יחד עם התביעה בהליך זה (וראו החלטה מיום 14.11.2023).
הנקודות השנויות במחלוקת
21. השאלות המרכזיות השנויות במחלוקת בין הצדדים הן האם ההסכם בוטל כדין וככל שבוטל כדין מהו הפיצוי הכספי המגיע לתובעת.
22. דרך הילוכנו בבחינת שאלות אלו תעבור בבחינת התנהלות הצדדים ממועד כריתת ההסכם ועד לביטולו, וזאת בכדי לקבוע האם הופרה חובת תום הלב של הנתבעת, האם הופרו הוראות ההסכם, וככל שהופרו, האם מדובר בהפרה המזכה בביטול. לאחר מכן נפנה לבחון את הסעדים המבוקשים וכן את טענות הנתבעת לקיזוז.
ראיות הצדדים
23. הצדדים הגישו את ראיותיהם במסגרת תצהירי עדות ראשית. מטעם התובעת העידו בנוסף לתובעת, גם אימה, הגב' תמר דר (להלן: "תמי") והגב' סופי דזנלזדה, מנהלת הסניף (להלן: "סופי").
מטעם הנתבעת העידו מר ערן שילון, מנהל הנתבעת (להלן: "שילון") ומר בן אפרתי, סמנכ"ל הנתבעת (להלן: "אפרתי").
24. עדויות הצדדים נשמעו במסגרת דיון הוכחות מיום 19.2.2024 (ההפניות יעשו לתמלול הדיון מיום 19.2.2024) ולאחריו הצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב.
דיון והכרעה
חוסר תום לב במהלך המשא ומתן
25. סעיף 12 לחוק החוזים קובע כי במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה חייב אדם לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב. צד שלא נהג בדרך מקובלת ובתום לב חייב לצד השני פיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב המשא ומתן או עקב כריתת החוזה.
26. כפי שהבהיר בית המשפט העליון:
"דרישת תום הלב משמעותה כי בעל הזכות צריך להפעיל את זכותו ביושר ובהגינות. תום הלב אינו מחייב את בעל הזכות להתעלם מהאינטרס העצמי שלו. תום הלב אינו מניח 'מידת חסידות'... תום הלב מניח כי בעל הזכות דואג להבטחת האינטרס העצמי. עם זאת, תום הלב מבקש למנוע הפעלת הזכות מתוך התעלמות מקיומו של הצד האחר ובהתעלם מהאינטרס החברתי" (ע"א 9474/03 יורם גדיש תשתית ובנייה (1992) בע"מ נ' מוסא פסקה 18 לפסק הדין [נבו] (21.11.2006)).
27. בהיבט החוזי, חובת הגילוי של מידע משמעותי ורלוונטי במהלך משא ומתן היא נגזרת של חובת תוך הלב:
"להפרת חובת הגילוי בשלב הטרום- חוזי עשויות להיות משמעויות מגוונות... בהיבט החוזי, הרלוונטי לענייננו, עשוי אי הגילוי להגיע לכדי הטעיה חוזית, או להוות הפרה של חובת תום הלב במשא ומתן..." (ראו גם דברי כבוד השופט אנגלרד בע"א 8737/00 "שלפרד" חברה לפיתוח ובניין בע"מ נ' ז'אק, פ"ד נו(4) 662, 668 (2002); ודברי כב' השופט ריבלין בע"א 3051/08 סאסי קבלני בנין, עפר וכבישים (1986) בע"מ נ' משרד השיכון, פסקה 15 לפסק הדין [נבו] (19.1.2010)).
האם הנתבעת הודיעה לתובעת אודות השיפוץ המתוכנן קודם לחתימת ההסכם
28. התובעת העידה כי ההודעה על שיפוץ החנות נמסרה לה רק כשבועיים וחצי מתחילת עבודתה (סעיף 12 לתצהיר התובעת). עוד העידה כי אילו הייתה יודעת על הכוונה לשפץ הייתה מתחילה את תקופת השכירות רק לאחר השיפוץ.
מנגד עדי הנתבעת, שילון ואפרתי העידו "למיטב ידיעתם" כי העובדים בסניף ידעו על השיפוץ אשר היה צפוי להתחיל בחודש אפריל 2022 (סעיף 24 לתצהיר שילון; סעיף 18 לתצהיר אפרתי).
מצאתי לקבל את גרסתה של התובעת, אשר היתה אמינה וקוהרנטית ונתמכה בראיות ובעדויות הצדדים.
