תח (חי') 6625-11-22 מדינת ישראל נ' ג׳האד רג׳ב מחמד אלהסי - חלק 2

12-34-56-78 צ'כוב נ' מדינת ישראל, פ'ד נא (2)

7. בהסכם הביניים נכללו גם הוראות בדבר המרחב הימי של רצועת עזה (פרק XIV לפרוטוקול בנושא ההיערכות מחדש של הכוחות הצבאיים הישראליים). נקבע כי המרחב הימי של רצועת עזה יחולק לשלושה אזורי פעילות ימית שיסומנו באותיות L, M, ו-K (סעיף1(א) לפרק XIV).  נקבע כי בצד הצפוני של המרחב הימי ייקבע אזור K שמהווה חיץ בין המרחב הימי של רצועת עזה למימי מדינת ישראל.  אזור K משתרע עד 20 מייל ימי לתוך הים ורוחבו כ-1.5 מייל.  בצד הדרומי נקבע אזור M המהווה חיץ בין המרחב הימי של עזה לבין השטח הימי של מצרים.  אזור M משתרע 20 מייל לתוך הים ורוחבו כ-1 מייל.

בסעיף 1(א)(1)(ג) לפרק נקבע כי "אזורים K ו-M יהיו אזורים סגורים, בהם יוגבל השיט לפעילות של חיל הים הישראלי".

8. האזור השלישי שנקבע הוא אזור L, המתוחם בדרום באזור M ובצפון באזור K. אזור L משתרע 20 מייל מהחוף ונקבע כי יהיה פתוח לפעילות של דיג, נופש ופעילות כלכלית בכפוף למספר מגבלות שנקבעו בהסכם הביניים.
9. בשנת 2003 הכריז ראש הממשלה דאז, אריאל שרון, על תכנית מדינית – ביטחונית להתנתקותה של מדינת ישראל משטחי רצועת עזה ומאזור צפון השומרון (בג"צ 1661/05 הנ"ל עמ' 527) [נבו]. לאחר הליכים שונים, אושרה התכנית וביום 16/2/2005 התקבל חוק ההתנתקות והפיצויים לנפגעיה, התשס"ה- 2005.  בחוק נקבעו הוראות שונות בדבר פינוי ישראלים שהתיישבו בחבל עזה ובצפון השומרון, העתקת מקום מגוריהם ונקבעו הסדרי פיצוי.  בסופו של דבר, בחודש ספטמבר 2005, הושלם פינוי הישובים והשליטה בשטח רצועת עזה הועברה לרשות הפלסטינית.

עם זאת, תכנית ההתנתקות לא שינתה את הסדרי הפעילות במרחב הימי, והמגבלות שנקבעו בהסדר הביניים המשיכו לחול.  ספינות חיל הים המשיכו לפעול במרחב הימי בהתאם לתנאים שנקבעו בהסכם הביניים והמשיכו לבצע פעילות לשמירה על הביטחון במרחב הימי (ראו דו"ח ועדת טירקל הנ"ל, בעמ' 32).

10. בשנת 2006 נערכו בחירות ברשות הפלסטינית, תנועת החמאס זכתה בהן והקימה ממשלה בראשות אסמעיל הנייה. בחודש יוני 2007 השתלט ארגון החמאס בכוח על חבל עזה ותפס את השלטון ברצועה.  השתלטות ארגון החמאס על שטח הרצועה הביאה לעלייה בתדירות אירועי טרור ופעולות מלחמתיות, לרבות ירי תלול מסלול משטח הרצועה.  בעקבות אלו נפתח ביום 27/12/2008 מבצע "עופרת יצוקה" שהסתיים בהפסקת אש חד צדדית ביום 18/1/2009 (ראו סקירה בדו"ח ועדת טירקל בעמ' 29 והאסמכתאות שם).

