- עסקת המכירה של הנמל אף הושלמה והשתכללה עוד לפני סיום שנת 2022, ועוד לפני פרישתם, ואיש לא התריע בפניהם בזמן-אמת כי לדחיית מועד טקס המסירה תהיה השלכה כלשהי על זכויותיהם;
- באופן תמוה ושרירותי לחלוטין הוחלט על ידי הנתבעות כי הטקס הפורמלי שנערך בחודש 1/2023 עם הזוכה במכרז – קבוצת אדאני-גדות, הוא המועד לסיום הליך הפרישה;
- לאור החלטה זאת נקבע כי הם אינם זכאים למענק ההפרטה השני (בסך של 50,000 ₪). כמו כן, נקבע כי הם אינם זכאים לחלקם היחסי מהתגמול שהוענק לעובדי חברת הנמל מתוך כלל עובדי הנמל בעת השלמת ההפרטה, ושזכו יחדיו ל-3% מהתגמול של המכירה;
- החלטה בעייתית זאת אינה עולה בקנה אחד עם הפרשנות ההגיונית והמילולית של החלטות הממשלה וההסכמים הקיבוציים, נוגדת את תכליתם, ואף מקפחת אותם שלא כדין, ובניגוד לחובת תום-הלב, ולאור הזכויות שהם צברו במשך עשרות שנות עבודה בנמל חיפה;
- הנתבעות נוהגות בניגוד לחובת תום-הלב אשר מוטלת עליהן כחברה ממשלתית (לגבי חברת הנמל, בעת הרלוונטית לתביעה) וכרשויות מינהליות (לגבי המדינה) – הן לאור דיני החוזים והן לאור כללי המשפט המינהלי;
- אשר לתביעה שכנגד – התביעה שכנגד אשר הוגשה כנגדם על ידי חברת הנמל היא קנטרנית וחסרת תכלית, וכל תכליתה היא להלך עליהם אימים;
- חברת הנמל טוענת, כך –
- בפן של הליך הפרישה – התובעים פרשו מעבודתם בנמל, מרצונם החופשי, ובעקבות בקשות פרישה שהוגשו על ידם במסגרת תוכנית פרישה מרצון, שבה הם קיבלו תנאי פרישה מפליגים לטובה בהיקף של מיליוני שקלים לכל אחד, כאשר מדובר מבין תנאי הפרישה הטובים ביותר אשר קיימים בסקטור הציבורי;
- תנאי לזכאותו של עובד לתנאי הפרישה המועדפים היה חתימה על הסכם ויתור, וכך אכן נעשה גם על ידי התובעים, וחתימתם על כתבי הויתור מחייבת אותם;
- לתובעים לא הוצג מצג-שווא כלשהו – לא במסגרת הליכי הפרישה וטרם החתימה על המסמכים הרלוונטיים; לא במועד הפרישה; וגם לא בכל מועד אחר. כמו כן, במועד שבו הושלמה פרישתם של התובעים לא היה לאיש כלשהו מידע, ובוודאי שלא מידע מוחלט, לגבי המועד שבו תושלם הרפורמה;
- טענות התובעים לגבי מועד פרישתם הן בבחינת 'חוכמה בדיעבד'. תהליך פרישתם מהעבודה אף התנהל במנותק וללא כל קשר לנושא ההפרטה, ומועדי הפרישה שהוצעו להם על ידי חברת הנמל נקבעו בשים לב לצורכי העבודה ולמדיניות כוח-האדם של הנמל, ולא בשל כל נימוק אחר;