29. אפרתי ושילון העידו כי "למיטב ידיעתם" עובדי הסניף ידעו על השיפוץ. עדות זו אינה נתמכת בכל ראיה או עדות של מי מעובדי הסניף. כעולה מהראיות, ביום 13.1.2022 התקיימה פגישה בנוכחות התובעת, אמה, בא כוחה ונציגי הנתבעת – ערן שילון, שירי אפרתי, מנהלת כוח אדם בנתבעת וירון קוריס, מנכ"ל הנתבעת. תמי דר העידה כי נציגי הנתבעת לא העלו את האפשרות לשיפוץ החנות במסגרת הפגישה ועובדה זו נתמכת מתמלול הפגישה. במסגרת הפגישה עלה כי המספרה הייתה סגורה בתקופה בה התובעת עבדה בה כשכירה כתוצאה משטפונות והצפות חוזרות ונשנות, אשר בגינן נאלצו לבצע עבודות איטום (סעיף 14 לתצהיר תמי; נספח א' לתצהיר שילון; עמ' 11 ש' 11 – 18). כפי שניתן להבין מפשט הדברים, עבודות האיטום התייחסו לתקופת העבר, ולא נאמר בשיחה במפורש כי מדובר על שיפוץ נוסף שיעשה בעתיד. אין מחלוקת כי במהלך תקופת עבודתה של התובעת כשכירה בסניף היו הצפות (עדות התובעת עמ' 9 ש' 28 – 29; כך גם עולה מדברי שילון בעמ' 20 ש' 12 – 14; עמ' 28 ש' 6 – 7)). אולם קיומן של הצפות אלו אינו בהכרח משליך על ביצוע שיפוצים נרחבים בסניף.
30. גם אפרתי העיד כי אומנם תכנית השיפוץ היתה מוכנה שנתיים קודם לשיפוץ; אולם ההחלטה על הוצאתו אל הפועל התקבלה בנתבעת רק במהלך חודש מרץ. רק לקראת סוף חודש מרץ או בתחילת חודש אפריל מנהל החנות עודכן בשלבי הביצוע ועדכן את הצוות שלו (עמ' 36 ש' 31 – 33; עמ' 37 ש' 3 – 7). מכאן, שעובדת קיומו של השיפוץ נודעה לעובדי הסניף רק זמן קצר עובר לשיפוץ. עובדה זו מקבלת חיזוק מההתכתבות שבין אפרתי והתובעת ממנה עולה כי התובעת לא ידעה אודות השיפוץ אלא בסמוך לחג הפסח. התכתבות זו לא נסתרה (נספח ד' לתצהיר התובעת).
31. ההסכם נחתם ביום 30.3.2022, לתקופה שמיום 3.4.2022 ועד ליום 2.4.2023. כלומר, גם מעדות אפרתי עולה כי במועד חתימת ההסכם הנתבעת כבר ידעה כי היא מתעדת להוציא לפועל שיפוץ. בין אם מדובר בשיפוץ מינורי וקל וחומר אם מדובר בשיפוץ מסיבי, קיומו של שיפוץ בסביבה בו התובעת מפעילה את המספרה זהו מידע שצריך היה להיות מגולה לתובעת. היה מצופה מהנתבעת לא לשמור מידע זה אצלה, אלא לעדכן את התובעת בדבר קיומו של השיפוץ, על מנת שתוכל לשקול את צעדיה, לרבות מועד התחלת השכירות. היה גם מצופה מהנתבעת לעגן את דבר קיומו של השיפוץ בהסכם בין הצדדים.
32. הנתבעת לא עשתה כן. כעולה מההתכתבות בין אפרתי והתובעת (נספח ד' לעיל) לשיטת הנתבעת השיפוץ אינו קשור להסכם ולא היה אמור להפריע לפעילות המספרה. אולם גם אם הנתבעת ראתה את הדברים באופן זה, היה עליה ליידע את התובעת קודם לחתימת ההסכם בדבר השיפוצים הצפויים על מנת לאפשר לה לכלכל את צעדיה ולא להציבה בפני עובדה מוגמרת לאחר שנכרת ההסכם.
33. אי הגילוי אודות השיפוץ המתוכנן מעיד על כי הנתבעת התעלמה מהתובעת ומהאינטרסים שלה. ובכך פעלה הנתבעת בחוסר תום לב במהלך המשא ומתן.
האם הנתבעת הפרה את ההסכם
אי תיקון הליקויים המפורטים בסעיף 9 להסכם
34. במסגרת סעיף 9 להסכם ויתרה התובעת על כל טענה לפגם או אי התאמה ביחס למספרה ובלבד שהנתבעת תתקן שלושה ליקויים עד ליום 20.4.2022: תיקון ונטה, סידור צינור המזגן והחלפת הצינור והברז הישנים שבמקלחת לחדשים.
אין מחלוקת כי הנתבעת לא תיקנה את הדרוש תיקון במועד ההסכמי הנקוב (עדות שילון עמ' 60 ש' 1 – 2; עמ' 70 ש' 4 – 5).
35. הנתבעת ביצעה תיקון במזגן ובוונטה ביום 31.5.2022 (סעיף 28 לתצהיר שילון; סעיף 27 לתצהיר אפרתי; עמ' 308 – 310 לתצהירי הנתבעת). אולם התובעת העידה, עדות הנתמכת בהתכתבות מזמן אמת אשר לא נסתרה, כי על אף התיקונים הונטה לא עבדה. גם עדותה של התובעת לפיה הצינור במקלחת הוחלף רק במהלך חודש אוגוסט ואילו הברז לא הוחלף כלל לא נסתרה (סעיף 14 לתצהיר התובעת; נספח יד' לתצהיר התובעת).