הועתק מנבו11.      בעקבות תכנית ההתנתקות והפסקת השליטה הצבאית בשטחי הרצועה, התעוררה שאלת סמכותו של חיל הים לשלוט במרחב הימי של רצועת עזה, למנוע כניסה ויציאה של כלי שיט ולהגביל את תנועת כלי השיט במרחב.  שאלה זו התעוררה בעיקר נוכח עמדת ישראל ולפיה עם יציאת כוחות צה"ל משטח הרצועה הגיע כיבוש הרצועה לקיצו והשליטה האפקטיבית בשטח הרצועה הועברה להנהגה הפלסטינית.  ההנחה הייתה כי סיום השליטה האפקטיבית בשטח הרצועה הביא לסיומה של התפיסה הלוחמתית של ישראל, תפיסה שמכוחה הפעילה ישראל סמכות שלטונית בשטח הרצועה (ראו עמ' 11 – 23 לנייר עמדה בנושא ההיבטים המשפטיים של הטלת סגר ימי על רצועת עזה ואכיפתו שהוגשה לוועדה הציבורית לבדיקת האירוע מיום 31 במאי 2010, סומן כנספח 1 לדו"ח ועדת טירקל.  וראה גם פסיקת בית המשפט העליון בבג"צ 9594/03 בצלם - מרכז המידע הישראלי לזכויות האדם בשטחים נ' הפרקליט הצבאי הראשי, פסקה 13 לפסק דינה של הנשיאה ד' ביניש [נבו] (21/8/2011); בג"צ 9132/07 גבר אלבסיוני נ' ראש הממשלה [נבו] (30/1/2008); בג"צ 2280/24 גישה מרכז לשמירה על הזכות לנוע נ' ממשלת ישראל, פסקאות 20- 24 [נבו] (27/3/2025)).

12. מעמדה של ישראל במרחב הימי לא הוכרע בפסיקה והשאלה האם ישראל המשיכה להחזיק במרחב הימי מכוח תפיסה לוחמתית אם לאו, נותרה ללא הכרעה. גם השאלה האם הוראות הסכמי הביניים, אשר קבעו מגבלות על הפעילות במרחב הימי של רצועת עזה, נותרו בתקפן גם אחרי ההתנקות לא הוכרעה (נייר העמדה לעיל עמ' 32).
13. על רקע אי הבהירות המשפטית בנוגע למרחב הימי של רצועת עזה, וניסיונות של גורמים שונים לארגן משטים שיכנסו למרחב הימי ויגיעו לרצועה, פרסמה רשות הספנות במשרד התחבורה ביום 13/8/2008 הודעה לימאים הקוראת להימנע מכניסה לאזור הימי הסמוך לרצועת עזה בשל הנסיבות הביטחוניות השוררות באזור (Notice to Mariners -NOTMAR). בהמשך, לאור ניסיונות חוזרים לכניסת ספינות במסגרת משטים שונים, ובמהלך מבצע עופרת יצוקה, הורה שר הביטחון על הטלת סגר ימי מול חופי רצועת עזה עד למרחק של 20 מייל מהחוף (הודעה על הטלת הסגר מיום 3/1/2009).
14. הטלת הסגר הימי נועדה למנוע כניסה ויציאה של כלי שיט מהאזור הסגור, אולם לא היה בה כדי להשפיע על הפעילות הימית בתוך המרחב הימי הסגור. כפי שיפורט להלן, ספינות חיל הים המשיכו לפעול במרחב הימי ולאכוף מגבלות על הפעילות הימית בהתאם לאזורים שנקבעו ותוחמו בהסכמי הביניים, כלומר מניעת כניסה לאזורים שסומנו M ו-K והטלת מגבלות על הפעילות הימית לרבות הדיג באזור שסומן L.
15. לאחר הטלת הסגר הימי פעלו כוחות חיל הים למנוע כניסת ויציאת כלי שיט מהאזור הסגור. ספינות אשר הפרו את הסגר נעצרו והובאו לנמל אשדוד.  כפי שתואר בהרחבה בדו"ח ועדת טירקל, לאחר ההכרזה על הטלת הסגר הימי נעשו מספר ניסיונות של ספינות זרות להפר את הסגר ולהיכנס למרחב הימי של רצועת עזה (דו"ח ועדת טירקל עמ' 34 -35, נייר העמדה הנ"ל עמ' 48, ופסק דיני בת"ח 7961-07-15 מדינת ישראל נ' האנייה Marianne, פסקאות 4 -6 (20/11/2016)).  בכל אותם מקרים ועד לשנת 2012, הובאו כלי השיט לנמל בישראל (אשדוד), האנשים שהפליגו בהן הורדו, נחקרו והורחקו מישראל, וכלי השיט הוחזרו לבעליהם.  נציין כי גם כלי השיט שהשתתפו במשט מחודש מאי 2010, שבו השתתפה גם הספינה מאוי מרמרה (Mavi Marmara), נתפסו והוחזרו לבעליהם מבלי שהמדינה נקטה בהליך כלשהו להחרמתם.
16. בחודש אוקטובר 2012 התקרבה הספינה אסטל ((Estelle למרחב הימי של רצועת עזה, נעצרה על ידי כוחות חיל הים והועברה לנמל אשדוד. כעבור כ-10 חודשים, בחודש אוגוסט 2013 הגישה המדינה בקשה לבית משפט זה בשבתו כבית משפט לימאות, להורות על החרמתה של הספינה (תיק 26861-98-13).  הייתה זו הבקשה הראשונה שהוגשה אי פעם בישראל להחרמת ספינה על פי חוק המלקוח הימי משנת 1864 (Naval Prize Act 1864).
17. בפסק הדין שניתן ביום 31/8/2014 נקבע לראשונה כי בית המשפט לימאות מוסמך לשמש כבית משפט למלקוח ימי על פי חוק המלקוח הימי, כי בית המשפט לימאות מוסמך לאשרר תפיסה והחרמה של אנייה ניטרלית שביקשה להפר סגר ימי, ונקבעו התנאים המקדמיים למתן אישור שכזה. בין היתר נקבע כי כתנאי להחרמתה של ספינה נדרשת המדינה לפנות לבית המשפט למלקוח (בית משפט לימאות) בבקשת אשרור (Adjudication) בהקדם האפשרי וללא שיהוי מיד לאחר התפיסה.  באותו מקרה קבעתי כי המדינה לא עמדה בתנאי זה, ועל כן הספינה שוחררה והוחזרה לבעליה.  על פסק הדין בעניין הספינה אסטל הוגש ערעור על ידי המדינה (ע"א 7307/14 מדינת ישראל נ' האנייה Estelle [נבו] (7/8/2016)), ובפסק הדין מיום 7/8/2016 אישר בית המשפט את הקביעות שפורטו לעיל.  בית המשפט אישר את הדרישה לאשרור מידי של תפיסה והחרמה, ואישר, בדברי השופט ח' מלצר, את הקביעה כי בית המשפט לימאות קנה את סמכות בית המשפט למלקוח על פי חוק המלקוח הימי.
18. בעקבות ההכרעה בסמכות בית המשפט לימאות להורות על החרמת ספינות ניטרליות שמפרות את הסדר על פי חוק המלקוח הימי, הוגשו לבית משפט זה מספר בקשות להחרמת ספינות ונקבע כי המדינה רשאית הייתה לתפוס את הספינות וכי עומדת לה עילה להחרמתן (ראו פסקי הדין בתיקים 7961-07-15 הנ"ל, [נבו]; ת"ח 26933-07-18 מדינת ישראל נ' האנייה Freedom [נבו] (30/9/2021); ת"ח 19424-10-16 מדינת ישראל נ' האנייה Zaytuna-Oliva [נבו] (31/1/2019)).
19. לאחר הטלת הסגר הימי על רצועת עזה פעלו כוחות חיל הים למנוע כניסה של כלי שיט למרחב הימי הסגור ולמנוע יציאה של כלי שיט ממנו. חיל הים גם שמר על מגבלות השיט שנקבעו באזורים M ו-K, ומנע כניסת כלי שיט אליהם.  באזור L, שיועד על פי הסכמי הביניים לפעילות דיג ומסחר, הוטלו מגבלות משתנות על השיט, בהתאם לצרכי הביטחון (ראו בקשת ההחרמה בתיק 58223-02-22 בסעיף 9) [נבו].