36. כך שמחומר הראיות ניתן לקבוע שהנתבעת הפרה את חובתה ההסכמית לתקן את הליקויים המצויינים בסעיף 9 להסכם.
עבודות השיפוץ
37. אין מחלוקת כי במהלך החודשים אפריל ועד יוני התבצעו עבודות שיפוץ בחנות (עדות אפרתי עמ' 36 ש' 26). טוענת התובעת כי עבודות השיפוץ נמשכו עד לחודש אוגוסט ומצאתי לקבל את גרסתה אשר נתמכת בעדותה של סופי (שלא נסתרה) ובהתכתבויות ותמונות מזמן אמת (נספחים יב' – טו' לתצהיר התובעת; סעיף 6 לתצהיר סופי).
38. סופי העידה על הקושי בהפעלת המספרה לצד עבודות השיפוץ, אשר נמשכו במשך מספר חודשים. סופי העידה כי אלו הקשו על פעילותה התקינה של המספרה, הן בגלל המכשולים שהוצבו במסלול המעבר אל המספרה והן בשל הרעשים אשר הפחידו את הכלבים. עבודות השיפוץ גם גרמו להצפת הסניף בחולדות ולנשירת אבק וצבע לשטח המוביל אל המספרה. סופי העידה כי בשל האבק על הרצפה התובעת היתה צריכה להרים את הכלבים כדי שלא יתלכלכו לאחר הטיפול (עמ' 3 ש' 3 – 5 ובש' 14). סופי העידה כי התובעת ניסתה להמשיך לעבוד על אף המכשולים שהציבו עבודות השיפוץ; אולם ממועד קריסת הריבוע מתקרת המספרה לתוך האמבטייה כתוצאה מנזילת מים, הפסיקה התובעת לעבוד, וזאת משום שנזילות המים למספרה נמשכו עד לחודש אוגוסט וגרמו להצפת המספרה והרטבת הציוד באופן שלא ניתן היה להיכנס למספרה (סעיפים 6 – 8 לתצהיר סופי; נספח יא2 לתצהיר התובעת; נספח ח' לתצהיר התובעת; נספח י' לתצהיר התובעת; שם בעמ' 3 ש' 24 – 27 ובעמ' 4 ש' 17). מדובר בעדה אמינה, אובייקטיבית שאין לה אינטרס בתוצאות התביעה. מצאתי את עדותה מהימנה, קוהרנטית ועולה בקנה אחד עם האמור בתצהירה. כך שעל יסוד עדותה, אשר כאמור נתמכת בראיות מזמן אמת, ניתן לקבוע כי עבודות השיפוץ הקימו קושי ממשי להמשך פעילות המספרה, והחלטת התובעת שלא להפעילה תוך כדי עבודות השיפוץ אינה החלטה לא סבירה.
39. על כך אוסיף כי הקושי שבהמשך פעילותה הסדירה של המספרה עולה בבירור, כהודאת בעל דין, מהסכמות הצדדים במהלך חודש אוגוסט 2022.
ההסכמות מחודש אוגוסט 2022 והפרות הנתבעת
40. בעקבות הקושי שבהמשך פעילות המספרה לצד עבודות השיפוץ, שלחה התובעת באמצעות בא כוחה ביום 2.8.2022 מכתב התראה בדבר הפרת ההסכם (נספח יא'1 לתצהיר התובעת). בעקבות שיח ומשא ומתן הגיעו הצדדים לעקרונות מוסכמים אשר הועלו על הכתב וקיבלו את אישור שילון ביום 21.8.2022. בהתאם לעקרונות אלו הוסכם כדלקמן:
א. המספרה הקיימת והגישה אליה יוכשרו לעבודה עד ליום 22.8.2022 – כולל התקרה וללא נזילות והוונטה;
ב. בתוך שבועיים תוקם מספרה חדשה;
ג. סוכם כי תכניות המספרה יועברו לתובעת וכי הנתבעת תתחשב בהערותיה לגבי עיצוב המספרה;
ד. אם המספרה החדשה לא תוקם במהלך השבועיים, התובעת תמשיך לעבוד במספרה הקיימת אך לא תשלם דמי שכירות עד המעבר למספרה החדשה;
ה. עוד הוסכם כי התובעת זכאית להחזר דמי שכירות בגין התקופה שמאפריל ועד אוגוסט.
כך שהסכמות אלו ובפרט ההסכמה כי התובעת זכאית להחזר דמי שכירות בגין התקופה שמתחילת תקופת השכירות ועד לחודש אוגוסט, כי לא ניתן היה להפעיל את המספרה באופן סביר ורציף.