על פי האמור בבקשות ההחרמה, אזור L חולק לאזורי משנה על פי המרחק מהחוף, ומעת לעת הוחלט על צמצום או הרחבה של האזור המותר לשיט ולדיג.  השינויים באזורים המותרים לשיט ולדיג הועברו לרשויות בעזה באמצעות מפקדת התיאום והקישור (מת"ק) לעזה, ובאמצעות הודעות המתפרסמות במרשתת.

20. עוד צוין בבקשות כי במהלך אירועי "שומר חומות" מחודש מאי 2021 צומצמו מאוד האזורים המותרים לדיג, אולם לאחר מכן הורחבו, עד כי במועד הבקשות הוטלו מגבלות בהיקף המצומצם ביותר שהיה מזה שנים (סעיף 13 לבקשות ההחרמה). בחודש 9/2021 נקבע כי כלי השיט רשאים לשוט באזור L רק בשטח מצומצם שבין 6 מייל ל-15 מייל בהתאם למפה שצורפה בסעיף 9 לבקשה.  השיט באזורים M ו-K נאסר לחלוטין.

הספינות 00494P- ו-00474P- – רקע עובדתי

21. הספינה 00494P- (להלן: ספינה "א") היא ספינת דיג (מכמורתן) הרשומה במרשם כלי השיט ברצועת עזה על שמו של רג'יב הסי, תושב רצועת עזה. ספינה "א" שימשה את בעליה ואת בני המשפחה לדיג במשך שנים רבות והיוותה להם מקור פרנסה עיקרי.  לגרסתו של ג'האד הסי, בנו של הבעלים הרשום, הוא ואחיו הפעילו את הספינה וחיזקו אותה.  בין היתר, כך הצהיר, האחים ביצעו בספינה "א" תיקונים נרחבים בשנת 2021.  עוד הצהיר כי ההכנסות מהדיג באמצעות ספינה "א" היו כ-500 ₪ – 1,000 ₪ מידי יום (סעיף 6 לתצהיר מיום 12/5/2022).
22. מבקשת ההחרמה בתיק 58223-02-22,עולה כי ביום 26/11/2022 בשעות אחר הצהריים אותרה ספינה "א" כשהיא מצויה באזור M, כלומר באזור הדרומי המפריד בין המרחב הימי של רצועת עזה לבין המרחב הימי של מצרים. באזור זה, כאמור לעיל, נאסרה לחלוטין תנועת כלי שיט עזתים.

נטען כי כוחות חיל הים קראו לספינה לחזור לאזור המותר לשיט, אך הספינה המשיכה בדרכה וספינות חיל הים התקרבו אליה.  בבקשה נטען כי צוות הספינה נהג באלימות והשליך אבנים וחפצים לעבר ספינת חיל הים.  בסופו של דבר הספינה נתפסה והועברה לנמל אשדוד.  לאחר שהספינה הוחזקה על ידי חיל הים במשך מספר שבועות, הוחלט להשיבה לבעליה והיא הוחזרה לעזה ביום 3/1/2022.  לאחר החזרת הספינה, ערכו נציגי כוחות הביטחון שיחות אזהרה עם בעל הספינה, בהן עמדו על החומרה היתרה שבה הם רואים את ההפרות החוזרות ונשנות של המגבלות, והזהירו אותו שאם הספינה תיתפס שוב היא תוחרם לצמיתות (סעיפים 42-41 לבקשה).

23. זמן קצר לאחר מכן, ביום 14/2/2022 אותרה הספינה שוב באזור האסור לשיט. הפעם נמצאה הספינה "א" באזור L מערבית לתחום של 6 מייל שבו הותר השיט באותו מועד.  כוחות חיל הים קראו לספינה לחזור לאזור המותר וכך נעשה.  שעות ספורות לאחר מכן שוב חרגה ספינה "א" מהאזור המותר לשיט ונמצאה מערבית לקו 6 מייל.  בעקבות זאת נצמדו כלי השיט של חיל הים לספינה וניסו להשתלט עליה.  צוות הספינה נהג, כך נטען, באלימות, השליך אבנים וקרשי עץ אל עבר החיילים, שפכו חומר דליק (בנזין) על הספינה והציתו אותו, התיזו חומר כיבוי אש ממטפים שהיו על סיפונה (ואף השליכו אותם לאחר מכן על החיילים) והקשו על החיילים לעלות עליה.  בסופו של דבר נתפסה הספינה והובלה לנמל אשדוד.  צוות הספינה נעצר ונחקר, ולאחר מכן הושב לרצועת עזה דרך היבשה
24. בעקבות כל אלו הוגשה ביום 24/2/2022 הודעה לבית המשפט בדבר הכוונה לבקש את החרמתה של הספינה, וביום 17/3/2022 הוגשה בקשת ההחרמה.
25. גם הספינה P-00474 (להלן: ספינה "ב"), היא ספינת דיג (מכמורתן). הספינה רשומה במרשם כלי השיט ברצועת עזה בבעלותו של מראד הסי ז"ל.  בנו, מחמד הסי ובני משפחתו עושים בספינה שימוש לדיג במרחב הימי של עזה.  לטענתו, הדיג בספינה מהווה מקור פרנסה עיקרי למשפחתו ולמשפחות אנשי צוות הספינה.
26. בבקשת ההחרמה נטען כי במהלך השנים אותרה ספינה "ב" מפירה את מגבלות השיט פעמים רבות; כ-60 פעמים בשנת 2021 וכ-60 פעמים בשנת 2022. ביום 21/1/2022 פנו כוחות הביטחון לבעלי הספינה בשיחה טלפונית.  בנו של מחמד הסי, פארס מראד רג'ב הסי, הוא שהשיב לשיחה והוזהר לבל ימשיכו בהפרות.  כמו כן הוזהר כי על צוות הספינה להימנע מכל מעשי אלימות כנגד חיילי צה"ל.  באותה שיחה הובהר לו כי אם ספינה "ב" תשוב ותפר את מגבלות השיט היא תיתפס ותוחרם.
27. ביום 26/10/2022 זוהתה ספינה "ב" כשהיא שטה באזור K קרוב מאוד לשטח ישראל ולחוף. כוחות חיל הים כרזו לספינה לשוב לאזור המותר לשיט, אך מאחר שהספינה לא נענתה, התקרבו אליה.  נטען כי משהתקרבו ספינות חיל הים לספינה "ב", השליכו לעברם אנשי הצוות אבנים.  בסופו של דבר הספינה נתפסה והובאה לנמל אשדוד.  אנשי צוות הספינה נעצרו ונחקרו, ולאחר מכן הושבו לשטח הרצועה.
28. בעקבות אלו הוגשה ביום 3/11/2022 הודעה בדבר הכוונה לבקש את החרמתה של הספינה, וביום 24/11/2022 הוגשה בקשת ההחרמה.

בקשות ההחרמה

29. בבקשות ההחרמה נטען כי במסגרת העימות המזוין בין מדינת ישראל לארגון החמאס, ועל מנת להתמודד עם הסיכונים הביטחוניים הנשקפים לישראל בתווך הימי, מטיל צה"ל מעת לעת מגבלות ביטחוניות על תנועות כלי השיט, לרבות סירות הדיג, במרחב הימי של עזה. הטלת מגבלות אלו, כך נטען, מעוגנת בדיני הלחימה בים המוכרים במשפט הבינלאומי המנהגי וההסכמי.

נטען כי הטלת המגבלות נובעת מהצורך הביטחוני ומהאיומים הביטחוניים הנשקפים מתנועת כלי שיט של תושבי הרצועה במרחב הימי אשר עלולים לשמש לפעילות טרור דרך הים, לרבות הברחת פעילי טרור, הברחת אמצעי לחימה ועוד.  עוד נטען כי הטלת המגבלות נועדה להגן ולשמור על כוחות חיל הים הפועלים לאכיפת הסגר הימי ולהגנה על גבולות המדינה מפני האיומים הביטחוניים, ולמנוע סיכון ופגיעה בכלי שיט של חיל הים.