41. הנתבעת טענה כי אין לשעות להסכמות מיום 21.8.2022 משום שהצדדים הגיעו להסכמות מאוחרות יותר, ביום 29.8.2022, אשר מהוות את ההסכמות היחידות המחייבות (להלן: "ההסכמות המאוחרות"). על כן ולאור לשון ההסכמות המאוחרות, הנתבעת מעולם לא התחייבה לשתף את התובעת בתכנון ועיצוב המספרה (סעיפים 31 – 32 לסיכומי הנתבעת). אין לקבל טענה זו, העומדת בניגוד גמור לאישורו של שילון. במענה להודעת הדוא"ל של בא כוח התובעת מיום 21.8.2022 השיב שילון "מקובל ומאושר" (הודעה מיום 21.8.2022 שעה 12:59, נספח יא'1 לעיל). מדובר בהסכמה ברורה ומפורשת אשר הועלתה עלי כתב.
42. גם הסכמות אלו לא קויימו במועדן.
גם אם אלך לשיטת הנתבעת כי התקרה סודרה באופן חלקי עד לבניית המספרה החדשה ובכך קיימה את התחייבותה; הרי שאין מחלוקת כי הונטה לא סודרה עד למועד הנקוב (הודעת הדוא"ל של שילון מיום 24.8.2022 נספח יד' לתצהיר התובעת).
43. בעקבות שיח נוסף בין הצדדים הגיעו הצדדים להסכמות המאוחרות, מיום 29.8.2022 לפין התובעת לא תעבוד במספרה הקיימת עד להכנת המספרה החדשה ביום 7.9.2022. עוד סוכם כי התובעת תקבל החזר של שלושה חודשי שכירות (נספח טו). כפי שהודיע שילון לא היו אמורים להיות שינויים בלוח הזמנים לבניית המספרה, אך ככל שיהיו הוא יעדכן. הסכמות אלו לא ביטלו את ההסכמות הקודמות. כעולה מלשון ההסכמות המאוחרות, אלו באו להתאים את ההסכמות הקודמות לעיכוב שחל בהקמת המספרה החדשה, אולם לא נאמר בהן או על ידי הצדדים בזמן אמת כי אלו באות לבטל את ההסכמות הקודמות.
44. אין מחלוקת כי המספרה החדשה לא נפתחה במועד שנקבע (נספח יא'; סעיף 53 לתצהיר שילון). תכניות המספרה גם לא הועברו לתובעת. כאמור לעיל, ביום 27.11.2022 הודיע התובעת לנתבעת על ביטול ההסכם.
45. טוענת הנתבעת כי התובעת היא זו שנהגה בחוסר תום לב בכך שלא הפעילה את המספרה המקורית על אף הפגמים שבה ובכך שסירבה להפעיל את המספרה החדשה (סעיף 89 לסיכומי הנתבעת). אין לקבל טענה זו. התובעת סירבה להפעיל את המספרה כאשר השיפוץ עדיין מתנהל בחודש אוגוסט, כחמישה חודשים לאחר שהיתה אמורה להפעיל את המספרה, ללא כל הפרעות. אין מדובר בחוסר תום לב אלא בחוסר אמון של התובעת בנתבעת, אשר הפרה פעם אחר פעם את התחייבויותיה, בבחינת "הגיעו מים עד נפש".
46. כך גם לא מצאתי לקבל את טענת הנתבעת לפיה התובעת נהגה בחוסר תום בכך שהעלתה דרישות נוספות לכאורה (סעיפים 90 – 91 לסיכומי הנתבעת). כאמור לעיל, הצדדים הסכימו כי התובעת תוכל לעיין בתוכניות המספרה וכי היא תוכל להעביר את הערותיה לתוכניות אלו. כאמור לעיל, הסכמות אלו לא בוטלו או שונו.
גם כאן, הסכמות לחוד ומציאות לחוד. בעוד שילון הגיע להסכמות עם בא כוח התובעת, אפרתי העיד כי הוא כלל לא היה מודע להסכמות הצדדים לפיהן תכניות המספרה יועברו לתובעת וכי הנתבעת תתחשב בהערותיה לגבי עיצוב המספרה. אפרתי העיד כי הוא לא ראה כל צורך בשיתוף התובעת בתכנון, וכי שילון ביקש ממנו לשתף את התובעת בתכנון רק לאחר שהמספרה כבר תוכננה, הציוד אליה הוזמן והיא נבנתה (עמ' 48 ש' 20 – 25). לא ניתן לקבוע אם הציוד שהותקן הוא ציוד ראוי או שמא נופל ממצבה של המספרה המקורית וזאת בהעדרם של ראיות לעניין זה (כך למרות שהנתבעת העידה כי המספרה נבדקה על ידי ספרית בעלת ותק וניסיון ונמצאה מתאימה להפעלה, זו לא הובאה לעדות (סעיף 65 לתצהיר שילון)).