30. עוד נטען כי מגבלות השיט, לרבות השינויים והעדכונים במגבלות אלו, ידועים לתושבי רצועת עזה, מועברים לרשויות בעזה, לרבות לאגודת הדייגים, ואף מפורסמים במרשתת.
31. המבקשת טענה בבקשות ההחרמה כי הליכי חילוט והחרמה על פי הדין הפלילי או על פי חוק המאבק בטרור, התשע"ו -2016 ותקנות ההגנה (שעת-חירום) 1945, הם מוגבלים, ועל כן החליטה המדינה, לראשונה, לנקוט בהליכי החרמה על פי חוק המלקוח הימי. במסגרת זאת, כך נטען, הוחלט לעשות שימוש בהליכי תפיסה והחרמה רק במקרים מיוחדים בהם מתברר כי כלי שיט מפרים באופן שיטתי את מגבלות השיט שהוטלו.
32. בבקשות ההחרמה נטען כי עקרונות המשפט הבינלאומי המנהגי בנוגע לדיני הלחימה בים עוגנו במדריך סן רמו משנת 1984 (San Remo Manual on International Law Applicable to Armed Conflicts at Sea). על פי מדריך זה (סעיף 135) מוסמכת המדינה לתפוס כלי שיט של אויב, לרבות כלי שיט בבעלות פרטית, בכל מקרה של הפרת המגבלות.  עוד נטען כי על פי מדריך סן רמו נהנות ספינות דיג מהגנה מיוחדת מפני תפיסה והחרמה, אולם הגנה זו ניתנת רק אם התמלאו מספר תנאים כמפורט בסעיף 137 למדריך וסעיף 136(F) למדריך. נטען כי ספינות המשיבים אינן זכאיות להגנות אלו, שכן הן לא עמדו בתנאים הקבועים להגנה, בין היתר מאחר שלא נענו מיד לדרישות כוחות חיל הים, התנגדו לתפיסה וסיכנו את החיילים.
33. נטען גם כי הסמכות להורות על החרמת הספינות נתונה לבית המשפט לימאות בשבתו כבית משפט למלקוח ימי ובהתאם לחוק המלקוח הימי משנת 1864.

ההליכים

34. לאחר המצאת כתבי הטענות למשיבים הוגשו על ידם ביום 27/4/2022 בקשות לסילוק בקשות ההחרמה על הסף (בקשות מס' 4 בכל אחד מהתיקים).
35. בבקשות הסילוק העלו המשיבים מספר טענות; האחת, בית המשפט לימאות נעדר סמכות לדון בבקשות להחרמת ספינות דיג של תושבי רצועת עזה. נטען כי לתושבי רצועת עזה מעמד חוקי מיוחד, וכי הדין הישראלי אינו חל לגביהם.  סמכות התפיסה והחילוט עשויה להימצא רק בחקיקה פרטנית כגון בגדרם של הליכים פליליים, או במסגרת חוק המאבק בטרור; השנייה, ההגבלות על השיט במרחב הימי ברצועת עזה אינן תקפות, מנוגדות לעקרון החוקיות, ומנוגדות למשפט הבינלאומי המנהגי.  נטען כי על פי המשפט הבינלאומי לא רשאית הייתה המדינה לקבוע אזורים מוגבלים לדיג של תושבי הרצועה; שלישית, נטען כי השליטה האפקטיבית של ישראל במרחב הימי של הרצועה משמעותה כי המרחב הימי הוא שטח כבוש וחלים עליו דיני הכיבוש ולא דיני הלחימה בים.  על פי דיני הכיבוש, כך נטען, חלות על המדינה חובות כלפי תושבי רצועת עזה ובהם חובות מכוח עקרונות המשפט ההומניטרי הבינלאומי.  במסגרת אלו, אין למדינה סמכות לתפוס רכוש של תושבי הרצועה, אלא אם קיים צורך צבאי מיידי או כאשר הפגיעה ברכוש נועדה לשמור על האינטרסים החיוניים של האוכלוסייה.  נטען כי תפיסת הספינות אינה עומדת בתנאים אלו; רביעית, נטען כי חוק המלקוח הימי אינו חל במרחב הימי של רצועת עזה.  הוראותיו, כך נטען, אינן מתיישבות עם המשפט הבינלאומי המנהגי, לרבות אמנת האג בדבר דיני המלחמה משנת 1907 והתקנות הנלוות לה (Convention (IV) respecting the Laws and Customs of War on Land and its annex: Regulations concerning the Laws and Customs of War on Land), ועם הוראות אמנת ז'נבה הרביעית בדבר הגנה על אזרחים בעת מלחמה משנת 1949 (Convention (IV) relative to the Protection of Civilian Persons in Time of War.  Geneva, 12 August 1949).  לבסוף נטען כי המשפט הבינלאומי המנהגי ודיני המלחמה, כפי שגובשו במדריך סן רמו, מסייגים את סמכות המדינה לתפוס ולהחרים ספינות דיג.
36. הדיון בבקשות הסילוק נערך ביום 1/5/2022, ולאחר שהצדדים פירטו את תמצית טענותיהם ביקשה המדינה שהות להגיב לבקשות. למדינה ניתנה שהות להגיש תשובה ולמשיבים אפשרות להגיב על כך.
37. בין לבין, ובטרם נדונו בקשות הסילוק, הגישו המשיבים בקשות למתן סעדים זמניים בגדרן עתרו להורות על שחרור הספינות מחזקת המדינה בתמורה להפקדת ערובה כספית (בקשה מס' 5 בתיק 58223-02-22 ובקשה מס' 6 בתיק 6625-11-22). בסופו של יום, ולאחר שהצדדים הגישו טיעונים בעניין, החלטתי על שחרור הספינות בתנאים.  ביום 15/8/2022 הוריתי על שחרור ספינה "א" בתמורה להפקדת סך של 100,000 ₪ או לחילופין הפקדת סך של 20,000 ₪ וערבות של אזרח ישראל על סך של 100,000 ₪.  בהחלטה ציינתי (סעיף 15(ד)) כך:

ככל שיינתן צו המאשר את החרמת הספינה, היא תוחזר לחזקת מדינת ישראל תוך 30 יום, שאחרת ימומשו העירבון והערבות המפורטים לעיל.

38. ביום 14/3/2023 הוריתי על שחרור ספינה "ב" בתנאים. בין היתר הוריתי כי תנאי לשחרור יהיה בהפקדת 50,000 ₪ ובצירוף ערבות של אזרח ישראל על סך זהה.  בהחלטה זו, ולאור אירועים שהתבררו בקשר לספינה "א", ציינתי כי "הערבות תשמש להבטחת החזרת הספינה אם וכאשר תינתן הוראה על החזרתה לידי המדינה, וכן להבטחת שמירה על מגבלות השיט, ככל שיוטלו, עד להכרעה בבקשת ההחרמה" (סעיף 14(ב) להחלטה) (שתי החלטות אלו להלן: החלטות הביניים).
39. בעקבות החלטות אלו והפקדת הערבויות שנקבעו בהחלטות האמורות, שוחררו שתי הספינות והוחזרו לבעליהן. ביום 25/10/2022 הגישה המדינה בקשה להורות לבעלי ספינה "א" להחזיר לאלתר ולחלט את כספי הערבות שהופקדו.  נטען כי לאחר שהספינה חזרה לבעליה ושבה לשוט, נמצא כי הספינה מפרה את המגבלות.  נטען כי ביום 6/10/2022 נמצאה הספינה באזור L, במרחק של 700 יארד מקו התיחום הצפוני של האזור.
40. 00 בהחלטתי מיום 18/12/2022 דחיתי את הבקשה לתפיסה מחודשת של הספינה וקבעתי כי עולה ש"שרשרת של אי הבנות ותקלות גרמו להפרת התנאים, החל מהכשל בהשבת מכשירי הניווט והעדר התיאום הנוגע להעברת ההודעה" (הודעה על יציאה לשיט).