אולם מחומר הראיות ועל יסוד עדותו של אפרתי ניתן לקבוע, כי בזמן אמת שילון לא כפר בהתחייבותו לשתף את התובעת בתכנון, שאם לא כן, לא היה נדרש לבקש זאת מאפרתי. עוד ניתן לקבוע כי הנתבעת לא כל העניקה חשיבות להסכמות שניתנו על ידה, ולא טרחה להביאן לידיעת הגורמים המבצעים. והדברים עולים בקנה אחד עם התנהלותה של הנתבעת והפרותיה את ההסכם לאורך תקופת ההסכם.
עדויות עדי הנתבעת
47. בהקשר זה אציין, כי עדות נציגי הנתבעת לא הותירה רושם מהימן ומצאתי בהן סתירות וחוסר התאמות אשר מקשות על קבלת גרסתה של הנתבעת: כך אפרתי העיד כי מדובר היה ב"שיפוץ קוסמטי" (עמ' 38 ש' 4 – 8) בעוד בזמן אמת כתב כי מדובר היה ב"שיפוץ כולל ומסיבי" (נספח ד' לתצהיר התובעת). עוד העיד כי מדובר היה בשיפוץ בן חודש בלבד (עמ' 38 ש' 21) כאשר ברור מתכתובות הצדדים כי השיפוץ נמשך עד אוגוסט. עוד העיד אפרתי כי הם הסירו אריח אחד שהיווה מפגע בטיחותי, אך הודה כי בסופו של דבר הסירו את התקרה כולה, אולם עדיין לשיטתו מדובר היה במפגע קוסמטי בלבד (עמ' 39 ש' 6 – 10). ברור לכל, כי לא ניתן להפעיל מספרה, או כל עסק, לאורך זמן, ללא תקרה.
48. עדותו של שילון היתה עדות לעומתית, אשר גלשה לעיתים גם להרמת קול. עדותו התאפיינה בתשובות כלליות, ועל אף שנשאל שאלות ממוקדות, בחר שלא להשיב תשובות ברורות לשאלות שנשאל בניסיון להתחמק ממתן תשובה ברורה (וראו לדוגמא בעמ' 55 ש' 34 – 38; עמ' 56 ש' 7 – 8; עמ' 58 ש' 30 – 36; עמ' 60 ש' 6 – 15 וכן בשורות 28 – 30). כאשר נשאל אודות תיקון הליקויים להם התחייבו בהתאם לסעיף 9 להסכם השיב כי חודש ועשרה ימים הם זמן סביר לתיקון שלושת הליקויים (עמ' 61 ש' 19 – 22). וכאשר נשאל על קריסת האריח ניסה לגמד גם את האירוע הזה: "קרסה תקרה לא קרסה התקרה, מדובר באריח אקוסטי שהסרנו אותו וסביב האירוע הזה אני מבין שרוצים לצאת מההסכם... ובוא נדבר על האירוע הזה עוד פעם על השני ג'וקים שהיו שם, על האבק צבע ועל האריח הקוסמטי שהסרנו" (עמ' 62 ש' 6 – 11). זאת כאמור כאשר אפרתי הודה כי הסירו את התקרה לאחר מכן. עדותו גם סתרה את עדות אפרתי בנקודות מהותיות נוספות: כך כאשר נשאל מדוע לא עדכנו את התובעת בדבר השיפוץ השיב "לא היה תאריך והוא לא היה שיפוץ משמעותי וזהו ואפשר ונתקדם מהנקודה הזו" (עמ' 56 ש' 34 – 35), וזאת כאמור בניגוד לעדותו של אפרתי אשר העיד כי השיפוץ היה מתוכנן מזה שנתיים וכי לקראת סוף מרץ ידעו אודות לוחות הזמנים לביצוע (עמ' 36 ש' 31 – 33).
49. ניכר היה בעדותם הניסיון להקטין ולהמעיט תוך התאמת האמת לצורך ההליך. שילון העיד: ".... בסופו של דבר המשא ומתן של דף וחצי הזה שהיא משלמת 2,000 ₪ בחודש..." (עמ' 56 ש' 17 – 19). והדברים משקפים את הלך רוחם של נציגי הנתבעת. במסגרת כלל עסקיה הענפים, היא לא העניקה חשיבות מרובה להסכם מול התובעת, ועל כן גם לא העניקה חשיבות רבה לקיומם של תנאיו במועד או בכלל.
50. אולם גם אם מדובר בנתבעת בעלת סניפים רבים ועסקים מסועפים גם אם בראיית הנתבעת מדובר בהסכם שולי וזניח, הרי שבעיני התובעת הוא משלח ידה ומטה לחמה. הסכם הוא הסכם, והתחייבויות יש לקיים.
זכות הביטול
51. הסכם אשר הופר בהפרה יסודית קיימת לנפגע הזכות לבטלו, תוך השבת שווי התמורה שקיבל כל צד בגין ההסכם וכן עומדת לו הזכות לפיצויים בגין ההפרה (סעיף 2 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א- 1970 להלן: "חוק החוזים תרופות"). ככל שמדובר בהפרה לא יסודית, מעשה או מחדל בניגוד למוסכם בחוזה, צד שנפגע מההפרה חייב לתת לצד המפר הזדמנות לתקן את ההפרה. ככל שזו לא תוקנה בתוך זמן סביר, יכול הצד שנפגע לבטל את החוזה על ידי הודעה לצד המפר בתוך זמן סביר מהרגע שניתנה לצד המפר הזדמנות לתקן את ההפרה (סעיפים 6 ו – 7 לחוק החוזים תרופות).