0

41. לאחר כל הליכי ביניים אלו החלטתי שלא לדון בבקשת הסילוק כטענה מקדמית אלא לדון בבקשות ההחרמה לגופן. בתום דיון שהתקיים ביום 23/1/2023 ניתנו לצדדים הוראות בדבר הגשת תצהירי עדות ושמיעת הראיות.
42. בשל קשיים בזימונם לעדות של בעלי הספינות וטענות לגבי חיסיון מסמכים, נערך ביום 6/7/2023 דיון שבו נחקר המצהיר מטעם המדינה, אל"מ א' סוחוליצקי, והמדינה ויתרה על חקירת עדי המשיבים. בסופו של דיון ניתנה לצדדים שהות להגשת טיעונים בכתב.
43. הגשת טיעוניהם של המשיבים התעכבה וניתנה להם ארכה להגשתם עד ליום 15/10/2023. ביום 7/10/2023 חדרו לשטח ישראל מחבלי חמאס, ביצעו מעשי טבח נוראיים וחטפו אזרחים וחיילים.  בעקבות אירועים אלו הוכרז מצב מלחמה ונפתחה המערכה המוכרת כמלחמת "חרבות ברזל".
44. בנסיבות אלו נטען על ידי באי כוח המשיבים כי נותק הקשר עמם, ועל כן התבקשו ארכות נוספות. ביום 8/1/2024 ושוב ביום 29/2/2024 הודיעו באי כוח בעלי הספינות כי נוצר קשר בינם לבין נציג הדייגים ברצועה וכן עם ג'האד הסי.  בשיחה עמם נאמר להם כי שתי הספינות הושמדו על ידי כוחות חיל הים במהלך הפעילות המבצעית בנמל עזה.  בנסיבות אלו, כך נטען, הפכה בקשת המדינה להחרמת הספינות לבקשה תיאורטית.  נטען גם כי עם השמדת הספינות "קיבלה המדינה את מבוקשה והוא מניעת הדייג של אותן הסירות בים של רצועת עזה" (הודעה מיום 29/2/2024 בסעיף 10).  על כן התבקש בית המשפט לסלק על הסף את בקשות ההחרמה ולהורות על השבת הבטוחות.  יצוין כי המדינה לא אישרה את הטענה בדבר השמדת הספינות ועמדה על המשך הדיון בבקשות ההחרמה.
45. בהחלטתי 12/2/2024 דחיתי את בקשת המשיבים לסילוק בקשות ההחרמה על הסף וציינתי כי [...] בשים לב לעמדת המדינה, יכולים המשיבים להסכים לחילוט הבטוחות ובכך להביא את הדיון בבקשות ההחרמה לכדי סיום. ככל שהמשיבים יעמדו על השבת הבטוחות, לא יהיה מנוס מהכרעה בבקשות ההחרמה לגופן, שכן הנזק שנגרם על פי הנטען לספינות אינו מייתר את הדיון בחילוט הבטוחות.  ביום 29/2/2024, לאחר השיחות שהתקיימו עם נציג הדייגים ברצועה ועם ג'האד הסי, כאמור לעיל, הגישו בעלי הספינות בקשה לעיון חוזר בהחלטתי.  שוב טענו כי נוצר קשר עם ג'אהד הסי שאישר להם כי שתי הספינות הושמדו.  נציג עמותת גישה טען כי שוחח עם נציג איגוד הדייגים בעזה וגם זה אישר לפניו כי הספינות הושמדו וכי נותרה בנמל רק ספינה אחת מסוג "לאנץ".

בהחלטתי מיום 4/3/2024 דחיתי את בקשת בעלי הספינות לעיון חוזר ולהשבת הבטוחות וציינתי כי "[...] איני סבור שניתן להורות על השבת הבטוחות ללא הסכמה של המדינה.  בהיעדר הסכמה יש להכריע בבקשות ההחרמה לגופן, ורק ככל שבקשות ההחרמה יידחו, יינתן צו להשבת הבטוחות" (פסקה 8).