52. התנהלות הנתבעת ונציגיה ממועד חתימת ההסכם ועד למועד ביטולו מעידה על אדישות כלפי אינטרסי התובעת וכלפי הסכמות אליהן הגיעו הצדדים. הנתבעת חתמה עם התובעת על הסכם שכירות החל מתחילת אפריל, מבלי ליידע אותה בדבר השיפוץ המתוכנן. הנתבעת לא פעלה כדי לתקן את הליקויים המצויים בהסכם במועד, אלא באופן חלקי ובעיכוב. הנתבעת לא עשתה כל מאמץ כדי להאיץ את עבודות השיפוץ או כדי לאפשר לתובעת להפעיל את המספרה בתנאים סבירים במהלך השיפוץ. כפי שעולה מחומר הראיות, הפעלת המספרה במהלך תקופת השיפוצים נתקלה בקשים אובייקטיבים רבים, והחלטת התובעת שלא להפעיל את המספרה כאשר מסביבה אבק, לכלוך ורעשים היתה החלטה סבירה בנסיבות העניין.
53. גם ההסכמות המאוחרות לא קוימו במועדן. נציגי הנתבעת לא ראו כל צורך לשתף את התובעת בתוכניות המספרה, לעדכן אותה בדבר השינויים המבוצעים או להתייעץ ביחס לציוד הנדרש.
54. גם אם כל הפרה אינה עולה כדי הפרה יסודית, הרי שרצף ההפרות מהווה הפרה יסודית. מכל מקום, וכעולה מהתכתבויות הצדדים מזמן אמת התובעת לא מיהרה לבטל את ההסכם, אלא ניסתה להגיע להבנות שיאפשרו את פעילות המספרה באופן מקצועי, אולם גם ניסיונות אלו זכו להתעלמות מצד נציגי הנתבעת, אשר פעלו באופן חד צדדי בהתאם לשיקול דעתם הבלעדי.
55. משניתנה התראה על הפרות ההסכם וניתנה לנתבעת שהות סבירה לתקנם, ומשלא תוקנו ההפרות ולא קויימו גם ההסכמות המאוחרות, הפעלת זכות הביטול על ידי התובעת נעשתה כדין.
שאלת הפיצוי
החזר דמי השכירות
56. משבוטל ההסכם כדין, ובהתאם להוראות סעיף 9 לחוק החוזים תרופות, זכאית התובעת להשבת דמי השכירות אשר שילמה לנתבעת מבלי שקיבלה לידיה מספרה תקינה. מדובר בדמי שכירות בסך של 2,340 ₪ עבור חמישה וחצי חודשים (אמצע מאי ועד נובמבר) ובסך הכל 12,870 ₪.
אובדן הכנסות
57. סעיף 10 לחוק החוזים תרופות קובע כי "נפגע זכאי לפיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב ההפרה ותוצאותיה ושהמפר ראה אותו או שהיה עליו לראותו מראש, בעת כריתת החוזה, כתוצאה מסתברת של ההפרה". סעיף 1 לחוק החוזים תרופות קובע כי נזק כולל גם מניעת רווח. מדובר בפיצויי קיום אשר מטרתם להעמיד את הנפגע במקום בו היה אלמלא ההפרה (ע"א 4232/13 אנגלו סכסון סוכנות לנכסים נ' אלי בלום [נבו] (29.1.2015)). בית המשפט פוסק לנפגע פיצוי המבוסס על הערכה של הרווח הכספי, אותו היה צפוי להרוויח מההסכם, רווח שנמנע ממנו בעקבות הפרה החוזה.
58. החובה להוכיח את מידת הנזק מוטלת על הנפגע, אשר עליו להביא את הנתונים אותם היה ניתן להביא באופן סביר על מנת להוכיח את נזקו:
"כשם שמידת הנזק אינה עניין שנקבע על פי אומדנא דדיינא, כן עניין הפיצוי אינו נקבע על פי אומדנא דדיינא... כל שנדרש הוא, כי הנתבע- התובע יוכיח את נזקו ואת הפיצוי המגיע לו במידת ודאות סבירה.... כלומר, באותה מידת ודאות, המתבקשת מנסיבות העניין... באותם המקרים, בהם – לאור טבעו ואופיו של הנזק- ניתן להביא נתונים מדוייקים, על הנפגע- התובע לעשות כן, ומשנכשל בנטל זה, לא ייפסק לו פיצוי. לעומת זאת, באותם מקרים אשר בהם- לאור טבעו ואופיו של הנזק- קשה להוכיח בדייקנות ובוודאות את מידת הנזק ושיעור הפיצויים, אין בכך כדי להכשיל את תביעתו של הנפגע, ודי לו שיביא אותם נתונים, אשר ניתן באופן סביר להביאם, תוך מתן שיקול דעת מתאים לבית המשפט לעריכת אומדן להשלמת החסר" (ע"א 355/80 אניסימוב נ' מלון טירת בת שבע, פ"ד לה(2) 800 808 – 809 (9.3.1981).
59. כפי שנפסק לא אחת, נזק של אובדן נזק הינו נזק אשר הערכתו קשה במיוחד, שכן הוא מצריך הערכות והשערות ביחס למציאות שלא התקיימה בסופו של יום. אולם עדיין ניתן לפסוק פיצויים, מקום בו יביא הנתבע-התובע נתונים שניתן להביא באופן סביר כאשר בית המשפט עורך אומדן להשלמת החסר.
60. טוענת התובעת כי על הנתבעת לפצותה בגין הפסד הכנסותיה מהמספרה עבור התקופה שמאמצע חודש מאי 2022 ועד נובמבר 2022 בסכום של 8,474 ₪ לחודש (ולמעט חודש יוני עליו ויתרה במסגרת הדיון המקדמי שבין הצדדים; סעיף 53 לסיכומי התובעת). לביסוס סכום ההכנסה החודשי הנטען צירפה התובעת קבלות שהנפיקה מתחילת עבודתה ועד סוף חודש מאי 2022 (נספח ז' לראיות התובעת). התובעת ביססה אומדן זה גם על עדותו של שילון אשר העיד כי מספרה אחרת בסניף ראשון לציון של הנתבעת הכניסה סך של 70,000 ₪ בחודש וכי פוטנציאל ההשתכרות של מספרות טובות עומד על כ-60,000 ₪ בחודש (עמ' 75 ש' 28 – 37; סעיפים 48 – 51 לסיכומי התובעת).
61. מצאתי קושי לקבל את חישוב סכום ההכנסה החודשי הנטען על ידי התובעת. ראשית, פרט לקבלות אשר צורפו על ידי התובעת, לא צורפו ראיות נוספות. התובעת לא צירפה כרטסת, מסמכי הנהלת חשבונות, חוות דעת כלכלית או תחשיב חשבונאי לתמיכה בראש נזק זה. בהתאם לא ניתן לקבוע על סמך הקבלות בלבד אם מדובר בהפסד הכנסה בערכי נטו, או שמא מסכום ההכנסה יש להוריד סכומים שונים כהוצאות. גם הקבלות שצורפו אינן קבלות מלאות ולא ניתן ללמוד מהן את פרטי הנמען, כך שמשקלן הראייתי מועט.
שנית, לא ניתן לגזור בסיס השתכרות על יסוד חודש עבודה אחד בלבד, אלא יש לבחון זאת לאורך תקופה על מנת שניתן יהיה לראות באם מדובר בהכנסה יציבה, או שמא היא נתונה לתנודתיות. הנתונים הנדרשים לביסוס פוטנציאל ההשתכרות של התובעת נמצאים בידה (כגון יומן העבודה של התובעת, אשר צורף כנספח כח' לתצהיר שילון) והנטל על התובעת להוכיח רכיב זה.
62. יחד עם זאת, מראיות הנתבעת עולה כי ההכנסה החודשית הממוצעת אשר הופקה מהמספרה בחודשים אפריל 2023 – יוני 2023 עמדה על סך של 5,406 ₪ (נספח כז' לתצהיר שילון). על כן אני רואה לנכון לקבוע את הפסד ההכנסה החודשי על דרך האומדן כך שיעמוד על ההכנסה החודשית הממוצעת אותה הפיקה המספרה אשר הופעלה על ידי הנתבעת. בהתאם, אובדן ההכנסה בחודשים בהם נמנע מהתובעת להפעיל את המספרה בהתאם להסכם, עומד על סך של 24,330 ₪.
עוגמת נפש
63. סעיף 13 לחוק החוזים תרופות מקנה לבית המשפט סמכות לפסוק פיצויים בעד נזק שאינו של ממון בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין. פסיקת פיצויים בגין נזקים לא ממוניים אינה מחייבת את התובע להוכיח את שיעור נזקו הבלתי ממוני והדבר נתון לשיקול דעת בית המשפט, אשר ייקח בחשבון, בין היתר, את טיב הפגיעה וסוג האינטרס שנפגע, עוצמתה של הפגיעה, היקפה ומשכה, מיהות הצדדים וקיומם של יחסי אמון ביניהם, ושיעורו של הנזק הממוני שנגרם לנפגע מהפרת החוזה (ע"א 1094/23 קופר נ' רשות מקרקעי ישראל [נבו] (9.10.2024) שם בפסקה 47). בתי המשפט בישראל נקטו בגישה מצמצמת בכל הנוגע לסמכותם לפסוק פיצוי בגין עוגמת נפש בתביעות חוזיות (ראו גבריאלה שלו, יהודה אדר, דיני חוזים – התרופות (תשס"ט), עמ' 303 – 304; וכן ע"א 8588/06 דלג'ו נ' אכ"א לפיתוח בע"מ [נבו] (11.11.2010)). בענייננו, מדובר במשלח ידה של התובעת, אשר נפגע למשך תקופה של כחמישה חודשים, שאינה תקופה ארוכה. גם נתתי דעתי לנזק הממוני שנפסק, אשר מסתכם בסך של 37,200 ₪. יחד עם זאת, התובעת הייתה עובדת של הנתבעת, כך ששררו יחסי אמון בין הצדדים, וגם ההסכם מושא תביעה זו נולד כתוצאה מטענות על הפרת זכויותיה של התובעת. מצאתי כי נציגי הנתבעת התנהלו לכל הפחות באדישות ביחס לפגיעתה של התובעת, הן במשך תקופת ההסכם והן במהלך ניהול ההליך. בהתאם, בנסיבות ענייננו מצאתי לפסוק בגין עוגמת הנפש שנגרמה לתובעת סכום בשיערו של 10% מסך הנזק הממוני, ובסך הכל סך של 3,720 ₪ בגין עוגמת הנפש.
קיזוז ותביעת הנתבעת
64. משבאתי לכלל מסקנה כי ביטול ההסכם נעשה כדין, הרי שיש לדחות את טענת הנתבעת לתשלום דמי השכירות בגין יתרת התקופה.
65. באשר לטענת הנתבעים לקיזוז סך של 384,000 ₪ בגין גזילת לקוחות הנתבעת (סעיף 44 לכתב ההגנה), זו נזנחה בסיכומי הנתבעת ומכל מקום לא מצאתי כי הוכחה. שילון העיד במסגרת תצהירו כי התובעת "לקחה עבודה באופן פרטי מאחורי גבה של הנתבעת, בין היתר עם לקוחות הנתבעת ובעת שלא הפעילה את המספרה" (סעיף 73 לתצהיר שילון). פרט לטענה בעלמא זו, לא צויין מיהם לקוחות הנתבעת אותם "גזלה" התובעת; לא צורפה רשימת לקוחות הנתבעת; לא הובאה עדות מפי לקוח הנתבעת אותו לכאורה התובעת גזלה; וגם מיומן העבודה של התובעת אשר צורף כנספח כח' לתצהיר שילון לא ניתן ללמוד דבר, שכן לא ניתן ללמוד ממנו באם מדובר בלקוחות של הנתבעת.
66. על כך אוסיף כי גם לא קיימת הגבלה חוזית על עבודה פרטית של התובעת מחוץ למספרה שכן ההסכם אינו כולל תניית אי תחרות, או הגבלה כלשהי על התובעת בעניין זה. כעולה מההסכם הוסכם כי התובעת לא תמכור מוצרים לטובתה או הנאתה האישית במסגרת עבודתה במספרה. עוד הוסכם כי הצדדים ישתפו פעולה הדדי, התובעת תפנה את לקוחותיה אל החנות ואילו הנתבעת תפנה את לקוחותיה למספרה. אולם אין כל הגדרה של לקוחות הנתבעת או כל הגבלה על עבודתה של התובעת שלא במסגרת המספרה. כך שדין התביעה שכנגד להידחות, על כל רכיביה.
לסיכום:
67. תביעת התובעת מתקבלת בחלקה. תביעת הנתבעת נדחית. על כן על הנתבעת לשלם לתובעת את התשלומים הבאים:
השבת דמי השכירות – סך של 12,870 ₪.
פיצוי בגין אובדן הכנסות - סך של 24,330 ₪.
פיצוי בגין עוגמת נפש - סך של 3,720 ₪.
ובסך הכל, סך של 40,920 ₪ אותו תשלם הנתבעת לתובעת בצירוף ריבית שקלית ממועד הגשת התביעה ועד היום.
68. בנוסף הנתבעת תישא בתשלום אגרה בסך של 1,023 ₪ (האגרה היחסית בגין הסכום שנפסק); בהוצאות התובעת בסך של 2,000 ₪ ובשכר טרחת עו"ד בסך של 6,500 ₪ (כולל מע"מ).
בקביעת סכום שכר טרחת עו"ד התובעת נתתי דעתי לסכום התביעה אל מול הסכום שנפסק וכן קיומה של תביעת הנתבעת; לאופייה של המחלוקת ולטענות שהופנו על ידי הצדדים; לכמות הדיונים שהתקיימו בהליך (3 דיונים) ומשך הזמן שנדרש לניהולו; לכמות וסוג העדים שנחקרו בדיוני ההוכחות; כן נתתי דעתי לסכום שנקבע כשכר טרחה מינימאלי מומלץ בכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), תש"ס-2000.
הסכום הכולל ישולם תוך 30 יום שאם לא כן יתווספו לו דמי פיגורים מהיום ועד התשלום בפועל.
זכות ערעור כדין.
ניתן היום, א' שבט תשפ"ה, 30 ינואר 2025, בהעדר הצדדים.